מגילת סתרים
המקור: ויקיישיבה

דברי חידוש בהלכה, שנרשמו בתקופת המשנה על ידי תנאים, מחשש שכחה.


דברי חידוש אלו נקראו "מגילת סתרים" על שום שהיו מסתירים אותם מעיני זרים, מחמת האיסור שהיה קיים לכתוב דברי תורה שבעל פה.


במסכת בבא מציעא (צב, א) מובא: "אמר רב: מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר: 'כי תבוא בכרם רעך' - בביאת כל אדם הכתוב מדבר". רש"י מבאר שם (בד"ה: "מגילת סתרים"): "מגילה טמונה, לפי שאסור לכתוב הלכות, וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו היה כותבו ומסתיר מן העין". כמו כן, מובא במסכת שבת (ו, ב): "אמר רב: מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואינו חייב אלא אחת" (עיין פירוש רש"י שם בד"ה: "מגילת סתרים").

'רש"י מגילת סתרים - שהסתירוה לפי שאין כותבין הלכות:,ואינו חייב אלא אחת - על כרחיך לענין שוגג קאמר ולחטאת דבמזיד תרי קטלי לא מקטלי ולהכי פריך והא אנן תנן כו':

ממסכת שבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] להלכה אם נדע מה היתה המלאכה שנתחייב עליה המקושש בשעתו? ומשיבים: יש כאן תוצאה מעשית על פי הדברים שמסר רב. שאמר רב: מצאתי מגלת סתרים בי (בבית) ר' חייא וכתוב בה, איסי בן יהודה אומר: מספר אבות המלאכות האסורות בשבת הוא ארבעים חסר אחת (ואם עשאן כולם בהעלם אחת) ואינו חייב אלא אחת. ומיד תוהים: אחת ותו לא [ולא עוד]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, והוינן [והיינו מתעסקים] בה: מניינא [המספר] למה לי? והלא די במניית אבות המלאכה בלא לציין את מספרם! ואמר ר' יוחנן: משנה זו באה ללמדנו שאם עשאן כולם בהעלם אחד — חייב על כל אחת ואחת. הרי שאין לפרש שעל כל המלאכות כולן חייב רק חטאת אחת!

אלא אימא [אמור, תקן] אינו חייב על אחת מהן, שיש מלאכה אחת משלושים ותשע המלאכות שעליה אין חייבים מיתה, ויש בה מצות "לא תעשה בלבד" ולא נתפרש איזו היא.

ולענין זה, רב יהודה פשיטא ליה [פשוט לו] שהמעביר חייב, ומתניתא פשיטא ליה [והחכם בברייתא פשוט לו] שהתולש חייב, ורב אחא בר יעקב פשיטא ליה [פשוט לו] שהמעמר חייב. כלומר, מר סבר הא מיהת לא מספקא, ומר סבר הא מיהת לא מספקא [חכם זה סבור כי זו לפחות אינה מסופקת, וחכם זה סבור כי זו לפחות אינה מסופקת], ובאו להודיענו שעל מלאכות אלה ודאי חייבים מיתה, שהרי נידון מקושש העצים משום שעבר עליהן.

ד כיון שהוזכר המקושש לענין מלאכתו מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מקושש זה שמזכירתו התורה צלפחד היה, וכן הוא אומר: "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת" (במדבר טו, לב), ולהלן הוא אומר בדברי בנות צלפחד: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו" (במדבר כז, ג), מה להלן האיש במדבר הוא צלפחד, אף כאן שלא פורש שמו הוא צלפחד, אלו דברי ר' עקיבא.

אמר לו ר' יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין על מדרש זה, שכן אם כדבריך שהיה זה צלפחד — התורה כיסתו, ולא פרסמה את שם המקושש, ואתה מגלה אותו?! ואם לאו [לא], שלא היה זה צלפחד — הרי אתה ללא הצדקה מוציא לעז על אותו צדיק.(צ״ז א) ואלא הא גמר [הרי למד] ר' עקיבא דבר זה בגזירה שוה! ומשיבים: גזירה שוה לא גמר [למד], כלומר, ר' יהודה בן בתירא לא קיבל מרבותיו גזירה שווה זו. ולכן לא קיבל את מסקנת ר' עקיבא. ושואלים: ואלא לשיטת ר' יהודה בן בתירא מהיכא הוה [מהיכן היה] כלומר, בשל איזה חטא מת? ומשיבים: צלפחד היה מאלה שנאמר בהם "ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" (במדבר יד, מד). כיוצא בדבר דרש ר' עקיבא וגילה דבר שלא פורש בתורה, שכן אתה אומר כאשר דברו אהרן ומרים במשה: "ויחר אף ה' בם וילך והענן סר מעל האוהל והנה מרים מצורעת כשלג. ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת" (במדבר יב, ט–י), ומהמלים "ויחר אף ה' בם", שמשמעו — בשניהם, מלמד הכתוב שאף אהרן נצטרע, אלו דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. שכן אם כדבריך — התורה כסתו לאהרן בענין העונש ואתה מגלה אותו?! ואם לאו [לא] — אתה מוציא לעז על אותו צדיק.

ושואלים: ואלא הכתיב [הרי נאמר] "בם "בלשון רבים, ומשמע — בשניהם! ומשיבים: הלשון ההוא בא ללמדנו רק שחרה אף ה' באהרן בנזיפה בעלמא [בלבד]. תניא כמאן דאמר [שנויה ברייתא כדעת מי שאומר, ר' עקיבא] שאף אהרן נצטרע. דכתיב [שכן נאמר]: "ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת" (במדבר יב, ט-י), ועל כך תנא [שנה] החכם: כתוב זה מלמד שפנה מצרעתו, כלומר, התרפא מצרעתו, משמע שאף הוא היה מצורע קודם לכן. א וכיון

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.