קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


מבצר המונפור - מפארק גורן - המקור:ויקישיתוף

מבצר המונפור - ממזרח -המקור:ויקישיתוף

ליד עמוד משרידי המצודה 1975

מבצר המוֹנפוֹר (מכונה גם מונפורט בעקבות שמו הצרפתי - MontFort - הר-חזק) הוא אתר ארכאולוגי מתקופת ימי הביניים ובו שרידי מבצר צלבני מתקופת ממלכת ירושלים בארץ ישראל. המבצר בנוי על שלוחה צרה ותלולה בגדתו הדרומית של ערוץ נחל כזיב בסמוך לקיבוץ אילון, כ-13 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר נהריה. האתר הוא גן לאומי בתוך שמורת הטבע נחל כזיב.

מבצר המונפורט מתאים לקביעה כי כל אחד ממבצרי הצלבנים הוא מקרה ייחודי ומיוחד ואדריאן בועז מציין בספרו "ארכאולוגיה של המסדרים הצבאיים" כי "המונפורט הוא דוגמה יוצאת דופן לטירות דורבן צלבניות"[1]. פרופסור פראוור מציין כי "גדול חלקו של הטבע מחלקו של האדם בחוסנו של המבצר", אך המבצר עצמו נבנה בעיקר כמקלט עבור אבירי המסדר הטבטוני כנגד פגיעתם של חברי המסדרים הצבאיים הנוצריים האחרים ששלטו בעכו - הבירה של ממלכת ירושלים הצלבנית בסוף המאה ה-13 ולא כעמדה אסטרטגית כנגד אויבי ממלכת ירושלים המוסלמים. מבצר מונפורט מבודד ומרוחק מדרכים מרכזיות, עובדה ההופכת אותו לחסר כל חשיבות אסטרטגית של ממש, ועל פי דברי פרופסור פראוור הוא לא תוכנן להכיל חיל מצב גדול או לעמוד במצור ממושך[2]. המבצר החל את דרכו כחווה חקלאית טרם הפך לאחת מהדוגמאות היפות ביותר לבניה המבוצרת של ימי הביניים בישראל.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המקום בימי קדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

חפירות ארכאולוגיות אשר נערכו במבצר וסביבותיו העלו ממצאים למן תקופת שלטון האימפריה הרומית באזור ועד לתום התקופה הביזנטית במאה ה-7. המטבעות, החרסים ושאר הפריטים אשר נתגלו במקום מעידים על קיומו של יישוב קדום אשר חלק מהחוקרים[דרוש מקור] מזהים אותו כ"קצטרא דגליל" - "מצודת הגליל", אשר מוזכר בתלמוד[דרוש מקור]. מבדיקה של אבני הבניין של המבצר עולה כי הן נחצבו וסותתו בתקופת בית שני, ככל הנראה לצורך בנייתה של מצודה רומית אשר שרידיה מצויים מדרום למבצר של ימינו.

הקמת המבצר הצלבני[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבצר מונפור בגלגולו הצלבני הוקם באמצע המאה ה-12 על ידי בני משפחת דה מיילי (De Milly), משפחת אצילים ממוצא צרפתי אשר קבלו לידיהם את הנחלה הגלילית שבירתה הייתה מעיליא. במעיליא השתכנו האצילים במבצר אשר כונה "מבצר המלך" (Chateau de roi בצרפתית ו־Castellum Regis בלטינית) אשר נבנה בתחילת המאה ה-12 כרכושו הפרטי של מלך ממלכת ירושלים. את מבצר מונפור בנו האצילים לבית דה מיי כחווה חקלאית מבוצרת אשר הייתה חלק ממערכת של 36 כפרים וחוות מסוג זה שנכללו בתחומי נחלתה של המשפחה.

בשנת 1179 נשא מקורבו של המלך, האציל ז'וסלין דה קורטניי לאישה את אגנס לבית דה מיי, ובכך ירש את מעיליא וסביבותיה ובכלל זה גם את החווה אשר עתידה להפוך למבצר המונפור. במרוצת השנים שחלפו מאז הקמתה צברה החווה חשיבות ובעקבות כך פיארו היושבים בה את המבנים אשר הרכיבו את המתחם וחיזקו את הביצורים המקיפים אותו.

חלקים עיקריים במבצר[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. שרידי חפיר
  2. מגדל העוז
  3. האזור המנהלתי
  4. כנסייה
  5. רפקטוריום - אולם האבירים
  6. מרתפים
  7. המגדל הצפוני
  8. שרידי החומה החיצונית

ערך:MathKnight

תמונות שצולמו בשנת 1970[עריכה | עריכת קוד מקור]

צילם:דניאל ונטורה

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • שלמה לוטן, המונפור: גילויים חדשים על המבצר הצלבני, טבע הדברים, נובמבר 2009
  • אדריאן בועז, מבצר מונפורט, חדשות ארכאולוגיות 120, רשות העתיקות, (2008)
  • נתיב דודאי וזהר עמר, לענה שיחנית (ARTEMISIA ARBORESCENS L) - צמח רפואה שהובא לארץ-ישראל מאירופה בתקופה הצלבנית? ‬,‫ יער 7, (2005), עמ' 35-40‬
  • שלמה לוטן, המכבים החדשים ו"ההר החזק": מבצר המונפור והמסדר הטבטוני במאה ה-13, עתמול 206, יד בן צבי (2009)
  • שלמה לוטן, התפתחות המסדר הצבאי הטבטוני 1309-1190: יחסי גומלין בין ארץ ישראל ואירופה - עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן (2009)
  • שלמה לוטן, מבנה הנחל' במונפור – מרפאה או מבנה אירוח?, אריאל 191, (2010), עמ' 66-70.
  • רביע חמיסה, השפעה ארכיטקטונית צבאית של גרמניה המדיאוולית על מבצרי הטבטונים בגליל המערבי (מונפור וג'ידין) - עבודת מסטאר, אוניברסיטת חיפה (2004)
  • מירון בנבנשתי‬, מונפור <מבצרים וביצורים> ‬, ‫ קרדום ו (35-36), (1984), עמ' 222-228
  • רפאל פרנקל, תולדותיו של מבצר מונפור ותוכניתו, קדמוניות י"ט (73-74), (1986), עמ' 52-57
  • Bashford Dean, The Exploration of a Crusader's Fortress (Montfort) in Palestine The Exploration of a Crusader's Fortress (Montfort) in Palestine, Bashford Dean The Metropolitan Museum of Art Bulletin 22, No. 9, (Sep., 1927), pp. 5-46
  • Helmut Nickel, Some Heraldic Fragments Found at Castle Montfort/Starkenberg in 1926, and the Arms of the Grand Master of the Teutonic Knights, Metropolitan Museum Journal 24, (1989), pp. 35-46
  • Denys Pringle, A Thirteenth-Century Hall at Montfort Castle in Western Galilee, Antiquaries Journal 66.1, (1986), pp. 52-81
  • Denys Pringle, Montfort, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 73-75

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. Adrian Boas. Archaeology of the Military Orders (Routledge 2006) page 130
  2. יהושע פראוור, הצלבנים דיוקנה של חברה קולוניאלית. מוסד ביאליק ירושלים 1985 עמוד 381
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.