Family Wiki
Advertisement

מסכת שבת צ"ז,א' - עם פירוש הרב עדיין שטיינזלץ- מהדורת קורן

התלמוד דן בנושא:מדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורענות בעקבות דבריו של רבא המובאים בילקוט שמעוני:

Cquote2.svg במדת פורענות כתיב: ויוציאה והנה ידו מצרעת.

ואלו במדה טובה כתיב: ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. מחיקו - הוא דשבה כבשרו. (קע"ב שמות פרק ד')

Cquote1.svg

וכן רש"י מסכם: "מכאן שמידה טובה ממהרת לבוא ממידת פורענות" (רש"י שמות, ד,ז)

וההסברה הוא שנאמר:"ויוצאה, והנה ידו מצרעת כשלג", ואילו במידה טובה כתוב : "ויוצאה מחיקו, והנה שבה כבשרו". מחיקו הוא דשבה כבשרו (שבת צ"ז).


ועוד נאמר שם:

Cquote2.svg החושד בכשרים לוקה בגופו - ולכך נצטרע משה בסנה שחשד את ישראל שאינם מאמינים, והשיבו הקב"ה שהם מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין במי מריבה. Cquote1.svg

אם כך באמירת דברים על הרע של הזולת, הרי מכיוון ש"מידה טובה מרובה ממידת פורענות", קל-וחומר שאמירת דברי שבח על יהודי מוציאה לידי גילוי את המעלות החבויות בו, והדבר מעניק לו כוח וסיוע בעבודתו לקב"ה. כשמלמדים זכות על יהודי ומדברים על מעלותיו, הדיבור עצמו גורם שמעלות אלה יבואו לידי ביטוי בפועל.

זו ההוראה שנלמדת מהציווי 'אמור': יש לדבר בשבחו של יהודי, לדון כל יהודי לכף זכות ולדבר על מעלותיו. כשעושים כך, יתקיים גם הפירוש הפנימי ב"הווי דן את כל האדם לכף זכות" – 'זכות', מלשון זיכוך; כלומר, הדבר יביא לידי כך שכל יהודי יהיה זך וטהור, עד שהקב"ה יאמר עליו "ישראל אשר בך אתפאר". (לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 158)

Advertisement