Family Wiki
Advertisement

קברו של המהר"ל. בין היתר כתוב על המצבה: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר..." המקור:ויקישיתוף, Jklamo

רבי יהודה ליווא בן בצלאל (1520 1609), אשר כונה בשם מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג היה רב והוגה דעות, מגדולי חכמי ישראל בתקופת האחרונים.

כנס ירושלים - תשס"ט[]

במלאות 400 שנה לפטירתו יערך בירושלים כנס בינלאומי עיוני לזכרו בי"ט-כ"א מנחם אב תשס"ט

נושאי המושבים: בין הזמנים - מהר"ל וסביבתו, עיונים במשנתו של מהר"ל, קשרי תרבות-מדע זיכרון ודימוי, מהר"ל-סוגיות של חומר ורוח, סוגיות מהר"ליות, מהר"ל ופרשנות האגדה, מהר"ל - סוגיות של חומר ורוח, ממשיכי מהר"ל - חסידות, ציונות והגות מודרנית.

תולדות חייו[]

אלטנוישול - בית הכנסת של המהר"ל בפראג

פסל המהר"ל שיצר לדיסלב שלון בבית עיריית פראג משנת 1917. מימין ניתן לראות את השטן בדמות אישה שנתלה עליו ומנסה לפתותו.

המהר"ל נולד ככל הנראה בפוזנן שבפולין, לאחר שאביו רבי בצלאל מוורמייזא היגר מאשכנז (האימפריה הרומית הקדושה) למרכז היהודי החדש בפולין. קיימת מסורת משפחתית שלפיה הוא היה צאצא של ראשי הגולה ובפרט של בוסתנאי בן חנינאי, ודרכם גם צאצא של דוד המלך,[1] אולם קמו עוררין על ייחוס זה.[2] המהר"ל היה הצעיר במשפחה של ארבעה בנים. אחיו היו גם הם תלמידי חכמים מובהקים: הראשון, ר' חיים, היה תלמידם של רבי שלום שכנא מלובלין ותלמיד חבר של המהרש"ל ובעל הפלוגתא של הרמ"א; השני, ר' סיני, היה אב בית הדין בעיר ניקלשבורג (ניקולסבורג) והיה גם רבו של תלמיד המהר"ל, ר' דוד גאנץ; והשלישי היה ר' שמשון, אב בית דין של העיר קרמניץ.

המהר"ל נסע ללמוד בישיבות פולין, אך באופן יוצא דופן הוא אינו מזכיר בכתביו שום אדם כמורו, נראה שהיה אוטודידקט ועיקר לימודו היה מספרים באופן עצמאי ולא מפי רב. ייתכן שהיה תלמידו של מהרש"ל המבוגר ממנו בעשור בלבד[3] ולפי מסורת חב"דית[4] למד מהר"ל במשך שנתיים בפוזנא יחד עם מהרש"ל מפי רבי יצחק קלויבר, סבו של האחרון. בגיל 32[5] נישא לפרל, בתו הנמרצת של שמואל שמעלקא רייך, אחד מעשירי העיר. לזוג נולדו שש בנות ובן בשם בצלאל, שנקרא על שם אבי המהר"ל. חתנו, ר' יצחק בר שמשון כ"ץ, היה נשוי לשתיים מבנותיו של המהר"ל: תחילה נישא ללאה, ולאחר שנפטרה נישא לפיגלה. ר' יצחק שימש כר"מ ואב בית דין בניקלשבורג.

בשנת ה'שי"ג (1553) התמנה המהר"ל כאב בית דין בניקלשבורג וכרבן של כל קהילות מוראביה. הוא כיהן שם כרב 20 שנה ותיקן בהן תקנות רבות. חלק גדול מן התקנות הללו עוסק בהגבלת השימוש במותרות.

בשנת ה'של"ג (1573) עזב המהר"ל את הרבנות בניקלשבורג ועבר להתגורר בפראג כאיש פרטי. כעבור זמן קצר ייסד ב"קלויז", אחד משני בתי הכנסת המרכזיים של פראג, בית מדרש גדול. מוסד זה לא נקרא ישיבה, במכוון, כדי להדגיש את שיטתו השונה של מהר"ל בלימוד, שיטה שדחתה בחריפות את שיטת הפלפול ששלטה בישיבות אשכנז.

עוד בטרם נתמנה לרב או לדיין בפראג ייסד חברה קדישא וכתב את תקנותיה, שאחר כך היוו דוגמה לתקנות ה"חברה קדישא" בכל אירופה. ספרו הראשון של המהר"ל, "גור אריה", על פירוש רש"י למקרא, נדפס בשנת ה' של"ח (1578) בבית דפוס הגרשוני בפראג. ספרו השני, "גבורות השם", נדפס בקראקא בשנת ה'שמ"ב (1582). בשנת ה'שמ"ג (1583) נפטר רבה של פראג והמועמד הברור להחליפו היה המהר"ל, שאף הוזמן לדרוש בבית הכנסת המרכזי שבעיר, ה"אלטנוישול". למרות זאת, בעקבות דרשתו שבה תקף את ראשי הקהילה, ובשל ההתנגדות לו בקרב חסידי הפלפול, התמנה לרב העיר רבי יצחק חיות, אחיה החורג של אשתו, שתמך בשיטת הפלפול.

לנוכח אי מינויו חזר המהר"ל לעירו פוזנן וכיהן בה כרב ארבע שנים. במהלך שנים אלו גברו הסכסוכים הפנימיים בקהילה בפראג עד שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר. בשנת ה'שמ"ח (1588), חמש שנים לאחר שעזב את העיר, חזר המהר"ל לפראג וטען בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מניכור בין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה. באותה דרשה גם תקף את מוסד "ראש הקהל" וטען שיש לבטלו. בשלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג. בשנת ה'שמ"ט (1589) הוציא את ספרו "דרך החיים" על מסכת אבות.

בחודש אדר ה'שנ"ב (1592) הוזמן המהר"ל לחצרו של הקיסר רודולף השני. הקיסר העניק יחס טוב ליהודים בדומה לאביו, מקסימיליאן השני. זאת, על אף חינוכו הישועי. הזמנת המהר"ל לחצר הקיסר נקשרה באגדות רבות, ועליה מספר תלמידו, הרב דוד גנז:

Cquote2.svg והקיסר רודולפוס ברוב חסדו ואמתו שלח אליו וקרא אליו את הגאון הנ"ל, וקבלו בסבר פנים יפות, ודיבר אתו פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו, ומהות ואיכות הדברים סתומים וחתומים ונעלמים הם.[6] Cquote1.svg

גם חתניו של המהר"ל אינם מפרטים ואינם מוסרים את הסיבה להזמנה. סיבות אפשריות שהועלו על ידי החוקרים הן דיון בנושא מצב היהודים או לחלופין בשל שאיפותיו המדעיות של הקיסר, שהזמין אליו מלומדים רבים כדוגמת טיכו ברהה. ידוע גם כי יוהאנס קפלר, מגדולי האסטרונומים בכל הזמנים, היה בקשר עם המהר"ל ודן אתו על תגליותיו החדשות. באייר של אותה שנה חזר המהר"ל שוב לעיר הולדתו פוזנן וכיהן בה כרבה של פולין רבתי, אב בית דין וראש הישיבה במקום. בתפקידים אלו כיהן חמש שנים. בתקופה זו כיהן ברבנות העיר רבי מרדכי יפה.

בשנת 1597 חזר לפראג בפעם השלישית והאחרונה, והפעם התמנה רשמית לאב בית הדין ולראש הישיבה במקום. כעבור שנתיים התפטר מתפקיד ראש הישיבה. בנו של המהר"ל, בצלאל, שהיה תלמיד חכם חריף, לא התקבל על ידי הקהילה כממלא מקום אביו המהר"ל כאשר זקן, והיגר לקהילת קולין ושם נפטר ונקבר בשנת 1600, כעשר שנים לפני מות המהר"ל.

בין השנים ה'שנ"ח - ה'ש"ס (15981600) הדפיס המהר"ל ארבעה מספריו בפראג: "באר הגולה", "נצח ישראל", "אור חדש" ו"נר מצווה". ספרו "תפארת ישראל" הודפס בוונציה בשנת ה'שנ"ט (1599). בשנת ה'שס"ד (1604), בגיל 84, התפטר המהר"ל מתפקיד אב בית הדין. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ החליף אותו בשני התפקידים. בי"ח באלול ה'שס"ט (17 בספטמבר 1609) נפטר המהר"ל. קהילת פראג הקימה מצבה גדולה על קברו ועל קבר פרל אשתו, שנפטרה כשלוש שנים וחצי לאחר מותו.

בשנת 1917, עם בניית בניין חדש למועצה העירונית, הציב הפסל לדיסלב שלון תבנית:אנ פסל של המהר"ל באחת מפינות המבנה. בשנת 2007 הכיר ארגון אונסק"ו של האומות המאוחדות בחגיגות לזכרו. בכך הפך המהר"ל ליקיר אונסק"ו.[7]

ספר "גבורות ה'[]

גבורות ה' הוא ספר שכתב המהר"ל מפראג, שהודפס לראשונה בחייו בשנת ה'שמ"ב (1582), העוסק בשעבוד מצרים וביציאת מצרים.

הערות שוליים[]

  1. [1][2]
  2. מאמרו של נפתלי אהרן וקשטיין ביומון המודיע קובץ PDF.
  3. יצחק יודלוב, מבוא לתשובות מהר"ל מפראג, בתוך: ספר הזיכרון לרבי בצלאל ז'ולטי, הוצאת מוריה, ירושלים תשמ"ז. עמ' רסד, בעיקר בהערה 3. משאיר את שאלת היות המהר"ל תלמיד מהרש"ל פתוחה.
  4. מובאת בכמה מקומות, למשל "ספר הזכרונות" ח"ב עמ' 106.
  5. על פי הדעה שנולד ב-1512
  6. הרב דוד גנז, צמח דוד, סוף חלק א'.
  7. משה ריינפלד, יקירי אונסק"ו: בן-יהודה והמהר"ל, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 1 בנובמבר 2007
Advertisement