מזבח אדמה

ה"מזבח" על הר עיבל

מזבח אדמה הוא המזבח אשר משה רבינו נצווה במדבר סיני. למזבח הייתה מסגרת מאבנים, אשר בתוכה הייתה אדמה. את האבנים למזבח לא חצבו בעזרת ברזל. וכן כך היה גם כאשר בני-ישראל נכנסו לארץ. מזבח היה בנוי מהאבנים, וממולא באדמה ומכאן שמו "מזבח אדמה" וכאשר נוספה לו מסגרת מנחושת המזבח נקרא מזבח הנחושת. ,

בחפירות בהר עיבל נמצא מזבח התואם את מה שנראה כמזבח המקורי: בנוי מאבנים, לא מסותתות והיה ממלוא אדמה. האבנים שימשו מסגרת ובתווך הייתה אדמה, בה נמצאו שרידי הקרבנות, שהוא ברובן של בהמות טהורות (חוץ מחריג אחד). היה זה אחד הסימנים, אשר הביאו להשערה שמדובר ב"מזבח יהושע", המוזכר בספר דברים ובספר יהושע.

ראו עוד בערך מורחב:מזבח יהושע

בניית המזבח- לפי פרשת יתרו

מבט על המזבח מאבנים לא מסותתות בהר עיבל צילם:דניאל ונטורה

הפרשה מסתיימת במצוות איך לא לבנות מזבח.

1. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף, וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.
2. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ...
3. וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית...
4. וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי...

אברהם אהוביה כותב באתר שלו וידבר אלהים את כל הדברים האלה

תחילה הוא מבהיר את האיסורים: יש להקריב קורבנות על מזבח אדמה או על מזבח אבנים שאינן אבני גזית, ואין לעלות על המזבח במעלות. האיסור שלא להשתמש באבני גזית לבניית המזבח מנומק: כי חרבך הנפת עליה ותחלליה – ולא תהיה ראויה לשמש למטרה קדושה. האיסור להשתמש במעלות כדי לעלות בהן על המזבח מנומק גם הוא: "אשר לא תיגלה ערוותך עליו".

הנימוק נראה כדלקמן: הקב"ה אינו מבקש מזבח מפואר עשוי אבני גזית שמדרגות מובילות אל ראשו כדי לקיים עליו את טקסי הפולחן. אם מבקשים אתם להעלות לי קורבנות, עשו זאת בענווה. כי טקסי פאר בעבודת אלוהים מתחברים בהכרח עם פאר ברמת החיים. ולכך רמז באומרו: אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.

"ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (כ,כב)

מזבח הנחושת על רקע המשכן בדגם בקדומים

המזבח החצוב בסלע בגבעת הראל- צילם:יאיר שילוני

מאת: אבנים / ד"ר משה רענן, מרצה במכללות 'הרצוג' ו'ירושלים לבנות'

ביקור במחצבות שיש קרארה בשנת 1997-0

המילה "אבן" היא אחת המילים השגורות בפינו ואנו משתמשים בה לעיתים קרובות בהקשרים חיוביים אך גם בהקשרים שליליים ("אינתיפדת אבנים" ל"ע). לעיתים רחוקות יחסית אנו מתעניינים בגווניה ובתכונותיה הפיסיקליות של האבן ובעיקר כאשר אנו מתבקשים לבחור את סוג האבן שבה נבנה את ביתנו או נתקין את משטחי ה"שיש". ניתן לומר על משקל אחד ממערכוני ה"גשש" שיש המתקינים במטבחם "שיש" מנירוסטה. רק מעטים מאיתנו נתנו דעתם על מוצא ואופן היווצרות האבנים (שברי סלעים) שמסביבנו בכלל והשיש בפרט. בטור זה אגביל את עצמי לנושא המתאים לכותרת "פרשה וטבעה" ואתייחס לאבנים או ליתר דיוק לסלעים שמוצאם הוא ביולוגי. לא אתייחס לקבוצה גדולה של סלעים או אבנים שמוצאם הוא בהתמצקות של חומר מאגמטי (סלע מותך וחם המרכיב את מעטפת כדור הארץ). סלעים אלו נקראים סלעי יסוד והם מתחלקים לסלעים שהתמצקו על פני כדור הארץ הנקראים סלעי פרץ כמו למשל בזלת בניגוד לסלעי תהום כדוגמת הגרניט.

הקבוצה השנייה של הסלעים הם סלעי משקע. אנו מבחינים בין סלעי משקע יבשתי כמו למשל אבן חול וסלעי משקע ימי כדוגמת הצור הגיר והקירטון. מבין הסלעים או האבנים הנפוצים באזור ההר של ארץ ישראל (לא כולל את אזור אילת) נייחד את דברינו לסלעי הגיר והקירטון. המינרל הבונה את שני סוגי סלע אלו זהה ונקרא קלציט ובהגדרה הכימית שניהם נקראים גיר. ההבדל ביניהם הוא במידת הפריכות הנובעת מתהליך היווצרותם. הגיר קשה יותר מאשר הקירטון ולכן כלי האבן ששימשו את אבותינו, שרצו לשמור על טהרתם, נעשו בעיקר מקירטון. סלע זה קל לסיתות ועיצוב ועד היום ניתן למצוא בשווקים מסורתיים כלים העשויים מקירטון. לעומת זאת יש להעדיף לבנייה סלע גיר קשה משום שהקירטון מתבלה מהר יותר (מדי פעם נופלים משתכנים תמימים ברשת קבלנים ממולחים הבונים את ביתם באבני קירטון).

מוצא סלעי גיר הוא לרוב בים רדוד והם נוצרו בעיקר משלדים וקונכיות בעלי חיים החיים על הקרקעית: אלמוגים, קונכיות של חלזונות, קשוות של צדפות, שלדי קיפודי ים ועוד. לעומת זאת מוצא סלעי הקירטון הוא בים עמוק והם נוצרים בעיקר כתוצאה מהצטברות והתגבשות של שלדים חיצוניים, העוטפים מיקרואורגניזמים שחלקם הגדול הוא חורריות (Foraminifera), על פני קרקעית הים. החורריות הינן חד-תאיים מקורבים מבחינה טקסונומית לאמבות (ידועות כגורם למחלת מעיים). בניגוד לאמבות החסרות מבנה מוגדר הרי שלחורריות שלד חיצוני קשה העשוי לרוב מפחמת סידן (קלציט). החורריות קיבלו את שמן מתוך כך ששלדן מנוקב במספר רב של נקבים זעירים שדרכם הן שולחות שלוחות ציטופלסמטיות (ציטופלסמה היא נוזל התא) מחוץ לשלד ובעזרתן הן סופגות חומרים מהים ופולטות אליו חומרי פסולת (בתמונה 1 מוצג אוסף שלדי חורריות מהאוקיינוס ההודי). במהלך תקופות ארוכות תאים מתים שקעו לקרקעית הים ושלדיהם הגירניים הצטברו, התגבשו ויצרו את סלעי הקירטון המוכרים לנו. אם נתבונן בעזרת מיכשור מתאים בבסלע קירטון מפורר נוכל להבחין בקלות בשלדי המיקרואורגניזמים למיניהם.

לאחר שהכרנו את סלעי הגיר והקירטון נוכל להגדיר באופן מדויק מהו שיש. שיש אמיתי הוא אבן גיר או דולומיט (דומה לגיר, בתוספת מגנזיום) שעברה התמרה כתוצאה מחום ו/או לחץ שנוצר במעמקי כדור הארץ. ההתמרה גורמת להתגבשות מחדש של המינרלים המקוריים הבונים את הסלע. בסלע שיש אופייני נוצר פסיפס של גבישי קלציט גדולים וצפופים המשולבים באופן הדוק זה בזה. פסי הצבע בשיש נוצרים כתוצאה ממעורבות של מינרלים נוספים. ראו בתמונה 2 עמודי שיש מסוסיתא ששרדו כמעט ללא פגע מאז חורבן העיר בשנת 749. המפורסם שבסוגי השיש הוא השיש הלבן עם העורקים האפורים הנחצב בקרארה אשר בצפון איטליה. בישראל, המונח "שיש" משמש לרוב לתיאור סלע מלוטש כגון גרניט או אבן גיר. סוג של שיש מדומה הנפוץ בישראל הוא "שיש חברון" ("חלילה"). "שיש" זה עשוי מאבן גיר רגילה שעברה ליטוש המעניק לה ברק. ככל אבן גיר גם "שיש" זה מתבלה במהירות יחסית כתוצאה מהמסה על ידי מים חומציים המגיבים עם הקלציט. מאידך גיסא "שיש" העשוי מגרניט עמיד יותר לבלייה אך עיבודו קשה יותר.

עמודי שיש – חורבות סוסיתא

אוסף חורריות מהאוקיינוס ההודי צילם: Psammophile

לתגובות: raananmoshe1@gmail.com

• מתוך המדור: פרשה וטִבעהּ בעלון"שבת בשבתו" בהוצאת מכון צומת לפרשת השבוע - יתרו תשע"ה

מזבח אדמה תעשה לך

• שיעורו של הרב מוטי אלון

פרשת משפטים מתחילה בנושאים: עבד עברי ואמה עבריה. קודם דנים בגורלו של העבד בטרם ההזהרה לסייע לאחיך שיפול.

	כי תקנה עבד עברי - "עבד שהוא עברי" או אינו אלא עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל ועליו הוא אומר: שש שנים יעבוד, ומה אני מקיים (ויקרא כה מו) והתנחלתם אתם בלקוח מן הגוי, אבל בלקוח מישראל יצא בשש? תלמוד לומר (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי, לא אמרתי אלא באחיך: ""כי תקנה" - מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו כמו שנאמר (שמות כב ב) אם אין לו ונמכר בגנבתו. או אינו אלא במוכר עצמו מפני דוחקו, אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש? כשהוא אומר (ויקרא כה לט) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור, ומה אני מקיים כי תקנה, בנמכר בבית דין::(שמות, כ"א,ב'

ועכשיו נעבור לפרשת משפםטים

	אלה המשפטים - כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש [המזבח]: