Family Wiki
Advertisement

מדרשים על מתן תורה וחטא העגל - מסכת שבת דף פ"ח - י' סיון תש"פ

התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא

פורטל הדף היומי
פורטל הדף היומי

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו

מבוסס גם על שיעורו של רבי חיים סבתו באמצעות https://zoom.us/my/openforall

א. לפי "סדר עולם": בחמשה עשר בו יצאו, ואותו היום ערב שבת היה[]

אלא יש לתקן: ברביעי עלה וירד, בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי. ושואלים: מאי לאו [האם לא] משום התורה שקיבל בשישי בחודש? והרי זה כשיטת חכמים!

א ומקשים ממה דתניא [ששנויה בברייתא] הנקראת "סדר עולם": ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר בו שחטו פסחיהן, בחמשה עשר בו יצאו, ואותו היום ערב שבת היה. ומדריש ירחא [ומזה שראש חודש] ניסן ערב שבת היה — אם כן ריש ירחא [ראש חודש] אייר חד בשבא [באחד בשבת] היה, וראש חודש סיון בתרי בשבא [בשני בשבת], ואם כן קשיא [קשה] לשיטת ר' יוסי הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ר' יוסי: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא] — שיטת רבנן [חכמים] היא.
ועוד תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו, ר' יוסי אומר: בשני בחודש עלה משה להר סיני וירד, בשלישי עלה וירד, ברביעי ירד ושוב לא עלה להר סיני עד שנצטווה עם כל ישראל. ומקשים: איך אפשר לומר שברביעי ירד ולא עלה? שהרי מאחר שלא עלה, מהיכן ירד? אלא יש לתקן: ברביעי עלה וירד, בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן , בששי לא היה לו פנאי. ושואלים: מאי לאו [האם לא] משום התורה שקיבל בשישי בחודש? והרי זה כשיטת חכמים!

כמאן [כדעת מי] בנויה דרשה זו — כרבנן [כשיטת חכמים], שניתנה התורה ביום השלישי ולא ביום הרביעי לפרישה
ודוחים: לא, לא היה לו פנאי משום טורח שבת, שהכינו עצמם לקבלת השבת ביום השישי בשבוע. ומוסיפים: דרש ההוא גלילאה עליה [גלילי אחד עליו] על רב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי [ברוך ה' שנתן תורה משולשת, תורה נביאים כתובים, לעם משולש], כהנים לויים וישראל, על ידי תליתאי [שלישי], משה שהוא שלישי לארן ומרים, ביום תליתאי בירחא תליתאי [שלישי לפרישה בחודש השלישי, סיון]. כמאן [כדעת מי] בנויה דרשה זו — כרבנן [כשיטת חכמים], שניתנה התורה ביום השלישי ולא ביום הרביעי לפרישה.

ב. ומלמד פסוק זה שכפה (הפך) הקדוש ברוך הוא עליהם על ישראל את ההר כדרך שכופים גיגית[]

ודרש: קימו היהודים על עצמם מה שקיבלו כבר עליהם כמאונס בשעת מתן תורה

ב כיון שדובר במתן תורה מביאים דרשות אחרות באותו ענין. על מה שנאמר "ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז), אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא: עמדו ישראל ממש תחת ההר, ומלמד פסוק זה שכפה (הפך) הקדוש ברוך הוא עליהם על ישראל את ההר כדרך שכופים גיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה — מוטב, ואם לאו [לא] — שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא (הודעה) רבה לאורייתא [כלפי התורה], שיכולים ישראל להתנצל ולומר שבתחילה קבלו את התורה מאונס, ואינם חייבים לקיימה. אמר רבא: אף על פי כן הדור [חזרו] וקבלוה מרצונם בימי אחשורוש, דכתיב [שכן נאמר]: "קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם" (אסתר ט, כז), ודרש: קימו היהודים על עצמם מה שקיבלו כבר עליהם כמאונס בשעת מתן תורה.

מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים את התורה ביום הששי בסיון — אתם מתקיימין
אמר חזקיה: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" (תהילים עו, ט) ותמוה הדבר: אם יראה — למה שקטה? ואם שקטה — למה יראה? אלא הכוונה היא שבתחילה יראה ולבסוף שקטה. ויש להבין בדרך זו: "משמים השמעת דין" — הוא מתן תורה (הדין). ולמה יראה הארץ? כדברי ריש לקיש. שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית א, לא) ה"א יתירה (ב"הששי") שאינה נזכרת בשאר הימים למה לי? — מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים את התורה ביום הששי בסיון — אתם מתקיימין, ואם הם לאו [לא] מקבלים אותה — אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. ולכן יראה ארץ עד שניתנה התורה לישראל שמא תחזור לתוהו, ושקטה כשקיבלו ישראל עליהם
( רק עם ישראל יכול לתת לעולם את המימד הרוחני)

ג. לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד "נעשה " ואחד כנגד "נשמע"[]

וכפי שנאמר: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם" (ישעיהו לה, י), והכוונה היא: שמחה שמעולם (שהיתה כבר פעם) תהיה שוב על ראשם

ג דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל במתן תורה "נעשה " ל"נשמע" באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד "נעשה " ואחד כנגד "נשמע". וכיון שחטאו ישראל בעגל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום מישראל, כמו שנאמר לאחר מעשה העגל: "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב" (שמות לג, ו). אמר ר' חמא בר' חנינא: בחורב טענו את עדיים ובחורב פרקו. ומקור לדבר: בחורב טענו — כדאמרן [כפי שאמרנו], בחורב פרקו — דכתיב [שכן נאמר]: "ויתנצלו בני ישראל את עדיים (שהיה להם) מהר חורב ". אמר ר' יוחנן: וכל הכתרים הללו כולן זכה משה ונטלן (היות ופעל נכוןבעת "חטא העגל"). ומנין לנו דבר זה? — דסמיך ליה [שבסמוך לו] נאמר: "ומשה יקח את האהל" (שמות לג, ז), ונדרש "אהל" מלשון הילה והארה. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, וכפי שנאמר: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם" (ישעיהו לה, י), והכוונה היא: שמחה שמעולם (שהיתה כבר פעם) תהיה שוב על ראשם.

ד. מי גילה לבני רז [סוד] זה שמלאכי השרת משתמשין בו[]

למה נמשלו ישראל לתפוח — לומר לך מה תפוח זה פריו קודם בצמיחתו לעליו, אף ישראל הקדימו "נעשה " ל"נשמע

ד אמר ר' אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל "נעשה " ל"נשמע" יצתה (יצאה) בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז [סוד] זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב [שכן נאמר]: "ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו" (תהילים קג, כ) שהמלאכים ברישא [בראש, מתחילה] הם "עושי דברו "והדר [ואחר כך] "לשמוע". אמר ר' חמא בר' חנינא: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי" (שיר השירים ב, ג), למה נמשלו ישראל לתפוח (בימי הקדם הכוונה היתה לאתרוג) — לומר לך מה תפוח זה פריו קודם בצמיחתו לעליו, אף ישראל הקדימו "נעשה " ל"נשמע".

עם פזיז אתם, שהקדמתם פיכם לאזניכם, עדיין בפחזותכם אתם עומדים
מסופר: ההוא מינא דחזייה [מין אחד שראה] את רבא דקא [שהוא] מעיין בשמעתא [בהלכה], ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו [וישבו, היו אצבעותיו מונחות תחת רגלו והיה לוחץ אותן], וקא מבען אצבעתיה דמא [והיו מזילות אצבעותיו דם], ורבא לא הבחין בכך מתוך התעמקותו. אמר ליה [לו]: עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו [עם פזיז אתם, שהקדמתם פיכם לאזניכם, עדיין בפחזותכם אתם עומדים], שאתם עושים דברים בלא לחשוב עליהם. ברישא איבעיא לכו למשמע [בתחילה הייתם צריכים לשמוע], אי מציתו [אם יכולים אתם] — קבליתו [קבלו אותם], ואי [ואם] לא — לא קבליתו [תקבלו]. אמר ליה [לו]: אנן (פ״ח ב)
דסגינן בשלימותא כתיב בן [אנחנו ההולכים בשלימות, בתמימות, נאמר בנו]: "תמת ישרים תנחם" (משלי יא, ג), ואילו הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו [אותם אנשים, אתם, ההולכים בעלילה נאמר בהם] סופו של אותו פסוק: "וסלף בוגדים ישדם".

א. בתחילה שרק קבלו ישראל על עצמם היה זה באחת מעיניך, ואולם לכשתעשי ותקיימי את המצוות בפועל יהא זה בשתי עיניך[]

תוכן

א אמר ר' שמואל בר נחמני שכך אמר ר' יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך" (שיר השירים ד, ט) — בתחילה שרק קבלו ישראל על עצמם היה זה באחת מעיניך, ואולם לכשתעשי ותקיימי את המצוות בפועל יהא זה בשתי עיניך (תחילה רק "נעשה " ואחר כך "ונשמע". אמר עולא בענין חטא העגל: עלובה (חצופה) כלה מזנה בתוך חופתה. אמר ר' מרי ברה בנה] של בת שמואל: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על כך? — "עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו" (שיר השירים א, יב), והפיג את ריחו הטוב ועתה נשאר רק הריח הרע. אמר רב: ואף על פי כן נראה מן הכתוב כי עדיין חביבותא [חביבות] של הקדוש ברוך הוא היא גבן [עלינו], דכתיב [שכן נאמר] בלשון נקייה "נתן ריחו" ולא כתב [אמר] לשון "הסריח". ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: אותם שהם עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין — עליהן הכתוב אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה, לא).(הקב"ה עדיין היו מוכן לותר - מכאן לומדים שיש לשתוק - אסור לשתוק במקרה שמחללים את המשפחה (הרמב"ם או הרמב"ן)

כאשר הוא נתקל בסלע קשה ביותר — אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות
ועוד בענין מתן תורה אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] "ה' יתן אומר המבשרות צבא רב" (תהילים סח, יב) — משמעו: כל דיבור ודיבור ("אומר") שיצא מפי הגבורה (הקדוש ברוך הוא) נחלק לשבעים לשונות ("צבא רב"). וכן תני דבי [שנו בבית מדרשו] של ר' ישמעאל על מה שנאמר: "הלוא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפצץ סלע" (ירמיהו כג, כט), מה פטיש זה נחלק (נשבר) לכמה ניצוצות (חלקים) כאשר הוא נתקל בסלע קשה ביותר — אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות. ועוד בשבח התורה, אמר רב חננאל בר פפא: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: "שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים" (משלי ח, ו) — למה נמשלו דברי תורה כנגיד (מלך) — לומר לך: מה נגיד זה יש בו כוח להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות.

מדוע נקראו דברי התורה "נגידים" — מפני שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא קושרים לו לדיבור שני כתרים
והיינו [וזהו] מה שאמר רבא: למיימינים בה בתורה ועוסקים מתוך רצון טוב וקדושה הריהי סמא דחיי [סם חיים] ולמשמאילים (כדי לקנטר) בה הריהי סמא דמותא [סם מוות]. דבר אחר: מדוע נקראו דברי התורה "נגידים" — מפני שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא קושרים לו לדיבור שני כתרים. אמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: "צרור המור דודי לי בין שדי ילין" (שיר השירים א, יג) — אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם אף על פי שמיצר ומימר (עושה צרות ומרורות - כמו בחטא העגל) לי דודי (הוא ה') — אף על פי כן בין שדי ילין. ועוד פירש: "אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי" (שיר השירים א, יד) — מי שהכל שלו ("אשכול") מכפר לי ("הכופר") על עון גדי (כלומר, העגל) שכרמתי (אספתי) לי. ומסבירים: מאי משמע דהאי [מה המשמעות שמלה זו] "כרמי" לישנא דמכניש [לשון של כינוס] הוא — אמר מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן, דתנן [שכן שנינו במשנה]: כסא של כובס שכורמים (אוספים) עליו את הכלים (בגדים), ומכן שלשון "כרם" משמעו — אסיפה.

ב. מדרשו: מכל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא ("לחייו") נתמלא כל העולם כולו בשמים[]

ואמר ר' יהושע בן לוי: מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן מאימה שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן (עוזרים להם ללכת) לקראת ההרן

ב ואמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] "לחייו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר" (שיר השירים ה, יג)? — מדרשו: מכל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא ("לחייו") נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון כבר נתמלא, אם כן דיבור שני להיכן הלך? אלא הוציא הקדוש ברוך הוא את הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, ומותיר מקום להשפעה של הדיבור שלאחריו. שכן נאמר: "שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר" שהמור עובר על כל דיבור ודיבור. ואל תקרי [תקרא] "שושנים" אלא "ששונים" (חוזרים שנית), כלומר, דיבור שני יש לו בושם משלו.

מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל
ואמר ר' יהושע בן לוי: מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, וכפי שנאמר: "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה, ו) ומאחר שמדיבור ראשון כבר יצתה נשמתן, אם כן דיבור שני היאך קיבלו? — אלא הוריד הקדוש ברוך הוא טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, וכפי שנאמר: "גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה" (תהלים סח, י), שב"גשם נדבות" (טל תחיה) העמיד ה' את נחלתו — עמו. ואמר ר' יהושע בן לוי: מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן מאימה שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן (עוזרים להם ללכת) לקראת ההר וכפי שנאמר: "מלאכי צבאות ידדון ידדון" (תהלים סח, יג), אל תיקרי [תקרא] "ידדון" אלא "ידדון".

ג. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?[]

מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שיפה עושה שנותן את התורה לבני אדם, וכפי שנאמר: "ה' אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהילים ח, י), ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב [נאמר], והרי שקיבלו המלאכים את דעתו של הקדוש ברוך הוא שראוי שיהא הוד ה' על הארץ.ן

ג ואמר ר' יהושע בן לוי : בשעה שעלה משה למרום לקבל תורה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן הקדוש ברוך הוא: לקבל תורה בא. אמרו לפניו המלאכים: אותה תורה חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, שנאמר "דבר ציוה לאלף דור" (תהלים קה, ח) וכיון שניתנה התורה בדור העשרים וששה לאדם הראשון, הרי שאר הדורות היו לפני בריאת העולם, והם תשע מאות שבעים וארבעה, ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהילים ח, ה)? אלא "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" (תהלים ח, ב), שראוי שתהא התורה בשמים!

אמר משה למלאכים: וכי בין הגוים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה וצריכים אתם לפיכך אזהרה מיוחדת?
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה מדוע צריכה התורה להינתן לבני אדם. אמר לפניו משה: רבונו של עולם, מתיירא אני מהם שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אחוז בכסא כבודי לחיזוק והגנה וחזור (והחזר) להן תשובה. ומנין שכך היה? שכן נאמר "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" (איוב כו, ט), ואמר ר' נחום: כתוב זה מלמד שפירש (פרס) שדי מזיו ("פרשז" — בנוטריקון) שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ, ב). אמר להן משה למלאכים: וכי למצרים ירדתם? וכי לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ג). אמר משה למלאכים: וכי בין הגוים אתם שרויין שעובדין (פ״ט א( עבודה זרה וצריכים אתם לפיכך אזהרה מיוחדת? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח). שאל משה את המלאכים: כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות (שביתה) ממנה? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (שמות כ, ז), והכוונה שלא ישבעו לשקר. שאל משה את המלאכים: וכי משא ומתן יש ביניכם שיש מקום לבוא לשבועת שקר? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב). ושאל משה את המלאכים: וכי אב ואם יש לכם שצריכים אתם ציווי מיוחד על כיבודם? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנב". ושאל משה את המלאכים: וכי קנאה יש ביניכם? וכי יצר הרע יש ביניכם שצריכים אתם לציוויים הללו? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שיפה עושה שנותן את התורה לבני אדם, וכפי שנאמר: "ה' אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהילים ח, י), ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב [נאמר], והרי שקיבלו המלאכים את דעתו של הקדוש ברוך הוא שראוי שיהא הוד ה' על הארץ.

ומשמעות הכתוב — בשכר שקראוך "אדם", ומפני שאתה אדם ולך ראויה התורה, לקחת מתנות מן המלאכים. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שבשעת המגפה אמר משה לאהרן סגולה לעצור את המגיפה
מיד כל אחד ואחד מן המלאכים נעשה לו אוהב למשה ומסר לו דבר, וכפי שנאמר: "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלהים" (תהילים סח, יט), ומשמעות הכתוב — בשכר שקראוך "אדם", ומפני שאתה אדם ולך ראויה התורה, לקחת מתנות מן המלאכים. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שבשעת המגפה אמר משה לאהרן סגולה לעצור את המגיפה, שנאמר: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז, יב). ואומר הכתוב עוד: "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגיפה" (במדבר יז, יג), אי לאו [אם לא] שאמר ליה [לו] מלאך המות סגולה זו מי הוה ידע [האם היה יודע]?

כפה עליו הר כגיגית - דף מקורות[]

כפה עליו הר כגיגית

השיעור הבא[]

Advertisement