מטמון עוספיה – נמצא בשנת 1960 על הר הכרמל. המטמון כולל 4,560 מטבעות שנטבעו בין השנים 126 לפנה"ס ושנת 66 לספירה. המטמון כולל שקלים צוריים ודינרים רומיים.
גדליה קדמון מחיספין דן על מהותו של המטמון בדף שבועי של אוניברסיטת בר אילן מחצית השקל - פענוח אפשרי של מטמון חוסייפה.
תאור האירוע[]
בשנת תש"ך (1960) נתגלו בעוספייה, היא חוסייפה העתיקה, שני כדים מלאים מטבעות כסף עתיקות, בהרכב הבא:[1]
- כ- 3,400 שקלים צוריים
- כ- 1,000 חצאי שקלים צוריים
- 160 דינרים רומיים (מימי הקיסרים אוגוסטוס וטיבריוס)
התאריכים שעל המטבעות הם מן התקופה שבין שנת 40 לפנה"ס לשנת 53 לספירה, דהיינו מעט לפני חורבן בית שני.
מטרת המשלוח[]
לפי האמור במקרא בפרשת שקלים: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶש... לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה'" (שמ' ל:יג) יש לתת מס מחצית השקל כל שנה: "מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה". [2]. מס מחצית השקל היו חייבים לשלם דווקא בשקלים צוריים.
עולה מן האמור, שהשימוש היחיד של השקלים וחצאי השקלים הצוריים היה באוכלוסייה היהודית, לצורך התשלומים שהתורה מצווה עליהם, ובמיוחד לצורך מס מחצית השקל שהיה מיועד עבור בית המקדש.
מסתבר אפוא, שסכום גדול של שקלים כאלה, כמו זה שנמצא במטמון חוסייפה, לא יכול להיות רכושו של איש פרטי. סביר ביותר שהיה זה משלוח של תשלומי קהילה יהודית לבית המקדש בירושלים - כלומר התשלום השנתי של מס מחצית השקל, כדברי הרמב"ם: "בכל מדינה ומדינה כשגובין השקלים, משלחין אותן ביד שלוחים למקדש". [3]
איך המשלוח הגיע לעוספיה[]
עד שנת ג' אלפים תתכ"ו (שנת 66 לספירה) לא נראה שהייתה סיבה לעיכוב בהגעת המשלוחים לירושלים. המרד הגדול ברומאים פרץ בקיץ של אותה שנה, וכשבא נציב סוריה קסטיוס גלוס לדכא את המרד, הוא ספג מפלה ניצחת בחשוון תתכ"ז (נובמבר 66), והארץ השתחררה מעול הרומאים עד בואו של אספסיינוס עם צבאו, בניסן תתכ"ז (אפריל 67). סביר אם כן להניח, שעד אז הצליחו המשלוחים להגיע לבית המקדש, וזה כולל את מסי אנשי הגליל, שהיו צריכים להגיע לירושלים עד סוף חודש אדר ב' שנת תתכ"ז.
אספסיינוס, שהגיע מאנטיוכיה שבצפון, התחיל את כיבושיו בגליל. שליחי המס של יהודי פיניקיה וסוריה, שהיו צריכים להגיע לירושלים לקראת סוף אייר, דהיינו להגיע לגבול הצפוני של ארץ ישראל – לגליל - בתחילת אייר, מצאו כבר את הגליל כבוש על ידי חילותיו של אספסיינוס, והדרך הראשית מהגליל לירושלים, שעברה במגידו, ומשם לשומרון ולירושלים, הייתה כבר חסומה.
במצב זה סביר להניח שהשליחים החליטו לנסות לעבור בדרכים נסתרות מעין הרומאים, בשבילים בין הרי הכרמל שמהם יוכלו לעבור לשומרון, ולכן טיפסו לכיוון חוסייפה - הישוב היהודי הראשון במעלה הכרמל. אך משהגיעו לכרמל, מצאו שגם צפון השומרון נכבש כבר על-ידי הרומאים. הם החליטו לקבור את כספי המשלוח בחוסייפה, בהנחה שגורל צבאותיו של אספסיינוס לא יהיה שונה מגורל צבאו של קסטיוס גלוס. כשיבוא הניצחון - חשבו - יוכלו להוציא את כספי המשלוח ולהמשיך בשליחותם.
למרבה הצער, לא כך היו פני הדברים. הארץ, וירושלים בתוכה, נכבשה, בית המקדש הוחרב, השליחים כנראה נהרגו או נשבו, ולא זכו להוציא את המטמון ולהביאו ליעדו. כך נשאר המטמון באדמה עד לחשיפתו האקראית, עדות ודרישת שלום מימי הבית השני.
קישורים חיצוניים[]
הערות שוליים[]
- ↑ הראשון (וכנראה גם היחיד עד כה) שפרסם את ממצאי המטמון וגם הציע כיוון לפתרון שאומץ במאמר זה, היה ליאו קדמן, במאמרו "מס בית המקדש ומטבעות המחזור בארץ ישראל לאור מטמונים שנתגלו לאחרונה", ידיעות נומיסמטיות לישראל , א (1962), עמ' 9 -11.
- ↑ רמב"ם, משנה תורה , הלכות שקלים פרק א, הלכה א.
- ↑ משנה תורה , הלכות שקלים פרק ב, הלכה ד'