מבוא למשפחת השפתניים בישראל

מבוא למשפחת השפתניים בישראל - הרצאה מאת ד"ר אורי פרגמן-ספיר הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים נלמד את סימני ההגדרה של רבים מבני משפחת השפתניים הגדלים בר בארץ. נספר על בתי גידולם ועל מצב השימור של הנדירים שבהם: מרווה, זוטה, צתרה ואשבל, מי זה מי?

מהויקיפדיה העברית
השִׂפְתָנִיִּים (שם מדעי: Labiatae או Lamiaceae) הם משפחה שבה 210 סוגים ו-3,500 מינים בסדרת הצינוראים, שרובם גדלים באזור הים תיכוני, באסיה המרכזית וגם במחוזות ההרריים של האזורים הטרופיים. בצמחיית ישראל כ-33 סוגים וכ-180 מינים של בני משפחת השפתניים.

אלו הם לרוב עשבים או בני-שיח, לעיתים קרובות ריחניים, שעליהם נגדיים (לעיתים ערוכים בדורים מדומים). הפרחים הם לרוב אנדרוגניים בלתי-נכונים, הגביע נכון או בלתי-נכון, בעל 5 שיניים או אונות והכותרת לרוב דו-שפתנית מאוחת-עלים. לגבעול יש חתך מרובע. הפרי נוצר משחלה עילית בת שני עלי שחלה, שעם הבשלתם מתחלקים לשתיים, כך שנוצא פרי בעל ארבע פרודות.

סוגים רבים במשפחה מכילים שמנים אתריים ריחניים, שמטרתם למנוע את אכילת הצמח בידי הֶרְבּיבוֹרים. נוכחות השמנים האתריים היא גם הסיבה שמינים רבים מהמשפחה טופחו בתור עשבי תיבול נפוצים, במיוחד במטבח

הים-תיכוני. בנוסף, קלות רבייתם מחתך גבעול או מזרעים הפכה אותם לצמחי תרבות פופולריים לצרכים מסחריים ובגינות.

הויקיפדיה העברית

כולל רשימת מינים בצמחיית הבר של ארץ-ישראל

מאפייני משפחת השפתניים[]

החשיבות הכלכלית[]

מימי קדם עשבי השמפחה משמשים לרפואה ותבלינים בזכות שמן האתרים המצוי בהן
רבים מהם מפיקים צוף המהווה מקור לדבש הדבורים.

מבחר צמחים שהוצגו בהרצאה[]

מרווה כחולה - הניכר בגובהו הרב יחסית למיני המרווה (גובהו 80-200 ס"מ). בעונת הפריחה בולטים פרחיו בעלי הצבע התכלכל.
מרווה רחבת-גביע -בגביע חבויות עד ארבע פרודות; גדל חברות שיחים (בתה וגריגה) בהר החרמון והרי יהודה. פורח ממרץ עד יוני.
מרווה דגולה - צמח גן נהדר הפורח חצי שנה; כאשר גדל בצפיפות, יוצר מראה מרהיב של מרבדים סגלגלים;משמש כצמח מאכל: תבלין, בישול בכתבה מידע על המרווה והוראות זריעה.
מרווה משולשת - נחשב כאחד מצמחי המרפא העיקריים
מרוות החפים - הצמח נכחד בישראל מאתריו הטבעיים בירושלים עקב תהליכי הפיתוח בעיר, אך במבצע הצלה הועברו פרטים אחרונים לגן הבוטני האוניברסטאי בגבעת רם.
מרווה מנוצה - צמח נוי: שימוש מומלץ : מסלעות, ערוגות עמידות לתנאי קרקע קשים עמיד לחוסר ניקוז
מרווה ריחנית - גדלה בתחום מוגדר: בבתות-סְפָר, כלומר במעבר בין התחום הימתיכוני לתחום יבש יותר, ובבתות ספר;ברפואה העממית מייחסים למרוה הריחנית שפע של סגולות
מרוות ירושלים - הוא בולט בפריחתו בצבע ארגמן, עלי הכותרת או הקטיף נושאים צבע זה. אבינעם דנין כינה אותו באתר צמחיית ישראל ברשת - "זן "ירושלים" הוא הנפוץ בחלקים השחונים יחסית של תחום תפוצת המין.
מרוות יהודה - צבע הכותרת סגול, צבע הגביע ארגמן. חלקי הצמח האכילים: עלי השושנת טובים למאכל לאחר בישול, ויש הנוהגים למלא עלים באורז, בדומה למילוי עלי הגפן. ויש המגדלים המרווה בגינות לצורך כך