לומדים תניא: שיעור 10 - פרקים יב-יג: הבינוני עם אליעד קורנברג

תניא_שיעור_10_פרקים_יב-יג

תניא שיעור 10 פרקים יב-יג

אם הייתי מבקש מכם לצייר מיהו היהודי האידאלי מבחינתכם, אני חושב שרובנו היינו מציירים תמונה דומה: מזנק מהמיטה עם עלות השחר, בריצה קלה למקווה, תיקון חצות, לימוד, שחרית בהנץ [בלי שום מחשבות זרות, כמובן], אוכל רק כשרעב, ברכות בכוונה, אף פעם לא כועס...והרשימה עוד ארוכה!

לא נעים לומר, אבל לא בד"כ אנחנו מאוד רחוקים מלהיות שם...אולי הדבר הכי משמעותי בפרקים שאנו לומדים כעת בתניא הוא שזה לגמרי בסדר!לא מצפים ממך לחיות בלי מלחמות, בלי נסיונות ובלי קשיים זה חלק ממי שאתה, ובשביל זה נוצרת למדנו בסוף פרק ט' יש מלחמות בלי פשרות: יש שלוש אפשרויות מה יקרה במלחמה: הצדיק מנצח - פרק י', בפרק י"א - הרשע, לפעמים הרשע מנצח ובפרק י"ב מדבר על הבינוני. הוא נמצא במלחמה כל הזמן.

פרק י"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

((00:00) והבינוני הוא, שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה, להתלבש בגוף להחטיאו. דהיינו: ששלושת לבושי נפש הבהמית, שהם מחשבה דבור ומעשה שמצד הקליפה (דברים של איסור) , אין גוברים בו על נפש האלהית להתלבש בגוף, במוח ובפה ובשאר רמ"ח איברים להחטיאם ולטמאם חס ושלום; רק שלושה לבושי נפש האלהית הם לבדם מתלבשים בגוף, שהם מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם, ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו (זה הבינוני - בפועל הוא לא חטא ולא יחטא). אך מהות ועצמות נפש האלהית, שהן עשר בחינותיה, לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה (מאבק פנימי- בפועל רק דברים טובים, כל הזמן יש רצון הנפש הבהמית. הרע לא מצליח להגיע לידי ביטוי, אך לא מנצח, אין נוקאוט) , כי אם בעיתים מזומנים, כמו בשעת קריאת שמע ותפילה, שהיא שעת מוחין דגדלות למעלה, וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם, שאז מקושר חכמה בינה ודעת שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא, ולעורר את האהבה כרשפי אש בחלל הימני שבליבו, לדבקה בו בקיום התורה ומצוותיה מאהבה, שזהו עניין המבואר בקריאת שמע דאורייתא. וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן, הן הכנה לקיום הקריאת שמע, כמו שנתבאר במקום אחר. ואז הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב, המתפשט בחלל הימני מחכמה בינה ודעת שבמוח המקושרים בגדולת אין סוף ברוך הוא. אבל אחר התפילה בהתסלקות המוחין דגדלות אין סוף ברוך הוא, הרי הרע חוזר וניעור בחלל השמאלי, ומתאווה תאווה לתאוות עולם הזה ותענוגיו. רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר, אינו יכול להוציא תאוותו מכוח אל הפועל להתלבש באיברי הגוף במעשה דיבור ומחשבה ממש, להעמיק מחשבתו בתענוגי עולם הזה איך למלאות תאוות ליבו. כי המוח שליט על הלב [כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו, שכך נוצר האדם בתולדתו, שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו, שלא למלאות משאלות ליבו במעשה דיבור ומחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות ליבו אל ההפך לגמרי. ובפרט אל צד הקדושה, כדכתיב: (קהלת ב יג): "וראיתי[1] שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". פירוש: כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החושך שנדחה ממנו מאליו וממילא, כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל: "...אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" וכו'], מפני החכמה שבנפש האלהית שבמוח, אשר רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלושה לבושיה הנ"ל בכל הגוף כולו כנ"ל, שהם מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה כנ"ל. ואף על פי כן אינו נקרא צדיק כלל, מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש האלהית על החושך וסכלות של הקליפה הנדחה ממילא, אינו אלא בשלושה לבושים הנ"ל, ולא במהותה ועצמותה על מהותה ועצמותה של הקליפה. כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה שבחלל השמאלי לא נדחה כלל ממקומו בבינוני אחר התפילה, שאין רשפי אש אהבת ה' בהתגלות ליבו בחלל הימני, כי אם תוכו רצוף אהבה מסותרת, שהיא אהבה הטבעית שבנפש האלהית כמו שיתבאר לקמן. ואזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע בהתגלות ליבו בחלל השמאלי, להתאוות תאווה לכל ענייני גשמיות עולם הזה, בין בהיתר בין באיסור חס ושלום, כאילו לא התפלל כלל. אלא שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש חס ושלום, אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה יכולים לפעול, לעלות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה, וכמאמר רז"ל: (בבא בתרא קסד, ב): "שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה ועיון תפלה כו'". רק שלזה מועיל הרשימו במוחין, ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני: להתגבר ולשלוט על הרע הזה המתאווה תאווה, שלא להיות לו שליטה וממשלה בעיר להוציא תאוותו מכוח אל הפועל להתלבש באברי הגוף, ואפילו במוח לבדו להרהר ברע אין לו שליטה וממשלה להרהר חס ושלום ברצונו שבמוחו, שיקבל ברצון חס ושלום הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל. אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידיים, ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע, ואינו מקבלו ברצון אפילו להרהר בו ברצון, וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו חס ושלום או אפילו לדבר בו. כי המהרהר ברצון נקרא רשע באותו שעה, והבינוני אינו רשע אפילו שעה אחת לעולם. וכן בדברים שבין אדם לחבירו, מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה חס ושלום, או איזה קינאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו. ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבליבו לעשות ההפך ממש, להתנהג עם חבירו במידת חסד וחיבה יתרה מודעת לו, לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס חס ושלום. וגם שלא לשלם לו כפעלו חס ושלום, אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות, כמו שכתוב בזוהר ללמוד מיוסף עם אחיו. (ספריא)

פרק י"ג[עריכה | עריכת קוד מקור]

ובזה יובן לשון מאמר רז"ל: (ברכות סא, ב): "בינונים זה וזה שופטן [פירוש, יצר טוב ויצר הרע], דכתיב (תהלים קט לא): "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"". ולא אמרו "זה וזה מושלים" חס ושלום, כי כשיש איזו שליטה וממשלה ליצר הרע בעיר קטנה אפילו לפי שעה קלה, נקרא רשע באותה שעה. אלא, היצר הרע אינו רק, על דרך משל: כמו שופט ודיין, האומר דעתו במשפט, ואף על פי כן, יכול להיות שלא יהיה פסק הלכה כך למעשה, מפני שיש עוד שופט ודיין החולק עליו, וצריך להכריע ביניהם, והלכה כדברי המכריע. כך היצר הרע, אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב, ומהלב עולה למוח להרהר בו, ומיד חולק עליו השופט השני, שהוא הנפש האלהית שבמוח המתפשט בחלל הימני שבלב, מקום משכן היצר טוב. והלכה כדברי המכריע, הוא הקב"ה העוזרו להיצר טוב, כמאמר רז"ל: (סוכה נב, ב): "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". והעזר היא ההארה שמאיר אור ה' על נפש האלהית להיות לה יתרון ושליטה על סכלות הכסיל ויצר הרע, כיתרון האור מן החושך כנזכר לעיל. אך מאחר שהרע שבחלל השמאלי בבינוני הוא בתוקפו כתולדתו, להתאוות תאווה לכל תענוגי עולם הזה, ולא נתבטל במיעוט לגבי הטוב ולא נדחה ממקומו כלל, רק שאין לו שליטה וממשלה להתפשט באיברי הגוף, מפני הקב"ה העומד לימין אביון ועוזר ומאיר לנפש האלהית, לכן נקרא כרשע, כמאמר רז"ל: (נידה ל ב): "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע". ולא רשע ממש, אלא שיחזיק עצמו לבינוני, ולא להאמין להעולם שאומרים שהרע שבו נתבטל לגבי הטוב, שזו מדרגת צדיק, אלא יהיה בעיניו כאילו מהותו ועצמותו של הרע הוא בתוקפו ובגבורתו בחלל השמאלי כתולדתו, ולא חלף והלך ממנו מאומה, ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתיה ושאר ענייני עולם הזה. ואף מי שבתורת ה' חפצו ויהגה בה יומם ולילה לשמה, אין זו הוכחה כלל שנדחה הרע ממקומו; אלא יכול להיות שמהותו ועצמותו הוא בתוקפו ובגבורתו במקומו בחלל השמאלי, רק שלבושיו, שהם מחשבה דיבור ומעשה של נפש הבהמית, אינן מתלבשים במוח והפה והידיים ושאר איברי הגוף, מפני ה', שנתן שליטה וממשלה למוח על הלב. ולכן נפש האלוהית שבמוח מושלת בעיר קטנה, איברי הגוף כולם, שיהיו לבוש ומרכבה לשלושת לבושיה שיתלבשו בהם, שהם מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. אבל מהותה ועצמותה של נפש האלוהית, אין לה שליטה וממשלה על מהותה ועצמותה של נפש הבהמית בבינוני, כי אם בשעה שאהבת ה' הוא בהתגלות ליבו בעתים מזומנים, כמו בשעת התפילה וכיוצא בה. ואף גם זאת הפעם, אינה רק שליטה וממשלה לבד, כדכתיב: (בראשית כה כג): "ולאום מלאום יאמץ"; כשזה קם, זה נופל, וכשזה קם וכו', שנפש האלוהית מתאמצת ומתגברת על נפש הבהמית במקור הגבורות, שהיא בינה, להתבונן בגדולת ה' אין סוף ברוך הוא, ולהוליד אהבה עזה לה' כרשפי אש בחלל הימני שבליבו, ואז אתכפיא סטרא אחרא שבחלל השמאלי. אבל לא נתבטל לגמרי בבינוני, אלא בצדיק, שנאמר בו: (תהלים קט כב): "ולבי חלל בקרבי", והוא מואס ברע ושונאו בתכלית השנאה והמיאוס, או שלא בתכלית השנאה כנזכר לעיל. אבל בבינוני הוא דרך משל כאדם שישן, שיכול לחזור וליעור משנתו; כך הרע בבינוני הוא כישן בחלל השמאלי בשעת קריאת שמע ותפילה, שליבו בוער באהבת ה', ואחר כך יכול להיות חוזר וניעור. ולכן היה רבה מחזיק עצמו כבינוני, אף דלא פסיק פומיה מגירסא, ובתורת ה' חפצו יומם ולילה, בחפיצה וחשיקה ותשובה ונפש שוקקה לה' באהבה רבה כבשעת קריאת שמע ותפליה, ונדמה בעיניו כבינוני המתפלל כל היום, וכמאמר רז"ל: "הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו". והנה מידת אהבה זו האמורה בבינונים בשעת התפילה, על ידי התגברות הנפש האלוהית וכו', הנה לגבי מדרגת הצדיקים עובדי ה' באמת לאמיתו אין בחינת אהבה זו נקראת בשם עבודת אמת כלל, מאחר שחולפת ועוברת אחר התפילה, וכתיב: (משלי יב יט): "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר". ואף על פי כן, לגבי מדרגת הבינונים, נקראת עבודה תמה באמת לאמיתו שלהם, איש איש כפי מדרגתו במדרגת הבינונים, והריני קורא באהבתם שבתפילתם גם כן: "שפת אמת תכון לעד", הואיל ובכוח נפשם האלוהית לחזור ולעורר בחינת אהבה זו לעולם בהתגברותה בשעת התפילה מדי יום ביום על ידי הכנה הראויה לכל נפש כפי ערכה ומדרגתה. כי הנה מידת אמת היא מידתו של יעקב, הנקרא "בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגין. ובכל מעלה ומדרגה, מבריח תוך נקודה האמצעית, שהיא נקודת ובחינת מידת אמת שלה. ומידת אמת היא נחלה בלי מְצָרִים, ואין לה שיעור למעלה עד רום המעלות. וכל מעלות ומדרגות שלמטה הם כאין לגבי מעלות ומדרגות שלמעלה מהן [כידוע ליודעי ח"ן, שבחינת ראש ומוחין של מדרגות תחתונות הן למטה מבחינת עקביים ורגלי מדרגות עליונות מהן, וכמאמר רז"ל: "רגלי החיות כנגד כולן"]:(ספריא)

השיעור הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.