הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב שמעון בן שעיה בכולל למבוגרים "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים - האחריות לתוכן הרשימה היא כולה על התלמיד שערך אותה.

תוצרת רדיית הדבש/צילם:Waugsberg

יוסף בכה"ר דוד קאפח נותן לפרק זה את הכותרת:המנסה להבין מה שמעבר ליכולתו - ניזוק. הוא משווה בין "ההשגות המוחשיות" לבין " ההשגות השיכליות

כאשר אדם צופה בציור ללא-מאמץ יבחין בפרטים החשובים והיה אם יתאמץ כבר יקבל תמונה פחות ברורה ולבסוף יראה תמונה מטושטת. ככה זה גם במה שמכנה הרמב"ם "השגות שיכליות". ולהמחשה הוא הציג רבי עקיבא, שעצר במקום שהיה לו ספק ולא דחה ולא קבל, המשיך ללמוד וכך השיג את השלמות - כלשון התלמוד הבבלי- ו"נכנס בשלום ויצא בשלום" - בעת הסתכלותו בעניינים האלה האלוהיים. .

ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס: ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא. אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר (תהילים קא) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום (מסכת חגיגה, י"ד,ב)

לעומת זאת, אלישע בן אבויה, אשר אחרי שיצא לתרבות רעה קראו לו "אחר". והתוצאה:"לא רק שלא תהיה שלם, אלא תהפוך הפגום שבפגומים". עליו נאמר:"אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות רעה נפק אשכח זונה תבעה אמרה ליה ולאו אלישע בן אבויה את עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה (שם, ט"ו,א') ובתרגום לעברית:"אמר אלישע: הואיל וגורשתי מהעולם הבא, אהנה בעולם הזה). נפק אחר לתרבות רעה. כשאשה אחת ראתה אותו תובע זונה, שאלה אותו האם איננו אלישע בן אבויה, הרב הגדול ? הוא מצידו, עשה מעשה סמלי וכואב, כאשר עקר צנון מערוגה בשבת, כסמל אולי לעקירתו שלו, והראה לה שהוא כבר לא אלישע בן אבויה. הוא אחר.

משל הדבש[עריכה | עריכת קוד מקור]

אשר לאלה המסתכלים באופן חד בדברים מאירים או בדברים דקיקים, נאמר: דבש מצאת אכֹל דיֶּךָּ פן תשֹבענו וַהֲקֵאתוֹ (משלי כ"ה, 16) וכך הביאוהו החכמים ז"ל משל בגנות אלישע אחר (הכוונה לבן-זומא (ראו לעיל). ומה נפלא המשל הזה! שהרי הוא מדמה את החוכמה לאכילה. אך טבעו של הדבש הוא שאם מרבים בו, הוא טורף את הקיבה וגורם להקאה. שאם אין נעצרים בה אצל גבולה היא נהפכת לחיסרון ועל זה נאמר במשלי:"אכֹל דבש הרבות לא טוב [וחקר כבֹדם כבוד] ( כ"ה, 27). ובהקשר זה הוא גם מדבר על החכמה: ואל תתחכם יותר למה תִּשּוֹמֵם (קהלת ז', 16).

דוגמתו של דוד המלך[עריכה | עריכת קוד מקור]

דוד באומרו: לא הִלכתי בגדֹלות ובנפלאות ממני (תהלים קל"א, א'). לעניין זה התכוונו באומרם: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית דרוש ואין לך עסק בנפלאות.

בן סירא, ביאר זאת בנוסחים אחדים:

  • "נפלא ממך אל תדרוש וחזק ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות";
  • "פלאות ממך אל תדרוש וחזק ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות"; * "פלאות ממך אל תחקור ורעים ממך אל תדרוש באשר הורשיתה התבונן ועסק אל יהי לך בנסתרות".

המטרה להפעיל את השכל רק במה שהאדם מסוגל להשׂיגו. וכך נאמר:" כל המסתכל בארבעה דברים [ראוי לו כאלו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. ועוד, שאל לו לאדם להתפרץ בדמיונות פסולים. וכאשר מתעוררים בו ספקות או אין לו הוכחה מופתית לדבר המבוקש, אל ידחה אותו וישליך אותו וימהר להכחישו, אלא ינהג בסבלנות ויחוס על כבוד קונו: יימנע וייעצר. זה עניין ברור

נגד הבורים והמתרפים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדברים המפורשים שאמרום הנביאים וחז" אין הכוונה למנוע עיון ולגרום כי השכל לא ימלא את תפקידו - כמו שחושבים הבורים והמתרפים, אשר קוסם להם לפרש את חסרונם וטיפשותם כשלמות וכחוכמה, ואת שלמות זולתם וחוכמתו כחיסרון וכחריגה מן התורה, שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך (ישעיה ה', 20).

אלא כל הכוונה היא להודיע כי לשׂכלים של בני-אדם יש גבול אשר בו הם נעצרים. אל תטיל דופי בביטויים שנאמרו על אודות השׂכל בפרק זה ובזולתו, כי הכוונה להדריך אל העניין המבוקש, לא לדייק את המהות האמיתית של השׂכל. לפירוט דבר זה מוקדשים הפרקים הבאים:

לפרק הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

המקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.