מייל יומי, יום רביעי, כ"ב אדר א' תשע"ו, מספר 59
עלון לידיעות אקטואליות בנושאי: יהדות, עם ישראל וארץ ישראל ועוד..

200X200 HL 0 586aa8c960616f19e4498dd8f7b42cbb.jpg

תמונת היום: שלולית חורף של נורית המים

עתי יפה מנתיב הל"ה שיפץ שקע טבעי בשכבת סלעי נארי והפך אותו לשלולית חורף בו ניתן למצוא כל שנה את נורית המים פורחת בחודש פברואר-מרץ. בשלולית מגוון של סרטי מים מתוקים ובהם תריסן הקשקש ותריסן מגושם. בין הצמחים נצפו קרסולת השלולית וחוטית הביצות. עתי ישמח ללמד עליהם את חובבי הטבע. השלולית מוצלת בצידו הדרומי של אורן ירושלים.

מיקום - נ.צ. 31.708222 / 35.043599 גובה: 616 ליד:
דרך הקיסר נ.צ. 31.711747 / 35.045223 גובה: 608 שביל הקיסר או "מדרגות הקיסר" הינו דרך רומית עתיקה, הממוקמת על שביל ישראל/סמ"ש אדום, ויוצאת מחניון חרבת חנות. משמש גם כסינגל טכני ידוע ומוכר לרוכבי אופניים חלקו הראשון מסתיים בבור מים רומי יפה לצד הכביש. מסלול אופניים שכולל את דרך הקיסר https://sites.google.com/site/mountainbikeridesinisrael/Home/mtb-israel/b1

לפרשת השבוע מעלון חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

חבד הקהל.png


נחשפו בית גתות גדול ומרשים לעשיית יין ובית מרחץ רומי[עריכה | עריכת קוד מקור]

4-schneller.jpg

ממצאים מפתיעים בני יותר מ-1600 שנה התגלו במהלך חפירות ארכיאולוגיות שמנהלת רשות העתיקות לקראת הקמת מבני מגורים לאוכלוסייה החרדית במתחם שנלר בירושלים, במימון חברת "מרום ירושלים".

בית היתומים שנלר פעל בירושלים משנת 1860 ועד מלחמת העולם השנייה. בימי שלטונו של המנדט הבריטי בירושלים, סולקו ממנו תושביו הגרמנים ובמקום הוקם בסיס צבאי. לאחר נסיגת הבריטים, בשנת 1948, עבר המקום לידי כוחות ההגנה. המתחם המשיך לשמש כמחנה צבאי של צה"ל עד שנת 2008. בחפירה הארכיאולוגית התגלו ממצאים מעניינים ומגוונים מעברה של ירושלים, שהבולט בהם הוא בית גתות גדול ומרשים להכנת יין מהתקופה הרומית או הביזאנטית, לפני כ1,600 שנה. המתקן המשוכלל כולל משטח סחיטה המרוצף פסיפס לבן. במרכזו בור עיגון למכבש בורג, שסייע במיצוי מרבי של התירוש מהפרי. מסביב למשטח הסחיטה הותקנו שמונה תאים לאחסון הגפנים, ואולי גם ליצירת תערובות של תירוש עם חומרי טעם נוספים - ועל ידי כך ייצור של יין בטעמים שונים. הארכיאולוגים מעריכים, כי בית גתות זה שימש את תושביו של בית אחוזה גדול, שתושביו התפרנסו, בין היתר, גם מגידול גפנים וייצור יין.

בסמוך לגת המרשימה התגלו עדויות לקיומו של בית מרחץ במקום, בדמות צינורות חרס ששימשו לחימום המרחץ, ומספר לבני חרס. חלק נושאות טביעות עם שמו של הלגיון הרומי העשירי. לגיון זה היה אחד מארבעת הלגיונות הרומיים שהשתתפו בכיבוש ירושלים היהודית, ויחידותיו המשיכו לשהות בעיר עד לשנת 300 לספירה הכללית בקירוב. בין מרכזיו העיקריים של אותו ליגיון רומי היה זה ששכן באזור בנייני האומה המרוחק מאזור החפירות הנוכחיות כדי 800 מ' בלבד. שם אף פעל מרכז גדול לייצור של כלי חרס ולבנים. הארכיאולוגים מציעים כי האתר בשנלר, במתכונת של בית אחוזה, מהווה נספח יישובי לאתר המרכזי שנחשף בעבר בבנייניי האומה. כמקובל בעולם הרומי, גם כאן בשנלר שולב בתכנית בית האחוזה בית מרחץ פרטי".

תיירות ברמלה: נאפוליאון היה שם ואתה ![עריכה | עריכת קוד מקור]

בדיקת_רחפן_DJI_Phantom_3_Advanced_במגדל_הלבן_ברמלה

בדיקת רחפן DJI Phantom 3 Advanced במגדל הלבן ברמלה

כדאי לצפות

הסיור הבא - יום שישי, 4 במרץ 2016: לאור הביקוש הרב מתקיים אחת לחודש סיור מטעם מוזיאון רמלה. הסיור פתוח לקהל הרחב בהרשמה מראש. מורה דרך מוסמך מלווה את הסיור, שאורכו כ-4 שעות וכולל את האתרים הבאים:

  • מוזיאון רמלה – מטמון מטבעות הזהב מהגדולים בישראל.
  • המסגד הגדול – נבנה במקור כבזיליקה צלבנית, שהייתה הגדולה בארץ ישראל.
  • שוק רמלה – השוק הססגוני והגדול של העיר.
  • הכנסיה הפרנציסקאנית – ביקור בכנסיה מרהיבה, בה לן נפוליאון.
  • המגדל הלבן – תצפית פנורמית ממגדל בן 700 שנה על דרך יפו – ירושלים. סביבו מאגרי מים ושרידי המסגד המקורי של רמלה הקדומה. המגדל ברשימת האתרים המועמדים להכרה כאתר מורשת עולמית של אונסקו.
  • בריכת הקשתות – שַיִיט בסירות עץ במאגר מים תת-קרקעי מתחת לבתי העיר. באתר זה צולמה הסצנה המפורסמת מהסרט "חסמבה".

נפגשים במוזיאון רמלה, הרצל 112, בשעה 08:45. לא לאחר!

ההרשמה מראש בלבד:

טלפון 08-9292650 או במייל: tour@goramla.com – נא להשאיר פרטים מלאים.

עלות למשתתף – 85 ₪ כולל הדרכה וכניסות לחמשת האתרים.


מגלות איטליה לארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

יומן-_משפחת_בולוטין_המופלאה

יומן- משפחת בולוטין המופלאה

עוד סיפור אופטימי: האחד, הוא מנתח לב מצליח, טייס קרב לשעבר, השני אלוף פראלימפי עם 11 מדליות, השלישי חובב טבע בעל שם לוחם סיירת מטכ"ל - כולם ממשפחת בולוטין - שלושה אחים ואמא גאה במיוחד

סיפורה של עדה בולטין, שעלתה עימי לארץ ישראל עם אוניית העולים "פרינסס קתלין"

על חייה במנזר בתקופת המלחמה
חודשיים לא יצאתי מהמנזר מהחשש שמישהו יזהה אותי ברחוב, כיוון שהמנזר לא היה מרוחק מהבית שבו גרנו. לאחר חודשיים הלכתי מדי פעם לבקר את אימי שהתגוררה לא רחוק מהמנזר אך תמיד ניסיתי לא לצאת עם שאר הבנות, וכמובן שלא עם הנזירות. תמיד מצאתי איזשהו תירוץ.

יום אחד הגיע מישהו למנזר שסיפר על רכבת שהופצצה ושהמון פחם התפזר על הפסים, כי חלק מהקרונות נפגעו, ושעלינו ללכת בליווי הנזירות, לאסוף את הפחם ולהכניסו לשקים. הכל היה חסר באותם ימים. כך יצאתי עם הבנות הגדולות יותר, והלכנו המון ברגל. לא היו אמצעי תחבורה. כשנכנסתי למנזר אמרו לי שעלי ללבוש שמלה (גלימה) שחורה ושזה יהיה הלבוש שלי. השמלה הגיעה לי עד מתחת לברכיים ואף עד לקרסוליים. באותו יום יצאנו. לכל אחת מאתנו היה שק. הרכבת שהתהפכה הייתה ליד ה- "קאשינה". מילאנו את השקים בפחם והעמסנו אותם על כתפינו. אני זוכרת שהשק שלי היה כבד מאוד. בצעדים איטיים מאוד חזרנו הביתה.

אני זוכרת שאחת מדודותיי (שהתחתנה עם דודי, אך היא לא הייתה יהודייה והוא כבר התנצר כך שהם ניצלו) עמדה בפתח ביתה ומשם ראתה אותי עוברת. היא הסתכלה עלי, החלפנו מבטים, אך כמובן שהיא העמידה פנים שהיא איננה מכירה אותי, לאחר מכן ראיתי אותה פורצת בבכי ונכנסת לביתה. היא סיפרה לי אחר כך שלראות אותי כך, כולי שחורה, מלוכלכת מהפחם, ולבושה בבגד שחור עם שק על הכתפיים, שק כבד, היה מראה שמזעזע כל אחד. אני לא הרגשתי כל כך אומללה להפך, הרגשתי כמעט מאושרת, הייתי בחיים, יכולתי עדיין ללכת, ועדיין לא תפסו אותי.

במנזר היה איסור להתבונן במראה, כיוון שזה נחשב למעשה הבל, היה על כך איסור חמור. באותה תקופה היו לי כל כך הרבה דאגות אחרות, לא ידעתי מה קרה לאבי, ומה קרה לאחי, לא תמיד קיבלתי חדשות מאימי. ידעתי לאט, לאט מי נתפס ונשלח למחנות. כמובן שלא היה איכפת לי כלל אם הייתי יפה או מכוערת. לעומת זאת עבור שאר הבנות העניין היה מאד חשוב. הן היו יוצאות לבלות, והיו להם מחזרים שחיזרו אחריהן בהיחבא. הן שמרו לעצמן חתיכות של מראה שנשברה והחביאו אותן במקומות הכי בלתי צפויים והן היו מתבוננת בעצמן, ושמות את הדבר השמן הזה על השפתיים, הן רצו להיות יפות, המסכנות.

הייתה במנזר גינה גדולה שגבלה בבסיס צבאי במרחק של אולי 200, 300 מטר. לפי דעתי לא ראו משם כלום. הבנות קפצו בחבל, אך יום אחד הנזירות ראו אותנו והן אסרו עלינו לקפוץ יותר כיוון שאולי מישהו יכול לראות דרך החלונות של הבניין בבסיס את רגלינו. זה היה נראה לי משהו אבסורדי בזמנו, אך לאחר מכן הבנתי שהדבר לא היה כל כך מגוחך כי הבנות, דווקא בשל החינוך הנוקשה והמחמיר ומעט מזויף ומוטעה, לדעתי, היו עושות עיניים לחיילים והייתה להם כמעט שפת סתרים איתם. אני לא יודעת איך הם יכלו לראות אותנו.

מהאתר' -

עדה בת 14.5 זמן קצר לפני הכניסה למנזר

החץ מצביע עח חצר המנזר המנזר, על שם הקדושה הנוצרית Santa Zita da Lucca היה ברחוב Via dei Malcontenti 2 באזור Basilica of Santa Croce בפירנצה

עדה בת 14.5 זמן קצר לפני הכניסה למנזר Ada Bolotin Algranati היא נצולת שואת יהדות איטליה. עלתה לארץ ישראל במרץ 1945 בעליית פרינסס קאתלין. סיפורה נכלל בקובץ למען לא נשכח - זכרונות וסיפורים אישיים - בהוצאת ארגון עולי איטליה, אוקטובר 2002

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.