מייל יומי, יום שני, ד' אדר ב' תשע"ו, מספר 70
עלון לידיעות אקטואליות בנושאי: יהדות, עם ישראל וארץ ישראל ועוד

הכיכר המרכזית של גטו ונציה - המקור: כתבה מיום 8 במרץ בניו-יורק טיימס - ראו מטה


ביום ראשון התחלנו ללמוד "מסכת קידושין"[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסגרת לימודי הדף היומי
מסכת קידושין היא מסכת מסדר נשים, היא עוסקת בהלכות קידושין, דיני תנאי בקידושין, כללים לגבי מצוות (אלו מצוות נשים חייבות ואלו פטורות, כללי מצוות התלויות בארץ וכו') דיני יוחסין והלכות כיבוד אב ואם.

הופיע ספר ויקרא בביאור הרב עדין שטינזלץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

ספר ויקרא הוצאת קורן.png
דוגמא מספר ויקרא.png

כפר בתיה: כפר הנוער שהכין נערים מ"שארית הפליטה" לחיים בוגרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהיות חניך כפר בתיה בשבע השנים הראשונות לקיומו הוזמנתי לספר על ימי הכפר הראשונים בפני תלמידי כיתה ד' בבית ספר נועם הנמצא בקרית החינוך כפר בתיה ברעננה

העלאתי את ההרצאה בכתב וכן הכנתי שלוש מצגות קצרות שהסבתי אותן לסרטי youtube. את הקישורים תוכלו למצוא בהרצאה

והנה הקישור להרצאה

והנה קטעים מההרצאה:

תחילה אציג את עצמי, על רקע תמונה מכפר בתיה, שגם לה סיפור, אותו אציג בהמשך. נולדתי לפני 80 בעיר ונציה באיטליה.כאשא הייתי בן שנתיים, נחקקו "חוקי הגזע" והיהודים חדלו להיות אזרחי המדינה. כעבור חמש שנים הגרמנים כבשו את איטליה והיהודים שכינו אותה "אִי-טַל-יָה" נידונו להשמדה. נותרנו 3 יתומים ובעזרת הבריגדה היהודית, שהתתפה בכיבוש איטליה מיידי הגרמנים, עליתי לארץ ישראל. היות והייתי ללא הורים (שגם לא ידעתי מה עלה בגורלם), הגעתי למוסדות עליית הנוער: תחילה למשק ילדים מוצא, ליד ירושלים ובקיץ 1947, בטרם הוחלט על הקמת מדינת ישראל, עברתי עם חברי ל"משק ילדים רעננה", כך נקרא כפר בתיה עם הקמתו. מצאנו במקום החדש פרדס גדול נטוש ובתחומו הסתיימה בניית ארבע בתים ומבנה שירותים מרכזי שכלל מטבח, שהיה בתהליך בנייה. אנו נרתמנו לבנייה והושטנו יד לפועלים, בין השאר הגשנו להם לבנים וחומרי בנייה, עד שהסתיים ה"חופש הגדול" והתחלנו בלימודים.

עזבתי את הכפר, אחרי שש שנים, בסוף שנת 1953, התגייסתי לנח"ל, למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים. עבדתי בתור כלכלן בבנק לאומי, בין השאר הייתי מנהל מרכז ההדרכה של הבנק, ואחרי 43 שנה יצאתי לגימלאות.

היום אני גר בקדומים, לומד בכולל למבוגרים ליד ישיבת קדומים. זכיתי לבנים, נכדים ונינים. יצאנו מ"גיא ההריגה" באירופה שלושה אחים יתומים והיום אני מהווים "שבט" נכבד, רק בשבוע שעבר התחתן נכד שלי הגר בקרית ארבע. לכפר בתיה היה חלק נכבד בקליטתי בארץ ישראל ואני אסיר תודה על כך.

  • בשנת 1946, החליט השלטון הבריטי ששלט בארץ ישראל כי 100,000 מ"שארית הפליטה" יורשו לעלות ארצה, בינהם כ-30,000 ילדים ונערים חלקם ללא הורים. הסתדרות נשי מזרחי קנתה פרדס במערב רעננה ועליו הוחלט להקים "משק הילדים" במושבה רעננה בשרון. הנחת אבן הפינה לכפר הייתה כבר בנובמבר 1945 עיתון "דבר" שטח הכפר היה 312 דונם ותוכננו בו 24 מבנים דבר 3 ספטמבר 1947. . בקיץ 1947 הושלם בנית ארבעת הבתים ו-54 הילדים ממשק ילדים מוצא, שהגענו לארץ במרוצת המלחמה, הגענו לכפר בתיה.

היינו בארץ שנים אחדות, ידענו עברית, למדנו להתפלל והיה לנו מושג על החיים בארץ. התשתית החינוכית שלנו הייתה הבסיס לארגון החברתי של חניכי כפר הנוער לקראת קליטת העליה. תוך זמן קצר הגיעו אלינו הנערים מעליית 100,000: מהונגריה, רומניה ומרכז אירופה. בנובמבר 1947, התקבלה ההחלטה על הקמת המדינה. לכפר בתיה הגיעו עולים מתימן, צפון אפריקה, אירן ועוד. בשנת 1955 הגיעו לכפר ראשוני העולים מאתיופיה.

  • היום החל בשעה 5:30 בבוקר. קמנו לצלילי מנגינות קלסיות – בעיקר עם תרועות חצוצרה. תוך עשר דקות היינו על מגרש הכדורגל במרכז הכפר להתעמלות בוקר. בשעה 6:00 הגענו לחדר האוכל, שישמש בית כנסת. משם חזרנו לחדרים, לסידור החדש. ולפי סדר מפורט שנערך על-ידי ועד כפר הנוער התחלקנו לניקוי החדרים ואולמות כפר הנוער: לכל נער הייתה משימת נקיון. ב-7:15 שבנו לחדר האוכל, כאשר התורנים ערכו את השולחנות (בכלל הצוות של הכפר היה מצומצם ביותר, זה היה העקרון של כפר הנוער – אנו עושים הכל בעצמנו). סעדנו ארוחת בוקר ובשעה 8:00 חצי הילדים התייצבו בכתות שהיו בקומות בתחתונות של ארבעת הבתים והחצי השני יצאו לעבודה בגינות הנוי, בתי המלאכה ובמשק החקלאי.

בית הספר, בו אתם לומדים, נבנה רק לאחר שהמגבית שנקרא על שמי Hellp Danny אספה מספיק כספים בארצות הברית, נדמה לי שזה היה רק בשנת 1953.

אחרי הצהרים התחלפנו, אלה שבבוקר למדו הלכו לעבוד. ואלו שלמדו הלכו לעבוד. בשעה 22:00 היינו כולם במיטות, לאחר הכנת שיעורי הבית.

ניו-יורק טויימס על 500 שנה לגטו וונציה[עריכה | עריכת קוד מקור]

At the Scuola Levantina, one of five synagogues that remain in the ghetto. Credit Andrea Wyner for The New York Times

DAVID LASKIN כתב ביום 8 במרץ 2016 בעיתון ניו-יורק טיימס כתבה מקיפה על הגטו לקריאת הכתבה באנגלית הקש כאן - להלן קטעים מהכתבה בתרגום עברי אוטומטי

  • אבל במהלך הביקור שלי, מה נהייתי ביותר סקרן לגבי היה מצב הרוח של הקהילה היהודית הנוכחית של 450 אנשים. ונציה היא כזו פנטזיה יפה בצורה בלתי אפשרי, נראה כי אנשים רגילים מדהימים, יהודים ביניהם, למעשה לגור שם. כיצד, שאלתי את עצמי, המשפחות היהודיות השורשיות מרגישות לגבי עברם - ובעתיד - זו עיר עתיקה, פגיעה?
  • כאשר בגטו היתה בשיאה במאה ה-17, 5,000 יהודים מאיטליה, גרמניה, צרפת, ספרד והאימפריה העות'מאנית שגולף נחלות זעירות, נפרדות, כל שמירה כנסת משלו, כולם דחוסים בתוך דונם ורבע סמטאות וחצרות. מאסר היה נטל, אבל הוא גם סיפק הזדמנות לחילופי תרבות ללא תחרות בגולה. יאן מוריס, החסיד ונציה ותושב חד פעמי, כותב "העולם של ונציה," העיר הייתה "אוצר-box" מלא "שנהב, תבלינים, ריחות, קופים, הובן, אינדיגו, עבדים, אוניות גדולות יהודים,, פסיפסים, זורחת כיפות, אבני אודם, וכל הסחורות מדהימה של הסעודית, סין ואת הודו. "
  • "המשפחה של האבא שלי הגיעה בוונציה מצפון איטליה בשנת 1508," הוא אמר, להאט למטה איטלקי-אל-זמן יכולתי לעקוב. "האב הקדמון שלי סימון Calimani היה מהחבר של מסה מוסרית [מסה מוסרית], מודפסת במאה ה -18 בעת פרסום יהודי פורח כאן. הסבא שלי היה החזן בבית הספר הלבנטיני, למרות השורשים שלנו הם לא לבנטינית אבל איטלקים וגרמנית. "ההיסטוריה הוונציאנית של מש' Calimani, הבנתי, עולה בקנה אחד כמעט בדיוק עם תולדות הגטו.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.