לקט לפורים תש"פ

בפרק ג' במגילת אסתר מסופר שמרדכי לא השתחוה להמן, ולכן המן כעס עליו ורצה להרוג את כל היהודים. המן הציע את הצעתו לאחשורוש, ואחשורוש הסכים. כל הפרק עוסק רק בצד הארצי של הגזירה: מה גרם להמן לגזור אותה. אבל יש לשאול מהצד האלקי: מדוע הסכים ד' שתיגזר גזירה נוראה כזו על עם ישראל?

(לשם השוואה נעיין בספר שופטים, שם הנביא מציין שוב ושוב מהי הסיבה האלקית לעונשם של ישראל. כך נאמר שם: "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ד'... ויחר אף ד' בישראל, וימכרם ביד כושן רשעתים" (ג, ח), וכן: "ויֹסִפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויחזק ד' את עגלון מלך מואב על ישראל, על כי עשו הרע בעיני ד'" (שם, יב), ועוד פעמים רבות בצורה דומה (שופטים ד, א; ו, א; י, ו; יג, א).

ואילו במגילה נאמרה רק הסיבה האנושית לגזירה הקשה, אך לא כתוב מה היתה הסיבה האלקית לגזירה זו!
במסכת מגילה י"ב,א' נאמר
שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם
אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב (איכה ג, לג) כי לא ענה מלבו: להלן הפירוש:

פירוש רבי עדיין שטיינזלץ
אלו תלמידיו של ר' שמעון בר יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל (בלשון נקיה, כלומר: ישראל) שבאותו הדור כליה עד שנגזרה עליהם גזירה זו? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אחשורוש, ואכלו בה דברים אסורים. אמר להם: אם כן צריך היה להיות העונש שאלה שבשושן שהשתתפו בסעודה — יהרגו, אבל אלה שבכל העולם כולו שלא השתתפו בה אל יהרגו! אמרו לו: אמור אתה! אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם שעשה נבוכדנצר, שמסופר שבני כל העולם השתחוו לו, חוץ מחנניה מישאל ועזריה.
אמרו לו: אם כן, שעבדו עבודה זרה וכי משוא פנים יש בדבר שבכל זאת בסופו של דבר נעשה להם נס וניצלו? אמר להם: הם לא עשו עבודה זרה אלא לפנים (למראית העין) עשו כדבר המלך והשתחוו — אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים, שהרי לא היה זה אלא איום בלבד ובסופו של דבר בטלה הגזירה. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: "כי לא ענה מלבו" (איכה ג, לג) אלא למראית העין.

בעקבות שיעורו של הרב יצחק בן שחר בישיבת קדומים

עוד חידושים לפורים מפי הרב יצחק בן שחר

(בעקבות שיעור ב"כולל משכן בנימין)

• "לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃ (ד, ט"ז)
  

התענית שאסתר המכה הכריזה היה לשלושה יממות "לילה ויום", האמנם ? יום - לצום, לילה - לתשובה רבתית ותפילה רבתית לא רק על המשתה ועל ההשתחוות לצלם, כולל חזרה בתשובה על החטאים שהביאו לחורבן הבית ואפילו אולי על חטא העגל וחטא המרגחים.

• אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃...זוַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃(ב'ה'-ז')
  

מרדכי ואסתר מזרעה של רחל. ממשפחת המלך שאול. גם הוא "נחמא אל הכלים" וכן נעשה תיקון: הפעם בני ישראל "בביזה לא שלחו את ידם" לא כמו במלחמת העמלק.

• קידוש השם רבתי לעיע העולם - היהודים הגנו על עצמם, מבלי שהיו בצבא מסודר ומאורגן. ובכל זאת : בביזה לא שלחו את ידם וכן קבעו יום של הודיה - הכל ספונטני לא מאורגן.
• "מצפים לישועה" - בפרשת ניצבים קראנו :"וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃

בוְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃ גוְשָׁ֨ב יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
מכאן הגענו לפרשת התשובה, התורה התקיימה לפי ההיסטוריה. בספר התשובה, אלד הפרקים הוא הנס של פורים.

• המערכה נגד העמלק - קומה זקופה (וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה) לעומת הגאוה "וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤ח יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃. בקומה זקופה האמונה הביאה לתשובה ונצחון על העמלק (בגימטריא) "המן".
• קיימו בימי מרדכי ואסתר - "לְקַיֵּ֡ם אֵת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם׃ קבלו את התורה באמירת המגילה אחרי שבהר סיני "כפו עליהם הר כגיגית" - בכפיה, בהשפעת השופרות והאש. עכשו "נעשה ונשמע" נעשה החלטתי.

עם ישראל קבל על עצמו את התורה כאשר היה:מפוזר ומפורד בין העמים, לא מכונסים בארץ ישראל, ללא מנהיג אין מלך זו הייתה התכנסות טהורה של עם ישראל

• ורצוי לרב אחיו - "כִּ֣י ׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ;לרלב"ג פירוש מעניין: חלק מן הסנהדרין חלקו על כך שהפך להיות עסקן ציבורי.
• אסתר יתומה אבל יש אב בשמים (ציטו מהתפילה ב"תרגום השבעים".
• "ונהפך הוא - הכל: הרוכב על הסוס, הץ התליה והבעלות על הבית. הינויים היו בדרך הטבע.
• תוצאות חטאה של אסתר - שהיית אשתו של המלך : המן סולק מבית המלוכה, הגזרות בוטלו, פורים, שיחזור מעמד הר סיני, הייתה אחת מ"שבעת הנביאות" . הבן שלה דריוש המל

לקט לפורים תש"פ: מאת:סיון רהב-מאיר

ברוכים הבאים. כיף גדול לחזור לארץ, כיף גדול לדבר על מגילת אסתר בימים בהם גם הפוליטיקה שלנו נראית כמו מגילת אסתר... מדהים איך הבחירות חופפות על השנה כולה – הבחירות הראשונות בסבב הזה היו בד' ניסן, זוכרים? לפני פסח האחרון. אחר כך היו בחירות בי"ז אלול, ערב החגים, ועכשיו אנחנו נפגשים שבוע לפני פורים, בתחילת אדר. הרבה חיבורים (יפים וגם מאולצים) נעשו לאורך השנה בין הבחירות לבין מועדי השנה. היום לא נשווה אלא פשוט נתכונן לפורים. נדבר על ארבע הדמויות המרכזיות במגילה, שחושפות בפנינו ארבעה מנגנוני הפעלה שלנו. נזכיר – המגילה אינה היסטוריה אלא אקטואליה. אנחנו מחויבים לשמוע אותה בכל שנה, להקשיב לכל מילה, לברך לפני ואחרי, כדי להפנים את מסריה. המגילה רלבנטית ואקטואלית יותר מקריאה בעיתון, כי היא חושפת את מי שמנהל את כל הכותרות – הקב"ה מסתתר במגילת אסתר, אבל טווה את החוטים העדינים וקושר את הקשרים של האירועים. אז נעסוק יחד במגילה. ו. נתחיל.(ארבעה לקחים מפורים / פורים תש"פ / סיון רהב-מאיר, פתח תקווה)
בהמשך מבחר קטעים

האם רק דברים רוחניים הופכים את האדם ליקר

מאת : אברהם בלס - שוחררי ירושלמי

הגמרא (מגילה טז, ב) כאשר היא מסבירה את הפסוק 'ליהודים הייתה אורה ושמחה ויקר' מתרגמת כל מילה לביטוי רוחני: אורה זו תורה, שמחה זה יו"ט, ששון זאת מילה, ויקר זה תפילין. ישנו כאן תרגום של דברים מעשיים לדברים רוחניים כדרכו של התלמוד הבבלי (חג הפורים ויום יג באדר מתורגמים בבבלי למושגים דתיים, ולא לאומיים. וכבר עמדנו על כך בשנים קודמות). על כל פנים. ברצוני לעמוד כאן על המילה האחרונה בפסוק – יקר. כאמור בבבלי מסבירים שיקר הם התפילין - דבר רוחני. במקום נוסף אומר התלמוד הירושלמי (מגילה יב, א) שאחשורוש לבש בגדי כהונה (כמובן קשור לפרשת השבוע) ולומדים זאת מהמילה יקר. פעמים אנו רואים שהמילה יקר באה לציין דברים שבקדושה, דברים רוחניים – תפילין ובגדי כהונה.

נחזור לנושא התפילין. על הפסוק בספר יחזקאל – 'פארך חבוש עליך' אומר התלמוד הבבלי (מועד קטן טו, א) שפארך אלו התפילין. אותו רעיון. מה שמפאר את האדם אלו תשמישי הקדושה – הדברים הרוחניים.

נעבור לתלמוד הירושלמי (מועד קטן ג, ה). התלמוד הירושלמי מסכים עם האמירה הזאת של התלמוד הבבלי, אולם הוא מוסיף דעה נוספת מה פירוש הפאר. הדעה הנוספת אומרת שפארו של האדם זה הגיהוץ שהכוונה היא ללבוש אסתטי. עם נשלב את שני הפירושים, הרי שהצד המעשי של האדם מעניק לו יקר, וכמו כן הצד הרוחני מעניק לו יקר. התלמוד הירושלמי משלב בין הצדדים המעשיים והצדדים הרוחניים.

נחזור למילה יקר. ישנו בירושלמי (פאה ח, ח) סיפור על רבי הושעיה רבו של פאר הדור ועורך הירושלמי רבי יוחנן. בנו של רבי הושעיה למד אצל מלמד סגי נהור. כאות תודה היה נוהג רבי הושעיה לסעוד אצל אותו עיוור. פעם אחת הגיעו אורחים לבקר את רבי הושעיה, ואז הוא לא הלך לסעוד אצל העיוור. מאוחר יותר הסביר רבי הושעיה למלמד העיוור שהוא לא סעד אצלו בגלל שלא רצה לפגוע בכבודו, שכן אורחיו של רבי הושעיה אם היו משתתפים בסעודה היו מזלזלים במלמד העיוור. ואכן המלמד קיבל את הפיוס. כאשר הירושלמי מתייחס לכבוד המלמד הוא משתמש במילה יקר. יקר לפי הירושלמי פירושו צלם האלוקים שבאדם שמעניק לו את הכבוד. אם יקר בתלמוד הבבלי מדובר על דברים רוחניים, הרי בירושלמי יקר פירושו האדם כמו שהוא. תלמוד ירושלמי מועד קטן ג, ה: "פארך חבוש עליך. אית דבעי מימר אילו התפילין. אית דבעי מימר זה הגיהוץ". תלמוד ירושלמי פאה ח, ח: "רבי הושעיא רביה הוה רביה דבריה חד דסגיא נהוריא והוא יליף אכל עימיה חד זמן בכל יום חד זמן הוה ארחין ולא מטא מיכול עימיה ברומשא סליק לגביה אמ' ליה לא יכעוס מרי עלי בגין דהוה לי ארחין ולא בעית מיבזיא איקריה דמרי בגין כן דלא אכלית עמך יומא דין".

"מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב כאן 'יקר תפארת' וכתיב בבגדי כהונה לכבוד ולתפארת" (חז"ל)

זה מוסיף ממד נוסף לסיפור. למה אחשוורוש לובש את בגדי הכהן הגדול? מה הם מסמלים? אנחנו עוסקים בבגדים האלה בפרשת השבוע, פרשת תצווה, וכך מספרים לנו חז"ל: "למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך: מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דמים. מכנסים מכפרים על גילוי עריות. מצנפת מכפרת על גסי הרוח. אבנט מכפר על הרהור הלב. חושן מכפר על הדינים. אפוד מכפר על עבודה זרה. מעיל מכפר על לשון הרע. ציץ מכפר על מעשה עזי פנים".

מה זה המנגנון הזה? הבגדים של הכוהן הגדול הם לא סתם בד, לא סתם אופנה וטקסטורה, יש בהם פנימיות. הוא לובש אותם ומתקן מידות בעם ישראל כולו. כמה אנחנו צריכים כפרה על הדברים האלה כעת... וכמה אחשוורוש עושה צעד מנוול, שלעתים גם אנחנו חוטאים בו. זו הרי תחפושת. הוא לא באמת ראוי לבגדים האלה. הרב אייל ורד מסביר זאת כך: "אחשוורוש ידע שגם בעולם הגדול וגם בתוך נפשו יש עוולות, חסרונות וקלקולים, אך במקום לתקן אותם בעבודה מאומצת של איפוק, תיקון המידות ושמירה על המוסר והצדק החברתי - הוא בחר בקיצור דרך. הוא בחר להתחפש, ללבוש בגדים שלדעתו יעלימו אוטומטית את כל הרע מבלי להתאמץ. הוא חשב שתיקון העולם תלוי בבגדים ולא באדם. זו הייתה כמובן טעות חמורה, כולנו יודעים שהבגדים לא הפכו אותו או את ממלכתו לטובים יותר. אחשוורוש היה מוכן לשחוט באכזריות עם שלם ללא סיבה וללא תמורה. התורה אומרת לנו שתיקון העולם מתחיל מנפש האדם פנימה. עליו להתאמץ ולעבוד על תיקון מידותיו, על רמתו המוסרית, על שמירת הצדק והאחווה בחברה שבה הוא חי. רק אדם כמו אהרון הכהן, שהתעלה לדרגה גבוהה של מוסריות, אהבת אחים ורדיפת שלום - יכול ללבוש את בגדי הכהן הגדול. הבגדים הללו ראויים לו כי הם משקפים את אישיותו הטהורה, והם ישלימו את עבודתו וירחיבו את השפעתה על האנושות כולה". כלומר, הרבה פעמים אנחנו מחצינים ומראים כלפי חוץ, אבל גם מראים דברים לא נכונים. מתהדרים בדברים שלא באמת הגענו אליהם, רק עבור "שואו אוף". לקבל לייקים בלי עבודה פנימית, נשמע מוכר? כמה פעמים אתה יודע שהמסכה שמציגים בפניך, התמונה המשפחתית המושלמת, ירח הדבש הקסום, ההצלחות – יש מאחוריהם דברים שלא נחשפים. כולנו בנשף תחפושות לפעמים. כך נפתחת המגילה. (שם)

וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃

אסתר ממהרת לספר למלך אבל מייחסת את הדברים למרדכי. למה לא אמרה זאת בשם עצמה? גם לה יש אינטרס להתחנף למלך, להעלות את המעמד שלה, אבל היא דבקה באמת ונתנה קרדיט. חז"ל אומרים על כך:
"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" (מגילה) זה המקור לביטוי המפורסם הזה, על כך שכל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. וזה אכן מביא גאולה בעולם. אסתר שמה את עצמה בצד, ואחר כך כששנתו של אחשוורוש נודדת הוא נזכר במעשה הזה, ורוצה לגמול למרדכי על עזרתו, והעלילה מתגלגלת הלאה לעבר ההצלה והגאולה. מדהים איך ויתור קטן מוליד גאולה גדולה. אסתר חיה לפי האמת, אז מה זה משנה למי הקרדיט? זה כל כך שונה מ"כל זה אינו שווה לי"... המן לא מרוצה גם עם אוקיינוסים של כבוד, ולכן תמיד חי בחוסר נחת, והיא לא צריכה את הכבוד החיצוני הזה, האישיות שלה בנויה ולא צריכה פידבק תמידי מאחרים, ולכן היא חיה בשלמות וביישוב הדעת.

ושוב, יש פה עוד רובד. היכולת הזו להקריב את עצמה קצת, לוותר על קרדיט קטן, הופכת בהמשך ליכולת להקריב את עצמה בגדול, בענק. בהמשך נחשף עוד מאפיין חשוב של אסתר. מרדכי מפציר בה לפעול, אבל היא שוב לא שמה את עצמה במרכז, היא לא הסיפור. הפעם היא אומרת שהיא צריכה את העם מאחוריה והמשפטים המרגשים שלה נחקקים לנצח: (שם)

נתחכמה אסתר שיעשו ארבעה דברים שהם כקורבנות

וכך כותב החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי: "נתחכמה אסתר שיעשו ארבעה דברים שהם כקורבנות: תלמוד תורה שחשוב כקורבנות, תפילה שהיא גדולה יותר מן הקורבנות, ותענית שהוא כקורבן שמקריב חלבו ודמו, ולהיות ענווים שנאמר: מי שדעתו שפלה מעלה עליו כאלו הקריב כל הקורבנות כולם. וזה שאמרה 'לך כנוס את כל היהודים', והיו לאחדים באחדות גמור לקבל התורה ברצון".

אחרי כזו התעוררות בקרב העם – יש גם סיכוי לגשת אל אחשוורוש. הדברים תלויים בהתנהגות שלנו. ואסתר, לפי החיד"א, דורשת ארבעה דברים: תלמוד תורה (מסופר במדרש איך מרדכי למד תורה עם תינוקות של בית רבן), תפילה, תענית ולהיות ענווים. זה ניעור רציני ליהדות הגולה. הרי הם הלכו למשתה אחשוורוש, הם נהנו לחיות על הגבול, גם וגם, לשלב תרבות יהודית עם תרבות זרה, העיקר שמשתה אחשוורוש יהיה כשר... האנטישמיות מעוררת אותם, והם נזכרים מי הם ומה הם.

אי אפשר להתעלם מההשלכות האקטואליות. ישבתי לפני כמה שבועות עם הרב אפרים גולדברג בבית הכנסת בבוקה רטון, פלורידה. דיברנו על האנטישמיות. כולם מדברים על האנטישמיות. אבל הוא אמר: "מה את חושבת, שלאלוקים לא אכפת? יהדות ארצות הברית נעלמת. נעלמת. המומחים מתווכחים אם יש 60% התבוללות או 70%, אבל המציאות היא שמחוץ לחברה האורתודוכסית – הרוב המוחלט נעלם". ואיפה יש שיא להתבוללות, לצערנו, ולמבוכתנו? בקרב אחינו הישראלים. הרבה מהישראלים בארה"ב לא שולחים לחינוך יהודי (יקר...) וילדיהם בחינוך הציבורי לא מצליחים לשמר את הזהות הזו כעבור דור אחד בלבד. יש לנו כמיליון אחים ואחיות כאלה, ישראלים, בארצות הברית כיום. אמריקה נראית זוהרת, נעימה, נוחה. אבל שאלו פעם את הרבי מלובביץ': למה אתה לא עושה עלייה? הוא ענה: איך אני יכול לעזוב את המקום הכי מסוכן ליהודי כיום? וואו, איזו הגדרה יוצאת דופן. מי חושב על אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כמקום הכי מסוכן ליהודים כיום? ובכן, דווקא כיוון שהאפשרויות בלתי מוגבלות, הסכנה רבה. המשיך הרב גולדברג ואמר לי: אני חושב שהאנטישמיות היא קריאת השכמה ליבשת שלנו. אנחנו נעלמים, לראשונה בהיסטוריה יש התבוללות מרצון, בלי רדיפה. והנה פתאום סטודנט פנה אליי וביקש לשים מזוזה, וסטודנטית ביקשה שרשרת של מגן דוד. הגל הנורא הזה מזכיר לנו אולי מי אנחנו. אנחנו כמובן לא יודעים מה הסיבות למהלכים בעולם, אבל הוא חש שהאנטישמיות הזו מובילה גם לפקיחת עיניים קריטית בקרב מיליוני אחינו שבגולה. (שם).

משמעות "איש יהודי"

החיד"א כותב כך:
איש יהודי – שלא נטמא בפיו ולא נהנה מסעודת אותו רשע, נקרא יהודי.
איש יהודי – שהיה שקול כמשה רבנו. רצה הקב"ה לכלות את ישראל ולהוציא עם ממרדכי כמו ממשה.
בן יאיר – שהזהיר עיני ישראל והזהירם שלא ילכו ולא שמעו ובזה ניצול.
בן יאיר – שהאיר עיני ישראל וביטל הגזירה.
בן שמעי – ששמע רצון הקב"ה.
בן שמעי – ששמע מן השמיים שיש הצלה.
כלומר מהרגע הראשון ברור לנו שמדובר בסגנון אחר של יהודי, לא אחד שרץ למשתה אחשוורוש, לא אחד שחי לפי תפיסות העולם המקומיות (של "שופוני" והחצנה, של רדיפת כבוד ואגו), אלא מישהו ששקול למשה רבנו ושכל הליכותיו הן אחרות.
ובספר "תורה תמימה" נכתב: "למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא, לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, לפיכך נקרא יהודי לומר – יחידי".(שם)

תוספות למגילת אסתר

בתרגום השבעים למגילת אסתר מופיעים תשע קטעים שאינם במגילה המקורית. בשנים מצאתי עניין: תפילת מרדכי ותפילת אסתר - צילום מהם להלן קישור לכל התוספות כאן

• תוספות למגילת אסתר