מגילת רות נקראת בחג השבועות - מועד הקציר כמו שכתוב במגילה:"וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים" [1]. המגילה מסתיימת בפסוק:"וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד" [2] -הוא דוד המלך - על פי המסורת, "שבועות" הוא יום הולדתו וגם יום פטירתו. וכן כל שושלתו של דוד המלך מפורטת, בסופה של המגילה.
אתר תורה.נט כתב:""סידרן של כתובים; רות, וספר תהילים ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים" (ב"ב י"ד ע"ב). וממשיכה שם הגמ' ואומרת שאף שמגילת רות, פורענות היא - רעב וגלות ומיתת אלימלך ובניו, אעפ"כ נכתבה בראש מפני "דאית לי'ה אחרית" - סוף הפורענות נהפך לאחרית ותקוה, שיצא דוד משם שהוא אחרית כל ישראל.
מגילה זו - מגילת רות, הראשונה שבסדר הכתובים שבתנ"ך, נכתבה ע"י שמואל הנביא לאחר שדואג האדומי בא לפסול את דוד מלבא בקהל על שבא מרות המואביה, והרי נאסרו המואבים כדכתיב "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'... גם דור עשירי... עד עולם". ואז חגר עמשא חרבו ואמר: מי שאינו שומע להלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבי"ד של שמואל הרמתי; עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. ושלחו אל שמואל שהיה עדיין קיים ושאלו את פיו. ואמר להם שמשנה זו היתה מקובלת איש מפי איש עד משה רבינו,אלא שנשתכחה מהם. וכדי שישאר הדבר לזכר עולם כתב שמואל הספר להודיע לכל על יחוסו של דוד המלך. (ולא הסתפק בקיצור הדברים שרות באה ממואב ודבקה בנעמי, אלא בא לספר מעשיה הטובים של רות, שבגללם זכתה להקים מלכות ישראל).
ואמרו חכמים (ברכות ז'): מאי רות (- למה נקרא שמה כך?) אמר ר' יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות. וכתב ר"י בתוס', שמשום כך נכתב בסדר הכתובים ספר תהילים -שירי דוד- מיד לאחר מגילת רות.
הרמ"א מביא בשם האבודרהם (שו"ע או"ח סי' ת"צ) "ונוהגין לומר רות בשבועות". וטעמים רבים נאמרו מה ענין קריאתה בעצרת. המשנה ברורה שם מביא הטעם שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני. ובשערי תשובה (סי' תצ"ד) כתב טעם אחר, לפי שדוד המלך ע"ה מת בעצרת, והקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים וכו', ובודאי שבעצרת נולד, ומגילת רות נכתבה ליחס דוד. ואמרו רבותינו ז"ל (ילקוט רות): "המגילה הזו, אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה? ללמדך שכר של גומלי חסדים".
מ"פניני הלכה"[]
מאת : הרב אליעזר מלמד
נוהגים לקרוא מגילת רות בחג השבועות, "ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורים ועוני… אמרה תורה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, תן חלקי בשבט של עוני, שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים, אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שהם רעבים ושפלים…" (ילק"ש רות תקצו). ונתקיימו ברות דברי המשנה (אבות ד, ט): "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני", שלא נסתלקה רות מהעולם עד שראתה את צאצאיה דוד ושלמה, יושבים על כסא מלכות ישראל.
עוד טעם, שבמעמד הר סיני קבלו כל ישראל את התורה ובכך נתגיירו, ואף רות המשיכה את מעמד הר סיני ונתגיירה (אבודרהם). עוד טעם אמרו, מפני שבחג השבועות נסתלק דוד המלך, ומגילת רות עוסקת בייחוסו, כפי שנאמר בסיומה: "וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (ברכ"י תצד, יא). עוד טעם אמרו (רות רבה ב, יד): "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים". וזה עיקר עניינה של התורה, וכפי שאמרו (סוטה יד, א): "תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים…". וכפי שאמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים).
כפי שלמדנו (לעיל ב, י), יש מהאשכנזים שנוהגים לקרוא את רות מתוך מגילת קלף ולברך על קריאתה 'על מקרא מגילה' ו'שהחיינו', וכן נוהגים תלמידי הגר"א. ומנהג רוב האשכנזים וכל הספרדים שלא לברך על קריאתה, ואין מקפידים לקוראה ממגילת קלף.
נהגו באשכנז לקרוא את מגילת רות בתפילת שחרית לפני קריאת התורה. אמנם בשעת הצורך אפשר לקוראה בזמן אחר. ולכן יש מהנשארים ערים כל הלילה, שקוראים את רות לפני תפילת שחרית, או לאחר תפילת המנחה, כדי שיוכלו להתרכז יותר בשמיעתה.
מנהג ספרדים ותימנים לקרוא את רות סמוך למנחה, ואם קראו אותה בתוך התיקון של ליל שבועות, אין צורך לחזור לקוראה סמוך למנחה.
קודם
שיעורו של הרב חיים סבתו[]
בישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים, ערב חג השבועות תש"פ, באמצעות תוכנת ZOOM
להלן עיקרי הדברים:
- מקור להלכות: קניין, מצוות: לקט שכחה ופאה
- חז"ל להודיע שכר של מתן החסידות "שכר מצווה הוא המצווה"
- אלימלך פרנס עזב כדי שלא לסייע לעניים. הוא הולך למואב, אשר "לא קבלו אתכם בלחם ובמים", כאשר יצאו ממצרים.
- מואב צאצא של לוט, הציל אותו משבי מלחמת חמשת המלכים, אחר-כך ניצל מסדום, למרות החסדים שעשה לו אברהם לא עזרו לבני ישראל.
- רות גמלה חסדים.
- בועז היה נכדו של נחשון בן עמינדב, תחילת שנות השופטים.
- הזמן: הגיע בזמן קציר השעורים לבין קציר החיטים, שם בועז פוגש את רות.
- גיבורי הסיפור: אלימלך, בועז, נעמי ורותי וכן דמות משניות (לא שליליות - דמויות נורמטיבית) : פלוני אלמוני (מוכן לגאול, כאשר נאמר שזאת "עיסקה חבילה" הוא הבין כי הוא עלול להפסיד היות והייתה מואבית וערפה (לא מייד הפנתה עורפה לחומתה רק שהיא מתחננת, היא וכה, "ותשק לחמותה"). אפילו אלימלך אינו שלילי מותר לעזוב את הארץ בעת רעב . (לא כמו, במגילת אסתר שיש דמויות שליליות.
- ערפה נהגה נורמטיבית אך רות נהגה בצורה מעבר . כך גם בועז וגם נעמי
- נלווה עתה את המגילה: בחליל, בקול חרישי, אין בה מהפכים, שקטה וחרישית. השקט מטעה. מאחורי שקט יש דרמה: המעשים הקטנים מסוגלים לשהות את ההיסטוריה
- הצעידה לבית לחם - חמשת הפסוקים הראשונים, כוללות את כל פרעניות המקרא: גלות, פורענות, אלמנות ועוד הגרוע ביותר "היאוש" - אין תוחלת למשפחה: וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַֽעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃
- הצעידה לבית לחם - חמשת הפסוקים הראשונים, כוללות את כל פרעניות המקרא: גלות, פורענות, אלמנות ועוד הגרוע ביותר "היאוש" - אין תוחלת למשפחה: וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַֽעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃
יבשֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃
יגהֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּֽעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־יְהוָֽה׃
- ואילו בסוף המגילה: "וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ (פ)
- ואילו בסוף המגילה: "וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ (פ)
י"ח. וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃
י"ט. וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּֽינָדָֽב׃
כ'. וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃
כ"א. וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃
כ"ב,. וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃ (נישואין, לידה ועוד)
- איזה נס היה במגילת רות, האם ניכר יד ה' (רק במקרה "הזדנה לחלקת השדה של בועז")
- מה גרם ל"מהפך" מחשמת הפסוקים הראשונים לאחרונים : הכל חסד; חסד - בין אדם לאדם, חסידות - בין אדם לבוראו - בכל מקרה מעבר לנורמה. וזה מלווה את המגילה מראשית המגילה עד לסופו "מכלכל חיים בחסד" (להיפך "מידת סדום" - הביא לכליה
חסד - מחיה - מידת הקב"ה - "עולם חסד יבנה". הרמח"ל מי שדבק במידת הקב"ה מושך. הגיל בסופו של דבר למלכות דוד המלך.
- מקהלות: נשות בית לחם, הנערים וזקנים - דעת הקהל משתנה לפי מעשי הגיבורים - הכל מתהפך
- "הזאת נעמי !" אבל בסוף הסיפור הן שמחות ואפילו בחרו את השם של הבן הנולד
- "למי הנערה הזאת" לאחר מכן מקבלים אותה בכבוד
- זקנים בסוף מברכים אותו וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם
- "הזאת נעמי !" אבל בסוף הסיפור הן שמחות ואפילו בחרו את השם של הבן הנולד
- מקהלות: נשות בית לחם, הנערים וזקנים - דעת הקהל משתנה לפי מעשי הגיבורים - הכל מתהפך
- המגילה פותחת: הלווית המת, ובסיום: הכנסת כלה
- מי עושה חסד יותר: רות שלא הולכת עם נערים ואלימלך לוקח אלמנה גרים - כל אחד חושב שהאחר עושה את החסד.
החסד הגדול שהאדם לא יודע על כך: מיאוש לתקוה ועתיד
פרשת סוטה ומגילת הסולידריות הנשית[]
לשבת פרשת "נשא" ולחג השבועות מאת: ירין רבן - מוסף ספרות לחג השבועות בעתון הארץ - 25 במאי 2020
את התשובה הניצחת לסיטואציה האלימה והכוחנית המתוארת בפרשת סוטה, שבה מאלצים אשה שבעלה חושד בה בבגידה לעבור טקס משפיל לפני הכוהנים, מגלמת מגילת רות, שבה הנשים לא מחכות שהחוק היבש יציל אותן אלא נוקטות יוזמה ופועלות למען עצמן ולמען עתידן
פרשת סוטה היא פרשה הופכת קרביים. הכל בה אומר שליטה וכוח. ראשית, נקודת המבט היא כרגיל גברית: "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (במדבר ה' י"ב). אם הגבר חושד ברעייתו שבגדה באמונו הוא לוקח אותה אל הכוהן ומתבצע בה טקס משפיל שנועד לבדוק אם בגדה בו או לא. הכוהן פורע את שערה של האשה, משביע אותה בנוסח שבועה מיוחד ומשקה אותה ב"מים המאררים", שיש בהם אפר מרצפת המשכן.
השורשים ש.ט.ה או ס.ט.ה, המשמשים חליפות, הם הרמז הראשון לכך שפרשיית סוטה היא סוגיה של שליטה. האשה החשודה לא מואשמת בבגידה מינית, גם אם זה החשד הראשון שעולה לקורא. בכלל לא נאמר לנו מה היא עשתה, מלבד שהיא סטתה ממה שמצופה ממנה וּמָעֲלָה באחיזת בעלה. הקונוטציה הראשונה היא לבגידה מינית מפני שאנו נתונים במסגרת תרבותית שבה הקשר המיידי הראשון בין איש ואשה הוא של בלעדיות מינית ושליטה, ולכן אם היא מעלה באמונו זה בוודאי בגלל שהיא שכבה עם אחר. לכך מתווספת גם המוטיבציה ההתחלתית לכל הסגה הזאת, קנאתו של האיש: "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ" (שם י"ד). קנאתו של הגבר היא הסיפור פה ולא מעשיה של האשה.
התרחיש כולו מעוצב כסצינה דרמטית שבמרכזה נמצאת האשה כנאשמת העומדת בפני שופטיה. דנה פולבר כתבה במאמרה על הפרשה שהאשה מוקפת גברים בלי סוף: במעגל החיצוני הגברים המשוחחים עליה, משה ואלוהים; במעגל השני ציבור הגברים הקוראים בטקסט ורואים עצמם כנבגדים פוטנציאליים; במעגל הפנימי יותר עומדים העד והכוהן; וממש לצדה עומדים האיש החשוד ששכב עמה והאיש שלה שמקנא לה. ואילו היא, בבדידותה, מכונה "אשתו" בסתמיות ואין לה סניגור מלבד עצמה.
שיא השליטה הגברית על רוחה ועל גופה של האשה ניצב לפנינו בגזר הדין: אם אכן בגדה, "וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ" (שם כ"ז). הגורל הצפוי לה הוא של בגידת הגוף: בטנה תתנפח וירכיה יעשו נפולות ומצומקות. עד כאן נראה שנקודת המבט הגברית היא זו שמעצבת את העונש: האשה לא תהיה מושכת כבעבר ולא תהיה רצויה לגברים אחרים. ברור שמבחינתם של המענישים זהו עונש איום ונורא.
ך מבין השיטין מסתתר עונש נוסף: פגיעה ביכולת של האשה להרות, מה שעלול להביא לסיום הנישואים ולהפיכתה למנודה חברתית. אנחנו מבינים זאת דווקא מה"פרס" שהיא זוכה בו אם במבחן נמצא שלא בגדה: היא נכנסת להריון. "וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" (שם כ"ח). במובן הזה, האשה שסטתה מהמצופה ממנה נהפכת לאשה סוטה לכל חייה: אות קין לאשה שאיתרע מזלה ונכשלה בטקס הגברי. השליטה היא לא רק על גופה של האשה ולא רק על זכותה להרות, אלא גם על הדימוי הציבורי שלה מעתה והלאה.
טקס הסוטה הופסק על ידי חז"ל, לכאורה בגלל הסטנדרט הכפול של גברים בוגדניים: במסכת סוטה במשנה נאמר כי "מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים, פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי־הֵם (הגברים) עִם־הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם־הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ, וְעָם לֹא־יָבִין יִלָּבֵט" (הושע ד' י"ד).
חוקר התלמוד דניאל בויארין טוען כי אין פה בשורה גדולה לנשים. אפילו הביטול של הנוהג המיזוגני העתיק הוא חלק ממאבק כוחות ושליטה בין גברים: בין האליטה הכוהנית שביקשה לאחוז במנהג הישן ובין האליטה הרבנית שביקשה להעצים את כוחו של לימוד התורה על פני המנהגים המקדשיים. אין הרבה פמיניזם בביטול המנהג, אלא עוד מאבק כוחות בין אליטות גבריות. יותר מכך, ההחלפה של מנהג הסוטה בלימוד תורה, השמור אז לגברים בלבד, משמר את יחסי הכוחות המגדריים.
אם בפרשת סוטה האשה עומדת בודדה אל מול המערכת המשפטית הגברית המנסה לשלוט עליה, הרי שבמגילת רות מה שמניע את העלילה זה דווקא הסולידריות הנשית
מעניין שפרשת סוטה נקראת כל שנה דווקא בסמוך לשבועות. לכאורה גם במגילת רות ניצבות נשים "סוטות", שאמנם לא עשו כל פשע אבל הן מצויות בשולי החברה ונזקקות לחסדיהם של אחרים. אך בקריאה מעמיקה, מגילת רות מבליטה דווקא מתח עמוק שבין חסדי הגבר הגואל, בֹעז, ובין עוצמתן ויוזמתן של הנשים המובילות את העלילה, רות ונעמי.
המגילה היא התשובה הניצחת לפרשת סוטה, מכיוון שהנשים שבה לא מחכות שהחוק היבש יציל אותן אלא הן נוקטות יוזמה ופועלות למען עצמן ולמען עתידן. ואולי חשוב מכך: אם בפרשת סוטה האשה עומדת בודדה אל מול המערכת המשפטית הגברית המנסה לשלוט עליה, הרי שבמגילת רות מה שמניע את העלילה, ולכן גם מה שהכי זכור לנו מהטקסט העתיק, זה דווקא הסולידריות הנשית: "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א' ט"ז). הסולידריות הזאת היא המעצבת את הסיפור והיא זו שמולידה לבסוף את משיח בן דוד, צאצאה של רות.
פרשת סוטה היא אקט אלים וכוחני המונע מקנאתו של הגבר. אין צורך לומר שהמנהג הזה לא רלוונטי לימינו, לא הלכתית ולא מוסרית. אבל כן אפשר אולי ללמוד מהסמיכות של קריאת הפרשה לקריאת מגילת רות. הגל הגואה של אלימות גברים לנשים וחוסר הנכונות של המנהיגות הלאומית לקדם פתרון מערכתי מובנה מזכירים לנו אולי שהכלי החשוב ביותר שיש לנו כחברה אל מול הכוחניות, השליטה והאלימות הוא דווקא סולידריות.
רות, עבור? בין רות ובעז, בנות לוט ותמר אשת יהודה[]
קישורים חיצוניים[]
- על מגילת רות - במסגרת דרשה על פרשת במדבר - אתר תורה.נט - האתר התורני ברשת