Family Wiki
Register
Advertisement
Ten commandments A

לוחות הברית בבית הכנסת זיכרון משכן שילה

Moses dore

משה משבר את לוחות הברית, באיורו של גוסטב דורה

לוחות הברית הם שני לוחות האבן שעליהם נחקקו עשרת הדברות. עשרת הדברות ניתנו למשה רבינו כשהן כתובות על שני לוחות אבנים לפי המקרא בפרשת יתרו. חמישה על הלוח האחד, וחמישה על הלוח השני. את הלוחות הראשונות שיבר משה כשירד מהר סיני בשבעה עשר בתמוז וראה שבני ישראל חטאו בחטא העגל. לאחר מכן עלה משה שנית להר וביום הכיפורים קיבל לוחות שניות. הלוחות הראשונות היו "מעשה אלוקים", ואילו בלוחות השניות נצטווה משה: "פסול לך - משלך". האותיות היו חקוקות מעבר לעבר, ולכן אמרו חז"ל שהאותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדות. הלוחות וגם שיברי הלוחות הראשונות היו מונחים ב"ארון" שהיה במשכן ובבית המקדש הראשון. לפני חורבן בית המקדש הראשון, כשחזה המלך יאשיהו את החורבן הממשמש ובא, גנז את ה"ארון" והלוחות במטמוניות עמוקות ועקלקלות שהכין המלך שלמה מתחת לבית המקדש.

ההבדלים בין שני המופעים של עשרת הדברות[]

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

להלן טבלה המשווה של השינויים העיקריים בעשרת הדברות בין ספר שמות לספר דברים, וההבדלים העיקריים הם במצוות השבת:

ספר שמות פרק כ' ספר דברים פרק ה'
(ו) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:

(ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:
(י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
(יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:
(יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(יג) לֹא תִרְצַח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
(יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

(י) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו \{מִצְוֹתָי\}:
(יב) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:
(יד) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
(טז) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(יז) לֹא תִרְצַח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא:
(יח) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

על פי טבלת ההשוואה ניתן לראות שהשינויים העיקרים הם:

  • באיסור עבודת אלילים, מִצְוֹתָי מגוף ראשון הופך בכתיב למִצְוֹתָו בגוף שלישי, אף שהקרי אינו משתנה.
  • בעניין השבת:
    • זכור בספר שמות לעומת שמור בספר דברים.
    • בספר שמות הבהמה איננה מפורטת לעומת הפירוט שקיים בספר דברים "שורך וחמורך".
    • בדיברות בספר דברים קיים הסבר למנוחת העבד והבהמות של האדם.
    • הבדל בנימוק של מצוות השבת, בעוד שבדיברות בספר שמות הנימוק הוא שביתת האל במעשה בראשית וברכתו של היום בלוחות השניים הנימוק הוא הוצאת האל את ישראל ממצרים מעבדותם.
  • בכיבוד אב ואם, נוסף ציווי של האל בדיברות בספר דברים, וכן הנימוק למען ייטב לך, על אריכות הימים המוזכרת בדיברות של שמות.
  • באיסור עדות שקר, מתחלף השקר בשוא בספר דברים.
  • באיסור לא תחמוד, בספר שמות מוקדם בית הרע לאשתו, לעומת ספר דברים שם הסדר הוא הפוך. בספר דברים מתחלף לא תחמוד אחד בלא תתאוה. וכן נוסף האיסור על שדה שאיננו נזכר בספר שמות.
  • בספר דברים האיסורים של החלק השני בלוחות מתחברים על ידי וו החיבור.
  • בשתים מהדיברות בספר דברים (שבת וכיבוד אב ואם) מחוזק או מדויק האיסור באמצעות המשפט "כאשר ציוך ה' אלוהיך".

הסיבה להבדלים - הביטוי "כאשר ציווך ה' אלוהיך" שמופיע בספר דברים, מלמד על כך שהנוסח שם לא נועד להיות ציטוט מדויק של עשרת הדיברות שבפרשת יתרו.[1] עם זאת, הוגים שונים נתנו הסברים נוספים לכך שיש הבדלים בין הנוסחים. הסבר שמופיע במדרש הוא שהנוסחים השונים נאמרו שניהם על ידי אלוהים בבת אחת במעמד הר סיני.[2]. הסבר נוסף מופיע בתלמוד, לפיו הנוסח שבספר שמות הוא הנוסח שנכתב בתחילה בלוחות הברית, לעומת הנוסח שבספר דברים שהוא הנוסח שנכתב בלוחות השניים, שנכתבו לאחר שמשה שבר את הלוחות הראשונים בעקבות חטא העגל.[3]


Penteteuch

קטע מעשרת הדיברות בספר שמות - A portion of the Penteteuch in Hebrew, British Library Oriental MS. 4,445 containing the Massorah Magna and Parva. This section contains Exodus 20:1-5. Source: Plate VIII. The S.S. Teacher's Edition: The Holy Bible. New York: Henry Frowde, Publisher to the University of Oxford, 1896

טעמי הקריאה[]

קובץ:Aseret hadibrot.jpg

עשרת הדיברות ב ספר תורה מכוון-אתר קבוצת סעד

באתר קבוצת סעד בו מובא ספר בתורה המכוון מובא גם הסבר על נהגי הטעמים: "עניני הטעם העליון והטעם התחתון כבר נדונו בהרחבה: ראה למשל הספר טעמי המקרא של ויינפלד (הוצאת אשכול) ע' עה. בספר כתר ארם צובה של הרב ברויאר(ע' 56 ) מובהר כי הצגת הטעמים בחומשים המודפסים לעתים שגויה. מקור השגיאות מוסבר, והחלוקה הנכונה במלואה מוצגת בתנ"ך של הרב ברויאר (הוצאת מוסד הרב קוק וגם הוצאת חורב).

יש לשים לב כי דבריו סותרים את דברי הרב חיים זוננפלד בשבועון "ענג שבת" פ' יתרו תשס"ג. אמנם מנהג האשכנזים לקרא בטעם עליון רק בחג השבועות, שומעים אותו לעתים גם באמצע השנה. נראה לי שאשמים בזה חזנים, שחשוב להם להדר בקריאה 'מרשימה' יותר (ואולי כדי 'להתחזן'), אבל טוב להחזיר עטרה ליושנה ולהדר דוקא בקריאה הפשוטה לפי המנהג הישן.

בטעם העליון נהוג להוסיף הידור בצורת מנגנת סיום לכל דבר, דומה לסיום קטע של מנגנת הימים הנוראים. בקידוש רבא שמקדשים מדי שבת, יש הקוראים את כל הדיבר הרביעי 'זכור. . .' יען כי גם אשכנזים וגם ספרדים קוראים ביחיד בטעם התחתון, נראה שיש לקרא 'כל מלאכתך' בכף דגושה.

חלוקת הדברות על פני שני הלוחות[]

Ten Commandment made from Morano Glasss at Kedumim Synagogue STIBEL

עשרת הדברות- שיא החומש - בבית הכנסת "שטיבל" בקדומים מזכוכית תוצרת האי מוראנו ב(ונציה)

Aron Hakodesh Padoue

לוחות הברית מעל ארון הקודש בבית הכנסת בעיר פדואה שבאיטליה. כפי שנראה בתמונה בדרך כלל לא נכתב הטקסט המלא של עשרת הדיברות אלא רק שתי המילים הפותחות של כל דיברה. - המקור:הויקיפדיה

5493 - Venezia - Ghetto Nuovo - Negozio ebraico - Foto Giovanni Dall'Orto, 1-Aug-2008

Venezia - Ghetto Nuovo ויקישיתוף- Negozio ebraico - Foto Giovanni Dall'Orto


הדברות היו מחולקים באופן שעל הלוח האחד היו המצוות שבין אדם למקום ועל הלוח השני - מצוות שבין אדם לחברו. ואף שהיו שני הלוחות מחולקים בעניינם, מכל מקום, כשירד משה עם הלוחות נאמר: "ויתן אל משה... שני לוחות העדות", ואמרו חז"ל: "לוחות כתיב, שהיו שתיהן שוות", וביארו המפרשים: שאף שהם שניים ובכל אחד מהם עניין וחלק אחר, בכל זאת שניהם כלוח אחד שאי אפשר להפרידם אחד מהשני. אי אפשר לבחור ולקבל מה שכתוב בלוח האחד ולהניח מה שכתוב בלוח השני. "לוחות" כתיב, להורות ששניהם חטיבה אחת וגוש אחד בלתי נפרד מהשני. האחד לא מתקיים בלי השני.

עשר הדברות המופיעות בפרשתנו מחולקות (בכל הציורים ויצירות האמנות) לשני "טורים", חמש בכל "טור". המקור לכך הוא במכילתא דרבי ישמעאל [4] :"כיצד נתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה."

הרב שמעון גולן מאפרת - בדף פרשת שבוע סבור ש"ברור שאין מדובר כאן בחלוקה טכנית, שהרי כמות המילים בלוח הראשון, בחמש הדברות הראשונות, גדולה לאין ערוך מכמות המילים בלוח השני. ברור אפוא שהחלוקה בין שני הלוחות היא מהותית-ערכית."

כך רואה את החלוקהרבי יוסף אלבו בספר העיקרים [5] :"לְמָה שהיתה התורה האלקית הנהגה והישרה למין האדם, מושפעת מהשם יתברך, הנה היא תוֹרֶה בהכרח על קשר ודיבוק בין הא-לוה יתברך שהוא המצַוה ובין האדם שהוא המצוּוה... עם כל זה רצה השם יתברך להשמיע לישראל מפיו את עשרת הדברים, כדי שיורו על הדברים הכוללים שיחוייב האדם בהם מצד הקשר הזה אשר בין השם יתברך ובינו, וזה אם מצד האדון המצוה ואם מצד העבד המצווה, ו לזה באו שני לוחות הנבדלות להורות על שני אלו הענינים נבדךים זה מזה . ובאו החמשה מהם שהם כנגד השם שהוא האדון בלוח אחת, והחמשה שהם כנגד האדם שהוא העבד בלוח אחר, להורות ששניהם הכרחיים בהגעת השלמות האנושי."

הוא בין הלוח הראשון הכולל "מצוות נגד ה'" לבין הלוח השני הכולל "מצוות כנד האדם" - שניהם דרןשים ך"שלמות האנושית".

אשר למצווה הראשונה בלוח הראשון אנכי ה' אלוקיך כתב ר' יוסף אלבו:" כי כמו מלך אחד שבנה מדינה והלך ולקח עבדים והוציאם לחרות והושיבם בתוכה, ואחר כך בא אליה לדבר עימהם כדי שיקבלו עליהם את עול מלכותו, כי מה שראוי שיודיעם תחלה הוא שהוא האדון אשר השגיח עליהם והוציאם לחרות מבית עבדים, וזהו דבור אנכי ה' אלקיך - כלומר ראוי לכם שתקבלו עליכם את עול מלכותי כי אני הוא שהוצאתי אתכם לחרות."

ובלוח השני, המצווה הראשונה לא תרצח ועל הוא מבאר:""אחר כן שב להזהיר על הדברים הכוללים שהם הכרחיים אל האנשים בבחינת חיותם והתקיימם במדינה כדי שישלם הקבוץ המדיני. והדבור הראשון מהם הוא שצריך שישמור את גוף חברו זהו לא תרצח, ושישמור ממונו וזהו לא תגנוב...

הרמב"ן מביא רעיון דומה: [6]: "והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד הא-ל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו...הנראה במכתב הלוחות שהיו החמש ראשונות בלוח אחד שהם כבוד הבורא כמו שהזכרתי, והחמש השניות בלוח אחד, שיהיו חמש כנגד חמש, כענין שהזכירו בספר יצירה בעשר ספירות בלי מה כמספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוונת באמצע.

ומזה יתברר לך למה היו שתים. כי עד כבד את אביך הוא כנגד תורה שבכתב, ומכאן ואילך כנגד תורה שבעל פה. ונראה שלזה רמזו רבותינו ז"ל שאמרו [7] שתי לוחות כנגד שמים וארץ וכנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין וכנגד שני עולמים. וכל זה רמז אחד, והמשכיל יבין הסוד."

הרב גולן משווה בין שני הפירושים. לכאורה, יש דמיון ובכל זאת הבדל:" לפי אלבו הדברות הראשונות הן מצד האדון המצוה והדברות האחרונות הן מצד העבד המצווה, ואילו לפי הרמב"ן ההבחנה היא בין כ ב ו ד הבורא ובין ט ו ב ת האדם.

שניהם "נאלצים" להתמודד עם מצות כיבוד אב ואם. לפי הרמב"ן מצוה זו שייכת ל כ ב ו ד הבורא מכיון שלכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה., ואילו לפי "ספר העיקרים" בא הדבור החמישי שהוא כבד את אביך ואת אמך להזהיר על הקבלה, שימשך האדם לקבלת האבות, כי הם יודיעו את בניהם איך היו עבדים, ושאדון אחד הוציאם לחרות.

לוחות הברית - עגולים או מרובעים[]

XVQFCQAJDRFQAUo4

המקור: http://www.chabad.fm/208/

בעוד שרוב לוחות הברית בנויות בצורה מעוגלת, חב"ד ואחרים סבורים שיש בכך טעות. לדעתם, לוחות הברית אותם קיבל משה בסיני לא היו עגולים, אלא דווקא מרובעים. בתלמוד מובא "[8] : "ארון שעשה משה אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת שישה טפחים. והלוחות אורכם שישה ורוחבן שישה ועוביין שלושה, מונחות כנגד אורכו של ארון. כמה לוחות אוכלות בארון? שישה טפחים וכו'"."

ארץ ישראל שלנו בדן בנושא זה מביא עוד דעות התומכות בדעה כי לוחות הברית היו מרובעות. בין השאר, רבינו בחיי מציין בפרשת כי תשא באופן נחרץ שהלוחות היו מרובעים; כלשונו: "ודע שהלוחות היו מרובעות".

מי שפתח במערכה ועורר על העניין, הוא הרבי מליובאוויטש בשנת תשמ"א. השיא היה בדרשה ("שיחה") שנשא בבית מדרשו, 770 - מרכז חב"ד העולמי , בשמחת תורה ה'תשמ"ב, הוא מביא עשרות מקורות לעניין היותם מרובעים.

בעקבות הוראתו שינו עשרות ארגונים את סמליהם בהם הופיעו הלוחות למרובעים. ביניהם: יד לאחים וישיבת חנוך לנער שבברוקלין. מחברי ספרים שונים שינו אף הם בספריהם את הלוחות, ביניהם חומש ארסטקרול ו ספר המסורת .

הרב אליהו כץ, רבה של באר-שבע, בספרו הוא כותב לרב אברהם קרקואר, רב בית כנסת מצדה: "חובתי להעיר שדבר זה נטע זר בכרם ישראל, והנוצרים והאומנים הגדולים שלהם, הם שציירו את הלוחות העגולים, ולא כדאי להאריך בדבריהם. על כך הצורה בוודאי לא רק שלא רצוי, אלא יותר טוב לא לעשותם.."


קישורים בנושא[]

לוחות הברית: שש מזה ושש מזה[]

Parp2luhot

תמונה של הלוחות נמצאת באתר האינטרנט של בית אשכנז, בכתובת: ashkenazhouse.org/parper.html

פרופ' מאיר שורץ כתב בדף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן צורת הכתיבה של לוחות הברית בבתי כנסת בדרום בגרמניה על צורת לוחות הברית כפי שמצאו בבית הכנסת בממלסדורף בדרום גרמניה. (ראו צילום) באותם שני לוחות הברית נמצאות בכל צד שש שורות ולא חמש כמקובל. בכתובת הקדומה היה כתוב בשורה העליונה של הלוח בצד ימין "לוחות", ובצד שמאל – "הברית". בכתובת המאוחרת ויתרו על המילים "לוחות הברית" בשורה הראשונה, וייחדו שתי שורות לדיבר הראשון שבכל לוח: בשורה הראשונה של הלוח שבצד ימין נכתב "אנכי ה'", ובשורה השנייה – "א-להיך". בלוח השמאלי היה כתוב בשורה העליונה "לא" ובשורה השנייה "תרצח". כמה מרגֵש לגלות שבגרמניה יוחדו שתי שורות לדיבר "לא תרצח!"

גם במקומות שבהם יש חלוקה לחמש שורות מצד ימין של הלוחות ולחמש משמאלם, מצאנו בכמה לוחות בגרמניה שינויים מהמקובל, כגון: הדיבר הראשון "אנכי ה'" בלוח הימני, ומולו בלוח השמאלי הדיבר השני "לא יהיה"; "לא תשא" בלוח הימני, ו"זכור את" בלוח השמאלי, וכן הלאה. כך מתאזן מספר המילים שעל כל לוח, שהרי על פי החלוקה המקובלת בלוח הימני יש מילים רבות מאלו שבלוח השמאלי. נמצאו גם לוחות שבצד ימין שלהם מופיעים שלושת הדיברות הראשונים, ואילו שבעת האחרים – בלוח השני. לבד מזה, כשם שיש הנוהגים לסמן את ספירתם של הדיברות על ידי אותיות – א:..., ב:... וכו', נמצאו לוחות שבהם השתמשו לסימון הדיברות בספרות רומיות, ולרוב החלו את המניין מהלוח השמאלי ולא מהלוח הימני כבכתיבה העברית. מעניין שסדר מוזר זה משמאל לימין מצוי גם בשערים של ספרי קודש, כגון בחומשים של רעדעלהיים, הוצאת ספרים ידועה בגרמניה.

מעמד עשרת הדיברות בהלכה[]

חשיבות עשרת הדיברות הייתה אמורה לתת להם מקום מרכזי בתפילה ובתודעה הדתית. בפועל לא כך היה הדבר. לפי התלמוד היה ניסיון להצניע את עשרת הדיברות. יחד עם זאת, הציבור המשיך לשוב ושוב לחזור לרגעי קבלת התורה בשמיעת עשרת הדיברות. וכך נוהגים לעמוד בעת קריאת עשרל הדיברות.

על כך דן הרב בני לאו במאמרו מלחמת עשרת הדיברות במדורו "פרשת השבוע" בעיתון "הארץ". הוא מציין כי למען הדיוק ההיסטורי חשוב לומר שבימי המקדש היו פסוקי עשרת הדיברות מיוחסים משאר פסוקי התורה. על פי המשנה [9] היו הכוהנים המקריבים את קורבן התמיד של שחר מתפללים תפילה הכוללת את עשרת הדיברות, את קריאת שמע ואת ברכת הכוהנים. יגאל ידין, שפירסם את דבר התפילין שנמצאו בקומראן, מראה שחלק מפרשיות התפילין של ראש כללו את עשרת הדיברות.

התלמוד מלמד באופן מפורש שבשלב מסוים נתקבלה החלטה פולמוסית לעקור את עשרת הדברים ממכלול הטקסים הדתי [10] : "אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין". האמורא שמואל (המאה השלישית, בבל) מלמד שביקשו לקרוא את עשרת הדיברות בתפילה שמחוץ לגבולות הארץ, אך ביטלו זאת מפני "תרעומת המינים" (או על פי נוסח התלמוד הירושלמי: "מפני טינת המינים"). בתלמוד הירושלמי אף מוסיפים נימוק ל"טינת המינים": "שלא יהו אומרים אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".

למרות זאת, הרב לאו מסכם:"למרות מלחמתו של הרמב"ם שרד המנהג בכל גלגולי הגלויות, ועד היום, ברבות מקהילות ישראל נעמד הציבור על רגליו לשמיעת הדיברות. רוב קהילות ישראל המשיכו להקפיד על המנהג של עמידה בעשרת הדיברות. רבה האחרון של ירושלים, הרב שלום משאש, כתב מאמר להצדיק את מנהג העם: "והנה האמת מנהג עתיק יומין במרוקו והיו מקפידים על זה לעמוד בזמן שהש"ץ אומרם, ובזה היתה חרדה גדולה בבית הכנסת ואין שוחח ואין מדבר, ושורש דבר זה, ממה שהיה בשנה הראשונה של קבלת התורה שהיו קולות וברקים וכתיב ?וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק'".

"לא תחמוד" – במחשבה, בדיבור או במעשה?[]

הרב שמואך אליהו, רבה של צפת, כתב בעלון לשבת קול-צופיך על מהותו של האיסור "לא תחמוד".

לא תחמוד ולא תתאווה – בדיבור אחד נאמרו - אחת המצוות שקשורות ללב היא הדיבר האחרון של עשרת הדיברות, "לא תחמוד" ו"לא תתאווה". שתי המצוות הללו הן שתי מצוות שונות שקשורות זו בזו. בספר שמות כתוב הדיבר בלשון "לא תחמוד": "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ד). בספר דברים מוזכרת אותה מצווה בלשון דומה עם שינוי: "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (פרק ה). מה ההבדל בין איסור לחמוד לבין האיסור להתאוות? האם אין כאן ציווי שחוזר על עצמו במילים שונות?

על אחד השינויים האחרים שבין שמות לדברים אמרו חכמינו "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", והערה זו נכונה לכל השינויים בעשרת הדיברות בין ספר שמות לספר דברים. גם איסור "לא תחמוד" ו"לא תתאווה" נאמרו בדיבור אחד.

לא חומדים בשכר - הגמרא במסכת בבא מציעא (ה ע"ב) אומרת כי "לא תחמוד – בלא דמי משמע להו". נשמע לאנשים ש"לא תחמוד" קיים רק כשקונים בלי לשלם דמים, כסף. אבל כשחומדים משהו ומשלמים אחר כך למוכר – לדעת האנשים אין בזה איסור "לא תחמוד". התוס' אומרים במסכת סנהדרין (כה ע"ב) כי מלשון הגמרא אפשר להבין שכך חושבים האנשים, אבל הם טועים. אפשר גם להבין שהאנשים חושבים כך, וזאת האמת. ולזה נוטה דעת תוס', שבאמת אין איסור "לא תחמוד" אלא אם כן האדם בסופו של דבר לוקח את החפץ בגזל או בשכנועים בלי לשלם עליו (מהרש"א סמ"ע חו"מ לד).

חימוד שיש בו מעשה- לדעת הרמב"ם, איסור חמדה הוא רק כשהיא גרמה לקחת את החפץ בסופו של דבר, אף שמשלמים עליו למוכר. נראה שהרמב"ם מפרש את דברי הגמרא שאמרה "לא תחמוד – בלא דמי משמע להו" (בבא מציעא ה ע"ב) במשמעות הפשוטה, שלאנשים משמע שאיסור "לא תחמוד" הוא רק כשהעסקה מתבצעת ללא תשלום. אבל האמת היא שאפילו בתשלום יש איסור "לא תחמוד".

כך פסק הרמב"ם: "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברֵעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אע"פ שנתן לו דמים רבים, הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תחמוד'. ואין לוקים על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד' כענין שנאמר

לאור עדכון האתר לא ניתן לקרוא את השיעור במלואו. אתר הרב

סיון רהב-מאיר: זוכרים את עשרת הדברות?[]

שני קטעים ושלישי שתוכלו להאזין לו
מדי פעם מציעה התקשורת פרויקט: מה צריך להיות הדיבר ה-11? אבל לפני שאנחנו מתחילים להוסיף, האם אנחנו באמת זוכרים את עשרת הדברות, ומבינים עד כמה הם רלוונטיים לימינו?

  • אָנֹכִי ה' אֱלֹוקיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

"בליל שני של שבועות היו מהלכים ר' יעקב יצחק ור' בונים בשדות הדגן סמוך ללובלין. ישבו להם תחת אילן פורח והסתכלו בכוכבים. 'זה יסוד אמונתי', אמר ר' בונים: 'הפסוק 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה'. ענה ר' יעקב יצחק: 'אכן יסוד הוא, אך מוטב לנו לישראל שנהיה סומכים על הפסוק 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'. אמר ר' בונים: 'הרי תמיד היו שואלים, מפני מה מתחילים עשרת הדברות כך, ולא במילים 'אנוכי ה' אלוקיך אשר בראתי שמיים וארץ?'. השיב ר' יעקב יצחק: 'אילו היה כתוב כך, היה האדם אומר לעצמו: אמנם אדיר הוא האלוקים, אבל הוא לא יתעסק בי, ואין אני יכול לגשת אליו בענייני הפעוטים. לפיכך קורא אליו ה' יתברך: אני הוא אשר הוצאתיך מן הבוץ! בוא אליי בכל זאת, והבא לפני את דאגותיך ומצוקותיך" (מרטין בובר, "גוג ומגוג")

  • לֹא תִנְאָף

"'הנואף – זה הלומד תורה לפרקים' (סנהדרין, צט), כלומר: הנואף יבחר להתמקד בחלקים המרגשים בתורה, כמו סיפור מכירת יוסף או קריעת ים סוף, בעוד שעל החלקים ה'משעממים' והפחות אסתטיים, העוסקים למשל בקורבנות, הוא יעדיף לדלג. האיסור 'לא תנאף' אינו מדבר רק על בגידה 'נמוכה' בבן או בת זוג, אלא על בגידה בעצם מושג הקשר והאהבה, גם הקשר והאהבה לתורה. עולם הזיפזופ הוא עולם הניאוף, תרבות של הישארות רק כשנעים לי, ואם לא נעים – אני הולך למקום אחר. זוגיות כוללת בהכרח גם רגעי כעס, בלגן ודכדוך, כשאין הנאה מתמדת. מי שקופץ ממקום למקום לא יימצא לעולם אמת. אתה לא בוחר בתורה, או בבן הזוג, או בילדים שלך, רק כשהכול נעים וטוב, אתה לא בורח ב'פרקים' הפחות מעניינים או כיפיים". (הרבנית ימימה מזרחי)


ראו גם[]

קישורים חיצונים[]

הערות שוליים[]

  1. אברהם אבן עזרא בפירושו הארוך על ספר שמות, פרק כ, פסוק א; הערך "דברות, עשרת הדברות", באנציקלופדיה מקראית
  2. מכילתא, פרשת יתרו: ""זכור ושמור שניהם נאמרו בדיבור אחד...מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר 'אחת דיבר אלהים - שתים זו שמענו'" "; תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כז, עמוד א
  3. תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נד: "מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב ... הואיל וסופן להשתבר".
  4. מסכתא דבחדש פרשה ח'
  5. מאמר ג פרק כו
  6. פסוק יג
  7. תנחומא עקב י
  8. בבא בתרא י"ד, א'
  9. מסכת תמיד
  10. <makor>בבלי ברכות יב ע"א</makor>
Advertisement