לומדים תניא שיעור 5: פרקים ד' וה מאת: אליעד קורנברג משכן בנימין ישיבת קדומים

תניא_שיעור_5_-_פרקים_ד_ה

תניא שיעור 5 - פרקים ד ה

איך אפשר "לתפוס" את הקב"ה בעצמו?

איך יתכן שלימוד תורה וקוים מצוות הם יותר מהעולם הבא?

מה לימוד תורה לשמה?

פרק ד'" לכל נפש אלוהית שלושה לבושים שהם: מחשבה, דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המקור: ויקי טקסט

ועוד יש לכל נפש אלהית שלשה לבושים, שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. שכשהאדם:

  • מקיים במעשה כל מצוות מעשיות,
  • ובדבור הוא עוסק בפירוש כל תרי"ג מצות והלכותיהן,
  • ובמחשבה הוא משיג כל מה שאפשר לו להשיג בפשטי, רמזי, דרשות וסודות התורה,

הרי כללות תרי"ג אברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצוות התורה.

ובפרטות:

  • בחינות חכמה בינה ודעת שבנפשו מלובשות בהשגת התורה, שהוא משיג בפשט רמז דרש וסוד כפי יכולת השגתו ושורש נפשו למעלה.
  • והמידות, שהן יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן, מלובשות בקיום המצוות במעשה, ובדבור שהוא תלמוד תורה שכנגד כולן. כי:
    • האהבה היא שורש כל רמ"ח מצוות עשה, וממנה הן נמשכות, ובלעדה אין להן קיום אמיתי. כי המקיימן באמת, הוא האוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת, ואי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין דמלכא כביכול, כמו שבארנו במקום אחר.
    • והיראה היא שורש לשס"ה לא תעשה, כי ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה. או יראה פנימית מזו, שמתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו ולעשות הרע בעיניו, כל תועבת ה' אשר שנא, הם הקליפות וסטרא אחרא, אשר יניקתם מהאדם התחתון ואחיזתם בו הוא בשס"ה מצות לא תעשה.

והנה, שלושה לבושים אלו מהתורה ומצוותיה, אף שנקראים לבושים לנפש רוח ונשמה, עם כל זה גבהה וגדלה מעלתם לאין קץ וסוף על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן, כמו שכתב בזהר דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. פירוש, דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, והקב"ה בכבודו ובעצמו כולא חד, כי הוא היודע והוא המדע וכו', כמו שהבאנו לעיל בשם הרמב"ם.

ואף דהקב"ה נקרא אין סוף, ולגדלתו אין חקר' (תהלים קמה ג), ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. וכן ברצונו וחכמתו, כדכתיב: אין חקר לתבונתו (ישעיהו מ ח), וכתיב: החקר אלוה תמצא (איוב יא ז); וכתיב: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם(ישעיהו נה ח), הנה על זה אמרו: במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו (ילקוט שמעוני פרשת עקב רמז תתנו), (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תפח). וצמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצוות התורה ובהלכותיהן, ובצרופי אותיות תנ"ך, ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חכמינו ז"ל, בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דבור ומחשבה, ועל ידי זה תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלשה לבושים אלו.

ולכן נמשלה התורה למים:

  • מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך,
  • כך התורה ירדה ממקום כבודה, שהיא רצונו וחכמתו יתברך (ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ולית מחשבה תפיסא ביה כלל), ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות, ממדרגה למדרגה, בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עולם הזה, שהן רוב מצוות התורה ככולם והלכותיהן, ובצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר, עשרים וארבעה ספרים שבתורה נביאים וכתובים; כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן. ואפילו בחינות דבור ומעשה, שלמטה ממדרגת מחשבה, תפיסא בהן ומתלבשת בהן.

ומאחר שהתורה ומצוותיה מלבישים כל עשר בחינות הנפש וכל תרי"ג אבריה, מראשה ועד רגלה, הרי כולה צרורה בצרור החיים את ה' ממש, ואור ה' ממש מקיפה ומלבישה מראשה ועד רגלה, כמו שכתוב: (שמואל ב כב ג): "צורי אחסה בו", וכתיב: (תהלים ה יג): "כצנה רצון תעטרנו", שהוא רצונו וחכמתו יתברך המלובשים בתורתו ובמצוותיה.

ולכן אמרו: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי (ה)עולם הבא (משנה אבות ד יז). כי עולם הבא הוא שנהנין מזיו השכינה, שהוא תענוג ההשגה, ואי אפשר לשום נברא, אפילו מהעליונים, להשיג כי אם איזו הארה מאור ה', ולכן נקרא בשם "זיו השכינה". אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו, לית מחשבה תפיסא ביה כלל. כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ובמצוותיה, אזי היא תפיסא ומתלבשת בהקב"ה ממש, דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.

ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים, הרי זה כמחבק את המלך דרך משל, שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש אחד בין שהוא לבוש כמה לבושים, מאחר שגוף המלך בתוכם. וכן אם המלך מחבקו בזרועו, גם שהיא מלובשת תוך מלבושיו, כמו שכתוב: (שיר השירים ב ו): "וימינו תחבקני", שהיא התורה שנתנה מימין, שהיא בחינת חסד ומים.

פרק ה': סגולות לימוד התורה" המזון לעומת המידות שהן הלבוש[עריכה | עריכת קוד מקור]

ולתוספת ביאור באר היטב לשון "תפיסא" שאמר אליהו, "לית מחשבה תפיסא בך" כו'.

הנה, כל שכל, כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו, והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו.

דרך משל, כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה, הרי שכלו תופס ומקיף אותה, וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. והנה, הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך, יהיה הַפְּסָק ביניהם כך וכך. ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם, לבא למשפט על טענות ותביעות אלו, מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה, שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הַפְּסָק כך, הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה, כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו, כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם. והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה.

וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות מעשיות, ואפילו על מצוות התלויות בדיבור, ואפילו על מצות תלמוד תורה שבדיבור. כי על ידי כל המצוות שבדבור ומעשה, הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה; ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה', הנה גם חכמת ה' בקרבו, מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה, איש כפי שכלו וכוח ידיעתו והשגתו בפשט רמז דרש וסוד.

ולפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם, לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש. כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יחיה ויתקיים, כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם, שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וזהו שכתוב: (תהלים מ ט): "ותורתך בתוך מעי". וכמו שכתב בעץ חיים שער מ"ד פרק ג', שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצוות, והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה, וכמו שכתב בזהר ויקהל דף ר"י.

ו"לשמה" היינו כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה איש כפי שכלו, כמו שכתב בפרי עץ חיים.

[והמזון היא בחינת אור פנימי, והלבושים בחינת מקיפים. ולכן אמרו רז"ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, לפי שהמצוות הן לבושים לבד, והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת שמתלבש בה בעיונה ולימודה. וכל שכן כשמוציא בפיו בדבור, שהבל הדבור נעשה בחינת אור מקיף, כמו שכתב בפרי עץ חיים].

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.