מזבח הקטורת

מזבח הזהב במרכז הקודש בבית המקדש השני - ציור של מכון המקדש

מזבח הקטורת, יחד על הכיור מהווים שני כלים שהוצבו במשכן העדות ולא נכללו בפרשת תרומה. יש בהן ייחוד מסויים.

המצוה

בסיום פרשת תצוה נאמר:"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ, מִקְטַר קְטֹרֶת; עֲצֵי שִׁטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, רָבוּעַ יִהְיֶה, וְאַמָּתַיִם, קֹמָתוֹ; מִמֶּנּוּ, קַרְנֹתָיו. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, אֶת-גַּגּוֹ וְאֶת-קִירֹתָיו סָבִיב--וְאֶת-קַרְנֹתָיו; וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב. וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה-לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ, עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו--תַּעֲשֶׂה, עַל-שְׁנֵי צִדָּיו; וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים, לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה. וְעָשִׂיתָ אֶת-הַבַּדִּים, עֲצֵי שִׁטִּים; וְצִפִּיתָ אֹתָם, זָהָב. וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת, אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת--לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת, אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ, שָׁמָּה. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת--יַקְטִירֶנָּה. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה--קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם. לֹא-תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה, וְעֹלָה וּמִנְחָה; וְנֵסֶךְ, לֹא תִסְּכוּ עָלָיו. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה: מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם--קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא, לַה'. (שמות ל'א-י)

בפרשת ויקהל בוצע הבנייה יחד שאר כלי המשכן שהיו במשכן, וכך נאמר:"וַיַּעַשׂ אֶת-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, עֲצֵי שִׁטִּים: אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ, וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ--מִמֶּנּוּ, הָיוּ קַרְנֹתָיו. כו וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, אֶת-גַּגּוֹ וְאֶת-קִירֹתָיו סָבִיב--וְאֶת-קַרְנֹתָיו; וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב. כז וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה-לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ, עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו, עַל, שְׁנֵי צִדָּיו--לְבָתִּים לְבַדִּים, לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם. כח וַיַּעַשׂ אֶת-הַבַּדִּים, עֲצֵי שִׁטִּים; וַיְצַף אֹתָם, זָהָב. כט וַיַּעַשׂ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, קֹדֶשׁ, וְאֶת-קְטֹרֶת הַסַּמִּים, טָהוֹר--מַעֲשֵׂה, רֹקֵחַ. (שמות ל"ז, כ"ה-כ"ח)

ואשר למיקום, נאמר בפרשת פקודי:"וְנָתַתָּה אֶת-מִזְבַּח הַזָּהָב, לִקְטֹרֶת, לִפְנֵי, אֲרוֹן הָעֵדֻת." (שמות,מ,ה')

רש"י מפרש כי למזבח היה גג, שלא כמו מזבח העולה שחללו היה ממלוא אדמה.

למה לא נכלל עם שאר הכלים

רבי משה בן נחמן - הרמב"ן - מתיחס לשאלה זו:" הנה מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל (להלן לז כה) אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי (לעיל כט מג) ושכנתי בתוך בני ישראל (שם מה) אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטרת להקטיר לכבוד השם וזהו רז שנמסר למשה רבינו שהקטרת עוצרת המגפה (שבת פט) כי הקטרת במדת הדין (זוה"ק ויקרא יח) שנאמר ישימו קטורה באפך (דברים לג י) מן וחרה אפי (שם לא יז) והוא מה שאמר בקטרת זרה ועל פני כל העם אכבד (ויקרא י ג) שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי ולכך אמר כאן (בפסוק ו) ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות אשר אועד לך שמה כי מה צורך להאריך בכל אלה ולא אמר ונתת אותו לפני ארון העדות באהל מועד כאשר אמר בפרשת פקודי (להלן מ ה) אבל הוא להורות על ענינו

גם פרשן המקרא רבי עובדיה ספורנו דן בנושא:" וְלא הֻזְכַּר זֶה הַמִּזְבֵּחַ עִם שְׁאָר הַכֵּלִים בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, כִּי לא הָיְתָה הַכַּוָּנָה בו לְהַשְׁכִּין הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּתוכֵנוּ, כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּשְׁאָר הַכֵּלִים, כְּאָמְרו "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוכָם, כְּכל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אותְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו" (לעיל כה, ח ט). גַּם לא הָיָה עִנְיָנו לְהורִיד מַרְאֵה כְבודו בַּבַּיִת, כְּעִנְיַן מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנות, כְּאָמְרו "וְנועַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כט, מג), וְכֵן הֵעִיד משֶׁה רַבֵּנוּ בְּאָמְרו (ויקרא ט, ו) "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוד ה'". אֲבָל הָיָה עִנְיַן זֶה הַמִּזְבֵּחַ לְכַבֵּד אֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ אַחֲרֵי בואו לְקַבֵּל בְּרָצון עֲבודַת עַמּו בְּקָרְבְּנות הַבּקֶר וְהָעֶרֶב, וּלְשַׁחֵר פָּנָיו בְּמִנְחַת קְטרֶת, עַל דֶּרֶךְ "הָבוּ לַה' כְּבוד שְׁמו, שְׂאוּ מִנְחָה וּבאוּ לְפָנָיו" (דברי הימים א טז, כט).

התועלת שבמזבח

הרמב"ם במורה נבוכים כתב בראשית חלק ג':"המצוות הכלולות בקבוצה העשׂירית הן אשר מנינו בהלכות בית הבחירה והלכות כלי המקדש והעובדים בו והלכות ביאת המקדש1. כבר הודענו את התועלת שבקבוצה זאת באופן כללי.

ובסעיף מ"ה הוא מעלה השערה לגבי התועלת שיש בהקמת מזבח הקטורת, וכך הוא כתב:"מכיוון שבמקום הקדוש שוחטים כל יום בהמות רבות, חותכים ושׂורפים בשׂר ורוחצים קרביים - לו היו משאירים אותו במצב זה, היה ריחו בלי ספק ריח בתי-המטבחיים. לכן ציווה על הקטרת הקטורת בו פעמיים בכל יום בבוקר ובין הערביים, למען ייטב ריחו וריח בגדי כל המשרתים בו. אתה יודע את דברם (של חז"ל): מיריחו היו מריחין את ריח הקטורת (משנה, תמיד, פרק ג', משנה ח; תלמוד בבלי, תמיד ל', ב. ). אף זה מקיים את יראת המקדש. אילו לא היה לו ריח טוב, כל שכּן אילו היה ההיפך מזה, היתה התוצאה היפך הכיבוד, כי הנפש מתרווחת מאוד מריחות טובים ונמשכת אליהם, ומתכווצת מריחות רעים ובורחת מהם.

"שובי נפשי למנוחיכי"

רבי יצחק אברבנאל ראה במזבח "רמז לנפש הצדיק העולה למעלה" וכך הוא כתב: ...והיו בהיכל ג' כלים: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת, לרמז ששומר התורה והמצוות (הארון) ג' מיני שכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמים. האחד השכר הגופני: העושר והכבוד, ולזה היה רומז השולחן... והשכר הב' הוא החכמה והמדע... והמנורה היתה רומזת לזה... והשכר הג' הנמשך משמירת התורה הוא השארות הנפש הבא לאדם אחר המות לאור באור החיים.. ולרמז זה היה מזבח הקטורת בהיכל שהיה עניינו העלות העשן למעלה רמז לנפש הצדיק העולה למעלה... והיות השכר הזה יותר יקר ועליון היה הכהן הגדול ביום הצום הנבחר בהכנסו לקודש הקדשים מוליך שם הקטורת ומניח לפני הארון והכרובים כאומר: "שובי נפשי למנוחיכי".

והקטע המקורי:"אברבנאל: (עמ' 434-5) ...ואחר הפרוכת היה ההיכל והיו בו שלושה כלים, והם: השולחן והמנורה ומזבח הקטורת. לרמוז, ששומר התורה והמצוות ומקיים אותם לשמה, אע"פ שהוא לא יעבוד מפני השכר הנה הקב"ה לא יקפח שכר פעולותיו, ושלושה מיני השכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמים. האחד השכר הגופני – העושר והכבוד... ולזה היה רומז השולחן ועליו לחם הפנים.... והנה היה השלחן זהב טהור, לרמוז אל העושר.... והשכר השני אשר יתן ה' לאוהבי שמו, הוא החכמה והמדע... והמנורה היתה רומזת לזה המין השני מהשכר המתחייב משמירת התורה, שהוא שכר נפשיי... והיו הנרות כולם פונות אל הנר האמצעי... והוא היה פונה אל קדש הקדשים לרמוז שהחכמה האמיתית היא אשר תסכים עם שרשי התורה שהיתה בארון.... והשכר השלישי האחרון הנמשך משמירת התורה, הוא ההשארות הנפשיי הבא לאדם אחר המוות לאור באור החיים... ולרמז לזה היה מזבח הקטורת בהיכל, שהיה עניינו העלות העשן למעלה, רמז לנפש הצדקת העולה למעלה... ולהיות השכר הזה יותר יקר ועליון, היה הכהן הגדול ביום הצום הנבחר בהכנסו לקדש הקדשים, מוליך שם הקטורת ומניחו לפני הארון והכרובים, כאומר: "שובי נפשי למנוחיכי" (ע"פ תהלים קטז,ז). (בעיונים עמ' 367)