המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית
החץ הוא על מרכז המחצבות. שמאלה מעבר לכביש בית החרושת, מסביב שרידי הרצפות של מבנים ועמדות של הבסיס בריטי שהיה כאן. צפונה היה שדה התעופה של עזה


מבנה נטוש של מפעל הגפרית מקור התמונה:הויקיפדיה

מכרות גופרית בארי היו מכרות גופרית כשלושה קילומטרים] מערבית לקיבוץ בארי , ליד שמורת "בתרונות בארי". המכרות פעלו בזמן המנדט הבריטי על ידי "החברה הארץ-ישראלית למכרות גפרית בע"מ" . המכרות פעלו מ-1933 עד 1943 והופקו מהם קרוב ל-8,800 טונות גופרית. אדמות המכרות נקנו בשנת 1944 על ידי חברת "תנובה אקספורט". על אדמות אלה הוקם קיבוץ בארי וקבוצת בארות יצחק (בטרם נטישת המקום במלחמת העצמאות. לאחר הקמת מדינת ישראל, בדקה ממשלת ישראל את כדאיות הפקת הגופרית. לאחר בדיקות אחדות הוחלט שההפקה אינה כדאית, והמכרות ננטשו סופית.(מה עוד שחדל השימוש בגפרית בתור אבק שריפה ונותר רק השימוש החקלאי)

ההפקה המסחרית[עריכה | עריכת קוד מקור]

תמונה היסטורית מהאזור מאתר (שלא בשימוש) קיבוץ בארי

לאחר כיבוש עזה על ידי הצבא הבריטי בשנת 1917, נודע לליאונרד ויליאמס, גאולוג וקצין מודיעין בריטי, מפי בדואים מקומיים, כי באזור נחביר, הנמצא קילומטרים ספורים דרומית מזרחית לעיר עזה, קיימים חולות עם ריח גופרית. ויליאמס ערך במקום בדיקת כדאיות ובשנת 1929 קיבל זכיון לכריה עד לשנת 1966. ביתו קיים עד היום במפרץ שלמה באילת.

ויליאמס הקים בשנת 1930 את "החברה הארץ-ישראלית למכרות גפרית בע"מ" (חברת Palestine Sulphur Quarried Ltd) בהון של 37,500 לא"י. המניות נמכרו כדלקמן: 55% לבריטיים ו45% לערבים - רובם מעזה .בשנת 1930 הוחל בבנית המבנים ובפתיחת הנכרות. המכונות והציוד הובאו מבריטניה. הפועלים היו בעיקר בדואיים. והפקת הגופרית בוצעה בדרך פרימיטיבית. התנאים הירודים גרמו לכך שהערבים המקומיים סירבו לעבוד בהפקה והחברה נאלצה להביא בדואים מסיני ואחר כך חורנים מהגולן] לבצע את עבודות הכריה.

סך הכל הופקו מהמכרות 8,800 טונות. הגפרית נמכרה מקצתה בארץ, לשימוש חקלאי וברובה למצרים, טורקיה, סוריה ויון. המחיר היה 20 לא"י עד 40 לא"י ‏‏[1]. הכריה פסקה לזמן קצר , בשנת 1938, מסיבות כלכליות, אך חודשה במסגרת מצומצמת במלחמת העולם השנייה, בין השנים 1941 - 1943. המכרות נסגרו סופית ב-1946.

אבקה ממכרות הגופרית בבארי[עריכה | עריכת קוד מקור]

נודף ריח גופרית. במרוצת השנים הגפרית נחמצה ולכן תבעה בהיר. במקור בצבע היה צבהב. אין לקרב לאש זהירות.

פרורי גופרית ממחצבות הגופרית בארי - במקור היו צהובים - החמיצו עם הזמן - אבל הריח לא נפוג

תהליך ההפקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כבשן הגופרית

הכריה נערכה עד לעומק של 10 מטרים. בעומק זה נמצא ריכוז של כ-20% גופרית. בעומק רב יותר ריכוז הגופרית ירד מאוד ולא הייתה כדאיות בכריה לעומק. בין פירי הכריה עברו קרונות קלים על גבי מסילה, והעבירו העפרה למבנה בית החרושת בו היה כבשן הייצור. שרידי בית החרושת והמסילה עדיין נמצאים כיום בשטח.

סיום הכרייה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עם הזמן תפס ה-TNT את מקום הגופרית ביצור אבק שריפה, ולגופרית נותר שימוש רק בחקלאות. המכרות נעזבו וליאונרד ויליאמס עבר לעבוד באזור אילת. עד היום עומד מבנה שלו בכניסה לנחל שלמה[2]. אדמות המכרות נקנו בשנת 1944 על ידי חברת תנובה אקספורט והיא העמידה אותן לרשות קרן קיימת לישראל. על אדמות אלה הוקם קיבוץ בארי, שהיה אחד מאחת עשרה הנקודות שהוקמו במוצאי יום הכיפורים ה'תש"ז.

האומדן המשוער של כמות הגופרית היה בתחילה מיליון טון. אומדן זה הופחת מאוחר יותר ל-200,000 טון.[3]אומדן ישראלי הפחית את הכמות ל-100,000 טון. לאחר הקמת מדינת ישראל, בדקה ממשלת ישראל את כדאיות הפקת הגופרית. לאחר בדיקות אחדות הוחלט שההפקה אינה כדאית, והמכרות ננטשו סופית.

אלאון[עריכה | עריכת קוד מקור]

מלבד הגופרית נמצא במקום חומר בשם אלאון, המשמש את הגברים אחרי הגילוח, לשם שמירה על העור. החומר נקרא בערבית בשם שבּה. לפי-כך הערבים קראו למכרות הגפרית בשם הערבי מושבּ‏‏ה

היווצרות הגופרית[עריכה | עריכת קוד מקור]

פירורי הגופרית

הועלו מספר השערות על נסיבות היווצרות הגופרית בבארי.

בשנת 1930 הניחו כי המוצא הוא געשי ואולם הגופרית נמצאת בשכבות ובריכוז שאינו תואם מקור כזה. ויליאמס טען כי הגופרית עלתה מותכת מעומק האדמה אך קידוחי נפט שנערכו באזור לא תמכו בהשערה זו.

הייתה גם ההשערה על מעיינות עשירים בגז גופריתי העולים ומתרכבים למינרל, אך היא לא נתמכה בממצאים. התגלה רק ריכוז קטן של גז כזה.

ההשערה המקובלת כיום היא שבתקופות קדומות היה קיים קניון ממזרח לבאר שבע לכיוון מערב. מפעם לפעם נסתמה המערכת ונוצרו לגונות, בהן נוצרה הגופרית ממקור של סולפט ימי, כפי שרואים גם ביחס האיזוטופים של הגופרית והימצאות הגופרית על פני השטח. ואולם כדי שהגופרית תשאר יציבה היא צריכה להתרכב עם ברזל או חומר אורגני, מחוזרת על ידי פטריות אורגניות או לבוא במגע עם גז מתאן, אחרת היא נעלמת. לחלק מתהליכים אלה נמצאה תמיכה. תרכובות עם מתאן ומימן סולפידי ממעמקי האדמה וחימצון על פני האדמה. המבנה הטקטוני בשטח מצביע על תהליכים של הרמה שחסמה את המערכת,ירידת גוש בארי, עליית גוש בארי, ושוב ירידה ועליה. פעילויות טקטוניות אילו בצירוף הגורמים לעיל, יצרו את הגופרית.

התגלה מקור זרם מים עם ריח גופרית[עריכה | עריכת קוד מקור]

53d64add6cc857501.jpg

כ100 מ' מפתח המנהרה שהתגלתה בין קיבוץ ניר עם לקיבוץ ארז נחשף היום מקור זורם ושוצף של מי גופרית. ראו בתמונות המצורפות.כלים וטרקטורים שעסקו בחישוף השטח פגעו ככל הנראה בשכבת הקרקע וכתוצאה מכך פרץ זרם מים, בלחץ גדול עם ריח עז של מי גופרית חמים. מדובר בשטח שבין קיבוץ ניר עם לקיבוץ ארז. לא ניתן להגיע עצמאית לאזור. מצ"ב תמונות וסרטון (צילום אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב).

תמונות משנת 1980[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ‏ המקור:זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת תור ירושלים , 1950 , עמוד 386‏
  2. תאור הבית בנחל שלמה
  3. דו"ח מועצת המנהלים משנת 1951

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.