מגילת החורבן של יהודי רומניה (1940 - 1944), שנכתבה על שואת יהודי רומניה, היא אחת משש המגילות אשר נכתבו על השואה[1]. המגילה באה לסכם את האירועים הטרגיים שהתרחשו ב"רומניה הגדולה" (România Mare) בין השנים 1940 - 1944. בסיום התקופה נותרו ברומניה 450,000 יהודים [2] מתוך 800,000 שהיו בתחילתה. לפי אתר יד ושם הייתה האוכלוסייה לפני המלחמה 609,000 ומספר הנספים נע בין 271,000 לבין 287,000 יהודים. לפי אומדנים אלה, מספר היהודים ברומניה היה בסוף המלחמה בין 422,000 לבין 438,000.
פרופסור יעקב גלר מה"מרכז ללימודי יהדות" באוניברסיטת בר אילן מביא פרטים על כתב יד שלא פוענח עד כה בעלון פרשת השבוע שיצא לאור בשבוע פרשת ויגש לקראת יום התענית הכללי לנספי השואה עשרה בטבת.
קטע מהמגילה
מטרת הכתיבה[]
מחבר המגילה ביקש להישאר אנונימי. לדעת גלר הוא קרוב לוודאי הרב בנימין וילנר, ששהה בשנות המלחמה במחנות הריכוז טרגו ז'יו (Târgu-Jiu) ברומניה גופה, וגרוסולובו Grosulovo וואפניארקה Vapniarka. בטרנסניסטריה. מטרת המגילה, כפי שמצוטט במאמר:
- "רצוננו לקיים לדורות את זכרון ימי האימים... זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח! אל נא תשכח לנצח צעקת המומתים, השרופים והתלויים והשחוטים והקבורים חיים! זכור נזכור לעדי עד את אשר עוללו לנו... תהי נא המגלה הזאת מגנחת עם שאר המגילות המתנות בדמע ודם את השואה שבאה על מיליונים אחים ואחיות מבני עמנו."
בסיום המגילה משבח מחברה את המשטר הקומוניסטי, שהביא לשחרור היהודים:
- "המשטר הדמוקרטי הוא שסייע בידנו לקומם את הריסותינו, לשקם את קהילותינו ולהרחיב את חיינו הדתיים... אנחנו מהדקים את יחסינו גם עם שאר קיבוצי היהודים באירופה ובכל העולם".
דברי שבח אלא, לדעת גלר, מנעו מהרב בנימין וילנר מלחשוף את שמו. [3]
פרקי המגילה[]
המגילה מביאה בששה פרקים את התלאות שעברה יהדות רומניה בשנת השואה:
הפרק הראשון[]
בפרק מונה מחבר המגילה את הצעדים הראשוניים שנקטו השלטונות נגד יהודי רומניה: פורסמו כתבים אשר הביאו את האוכלוסייה המקומית להגביר את שנאתם ליהודים והוצאו צווים שהגבילו את חיי היהודים. הדת היהודית חדלה מלהיות מוכרת. בתים הולאמו ונכסי דלא ניידי ורכוש אחר נשדדו. אלפי משפחות גורשו מבתיהם. סוחרים ובעלי מלאכה נדרשו לפתוח את עיסקיהם בימים הנוראים והוחרמו והוצתו בתי כנסת וחיללו ספרי תורה.
בפרק זה מסופר על שני הפוגרומים הראשונים שנעשו ביהדות רומניה:
- הטבח הראשון בדורוחוי (Dorohoi), שאירע ב-1 ביולי 1940, ובו נרצחו כ-100 יהודים.
- הטבח השני בבוקרשט (Bucureşti), שאירע בין 21 ל-23 בינואר 1941 (טבת תש"א), ובו נרצחו כ-130 יהודים.
הפרק השני[]
בפרק זה מסופר על שני פוגרומים נוספים:
- הטבח השלישי ביאשי (Iaşi), בירת מולדובה (Moldova), בסוף יוני ובתחילת יולי 1941, ובו נרצחו יותר מ-14,000 יהודים, בהם כמה אלפים שהוכנסו ב-33 קרונות סגורים, ב"רכבות המוות".
- והטבח הרביעי, שאירע בסלע רושנובאנו (Stanca Roşnovanu), בעיירה "סקולני" הסמוכה ליאשי, ב-27 ביוני 1941, יומיים לפני תחילת פרעות יאשי. בטבח זה נרצחו 311 יהודים.
הפרק השלישי[]
בפרק מתוארת פרשת הרצח של יהודי טרנסניסטריה, שכונתה "אושוויץ של רומניה". יהודי מחוז דורוחוי וחבלי הארץ בוקובינה (Bucovina) ובסרביה (Basarabia) גורשו לטרנסניסטריה. מתוך כ-150,000 המגורשים מתו כ-90,000 מחמת הקור, הרעב, מגפות הטיפוס והדיזנטריה ורצח על ידי הגרמנים והרומנים.
הפרק הרביעי[]
בפרק מבכה בעל המגילה, את מצבם הקשה של כ-150,000 יהודי צפון טרנסילבניה. באוגוסט 1940, לפני מלחמת העולם השנייה, גרמניה הנאצית ואיטליה של מוסוליני הכריעו בתכתיב וינה על העברת צפון טרנסילבניה מריבונות רומנית לריבונות הונגריה. לאחר שיהודים אלה רוכזו בגטאות גדולים הם גורשו למחנות המוות באושוויץ. בסוף המלחמה, במאי 1945, התברר כי יותר מ-120,000 יהודים נרצחו.
הפרק החמישי[]
בפרק מעלה המחבר את הטבח החמישי וכן מבכה את טביעת שתי אוניות המעפילים: סטרומה (Struma) ב-24 בפברואר 1942 (ז' באדר תש"ב) ומפקורה (Mefkura) ב-5 באוגוסט 1944 (י"ז במנחם אב תש"ד), שהפליגו מנמל קונסטנצה שבים השחור לכיוון ארץ ישראל, כשהן מובילות יותר מ‑1,100 מעפילים, והוטבעו בים ליד נמל איסטנבול.
- הטבח החמישי היה בעיירה סרמאשו (Sărmaşu) ליד טורדה (Turda) שבנפת סרמאשו, שבו נרצחו 126 יהודים, בלילה שבין ה-16 ל-17 בספטמבר 1944, ערב ראש השנה תש"ה.
פרק הסיום[]
המחבר מתאר את כוונתם של הפשיסטים לעשות את רומניה "יודן-ריין" – נקייה מיהודים. הם אף הכינו קרונות להובלתם של היהודים למחנות ההשמדה ברגן בלזן ואושוויץ. ההצלה באה בזכות שחרור המדינה על ידי הצבא האדום, וכך ניצלו יותר מ-400,000 יהודים. מספר הנרצחים והנעדרים היה 385,306 נפש. [4]
הערות שוליים[]
- ↑ האחרות הן:
- משה פראגר, מגילת השואה, קינה על חורבן בית ישראל באירופה, ירושלים תשכ"ז.
- מיכל שרף, מגילת היטלר בצפון אירופה (ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת הנאצים), מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד תשמ"ח.
- אבא קובנר, מגילות העדות (עורך ומביא לאור שלום לוריא), מוסד ביאליק ירושלים תשנ"ג (יש בספר חמש מגילות על השואה)
- אביגדור שנאן, מגילת השואה בעברית ובאנגלית, הוצאת מכון שכטר למדעי היהדות, ירושלים 2003, 2004.
- בער מארק, מגילת אושוויץ ביידיש, הוצאת פרולוג ישראל בוך, ת"א 1977; 6. יצחק מנחם מנדיל שטיינמץ, "קינה לשואת אושוויץ", בעברית וביידיש, בספר עדות חיה, לונדון תשנ"ח, עמ' 292-283.
- ↑ לפי ערך יהדות רומניה 425,000
- ↑ מתוך הערה למאמר: "אחת ההוכחות להיותו מחבר המגילה היא השוואת כתב היד שבו נכתבה המגילה (כתב סת"ם) עם כתב ידו של הרב וילנר שהיה סופר סת"ם, תוך הסתמכות גם על עדויות שני בניו של הרב צבי גוטמן שאצלו שימש הרב וילנר כסופר."
- ↑ בהערה למאמר נכתב: "לפי דו"ח הקונגרס היהודי העולמי בבוקרשט לאחר המלחמה: רומניה הפאשיסטית הייתה אחראית ישירות ל-271,306 קרבנות, והונגריה הפאשיסטית הייתה אחראית לכ‑114,000 קרבנות. ראו: "הקונגרס היהודי העולמי, יהדות רומניה בתקופה לאחר המלחמה" (ללא מקום ושנת הוצאה), עמ' 5-4."
קישורים חיצוניים[]
- פרופסור יעקב גלר, מגילת החורבן של יהודי רומניה (1944-1940) , דף שבועי 934 - פרשת ויגש וי' בטבת, תשס"ח, אוניברסיטת בר אילן