ספסלים לילדים בגבהים משתנים ב"חדר" בבית הכנסת בעיר קארמניולה

בתלמוד בבלי, מסכת שבת, ק"ד,א' הובא כיצד למדו אלף-בית בתקופת התלמוד. כך שלכל אות הובא מדרש, הנובע מצורת האות.

וכך נקבל רמזים לאותיות התורה:
אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי: אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו:

אל"ף בי"ת - אלף בינה (לימוד תורה);
גימ"ל דל"ת - גמול דלים;
מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת (ולא לגבי בי"ת)?
שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים!
ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל (ולא לגבי ה"א, שמושכה קצת לצד גימ"ל)?
דלימציה ליה (עני) נפשיה (ולא יטריחנו לבעל הבית לרוץ אחריו)!
מאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל?
דליתן ליה בצינעה, כי היכי דלא ליכסיף מיניה;
ה"ו - זה שמו של הקב"ה
ז"ח ט"י כ"ל - ואם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך (טית) ונותן לך ירושה (יוד) וקושר לך כתר (כף) לעוה"ב (מם)];
מ"ם פתוחה מ"ם סתומה = מאמר פתוח מאמר סתום (יש דברים שנתן רשות לדורשן, ויש שאתה מצווה לסותמן, כגון מעשה מרכבה);
נו"ן כפופה נו"ן פשוטה - נאמן כפוף נאמן פשוט (אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו, וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא);
ס"ע - סמוך עניים; לשון אחר: סימנין עשה בתורה וקנה אותה (סימנים של סדר שמועות, דתנא או אמורא בגירסתם, דלא תשכח אחת מהן, כגון אלו שבתלמוד) ;
פ' כפופה פ' פשוטה – פה פתוח (בשעת המכנסים - פזר) פה סתום (בשעת המפזרים - כנס, אם יש גדול ממך);
צד"י כפופה וצד"י פשוטה - צדיק כפוף צדיק פשוט; היינו נאמן כפוף נאמן פשוט? הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו; מכאן שנתנה התורה במנוד ראש (ברתת וענוה יתירה).
קו"ף – קדוש;
רי"ש – רשע;
מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש?
אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני יכול להסתכל ברשע ( לישנא דמעליא הוא: שאחוריו של רי"ש לגבי הקו"ף: שאין הקדוש ברוך הוא רוצה להסתכל בפני רשע) .
ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף (כמין זיי"ן שעושין בסופו של גג קו"ף) לגבי רי"ש?
אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר בו - אני קושר לו כתר כמותי!
ומאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה (שאינה נדבקת עם גגה) ?
דאי הדר ביה - ליעייל.
וליעול בהך (יקיף תחת רגלי הקו"ף, ויכנס בפתח של ימין)?
מסייע ליה לריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן? - (הוא יליץ: מעצמו יליץ, לא יסייעוהו ולא ימנעוהו; ואם לענוים = ולמדה טובה הוא נמשך - יתן חן: יסייעוהו מן השמים) בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו (ומכינין לו פתח).
שי"ן – שקר;
תי"ו – אמת;

מאי טעמא שקר מקרבן מיליה (אותיות קרובות, שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא) אמת מרחקא מיליה (זו בתחילת אל"ף בי"ת, וזו באמצע, וזו בסוף)? שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח;

להלן הסוגיה המלאה בגמרא:

המקור: תלמוד בבלי, ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ, הוצאת קורן - ברשות ההוצאה

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.