הערך הועתק מויקישיבה ערך טעון עריכה
לִקְחֵי המגילה חז"ל למדו ש"נבואה שנצרכה לדורות נכתבה" [(מגילה יד. ועוד)], וא"כ בכל סיפורי המגילה טמון מסר עבורינו. הרלב"ג בסוף פירושו למגילת אסתר[1], מונה, כדרכו, את ה"תועליות" (- לקחי חכמה ומוסר שניתן להפיק מסיפורי התנ"ך) שבמגילה. הרלב"ג מגיע ליותר מחמישים תועליות, שחלקם נמנה כאן[2]:
השגחת השי"ת על עולמו[]
- "להודיע כי השי"ת לא יעזוב הצדיק ביד הרשע. הלא תראה כי המן דימה לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו, ולא די שלא השיג מבוקשו אך הוכרח לתת לו כבוד בזה האופן הנפלא ההוא שהרכיבהו ברחוב העיר והלבישהו באופן הנזכר וקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" [(התועלת השלושים ושמונה)].
- "להודיע עוצם השגחת השי"ת הפרטית[3], כי ביום... אשר היה ראוי הגעת הרע לישראל... - בו ביום היה להם הרוחה וההצלחה, והשחיתו כל שונאיהם. הלא תראה כי כבר הפילו הגורל לפני המן באיזה יום ראוי שיגיע הרע לישראל[4], וביום ההוא בעינו סיבב השי"ת שיהיה העניין בהפך מה שחשב המן" [(התועלת העשרים וששה)].
- "לפרסם עוצם השגחת השי"ת, עד שהדברים בעצמם שנדמו להיות כלי לאבד מרדכי וישראל - שַׂם כלי לאבד שונאיהם, ומה שדמו שונאיהם להיות כלי להצלחתם - היה כלי לצרתם, שבמעט זמן נהפך דבר המן מתכלית הגובה והשררה אל תכלית השפלות והרע, וכן העניין בשונאי ישראל אשר דמו להרגם הנה נהפך הדבר והיה עליהם אשר זדו להפיל בו ישראל.
- וזה שכבר תמצא כי השי"ת שׂם בקשת המן על נפשו מאסתר המלכה כלי למיתתו, כי מפני קומו ממיטתו ובואו למיטת המלכה והיה כורע עליה לבקש ממנה על נפשו נראה למלך מפני היות המן נבאש בעיניו שהוא משתדל לכבוש את המלכה תחתיו עמו בבית [(אסתר ז, ז-ח)].
- ומה שחשב המן שיהיה כלי לתלות את מרדכי, שׂמהו השי"ת כלי לתלותו. וזה שחרבונה בראותו כי המלך כעס על המן מפני שני דברים: הראשון הוא מה שנתרעמה ממנו אסתר, והשני הוא מה שדימה שהיה רצונו לכבוש את המלכה עמו בבית, וזהו אמרו [(שם)]: הגם לכבוש וגו', כאלו יאמר לא די לו בחטא הראשון ועתה יוסיף לחטוא שנית אמר [[- חרבונא]] [(שם פס' ט)]: הנה העץ אשר עשה המן למרדכי וגו', רוצה לומר שגם יש על המן חטא שלישי עצום מאד, וזהו שכבר עשה כן לתלות אוהבך בזולת רשות המלך, והנה בו עוד מהמרי יותר, שעשאו לתלות את מרדכי אשר דבר טוב על המלך, ולזה ציוה המלך תכף לתלותו עליו.
- וגם כן הנה האגרות ששלח המן בשם המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים - היו כלי להפיל ביד ישראל בניו ומשפחתו וכל חיל עם ומדינה הצרים את ישראל, וזה כי מפני שהיו האגרות ההם נכתבות בשם המלך ונחתם בטבעת המלך לא היה דרך להשיבם אחור בצד מן הצדדים [(אסתר ח, ח)], ולזה חויב שישתדלו בהצלת ישראל עם קיום האגרות הראשונות. ולפי שלא היה בזה דרך להצלתם באופן שלם אלא כשיינתן לישראל לעמוד על נפשם ולהקהל בעריהם להשמיד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם [(שם פס' יא)], אשר היה כלי להפיל שונאי ישראל בידם עם מה שהתפרסם להם מאהבת המלך את היהודים... הנה הוא מבואר כי האגרות ההם היו כלי בהכרח להשמיד שונאי ישראל, כי אם הייתה אפשרית ההצלה לישראל באופן אחר לא היה המלך מסכים בהריגת עמו" [(התועלת הארבעים-ושלשה)].
- "להודיע עומק מחשבות השי"ת ותחבולותיו להמציא מה שיישיר אל התכלית המכוון ממנו. ולזה תמצא כי מפני שנגלה אל השי"ת השתדלות המן ומחשבתו נגד היהודים לאבדם[5], סבב שיעשה משתה הגדול הזה ושתקרא ושתי לפני המלך ולא תבוא ושינתן על זה מלכותה לאסתר להיות לישראל לעזר בעת צרתם" [(התועלת התשיעי)].
- "להודיע שכבר סבב השי"ת שיצא מאחשורוש אלו הספרים ששלח בכל מלכותו להיות כל איש שֹרר בביתו ומדבר כלשון עמו [(אסתר א, כב)], כדי לסבב שלא תהיינה האגרות השלוחות ממנו נחשבות בעיני העם בראותם אלו הספרים הראשונים שהם דומים לדברי היתול, כי הוא ידוע כי כל איש הוא שורר בביתו[6], וזה היה סבה אל שלא החשיבו העמים מאד אגרות אחשורוש ששלח לאבד היהודים, כי אלו היו מחשיבים אותן האגרות היו משתדלים להרע ליהודים תכף בראותם כי רצון המלך לכלותם [(התועלת העשירי)].
השגחה מיוחדת על עם ישראל[]
- "להודיע עוצם השגחת השם יתברך בישראל, בהיותם בארץ אויביהם[7], כי הוא נתן לאסתר חן נוסף בעיני המלך על כל הנערות היפות שקבצו מכל זה המלכות הגדול, עד שכבר תמצא שהמלך פרנס עצמו בפילגשים כמו שלש שנים[8]... וכל אלו השלש שנים פרנס אחשורוש את עצמו בפילגשים ולא נתקררה דעתו עד שבאה אסתר לפניו, ואז נקבצו עמה ג"כ לפני המלך כל הבתולות הנשארות, וזה כולו ממה שיורה כי השי"ת נתן לה חן נוסף על כל הבתולות אשר בכל המלכות" [(התועלת השִשה-עשר)].
- "להודיע איך עמקו מחשבות הי"ת להציל את ישראל, ולזה סיבב שיהיה המתחדש מבגתנא ותרש נגלה למלך אחשורוש ע"י מרדכי, כדי שיהיה זה שמור לו ולישראל לעת הצורך" [(התועלת העשרים-ושנים)].
- "להודיע עוצם השגחת השי"ת בישראל, להטות לב המלך אל כל אשר שאלה אסתר המלכה. הלא תראה כי מדברי אחשורוש לאסתר המלכה היה נראה שקשה היה למלך עניין הריגת האנשים ההם, ולזה אמר לה [(אסתר ט, יב)]: 'בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו?' ועם כל זה אמר לה: 'ומה בקשתך עוד ותעש'.
- וידמה כי בבא מספר ההרוגים ידעו מרדכי ואסתר כי לא נהרגו כל אויביהם הרבים אשר בשושן, ובעת אשר היה לאל ידם השתדלו לכלותם פן יהיו להם לקוצים במה שיבוא מהזמן, מפני מה שהפליגו ישראל בהשחתתם, עִם שהוא אפשר שאלו האויבים היו מעמלק כמו אשר צותה התורה [(דברים כה, יט)] במחיית זכרם, בעבור מה ששערה החכמה האלהית היות זאת האומה לקוץ מכאיב תמיד לאומתינו, ומן הדומה לא היו בצרים אותם זולת זרע עמלק, כי שנאתם לישראל הייתה מקדם ובדור דור, והוסיף בדבר שנאתם ישראל עתה כי ראו כי מת הגדול שבהם והוא המן ע"י ישראל" [(התועלת החמישים)].
בטחון והשתדלות[]
למידת הביטחון השלכות רבות על מעשה האדם, וניתן ללמוד חלק מהן מהמגילה:
- "להודיע כי אין ראוי לאדם, מפני עוצם ידו עם המלך, לבטוח על זה שיוכל לעשות מה שיחפוץ מעם רב[9], כי גבוה מעל גבוה שומר[10] ימנעהו [(- עלול למנוע אותו)] מהשלמת רצונו... הלא תראה כי המן מפני בטחו על ידו בבית המלכות, השתדל עִם המלך להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, בעת אשר חשב שהוא יותר נכון להגעת המבוקש, ואמר דבריו גם כן באופן שיתכן לו יותר שישיג המבוקש, והוא הודעתו למלך שמזה העם יתכן שיגיע לו נזק רב ואין בהם תועלת למלך ושבהשחתתם יגיע תועלת רב למלך, - ולא די שלא השיג רצונו אבל היה זה סבה אל שהשחיתו ישראל אותו וכל משפחתו" [(התועלת העשרים-וחמישה)].
- "להודיע שהוא ראוי לעתות בצרה[11] שיראה האדם עצמו מוכנע מאת השי"ת, ולזה יסבב שיהיה לבו נשבר ונדכה מרוב הצער אשר יצטער מעצמו, כי ברוע פני לב הבשר ייטב לב השכל[12], עם שזה יהיה סיבה שישוב אל ה' וירחמהו [(ישעיהו נה, ז)], הלא תראה כי בעת התשובה סדרה התורה שנענה את נפשותינו, והוא בעשור לחדש השביעי [(ויקרא טז, כט)]. ולזאת הסיבה זכר [[הכתוב]] בזה המקום [(אסתר ד, א-ג)] רוב הצטער מרדכי על זאת הצרה ולבושו שק ואפר ושבכל המקומות היו מתאבלים אבל גדול והיו צמים ובוכים וסופדים ולובשים שק ואפר, אולי יחון אותם השי"ת ושב ונחם על הרעה" [(התועלת העשרים-ושמונה)].
- "להודיע שמי שיפחד מהרע אשר הוא נכון לבוא עליו, ראוי שיקדים התפילה להשי"ת באופן שלם בדרך שיהיה נעזר בו, וישתדל עם זה שיתפללו עליו רבים, כי תפלת הציבור היא יותר נשמעת מתפלת היחיד[13]. ולזה תמצא כי כשהוכרחה אסתר להתיר עצמה למות מפני הכנסה אל החצר הפנימית אשר לא כדת בקשה שיצומו בעבורה כל היהודים הנמצאים בשושן שלשת ימים לילה ויום וגם היא ונערותיה הסכימה לצום כן, והסכים מרדכי לעשות כדבריה [(אסתר ד, טז-יז)], והוא מבואר שזה הצום יהיה בעבורה כשיתפללו להשי"ת שלא יקרנה נזק בזה, ואולם נבחרה התפילה עם הצום, כי בו תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאוותיה הגופיות, ויהיה זה סיבה אל שיהיה לבבם יותר שלם עם השי"ת, ותהיה מפני זה תפילתם יותר נשמעת [(התועלת השלושים-וארבעה)].
- "להודיע שאע"פ שיראה האדם בגזרה הרעה שאין דרך להשיבה אחור לפי הנהוג, אין ראוי שיקצר מ[[ל]]התפלל להשי"ת ומ[[ל]]השתדל בבטולה לפי מה שאפשר, ולא תרפינה ידו מפני מה שהוא משער בקושי העצום אשר בבטולה.
- הלא תראה כי מרדכי עם היותו יודע כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב [(אסתר ח, ח)], הנה עם כל זה לא רפו ידיו מ[[ל]]השתדל בביטול זאת הגזרה לפי מה שאפשר, ולזה תמצא שהוא בא בזה האופן בלבוש שק ואפר עד לפני שער המלך [(אסתר ד, ב)] כדי שיתפרסם לכל העבדים אשר שם[14] שכבר נתחדש על מרדכי חידוש גדול, ואולי יהיה זה סיבה שיודע זה לאסתר המלכה, כי החידושים הגדולים הם מגיעים אל הגדולים מפני מנהגם לשאול עליהם, רוצה לומר: כי הם שואלים אם יש שום דבר חידוש.
- והנה היה מרדכי נכבד מאד בעיניהם ולזה היה יושב בשער המלך כמו שקדם [(אסתר ב, יט[15])], וכאשר הגיע מבוקשו שנודע זה לאסתר המלכה, אז השתדל תכלית ההשתדלות עם אסתר המלכה שתבוא לפני המלך לבכות ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה [(ר' אסתר ד, ח)], ואע"פ שהייתה אסתר בזה בסכנה עצומה - לא נמנע מפני זה מלהביא אותה בכל עוז ...שתעשה זה, לזה הפליג לשלוח לה הדברים הקשים ההם [(שם פס' יג-יד)], להודיע לה שהיא מוכרחת להביא עצמה בזאת הסכנה כי תחטא להשי"ת חטא עצום אם לא תעשה, ויהיה זה סבה להביא עליה ועל בית אביה האבדון והמוות [(התועלת העשרים-ותשעה)].
- "להודיע כי אשר יצטרך להשתדל בהשתדלות הכרחי מאד להציל מרע עצום, צריך שתהיה השתדלותו באופן שאיך שימשיך העניין לא יסגור לו שום פתח בהשתדלות ההוא, ואם יכול שיהיה מועיל תועלת מה יעשהו לכל הפתחים אשר למבוקש ההוא, הנה אין ראוי שיקצר. ולזה תמצא כי כשנכנסה אסתר אל החצר הפנימית אשר לא כדת לבשה בגדי מלכות בדרך שתהיה מוצאת חן בעיניו כי זה אחד מהפתחים להצלתה בבואה לפניו ולהיות דבריה נשמעים והנה אחר זה לא בקשה תכף מהמלך הצלת עמה כי אולי המן יהיה מתנגד לה" [(התועלת השלושים-וחמישה)].
- "להודיע שאשר חננו השי"ת דבר מתיישר להגיע בו טוב, מה ראוי שישתדל בהגעתו בו לעת הצורך, כי עמקו מחשבותיו יתברך, ואולי הוא חננו כדי שישתמש בה בעת הצורך מי שאפשר לו זה. והנה אם לא יעשה כן - הנה יבלבל ה' מחשבותיו והיא לא תצלח, כי לא תקצר ידו מהגעת מה שירצה. ולזה אמר מרדכי לאסתר [(אסתר ד, יג-יד)] לחייב שהוא ראוי עכ"פ שתתיר עצמה להיכנס אל החצר הפנימית לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה, שהוא אפשר שלא הגיע אותה השי"ת למלכות אלא כדי שתהיה לעזר לישראל לעת כזאת" [(התועלת השלושים-ושלושה)].
מצוות, מוסר, מידות טובות והנהגות ישרות[]
הרלב"ג מונה הנהגות ישרות ומתוקנות שניתן ללמוד מהמסופר על תוצאות מעשיהם דמויות שונות במגילה, מהצלחתם ומכשלונם[16]:
- "להודיע לכל איש ואשה להרחיק מידת הגאוה. הלא תראה מה שקרה לושתי מצד גאותה שלא רצתה לבא לפני המלך עם הסריסים ההם ששלח להביאה לפניו[17] אם לא יוסיף שלוח שׂרים רבים ונכבדים מהם[18]" [(התועלת השִשי)].
- "להודיע כי הרודף אחר השררה והכבוד הנה השררה והכבוד בורחים ממנו [19]. הלא תראה כי המן היה רודף אחר השררה והכבוד, ומפני זה עשה מה שעשה הגיע לו ההפך, והוא שהוצרך לכבד השפלים ממנו, והוא מה שהוכרח לתת מהכבוד למרדכי, והיה זה גם כן סיבה בסוף אל שנטרד מן העולם ומת בתכלית מהגנות והבזיון" [(התועלת הארבעים)].
- "להודיע שהוא ראוי לנשים שיכנעו לעשות רצון בעליהם, כי הם נבראו לעשות רצון האנשים, כמו שבארנו בפרשת בראשית[20], ולזה סיפר [[הכתוב]] [(אסתר א, יג-כב)] מה שקרה לושתי על אשר לא נכנעה לעשות מצות אחשורוש בעלה ותכלית הקושי שהיה בזה העניין בעיני כל שׂרי המלך, להתפרסם העניין שזה הוא מחויב לכל הנשים" [(התועלת החמישי)].
- "שראוי להודיע לאדם שיחמול על קרוביו ויקרבם אליו בעת הצורך[21]. הלא תראה כי מפני שקרא מרדכי את אסתר בת דודו וגדלה בביתו היה זה סיבה להביא ישועה לישראל, כי מפני שהוא גדלה כאב הייתה שומעת למצותו גם אחרי היות לה המלוכה, ומזה נתיישר בעיני השי"ת להביא הישועה לישראל על ידה[22]" [(התועלת השנים-עשר)].
- "להודיע תכלית הענוה שהייתה באסתר, עד שעם ראותה עצמה עולה למעלת המלוכה הייתה נכנעת למצות מרדכי וגם אחרי היותה מלכה, עד שהקל בה מרדכי ושלח לה מאמר קשה מאוד, לא התפעלה מזה כלל והוא מה ששלח לאמור לה: אל תדמי בנפשך להִמָלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת - רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו... [(אסתר ד, יג-יד)], כאלו תהיה זאת עדות שהענוה תשים בעליה בשררה והתנשאות והגאוה תשפיל בעליה ותסיר רוממותו והתנשאותו ולזה סרה המלוכה מושתי לגאותה ונִתנה לאסתר לענותה ושפלותה" [(התועלת הארבעה עשר)].
- "להודיע שראוי לכל אדם להשתדל בשלום המלך שהוא תחתיו, ו[[אפילו]] אם אינו מאומתו, כי בסבת המלך תתקיים המדינה[23], עִם [(- ובפרט)] שכבר יתכן שיגיע לו מזה גמול טוב מהמלך. ולזה תמצא שגלה מרדכי על דבר בגתנא ותרש תכף שנגלה לו זה, לשמור המלך מ[[כך]] שייפול במה שהשתדלו לעשות כנגדו, והגיע לו ולישראל מפני זה מהתועלת מה שנזכר בזאת המגלה" [(התועלת השמונה-עשר)].
- בדומה לזה[24]: "להודיע שאין ראוי לשום אדם לעשות דבר כנגד המלכות, כי כל דבר לא יכחד מן המלך ויהיה זה סיבה להביא עליו עונש נפלא [(- בלתי מצוי)]. הלא תראה מה שקרה לבגתנא ותרש שבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש" [(התועלת העשרים)].
- "להעיד שראוי לכל אדם שיהיה דורש טוב לעמו לפי מה שאפשר[25], ושישתדל שיהיה נאהב ורצוי להם בכל עוז. הלא תראה עוצם גדולת מרדכי בעבור היותו דורש טוב לעמו עד שכבר הסיר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ונתנה לו, והנה באר זה בסוף המגלה הזאת באור יותר שלם במה שנאמר [(אסתר י, ג)]: כי מרדכי היהודי משנה למלך וגו', כאלו באר שם כי סיבת גדלו עם המלך וליהודים הייתה היותו רצוי לרוב אחיו והיותו דורש טוב לעמו ומפני טוב עניינו הייתה גדולתו נוספת תמיד כאֳמרו כי האיש מרדכי הולך וגדול" [(התועלת הארבעים-וארבעה)].
בנוסף, ניתן להפיק לקחי מוסר מההנהגות הטובות של מרדכי ואסתר ודמויות נוספות במגילה[26]:
- "שראוי לשמוח בטוב בהמצאו, כאמור [(קהלת ז, יד)]: 'ביום טובה היה בטוב', ולזה סיפר [[הכתוב]] [(אסתר א, ד-ה)] שבהראות המלך רוב עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו עשה זה המשתה הגדול לכל שריו ועבדיו ולכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן שבעת ימים" [(התועלת הראשון)].
- "להודיע שראוי לכל אדם שיועיל לקרוביו לפי מה שאפשר, וכ"ש כאשר גמלוהו טוב. הלא תראה כי אסתר המלכה מהרה להודיע למלך קורבת מרדכי לה להועיל לו ושמה אותו על פקודת בית המן לזאת הסבה ג"כ" [(התועלת הארבעים-וחמישה)].
- "להודיע שאשר הוא תחת אחר [(- הכפוף לאחר)], ראוי שישמור, כשיועיל לקרוביו, שיעשה זה באופן שלא ישיגהו בו גנות מאשר הוא תחתיו [(- כפוף אליו)]. הלא תראה כי אסתר לא רצתה לשים את מרדכי על פקודת בית המן, כי אם אחר ששמהו המלך על פקודת כל מלכותו במה שנתן לו טבעתו לחתום מה שירצה בשם המלך, כי אלו שמתהו בזה הפקידות קודם זה - אפשר שישׂיגנה חשד מאת המלך שתתן נכסי המלכות לקרוביה, אך עתה לא היה מקום למלך לגנותה על זה..." [(התועלת הארבעים-ושִשה)].
- "שאין ראוי בסעודה שיקראו האנשים לאכול ממנה שיטילו קנאה בסעודה, אך שיכבדו זה כזה. ולזה תמצא שספר [[הכתוב]] [(אסתר א, ה-ח)] במשתה שעשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן מקטן ועד גדול - שכבר יכבד המלך זה כזה, ולזה הביאם יחד בזה המקום שהיה בתכלית מהכבוד והגדולה והיו לכולם מטות זהב וכסף והיו שותים כולם בכלי זהב ויין המלבות והיו עושים הממונים על הסעודה כרצון איש ואיש כקטן כגדול" [(התועלת השני)].
- "להודיע שהוא ראוי במשתה שישתדלו המשרתים שלא יצטרך לאחד מאנשי הסעודה לשאול [(- לבקש)] דבר יצטרך להם כי אולי יבושו מלשאול זה, ויהיה זה סבה שתכבד עליהם ההטבה אשר ייטיב להם בעל הסעודה. ולזה זכר [[הכתוב]] [(אסתר א, ח)] כי השתיה הייתה כדת כל איש, אין אונס יביאהו לשנות מנהגו ורצונו, כי הכל היה מוכן לפניהם, והמים למזוג היין לכל אחד לפי מנהגו" [(התועלת השלישי)].
- "שראוי[27]בקבוצים שתהיינה הנשים לבד והאנשים לבד, כי אם יהיו מעורבים יהיה זה סיבה להרבות זימה, וכל שכן במשתה היין[28], עם [(- ואפילו)] שזה יהיה סיבה למנוע מהנשים השגת רצונן במשתה ההוא מהאכילה והשתיה כי יבושו מן האנשים. ולזה זכר [[הכתוב]] [(אסתר א, ט)] כי ושתי המלכה עשתה משתה נשים באופן שיהיו האנשים לבד והנשים לבד[29]" [(התועלת הרביעי)].
- "שראוי לאדם שיקל [(כלומר שיקטן בעיניו)] בגנות מעט אשר הוא דרך להגיע תועלת מרובה. ולזה תמצא שלא הרחיק מרדכי היות אסתר נלקחת למלך מצד רוב התועלת שהיה נכון שיגיע לישראל על ידה מצד מה שהיו בו ישראל אז מן השפלות. ולזה צווה אותה שלא תגיד את עמה ואת מולדתה [(אסתר ב, כ)], פן יהיה זה סבה אל שירחיק המלך נתינת המלוכה לה, עִם [(- ובפרט)] שכבר ישאר לה הגנות בעצמה והוא היותה פילגש המלך, והנה היה יותר נבחר שתהיה מלכה משתהיה פילגש[30]" [( התועלת החמשה-עשר)].
- "להודיע שהמטיב על דרך האהבה והכבוד - ראוי שישתדל שידע מקבל הטובה שהוא הטיב לו[31], כי בזה יתבאר למטיב שהוא הטיב לו מצד אהבתו אותו לא על צד הקרי והדבר הבלתי מכוון, ותתחזק מפני זה האהבה יותר ביניהם, ובזה גם כן יתיישר-אל שישולם לו גמול על זה. ולזה תמצא שהודיע מרדכי לאסתר[32] אשר בקשו בגתנא ותרש לשלוח יד במלך אחשורוש כדי שתגיד לו העניין הזה בשמו ויהיה שמור לו הגמול על זה לעת הצורך" [( התועלת התשעה-עשר)].
- "להודיע שאין ראוי לאדם לנטות ממצות המלך אם לא יהיה בשמירת מצותו נטיה ממצוות ה' יתברך, שהוא מלך מלכי המלכים. כי כשגנו עבדי המלך את מרדכי ואמרו לו [(אסתר ג, ג-ד)]: מדוע אתה עובר את מצות המלך? התנצל להם במה שהודיעם שהוא יהודי והוא מוזהר מה' יתברך שלא יכרע וישתחוה לזולתו על דרך נתינת האלהות לו, ולולא שהיה מבואר כי בדבר הזה לא יחויב ההמשך למצות המלך[33] לא היה די לו בזה ההתנצלות[34]" [(התועלת העשרים-וארבעה)].
- "להודיע שאין ראוי לאדם בשום פנים לכרוע ולהשתחוות על צד האלהות זולתי להשי"ת ואף על פי שיביאהו לזה יראת המלכות. הלא תראה כי מרדכי, עִם היותו משער מה שהיה מהסכנה לו מפני היותו בלתי כורע ומשתחוה להמן, הנה לא הסכים לכרוע ולהשתחוות לו [(התועלת העשרים-ושלושה)].
- "להודיע שראוי לכל אדם שישלם גמול למטיבים לו. הלא תראה כי תכף ששמע המלך מה שסבב בו מרדכי הצלתו שאל אם שולם למרדכי גמול על זה [(אסתר ו, ג)]. וזה ממה שהורה שכבר היה ראוי לו עכ"פ לשלם לו גמול על מה שהטיב לו ולואת הסבה שאל להמן מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו [(התועלת השלשים-וששה)].
- "להודיע שראוי לאדם לחקור בעניינים המתחדשים לפי מה שאפשר[35], כדי שייקח עצה לפי היכולת על מה שראה מהם מתחדש כנגדו. הלא תראה כי מרדכי מפני מנהגו לחקור במתחדש בבית המלך ידע תכף כל הנעשה בסבותיו, וזה היה סיבה אל שהשתדל בזריזות לקחת העצה הראויה בזה הרע שדמה המן לעשות לכל ישראל" [( התועלת העשרים-ושִבעה)].
- "להודיע שראוי לאדם לזכור החסדים הנעשים לו תמיד כדי שיתיישר להשיב גמול עליהם[36]. גם ראוי לו לזכור כל הקורות המתחדשות[37], כי מהם ילמד האדם דעת בראותו איזה תכלית נתחדש מכל התחלה והתחלה שבדברים ההם. ולזה תמצא שזכר שמה שגלה מרדכי מדבר בגתנא ותרש נכתב בספר דברי הימים לפני המלך [(אסתר ב, כג)], ושם היו גם כן כתובים המקרים המתחדשים[38], ולזה היה נקרא: 'ספר דברי הימים' או 'ספר הזכרונות' [(אסתר ו, א)]" [(התועלת העשרים-ואחד)].
- "להודיע כי גם בעתים אשר לאדם אימת-מוות אין ראוי לו שיסבב מיתתו וימהרנה, כי אולי לא תקום הרעה ולא תהיה. ולזה תמצא שאף על פי שהיה על אסתר אימת-מוות מעמה, אמנם לא הייתה מסכמת להיכנס אל החצר לבא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה, אם לא תקרא לבא לפניו [(אסתר ד, ח-יא)], עד שבא אליה דבר מרדכי [(שם פס' יג-יד)] שהיא תחטא לה' אם תמאן לבא לפניו על זה ותסבב אִבוּדָה ואבוד בית אביה" [(התועלת השלשים-ואחד)].
- "להודיע שאף על פי שהיה רשות לישראל לבוז שלל אויביהם[39], הנה הסכימו כולם בעריהם שלא לשלוח יד בביזה[40] [(אסתר ט, טז)], כי כן היה ראוי, כדי שלא יחשבו עליהם שבעבור חמדת הממון עשו זה..." [(התועלת הארבעים-ותשעה)].
- "להודיע שאין ראוי לאדם שייקח ממה שיתיר האדון לתת לו מה שיכבד על האדון לתיתו. הלא תראה כי המן כשנשאל מהמלך [(אסתר ו, ו)]: מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? הקשה לשאול באופן שנתפעל מזה המלך לשערו כי המן היה חושב שישאלהו המלך זה מפני חפצו ביקר המן [(שם)], ולזה שאל מהכבוד מה ששאל בדרך שלא יחסר לו רק הכסא[41], כי שאל לבישת לבוש מלכות אשר לבש בו המלך - והוא הלבוש שלבש בעת המלכו, והרכיבה על הסוס אשר רכב עליו המלך, וכתר המלכות אשר נִתן בראשו, ושיהיה נתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים [(שם פס' ז-ט)], ועוד לו אך המלוכה... והנה לזאת הסבה התפעל המלך כנגדו ואמר לו בלשון קינטור שיעשה זה למרדכי היהודי ואל יפל דבר [(שם פס' י)].
- וזה גם כן הייתה סיבת שנקרא לבא אל משתה אסתר בדרך קינטור והוא אמרו: מהרו את המן לבא אל משתה אסתר[42]. מצורף לזה מה שלבש המלך מהקנאה כנגדו[43] על דבר שאלת אסתר פעמיים [(אסתר ה, ד-ח)] שיבוא המלך והמן אל המשתה אשר תכין להם... [(התועלת השלושים-ושבעה)].
- "להודיע שראוי למלך לעשות דבריו בעצה נכונה לפי מה שאפשר, ואפילו בתוך הכעס הנפלא [(- היוצא מגדר הרגיל[44])]. הלא תראה כי אחשורוש, עם רוב חמתו על דבר ושתי, לא רצה לעשות דבר אם לא בעצה נכונה על יד היועצים הראויים, וזכר [[הכתוב]] [(אסתר א, יג)] עִם זה שמנהגו היה בכל דבריו להתייעץ עם יודעי דת ודין ועמהם נתייעץ בזה הענין והיו עם זה יודעי העתים כדי שיעמדו כפי מה שאפשר להם על הראוי להיות ממערכת הכוכבים[45] במה שתשאל העצה מהם, כי לפי העניין ההוא יתחכמו בעצתם שתהיה באופן שיתכן שתגיע לפועל. והנה תמורת החכמים יודעי העתים היו לישראל אורים ותומים שהייתה ההודעה המגעת מהם בתכלית האמת..." [(התועלת השביעי)].
התנהלות נבונה, כדאית ומשתלמת[]
בין הלקחים שניתן להפיק, ניתן לקבל כללים להתנהלות נכונה ויעילה, שסיכויי ההצלחה שלה רבים יותר.
- "להודיע שראוי לעשות הדברים בעתם הראוי להם ובאופן הראוי. הלא תראה כי אסתר מפני שהמתינה לבקש בקשתה אל העת הראוי השיגה מבוקשה מהמלך, ואולם היה זה העת אז הראוי כי נבאש המן בעיני המלך, וקנא בו על רוב השררה שהיה נוטל לעצמו במה ששאל לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו [(אסתר ו, ו-י)], מצורף לזה מה שנתקנא בו מפני הַכירו מדברי אסתר שהמן היה נוטל לעצמו יותר ממה שהיה מהכח אל המלך, עד שהוכרחה אסתר לתת לו מהכבוד הרבה כדי שתשיג מבוקשה מהמלך אשר נתרצה המלך לתִתו לה, כאֳמרו [(אסתר ה, ו; שם ז, ב)]: עד חצי המלכות ותעש, כאלו העירה בזה שלא עשה דבר כשנתרצה המלך בזה אם לא יתרצה בזה המן.
- וכאשר היה זה הראוי, כמו שזכרנו, סדרה דבריה באופן הראוי. והוא שכבר שאלה מהמלך מה שלא יתכן להמן לחלוק עליו והוא אֳמרה [(אסתר ז, ג)]: תנתן לי נפשי בשאלתי, - כי המן רואה עוצם אהבת המלך אותה עד שכבר אמר לה שמה שתבקש עד חצי המלכות ותעש, והמשיכה לזה כלל בקשתה והיא אמרה [(שם)]: ועמי בבקשתי.
- ואחר זה בארה דבריה באופן שהיה מהפיוס למלך מה שלא יעלם והוא אֳמרה [(שם פס' ד)]: שאלו נמכרנו לעבדים ולשפחות שתקה, כי מפני תועלת המלך יקל לה לסבול היא ועמה זה הצר והמצוק, אך הם נמכרו להשמיד להרוג ולאבד. וכאלו אמרה בזה שאם ירצה המלך שימכרו לעבדים ולשפחות כדי שישיג תועלת רב מזאת האומה לא תחוש על זה, והוא מבואר שבזה האופן יגיע למלך מהתועלת מזאת יותר ממה שאמר המן וכאלו היה זה דרך להשיג קצת מבוקשה אשר הוא דרך להשגתה כולו בסוף, וזה כי מי שצריך לשאול דבר גדול ראוי שישאל אותו בהדרגה כשישאל תחלה קצת דֳרשו ועוד לא יסור מדרגה אחר מדרגה עד שישיג המבוקש... וכן אסתר לא שאלה תחלה אלא שלא ימותו היא ועמה אבל אם ירצה המלך יהיו נמכרים לעבדים ולשפחות. ובטחה אסתר שאחר זה תבטל זאת הגזרה בהדרגה.
- והיה גם כן מה שאמרה למלך בשאלו [(שם פס' ה)]: מי הוא זה ואיזה הוא, באופן יתבאר ממנו שלא עשה זה המן לאהבתו של מלך, אבל עשה זה בעבור שנאתו העם, ובארה גם כן שנאתו אותם הוא מצד רוע תכונתו לא מצד עשותם נגדו דבר יהיה ראוי לו לשנוא אותם עליו, וזה הוא שאמרה [(שם פס' ו)]: איש צר ואויב המן הרע הזה" [(התועלת הארבעים-ואחד)].
- "להודיע שכאשר יבקש דבר מהמלכות והשיג קצת מבוקשו, אין ראוי שימהר לבקש הנשאר עד עת ראוי ואופן ראוי, כי אולי יכעס המלך עליו אם יכביד לשאול ממנו כל זה יחד, כל שכן בראותו שהשיג למלך ההוא מן הכעס הפעלות רב דבר בקשתו, כי הוא צריך שימתין שישקוט חמת המלך ואז ימצא מקום לבקש השאר. ולזה תמצא כי כשנתלה המן והיה בזה קצת קורת רוח לאסתר ולמרדכי לא החזיקה אסתר בבקשתה שאמרה [(אסתר ז, ג)]: "תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי" עד שעברו כמו שני חדשים או יותר, ו[[רק]] אז מהרה והתירה עצמה למיתה, בראותה כי לא נקראת לבא לפני המלך, ליראתה שמא יעבור העת ולא יוכן לה דבר הצלתה היהודים בכל המלכות לגודל המלכות ההוא.
- והנה אף על פי שנתבאר לה בהתחלה שלא ישר הדבר שעשה המן בעיני המלך, שבה להזכיר עתה שאם הוא טוב בעיני המלך וכשר הדבר בעיניו ותהיה אסתר מוצאת חן בעיני המלך וטובה בעיניו יכתב להשיב מחשבת המן [(אסתר ח, ה)], כי רצון המלך יתכן שישתנה.
- ולא הזכירה בדבריה אלה שיהיה פחדה עליה - כי אולי יאמר לה המלך שאין ראוי שתפחד מזה או אולי ייתן לה מה שתשמר היא בו ותמנע מפני זה בקשתה על עמה ולזה הזכירה עוצם צרתה אם יאבדו עמה ומולדתה שלא תמלט מזה אלא כשיילקח דרך על הצלתם" [(התועלת הארבעים-ושבעה)].
- "להודיע שכאשר ירצה מזולתו שיעשה פועל-מה בעת מוגבל – ראוי שימהר להודיעו הפועל ההוא קודם הזמן ההוא זמן רב יתכן לו בו להשתדל בהמצאת הכלים אשר ישלם בהם הפועל ההוא באופן שלם. ולזה תמצא כי שלחו מרדכי ואסתר הספרים השניים אשר השיבו בהם מחשבת המן באופן שכבר קדם ביד הרצים בסוסים למהר להודיע ליהודים זה קודם העת ההיא [(אסתר ח, ט-י)], כדי שישתדלו היהודים שיהיו להם כלי מלחמה ראויים לזה התכלית ויחנכו עצמם בזה קודם בא העת ההיא באופן שיהיו עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם[46] [(שם פס' יג)].
- וידמה [47] [(- ונראה)] שלמעט אויביהם בא בספרים ההם מה שעשה המלך אחשורוש להמן על אשר שלח ידו ביהודים, עִם שזה היה ראוי כדי שלא יחשבו המלך ההוא למשוגע. והנה היה עניין הספרים ההם לפי מה שאחשוב לפי מה שאומר והוא שהם כתבו בשם המלך כי הוא נתן טבעתו להמן ושלח בשמו להשמיד את כל היהודים מפני שנאתו אותם [(אסתר ג, י-יג)], וכאשר נודע זה למלך תלה אותו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים [(אסתר ז, ט)], ולפי שהכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב [(אסתר ח, ח)], נתן המלך רשות ליהודים להקהל בעריהם ולעמוד על נפשם ולהשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז [(שם פס' יא)]. והוא מבואר שהוא ראוי שיהיו הספרים לפי זאת הצוואה כדי שלא ישיג המלך גנות מזה, עם שזה כלי למעט שונאי ישראל בראותם כי המלך אוהב אותם [(- את היהודים)] ותלה גדוליהם [(- של שונאי היהודים)] על אשר שלחו ידם ביהודים לאבדם ולזאת הסיבה תמצא שבמקום אשר דבר המלך ודתו מגיע היו רבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם [(שם פס' יז)], מפני ידיעת אהבת המלך את היהודים וזה גם כן היה סבה שכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות אשר למלך היו מנשאים את היהודים וזה כלו היה סבה למעט שונאי ישראל כמו שזכרנו" [(התועלת הארבעים-ושמונה)].
עצות למתייעצים[]
בין התובנות להתנהלות נכונה, ניתן למנות גם סדרת כללים לקבלת עצה נכונה:
- "להודיע כי כשישאל עצה מרבים גדולים קצתם מקצתם - ראוי[48] שיגיד הקטן מהם עצתו בתחילה לפי מה שנראה בעיניו, כי אם מתחילים מהגדול תחלה יהיה סבה אל שימשכו לעצתו הבאים אחריו לגודל מעלתו אצלם או כדי לכבדו או מפני היותם יראים מלחלוק עמו, ויהיה זה סיבה [(- גורם)] אל שלא תהיה שם עצה כי אם מאחד מהם. ולזה תמצא שזכר [[הכתוב]] [(אסתר א, יד-כא)] כי אנשי העצה היו: כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן, והקטן מהם שהוא ממוכן הוא אשר פתח בנתינת העצה תחלה ואליו הסכימו המלך והשרים" [(התועלת השמיני)].
- "להודיע שראוי לאדם כשיצטרך לעצה שלא יקצר משאלתו העצה לכל מי שיש לו מבוא בנתינת עצה בזה, כי זה יהיה סבה אל שתגיע לו העצה הנכונה בזה. הלא תראה כי המן לא הסתפק בשאלתו העצה כשהיו שם כל אוהביו וחכמיו אם לא תהיה שם זרש אשתו" [(התועלת השלשים-ותשעה)].
- "להודיע שראוי למי שירצה לבקש עצה בדבר מה מזולתו, להודיע כל המקרים והמִשגים אשר בדבר ההוא וסבותיו, כי בזה תתיישר העצה יותר.
- ולזה סיפר [[הכתוב]] [(אסתר ד, ז-ח)] ששלח מרדכי להגיד לאסתר את כל אשר קרה עם המן ושהיה סיבה אל שהתפעל המן ממנו ודמה מפני זה להשמיד את כל היהודים, וגם הודיע לה מה שהיה סיבה אל שירצה המלך לעשות כדבר המן, והוא מה שאמר המן לשקול עשרת אלפים ככר כסף להביא אל גנזי המלך, ושלח לה עם זה העתקת האגרות אשר שלח המן על דבר היהודים, - כי בידיעתה כל זה תתיישר יותר ללקיחת העצה על זה העניין.
- וזה כי מפני ידיעתה על מה התפעל המן זה ההפעלות תתיישר בקלות לפייסו כשתודיע לו כי מצד דתו היה מוכרח מרדכי על זהי ובמעט דברים שתבקש ממנו שיתקיים עם מרדכי יספיק. וגם כן הנה מפני ידיעתה שהמן סבב זה תתיישר להשתדל עמו להשיב אחור אשר הרע לפי היכולת או תסבב להבאיש ריחו לפני המלך בהודיעה למלך על מה ועל מה סבב המן זה ושלא עשה זה לתועלת המלך כמו שהביא המלך לחשוב זה או בעניינים אחרים גם כן תוכל להבאיש לפי מה שתראה שיאות לה זה בו.
- ומפני ידיעתה התועלת שאמר המן להגיע אל המלך בזה תתיישר לבטל זאת הגזרה כשתשתדל להביא למלך מהתועלת בביטול זאת הגזרה יותר ממה שיגיע לו מהתועלת בחידושה או בשאר מה שידמה לזה ממה שיתכן לה שתנִיא בו לבב המלך מעשות זה הפועַל המגונה בעבור התועלת הזה ומפני ידיעתה תוכן הגזרה תתיישר לה יותר ההשתדלות בהסרת הגעת ההיזק ממנה" [(התועלת השלושים)].
מעלת ישראל[]
מלבד ההשגחה המיוחדת המלווה את עם ישראל[49], מתבררות במגילה נקודות נוספות במעלתן וסגולתם המיוחדת של ישראל:
- "להודיע שכל מי שאפשר לו לבקש רחמים על ישראל ואינו מבקש הנה עליו תשוב קללת העונש והשי"ת ימציא סיבות להצלתם ממקום אחר, בעבור בריתו עם האבות. ולזה אמר מרדכי להשיב אל אסתר [(אסתר ד, יג-יד)]: אל תדמי בנפשך וגו' כי אם החרש תחרישי וגו' " [(התועלת השלושים-ושנים)].
- "להודיע עוצם החכמה שהייתה באומתנו אז, ולזה תמצא כי מרדכי שהיה מן החרש והמסגר אשר הגלו עם יכניה [(ר' אסתר ב, ו, ומלכים ב כד, יד)], היה לחכמתו מהשופטים היושבים בשער המלך [(אסתר ב, יט-כא)], ולחכמתו גם כן נגלה לו מה שבקשו בגתנא ותרש לשלוח יד במלך אחשורוש [(שם פס' כב)]" [( התועלת השִבעה-עשר)].
לקחים נוספים[]
- "התועלת החמשים ואחד - הוא במצות אשר הם מדבריהם ז"ל, הנה מה שתקנו מרדכי ואסתר וקבלוהו עליהם כל הדור ההוא עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם [(אסתר ט, כז)], לפי הדינים הנוכרים בהם, כדי לפרסם הנס הנפלא שעשה להם השי"ת, כי בפרסום הניסים תתקיים פינת [(- עיקר[50])] ההשגחה הא-להית באישי האדם[51], אשר היא מהגדולות ש[[ב]]פינות התוריות[52]".
- "מה שהודיע עניין יחס מרדכי ואסתר ושהם היו משבט בנימין כי בזה התבאר שנתאמת מה שייעד יעקב לבנימין אשר בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל [(בראשית מט, כז)], וזה נתקיים בימי שאול ובימי מרדכי ואסתר כמו שבארנו[53]" [(התועלת האחד-עשר)].
- "להודיע שיש בכאן [(- בעולם הזה)] ידיעות שופעות מהשי"ת בזולת [(- מלבד)] נבואה, עד שכבר תמצא הרבה שמה שיסכימו בו האנשים בכללות שיהיה כן בעתיד - ימצא כדבריהם. ולזה סיפר [[הכתוב]] [(אסתר ו, יג)] שכבר אמרו לו חכמיו וזרש אשתו שאם יהיה מרדכי אשר החל לנפול לפניו מזרע היהודים, רוצה לומר: שלא יהיה ממשפחת גרים[54], הנה לא יוכל לו כי נפול יפול לפניו.
- וכבר נתבאר אימות זה השורש[(- שיש שפע מרבש"ע, מלבד הנבואה)], מדבר המרגלים ששלח יהושע לרגל מחשבות האנשים אשר ביריחו, שכבר נתבאר להם כי נתן השי"ת אותם בידם מפני ראותם כי נמוגו כל יושבי הארץ מפני ישראל [(יהושע ב, כד)], כאילו הייתה הסכמתם בזה עדות על שהדברים יהיו כן[55]. וכן נתבאר זה ממה שהיה לגדעון מספר החלום ואת שברו אשר שמע במחנה מדין עדות על ניצוחו אותם כמו שנזכר שם [(שופטים ז, יג-יד)].
- והנה ידמה שבאה להם [(- לחכמיו ולזרש אשתו)] זאת הידיעה גם כן מצד העדות במה שנתבאר להם מדבר המלחמות אשר היו לישראל עם עמלק שניצחום תמיד עד כלה, מצורף לזה מה שנתפרסם להם מברכת יצחק לעשו ויעקב [(בראשית כז, כח-מ)], כי עמלק היה מזרע עשו [(בראשית לו, יב)]" [(התועלת הארבעים-ושנים)].
- "להודיע שיש קצת עדות וסימן מראשות הדברים אל תכליתם. הלא תראה כי הגי ראה גדולת אסתר נוספת על שאר הבתולות לזה שם אותה ונערותיה במקום הנבחר שבבית הנשים [(אסתר ב, ט)], וכן היה התכלית שהיא עלתה על כולנה[56] למעלת המלוכה" [(התועלת השלושה-עשר)].
- ↑ פירוש הרלב"ג לחמש מגילות יצא לאור לראשונה בקניגסברג תר"כ (ומהדורה זו נמצאת בתקליטור אוצר החכמה), ומאז נדפס במהדורות שונות, במקצת ממהדורות המקראות גדולות על מגילת אסתר.
- ↑ התועליות חולקו לקטגוריות (בדומה לאופן חלוקת התירוצים בערך קושית הבית יוסף על חנוכה), ותחילה נמנו תועליות הנוגעות לעיקר סיפור המגילה (ולא רק לפרטים צדדיים). סדר זה שונה הוא מהסדר של הרלב"ג שהלך לפי סדר המגילה.
- ↑ הרלב"ג כאן משתמש במילים "השגחה פרטית" במשמעות ההשגחה על עם ישראל, שהם חלק מהבריאה, לעומת "השגחה הכללית" [(ביטוי זה מופיע בדברי הרלב"ג שלא צוטטו בפנים, אלא סומנו בשוש נקודות)] המתייחסת לחוקי הטבע [(עי' מורה נבוכים ח"ג פי"ז ועוד)]. לענין שיטת הרלב"ג לגבי ההשגחה על אישים פרטיים - ר' אורות הקודש ח"ב עמ' תקמט (= קובץ ח פיסקה קנד).
- ↑ מדברי הרלב"ג כאן [(ר' בהערה הקודמת)], משמע שעפ"י חוקי הטבע יום י"ג באדר הוא מוכן לפורענות על ישראל שהרי יצא בגורל (כעין שיטת חלק מהראשונים ביחס לאסטרולוגיה, ור' בתועלת השביעי - מובא להלן בסוף הכותר: "מצוות, מוסר, מידות טובות והנהגות ישרות" - ובהערה שם). ר' סנהדרין מג: "בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות"...
- ↑ המדקדק יראה שהרלב"ג נמנע מלומר שהקב"ה ידע מראש את הגזירה [(ואז מתעוררות שאלות] ידיעה ובחירה והשגחה ובחירה[, ועי' ברמב"ם פ"ה מהל' תשובה הל' ד-ה)], אלא רק כותב שהקב"ה ידע שהמן מתכנן כעת [(- עוד קודם המשתה)] להשמיד היהודים ומחפש דרכים לכך.
- ↑ מפני שכך הוא טבע הבריאה, ר' בתועלת החמישי (- מובא בפנים להלן), וכן מפני שכך היה המנהג בעמים הקדמונים כידוע.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב [(ויקרא כו, מד)].
- ↑ והרלב"ג מפרט את החשבון: "כי בשנת שלש למלכו היה דבר ושתי ואז קבצו הנערות בשושן, ובשנת שבע למלכותו נלקחה אסתר אל בית המלכות, וכשנוציא מאלו הארבעה שנים שנת ימי מרוקיהן שהיה ששה חדשים בשמן המור - להעביר השער, וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים - לעדן הבשר ולנקותן מזוהמת הזיעה, הנה נשארו ג' שנים".
- ↑ נראה שצריך לנקד "מעִם רַב", וכוונתו: מעִם המלך, הנקרא רב - גדול, כדוגמת: "וישלח להם מושיע ורַב ויצילם" [(ישעיהו יט, כ)], וכן: "על כל רַב ביתו" [(אסתר א, ח)]; ועוד[. (ור' עוד כיו"ב: מלכים ב כה, ח ובמצודות שם; דניאל א, ג ובראב"ע שם; תרגום יונתן [ופרשנים נוספים] שמות יט, כא; סנהדרין יח: וברש"י; ועוד)]. אולם יתכן לנקד בדרך אחרת: "מעַם רב", כוונתו: יותר מעם רב (כלומר: יש יכולת בידו לפעול יותר ממה שיכולים אנשים רבים לפעול).
- ↑ עפ"י לשון הכתוב [(קהלת ה, ז)].
- ↑ עפ"י לשון הכתוב תהלים ט, י; שם י, א.
- ↑ כלומר: כשרע לגוף - טוב לשכל.
- ↑ ר' ברכות ריש ח., רמב"ם רפ"ח מהל' תפילה, ועוד.
- ↑ ר' אסתר ג, ב-ג: "עבדי המלך אשר בשער המלך".
- ↑ ור' בערך מרדכי היהודי, וכן לעיל בכותר: "דמויות במגילה".
- ↑ מקצת מתועלות אלו [(ר' תועלות: ה, יב, יד, יח, ועוד)], נלמדו גם מעצם העובדה שיש ללמוד מהנהגת דמויות אלו, ולא רק מתוצאת המעשה, ומ"מ הובאו כאן התועלות שהופקו גם מתוצאות המעשה.
- ↑ כלומר: הרלב"ג [(כאן ובפירושו לפס')] מדייק בלשון הכתוב [(אסתר א, יב)]: "ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים", שסיבת מיאונה היא מפני שדבר נשלח ביד הסריסים הללו, ולא ביד שׂרים נכבדים. ועי' מגילה יב: הסבר אחר לסירוב, אולם אין לו רמז בפשט הכתוב, אלא בגזירה שווה [(רש"י שם)].
- ↑ עפ"י לשון הכתוב בפרשת בלק [(במדבר כב, טו)].
- ↑ עפ"י ערובין יג: ועי' מסילת ישרים פכ"ב.
- ↑ ר' רלב"ג [(באור הפרשה, בראשית ב, טז-יח, בתו"ד)]: "ולהיות כוונת השי"ת שיהיה השתדלותו בהשלמת השכל האנושי, והם המושכלות אשר ישוב בהם נצחי... ולזה ברא השי"ת את האשה להיות לעזר על האדם בעשותה המלאכות הצריכות לאדם לתיקון גופו ובזה יהיה לו פנאי לעיין במושכלות... ולהעיר ע"ז העניין סיפר ע"ד משל שכבר אמר השי"ת שאיננו טוב באדם שיהיה לבדו, אחר שכבר נברא לזה התכלית שזכר, כי הוא לבדו לא יוכל על זה, בשכבר יצטרך לו חלק גדול מזמנו בתיקון מזונותיו ושאר המלאכות ההכרחיות לו להעמדת גופו, ולזה הסכים השי"ת שיעשה לו עזר כנגדו והוא האשה" ע"ש.
- ↑ והשווה לתועלת הארבעים-וחמישה, להלן.
- ↑ כאן מחדש הרלב"ג שהגאולה באה דוקא ע"י אסתר בזכות הקשבתה למרדכי.
- ↑ כדברי רבי חנינא סגן הכהנים [(אבות ג, ב)]: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".
- ↑ שתי תועלויות אלו נוגעות לשמירה על שלטון המלך. ולעניין ההקשבה למצוותיו - ר' להלן תועלת עשרים-וארבעה.
- ↑ והשווה שערי תשובה לרבנו יונה [(שער ג סי' יג)]: "...כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו אם דל ואם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העקרים הנדרשים מן האדם..." ע"ש.
- ↑ הרלב"ג לומד דברים נכוחים גם ממעשיהם של אחשורוש והמן, הן בבחינת "שמע האמת ממי שאמרה" [(עי' הקדמה לשמונה פרקים לרמב"ם)], והן מפני שהדברים סופרו במגילה ללמדנו.
- ↑ צ"ע מדוע הרלב"ג רואה זאת רק כמידה נכונה ולא כאיסור הלכתי [(עי' אג"מ או"ח ח"א רס"י מא, ועוד)], ואולי כוונתו לומר שמלבד החיוב ההלכתי יש בזה ג"כ מידה ישרה ונכונה [(ועי' שיחות הרצי"ה, סדרה ב, פר' קדושים - מובא בס' גן נעול להרב שלמה אבינר שליט"א, עמ' 12 ואילך)], וזה ניתן ללמוד מושתי שודאי לא הקפידה על החיובים ההלכתיים.
- ↑ מידה ישרה זו איננה מעשית אצל עם ישראל, שכן אסור לאשה לשתות יין [(עי' שער הציון סי' קצט אות ו, וכן בספר "דיני פורים וארבע פרשיות", הוצאת "דגל ההלכה", ירושלים תש"ס, עמ' קל סע' ה וש"נ)], יותר מכוס אחת [(עי' כתובות סה.)].
- ↑ צ"ע דהלא במשתה אחשורוש היה זנות ופריצות גדולה [(עי' אסתר רבה פר' ז אות יח/יד)], וושתי עצמה הייתה פרוצה מאוד [(עי' מגילה יב:)], והטעם שלא באה למשתה אחשורוש כשקרא לה [(אסתר א, יב)], היא מפני שהמלך שלח לה את הוראתו ע"י סריסים ולא ע"י שׂרים נכבדים [(רלב"ג שם, וכן בתועלת השִשי - מובא בפנים)], ולא מפני חוסר הצניעות שבדבר, [והטעם שעשתה משתה לנשים בלבד - עי' במלבי"ם שם, וכן לעיל בכותר: "מאבקי השליטה בממלכה"], וצ"ע.
- ↑ כלומר: מרדכי מזהיר את אסתר שלא לגלות את עמה ומולדתה, ע"מ שהיא תישאר מלכה, וכך תהיה תועלת כפולה: (א) היא תוכל לסייע לישראל, (ב) היא לא תהיה פילגש.
- ↑ וכעי"ז אמר רב [(שבת י:)]: "הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו" ע"ש.
- ↑ כלומר: הסיבה שמרדכי אמר זאת דוקא לאסתר ולא לגורמים אחרים בחצר המלך, היא כדי שתגיד זאת למלך בשמו.
- ↑ כדברי הרמב"ם [(פ"ג מהל' מלכים ה"ט)]. ור' במדרש [(במדבר רבה פר' טו סי' יד, וכעי"ז במדרש תהלים כח, ב)]: "...מלך אתה עלינו למסים ולארנונית אבל לעבוד עבודת כוכבים, נבוכדנצר, את וכלב שוים".
- ↑ משמע מדבריו שיש כאן שני לימודים: (א) שאין להקשיב למלך בדבר הסותר את מצוות ה', (ב) שבכל שאר הדברים מחוייב להקשיב למלך.
- ↑ ור' בתועלת העשרים-ואחד (- הוצמדה לזו, מפני הקשר הענייני ביניהן).
- ↑ כלומר: לא רק שישלם גמור למיטיביו, אלא יזכור הטובות שעושים לו, כדי שיוכל לשלם הגמול[. (ואף שזהו חידוש יותר, כתבו רבנו קודם, עפ"י דרכו לסדר הדברים עפ"י סדר המגילה, ואנו הקדמנו את המאוחר, לפי הסידור הענייני וכנ"ל)].
- ↑ ור' להלן התועלת העשרים-ושִבעה (- התועלת הקודמת).
- ↑ כלומר: היה למלך ספר שבו היו כותבים את המקרים המתחדשים, ע"מ לבחון את ההתפתחויות שיצאו מהן [(ר' אסתר י, ב)], ומזה ניתן להפיק לקח לזכור את ההיסטוריה. במקרה שלפנינו, רשמו את סיפור מרדכי (שהלשין על בגתן ותרש) ע"מ להיטיב לו, ומזה ניתן ללמוד תועלת נוספת שראוי לאדם לזכור מי היטיב לו, ע"מ לגמול לו טובה בחזרה.
- ↑ והסיבה ש"הייתה הסכמת מרדכי ואסתר לתת להם רשות על זה, כדי למלטם מחשד הלקיחה מהשלל אשר היה ראוי שיהיה למלך" [(מתוך החלק המדולק בסוף התועלת)].
- ↑ נראה שכוונת הרלב"ג לומר: וכך ראוי לנהוג במצבים דומים (לא לקחת ממון, כדי למנוע חשד).
- ↑ עפ"י בראשית מא, מ: "רק הכסא אגדל ממך".
- ↑ נראה שט"ס נפל בדבריו, וצ"ל: "וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר" [(אסתר ו, יד), שהרי אין כוונתו לפסוק (אסתר ה, ה): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר"].
- ↑ כפי הנראה, כוונתו לדברי הגמ' [(מגילה טו: המובא בפי' רש"י אסתר ה, ד)].
- ↑ עפ"י מילון אבן-שושן.
- ↑ מכאן משמע ששיטת הרלב"ג כדעת הראשונים שיש מידה של אמת באסטרולוגיה.
- ↑ יתכן לתת הסבר נוסף לצעד זה של מרדכי ואסתר: הגויים היו מצערים את ישראל, עוד בטרם בא מועד הגזירה, מפני שרואים שכך נוטה רצון המלך [(ור' להלן בסוף התועלת, וכן לעיל התועלת העשירי)], ולכך הוצרכו להראות לכולם שהאינטרפטציה של אחשורוש שונתה [(ור' לעיל בכותר המשנה: "גמול מרדכי על הצלת אחשורוש מבגתן ותרש)].
- ↑ בפסקה זו נותן הרלב"ג הסבר לעניין הספרים וסגנונם.
- ↑ עפ"י ההלכה, בדיני נפשות מתחילים מהקטן ובדיני ממונות אפשר להתחיל מהגדול [(סנהדרין לב. וגיטין נט.)], וכ"ז משורת הדין [(- שאין חיוב)], אך ראוי להתחיל מהצד גם בדיני ממונות [(לחם משנה פי"א מהל' סנהדרין ה"ו)], ושאלת עצה דומה בזה לדיני ממונות, שאין חיוב להתחיל מהקטן, אך ראוי לעשות כן.
- ↑ ראה לעיל בכותר: "השגחה מיוחדת על עם ישראל".
- ↑ המילה "פינה" בדברי הראשונים מציינת יסוד, אבן-פינה, ולדוגמא, ר' אגרות הרמב"ם, מהדורת הר"י שילת, מעלה אדומים, ירושלים תשנ"ה, ח"א עמ' שלט שורה 11 והערה 8.
- ↑ וכעי"ז כתב הרמב"ן בסוף פרשת בא [(שמות יג, טז)] שהניסים מורים שהקב"ה משגיח על האדם, בניגוד לטעות הכופרים ע"ש. [אגב, ההגדשה שההשגחה היא באישי האדם, מתאימה לשיטת הרמב"ם במורה נבוכים [(ח"ג פי"ז ועוד)] ועוד ראשונים, שהשגחה פרטית היא רק על בני האדם ולא על בעלי חיים.
- ↑ מכאן ששקר ענו אותם הדוברים על צדיק עתק [(תהלים לא, יט)], והאשימו את הרלב"ג בביטול ההשגחה הפרטית, חלילה, ועי' באורות הקודש הנ"ל [(- ח"ג עמ' תרמט, ובקובץ ח אות קנד)].
- ↑ צ"ב היכן, דבפירושו בבראשית [(ביאור המילות, שם)] כתב: "והנה אחשוב, שהייתה זאת הנבואה על שאול שיצא מבנימין..." ולא הוזכר שם מרדכי, וצ"ע.
- ↑ הרלב"ג בא לתרץ קושיא, שהלא ידוע היה שמרדכי יהודי, ומטעם זה רצה המן להרוג את כל היהודים "עם מרדכי" [(אסתר ג, ו)], והיאך אמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי"? ומתרץ, שידעו שהוא יהודי, אבל לא ידעו אם הוא מזרע גרים. אגב, רואים בדבריו, שגר אין מעמדו זהה ליהודי מיוחס, כדברי הכוזרי [(מאמר ראשון סי' כז וקטו)].
- ↑ ור' בדברי הרלב"ג יהושע ב, א.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב [(משלי לא, כט)].