לפרשת ויחי - כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור

המקור: קובץ:PikiWiki_Israel חנוכה ויקישיתוף

הרב מוטי אלון לפרשת ויחי - כי עמם מקור חיים באורך נראה אור - נדון בקשר עם חג החנוכה ונקשר עם סיום ספר בראשית
לשם מה הכתוב צריך להגיד לנו שיעקב אבינו היה במצרים 17 שנה.

	וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה (בראשית, מ"ז,כ"ח)

- החישוב ניתן לביצוע כבר מנתוני הפרשה.

עוד על משמעות הפועל "ויחי" - אונקלוס בפירוש לפסוק וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם (שם, מ"ה, כ"ז) - כתב " ושרת, רוח קודשא על יעקוב אבוהון". בעל הטורים פירש אלו היו מבחר שנותיו. אולי שנים אלו היו שונים מאלו שהיו קודם ! הפעם היחידה של הבנים עמו - גם רווחה גשמית ורוחנית - עם זאת, הוא בתוך ערוות הארץ - טומאת מצרים - האם זה הייחוד ! הפתיחה של הפרשה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה מעיד על הרעיון המרכזי שבה. שמה של הפרשה הוא גם עומקה וגם תוכנה - לפי אמרתו של רבינו תם. הפרשה מסכמת ומעבירה אותנו מספר בראשית לספר שמות.

רש"י ביאר שהפרשה היא סתומה : ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה ? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר: "שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו". המדרש הרחיב את ההסבר : "לפי שסתם הקדוש ברוך את עיניו של יעקב מכל הצרות שבעולם". ממנה נגיע ל"אורות חנוכה".

יעקב אבינו קורא לבניו ומברך אותם. מגמת הברכות טמונה בפסוק שנאמר בסיום הברכות נאמר

	כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם. (מ"ט, כ"ט

- לכל אחד, יש מקום למלך, וכאן נגיע לפירוש רמב"ן "לא יסור שבט מיהודה" - בהיסטוריה לא תמיד יהודה מלך - הציווי הוא לשאר השבטים, הפירוש הוא שאין רשות לשבט אחר לטעון למלוכה. הרמב"ן המשיך באמצע הפרשה על חנוכה, ודן על מלכי החשמונאים, שנמשכה 200 שנה "וזה היה עונש החשמונאים". אמנם היו חסידי עליון, אלמלא הם נשתכחו תורה ומצוות מעם ישראל והיו חסידים קדושי עליון - ובכל זאת נענשו עונש גדול וארבעת הבנים נפלו בידי האויב. והסוף היה שכל מי שאמר שהוא בא ממשפחתם היה עבד (מידה כנגד מידה) המשיל עליהן את הרומאים. ויותר גרוע שהם כהנים שהצטוו לבצע רק עבודת ה'. עוד רמב"ן, בפרשת זאת חנוכה , מצליחים להאיר גם יום שמיני ואז בסוף מתחילה "פרשת בעלותך" - הדלקת הנרות.

פרשת חנוכת המזבח

רשי פירש: (ב) בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עימהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות: והרמב"ן הוסיף, לדרוש על חנוכה מימי בית שני... יום יבוא ללא המשכן, תהיה גלות קשה. ואז יהיה רק דבר אחד שיוכל להאיר... יש חנוכה אחרת, יש בה הדלקת נרות אחרת הקרויה על שמם היא חנוכת החשמונאים - הרמב"ן אומר מדובר כאן בנבואה. כך הוא מנחם את אהרן הכהן.

	ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבנו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר: ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח עכ"ל: וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה): וכן במדרש רבה (טו ו):אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקורבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקורבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כוהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עימהם: (במדבר,ח',ב'

נדון בפסוק, ממנו נגזר שם השיעור כי עמם מקור חיים באורך נראה אור (מהסידור) - עם פנס המצוות אראה את העולם. יש אור, בעזרתו אתה רואה הכל. קיום המצוות מאפשר לך לראות את הכל מתבאר. כך נראה את המציאות באור. בחנוכת המשכן היתה התרגשות גדולה. שם ראו מה צפוי לעם ישראל.

מתתיהו הבין כי "חושך" ו"אור" אינם מושגים פיסקליים. אור דוחה חושך לא במסה, אלא מושגים רוחניים. היה עליהם ללחום באור המזויף. החסידים, חסידי עליון, אם לא היו הם הייתה משתכחת התורה. המיעוט של החשמונאים, המלחמה הקשה ביותר, יכולה להתרחש בכל מקום בעולם. הגענו אז למדינה הגדולה ביותר. הם מגלים שהאויב האמיתי של האור הוא "האור המדומה" - יוון - היא שורפת בתי מקדש - זה לא אסטטי, היא מטמא שמנים - על לא יצאו למלחמה ! 3 שנים לא הדליקו נרות בבית המקדש.

זאת חנוכה - תורה שבכתב לשמונה ימים. לאורך ימים כי עמם מקור חיים באורך נראה אור . במלחמת האור, החשיבות לאור הגנוז.

איך הגיע לשלטון רומאי

הגיעו לגאולת הגוף. היא לא תשובה לחושך. צריך תשובה רוחנית. יעקב אבינו חי במצרים 17 שנה, דבר אחרון שרצה הוא לרדת למצרים, היו לו שני שליחים למצרים: יוסף ויהודה , עכשו יהודה נשלח שוב לחושן "להורות לפניו" - להתקין בית תלמוד.

הרב קוק כתב באגרת נשלחה לעורך בטאון בחו"ל ודן בשמירת השבת בפתח תקווה

	"ואתה אדוני אתכבד להודיעך, כי זה לי זמן הגון אשר בחנתי דרכי, ואדע נאמנה שכל תקות ישוב א"י", רבותיי זה הרב קוק, לא צריך ללמד אותו ציונות, אבל בואו תראו את החששות של הרב קוק מה יקרה אם יהודה ישכח את השליחות שלו, ולא יבוא מהר מהר כדי ללכת לפני יוסף. "ואדע נאמנה שכל תקות ישוב א"י, וכל תקות הצמחת קרן ישועה לישראל מציון, תלויה היא בנקודה אדירה זאת, שיאספו אלינו כחות טובים, לעסוק בבנין הרוחני והחמרי של ארץ ישראל, ודוקא ע"פ יסודות הקולטורא", (התרבות) "ההולכת בצעדי-און בא"י כבכל העולם כולו", מודרנה אבל לא טשטוש. "וכל מי שנקודת יראת שמים אמיתית בוערת בלבבו לא יוכל להיות שיתעלם מלבא לעזרת ד' ועמו". אם אתה בתרס"ח בפרנקפורט על נהר מיין לא מבין שזה עכשיו תפקידך לא יכול להיות שנקודת יראת שמים אמיתית בוערת בך", זה נורא. "אל נא נאחר את המועד", הרב קוק מדבר פה על אהוביו, על הציונות הריאליסטית, המדינית המעשית, תראו איך הוא מדבר, מילים הכי חריפות, אני לא מכיר איגרת יותר חריפה מזאת. "אל נא נתן את הרומסים לרמוס כל היונקים", מה זה היונקים? "שרשי צמח ד' העולים על אדמת הקודש". אז הוא פונה דווקא אל היהודי הזה שפנה אליו, והוא אומר לו: תגיד לי, אתה הרי תלמיד של הרב הירש, אצלכם הרי לימדו תורה ודרך ארץ, מודרניות, השכלה והכל עם תורה ועם פנימיות של תורה, והכל עם תמימות של אמונה. הוא פונה אליו "אחינו היקרים, שלומי אמוני בני אשכנז, ההולכים בעקבות גדול-הדעה, נזיר-אלקים המרומם הגר"ש רפאל הירש ז"ל, אשר הציל בגבורת ישע ימינו את שארית ישראל המערבית", מערב אירופה לא מזרח אירופה, ההשכלה, האמנציפציה. בתוך כל הרפורמה שמתחילה עומד הרב הירש, ומצליח לעשות את כל המציאות של הרב דוקטור שיצא. "ע"י אשר למד והורה" (להורות לפניו) "לאחוז בכל תכסיסי החיים במילואם", אין שום מקצוע, שום דבר שלא נלמד. "לכונן על ידם את עמדת היהדות הנאמנה", כי ליהדות הנאמנה אם היא באמת תורת חיים יש התייחסות לכל מה שמודרני בעולם, ההיפך, היא לא מפחדת ממנו. אבל מה, היהדות הנאמנה הזאת יודעת לעמוד אותו דבר "רק בתנאים אחרים, בפרטים משתנים, אבל ברוח אחד. עכשיו הננו נקראים לעבוד כן בארץ ישראל עתה בימינו". מה שהיה נכון לפני ארבעים שנה, שלושים שנה, חמישים שנה, מאה שנה אצלכם בפרנקפורט, זהו, תרס"ח, עוד לא קום המדינה הרבה שנים לפני-כן, ארבעים שנה לפני-כן, עכשיו הגיע הזמן שתבואו הנה לעשות את זה. "אם נעזוב את שעת הכשר של התחלת התפתחות הישוב, והחלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה יבאו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבא"י". אתה צריך להבין את האווירה שיש פה, שלומי אמונים שבארץ-ישראל הם מיעוט מבוטל, מבוזה בהרבה מאוד מקרים, מזולזל, ובשלב מסוים הם ישברו, אם לא אתם תבואו ותעזרו לנו עכשיו כדי להראות איך אפשר להיכנס לתוך החיים הכי מודרניים שיש ולהישאר באותה יהדות תמימה ונאמנה בתחילת הישוב. אם לא נעשה את זה, עכשיו פשוט קשה לקרוא, אבל חייבים לקרוא, כי אסור לברוח. "והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת", יש אבל הכל חיצוני, הוא מתאר את החיצוניות. "המחפה", היא עוטפת את מה שאין. "המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה". אז קצת עברית יפה, זה לא יחזיק עם לתשעים שנה. אז יגידו עברי, עברי, נער עברי, כן, כן. אבל אם לא יהיה פה בית תלמוד זה יפול. "המלבישה את החיים", נורא לקרוא את זה, "צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף ג"כ לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו ע"פ הנסיון". הרב קוק מאריך באיגרות אחרות וטוען שמה שקרה אצל הורדוס הוא סוף התהליך של בית חשמונאים. ההתחלה היא של היחד הזה של הכהנים הקדושים שנכנסים, ועושים גם את הפעולה המלחמתית וגם את הפעולה הכהנית, ובסוף מגיעים למצב שבו כל העסק של בית התלמוד של יהודה נעלם, והורדוס ממשיך, ומי שמסתכל מבחוץ רואה שהכל נמשך, כי יש הכל, להיפך עם רומי יש יותר שגרירויות, יש יותר קשר, אבל הסוף הוא שיש נשר על המקדש למעלה. (מתוך שיעורו של הרב