מראה View from Salwiden, above Sörenberg, to the mountains of the valley of Waldemme (Mariental) (left side: ויקישיתוף (46.814967, 8.01)
אמנם שוויץ - אבל הרעיון אותו דבר
לראות בכר הדשא בארץ הגבוהה בתבל [1]
משלי קרילוב הוא ספר חביב עלי. אמנם הוא עוסק בעולם החיות. אבל הרקע הוא ההווי האנושי. יותר קל להציג התנהגות של חי מאשר לדון במעשי בני אדם. וכך ניתן להגיע להבנת התנהגות בני- האדם, מבלי לפגוע בהם - פשוט אלו הן החיות - לא אנחנו.
היה גם עיתונאי, שאיני זוכר את שמו, אשר נהג לפרסם בעיתונו סדרה של אירועים מגן-החיות. חדי-עין יכלו להבחין היטב במי המדובר. וכך יכל להעביר את המסרים שהוא בקש להצחג מבלי לחשוש מפגיעה בבן אדם.
אנסה לעשות שימוש בשיטה זו. אם כי אין לי אשליות לגבי יכולתי הספרותית.
תוצאות הרעיה בכרי דשא[]
בשנת 2003 הגיעו שורי בר אחדים למסקנה שעליהם למצוא כר דשא משלהם. עז אז רעו בשדות זרים, שם דיברו בשפה לא-להם וגם הרקע התרבותי היה שונה. אמנם שם כבר היו מאות אלפי אבוסים מוכנים. רק הושיט יד וכבר ניתן היה לטעות פרי תרבות.
במרץ 2004 נבחר השור המוביל. בבטחה הוא הוביל את חבריו ל"כר הדשא". הוא בחר כלבי רועים שישמרו על העדר ויריחו ממנו את המזיקים (גילוי נאות - אני אחד מהם). מאות העגלים בנו אבוסים לתפארת ולהיום, אוקטובר 2014, יש 162,574 אבוסים מוכנים.
"כר הדשא" משך אליו את הציבור והיה לאתר פופולרי ביותר: לתלמידים ולמורים, לעיתונאים ןאישי ציבור ואפילו שופטים החלו לטעות ממנו. לכולם היה ברור שמדובר במזון משובח. ה"שור המוביל" ארגן סביבו עדת כלבי רועים, אשר שמרו על האבוסים מפני המפגעים. הם נקטו בכל האמצעים האפשריים ועד היום די בהצלחה.
נכון שמספרם המועט דרש מהם להיות בעבודה ובכוננות 24 שעות ביום 365 ימים בשנה והכל על מנת להגן על כשרות המאכלים. האמת, זו לא היה קשה במיוחד, שכן כי מי שהתרגל לטעות מטעמי כרי הדשא היה מכור למקום, ואפילו נקבע תואר מיוחד לאלה שהתמכרו יותר מדי נרקופד.
עובדה שכאשר נאסר על עגל לטעות מתוכן האבוס, הדבר התקבל קשה והיה זה עבורו עונש רציני. היו שניסו לנקוט בשיטות של התחזות אבל המומחים שעמדו לרשות השור המוביל הצליחו לנטרל אותם ברוב המקרים.
בקיצור, השיירה התקדמה, כלבי הרועים שמרו היטב על כר-הדשא. אך לשם כך היה צריך אמצעים משלימים.
אספת עם[]
מזכיר לי משהו
משפט הכבש[]
דה- לגטימציה היא שיטה מקובלת בדרך לחיסול חיות לא-רצויות. בטרם הביא משל מקרילוב להמחשת הנושא, אפשר מניסיוני בחיים.
למדתי בבית ספר חקלאי. יום אחד הוצבתי לעבודה בלול. בזמנו, התרנגולות גלו בלהקה ולא ב"סוללות". יום אחד שמעתי רעש חשוד מהלול. התבוננתי וראיתי שהתרנגולות מנקרות תרנגולת אחת - עד מוות. הסתבר שזה נוהג רגילה, אם תרנגולת נפגעת ונראה דם, חברותיה מסיימות את חייה בניקור.
הרהרתי שוב, ונדמה לי שזה לא רק בחוות החיות. ועוד אחזור לכך.
הטלת חיצים לאבוסים[]
חץ פגע באחד האבוסים וחלק מתוכנו התקלקל. העגל היה עצוב - החלק היפה שבארוחה הושחת. הוא חיפש מי שלח את החץ. זה היה די פשוט.
המשך ייבוא[]
ההסבר למי שלא הבין יבוא בהמשך
הערות שוליים[]
- ↑ על יסוד האמור במסכת קידושין סט. כתוב "בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות".
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע–דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ–אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.- דברים י"ז, ח' 
לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד חַי-ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ח כִּי אִם-חַי-ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם - ירמיהו כ"ג, ז' 