מייל יומי, יום שני, י'א אדר ב' תשע"ו, "יום תל חי", מספר 76
עלון לידיעות אקטואליות בנושאי: יהדות, עם ישראל וארץ ישראל ועוד..

תמונת היום - נכס ארכיאולוגי. הצעת שחזור לעיר העתיקה בטבריה - פרים מטה


לפרשת השבוע: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"[עריכה | עריכת קוד מקור]

אש תמיד תוקד על המזבח.jpg

פרשתנו נפתחת בציוויו של הקב"ה לאהרן על הקרבת קורבן העולה:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר - זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ספר ויקרא, פרק ו פסוק א ואילך)

אמר אדמו"ר הזקן ( רבי שניאור זלמן מליאדי, הרבי הראשון והמייסד של חסידות חב"ד) - אחד המאמרים שאמר לי מורי ורבי, המגיד ממעזריטש, היה על הפסוק: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" – וכך אמר מורי ורבי:

"במשכן שבנו ישראל במדבר, וכן בבית המקדש, הקריבו ישראל קורבנות לה', ואש הייתה יורדת מן השמיים ואוכלת את הקורבנות, אך למרות שהייתה יורדת אש מן השמיים – שזה מראה על התעוררות ושעת רצון למעלה – הרי שעדיין תחילת הדבר הייתה על ידי ישראל למטה, בעבודתה' שלהם במשכן או בבית המקדש, והיו חייבים להביא תחילה אש פשוטה כדי שתעורר את האש של מעלה.

וכמו שאומר זאת הזהר: "רוח [התעוררות] מביאה רוח, ומושכת רוח" – כלומר, רוח ההתעוררות של ישראל למטה מעוררת את רוח ההתעוררות ושעת הרצון למעלה,וזוהי אחת ממצוות התורה להבעיר את האש הפשוטה במזבח – כדי לעורר את האש של מעלה.

ובפנימיות העניינים – המזבח הוא האדם, "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (ספר ויקרא, פרק א פסוק ב) – אך עצם ההקרבה אינה מספיקה, שכן יש צורך להבעיר אש – חמימות התעוררות והתלהבות, ואש חמה זו הרי שהיא "לֹא תִכְבֶּה" – ההתעוררות של האדם מכבה את ה-'לא', את כל ההתנגדויות הפנימיות והחיצוניות על עבודת ה' של האדם"

והמשיך וסיפר אדמו"ר הזקן:

את הדברים האלה חזר לפני מורי ורבי עשר פעמים, כדי שיחקקו בעשר כוחות הנפש שלי [עשר הספירות].

והוסיף ואמר לי הרב המגיד: "אתה תלמיד שלי, ועליך הוטל לכבות את ה-'לא' הגדול של כל המתנגדים לפנימיות התורה, ולכן צריך אתה ל-'אש תמיד' שתבער בך. אתה תכבה את ה-'לא', והקב"ה כבר יהפוך 'לא' זה ל-'הן'".

[מקורות: הרבי מליובוויטש מלך המשיח שליט"א, ספר היום יום תאריך כ אדר שני. עריכה: רועי כץ, יב אדר שני ה'תשע"א שנים לבריאת העולם]


ואלו התוספות למגילת אסתר[עריכה | עריכת קוד מקור]

נכתב בעקבות שיעורו של הרב נחום בן-יהודה על "תרגומי מגילת אסתר" שנערך בקדומים

תוספות למגילת אסתר הן תוספות מאוחרות המופיעות לראשונה בנוסח תרגום השבעים היווני של מגילת אסתר, והן אינן מופיעות בנוסח המסורה העברי. התוספות, ככל הנראה, באו לפתור שאלות תאולוגיות העולות מקריאת הספר בדרך של "השלמת מידע" בצורה שתפתור את הקשיים. התוספות למגילת אסתר מופיעות בכל הנוסחים של הברית הישנה שתורגמו מנוסח תרגום השבעים היווני, וביהדות הן נחשבות כחלק מספרות הספרים החיצוניים.

התוספות למגילת אסתר הן יצירות אגדיות עממיות המוסיפות אירועים ותיאורים דמיוניים לסיפור המגילה. הן שונות ברוחן באופן מובהק מהמגילה המקורית. כך למשל, במגילת אסתר לא נזכר האלוהים ולו פעם אחת, ואילו בתוספות נזכר האל וכינוייו ארבעים ושתיים פעמים.

ב"ספר" יש שבע תוספות שונות, שמקורן ככל הנראה שונה זו מזו, אולם כולן עמדו לפני מתרגמי תרגום השבעים.

תפילת אסתר – הרחבה לאסתר ד,טז

וגם אסתר המלכה נשאה נפשה אל ה' בצר לה. ותסר את בגדי החמודות מעליה, ותלבש בגדי אבל. ותחת תמרוקי הנשים זרקה עפר על ראשה, ותענה את נפשה. ותמרוט שער ראשה מרוט והשלך בכל מקום אשר צהלה ושמחה מקדם. ותתחנן אל ה' ותאמר:

ה' אלהים אתה לבדך מלכנו, הושיעני נא כי אין מושיע בלתך, וראה בצרתי כי קרובה היא. הנה שמעתי בעודני בבית אבי כי בחרת את ישראל מכל העמים להיות לך לעם נחלה, וגם הקימות בריתך את אבותינו. וכאשר חטאנו לפניך ועבדנו את אלוהי העמים, הסגרתנו ביד אויבינו, כי ישר אתה במשפטיך. ועתה לא די להם כי לקחונו לעבדים, כי גם נשבעו באלוהיהם למחות את שמנו ולהפר בריתך אתנו. הורסי ביתך ומזבחך ישתיקו את שפתי משבחיך, ויאדירו את שיקוציהם ואת מלכם – מלך בשר ודם. אנא ה', אל תיתן שבטי ישראל לפני בני און, ואל תתנם ללעוג לעוניינו. השב להם גמולם בראשם, ואת האיש אשר התגרה בנו - שים למשל בגויים. זכרני ה' בעניי, ואמץ את לבבי. הוריני לדבר אל המלך, והפוך את לבבו לשנוא את שונאנו ולהכריתו עם כל עדתו. החֵש מפלט לנו והושיענו, כי אין מושיע מבלעדיך. לך ה' נגלו כל תעלומות. אתה יודע כי קצתי בכבוד אשר כבדוני אנשי רשע, ונפשי געלה חיבוק נכרי. אתה יודע כי גם כתר המלכות אשר לראשי - תועבה הוא לי. עם המן לא אכלתי, ובמשתה המלך לא שמחתי, גם לא שתתי מיין נסכם. מאז הובאתי פה, נאספה כל שמחה וגיל מלב אמתך, ורק בך ה' אלוהי אברהם שמחתי. אנא ה' האל הגיבור, הקשיבה לקולי, הצילנו ממבקשי רעתנו ופדנו מכל צרותינו.

המקור
  1. התוספת הראשונה היא חלום מרדכי שחלם בשנה השנייה למלכות אחשוורוש.
  2. התוספת השנייה הינה פתשגן - המכתב של המלך אחשוורוש הכותב אל האחשדרפנים ואל הפחות של ממלכתו (מהודו ועד כוש וכו') ובו פקודת ההשמדה של היהודים. ההשמדה מנומקת בכך שהיהודים אוחזים במנהגים מוזרים ומבצעים פשעים נוראים נגד הממלכה.
  3. התוספת השלישית - תפילת מרדכי. מרדכי מתפלל לה' בבקשה כי יציל את עמו. מרדכי מצטדק לפני ה' על כי לא השתחווה להמן ומצהיר כי לא עשה זאת מתוך גאווה או רדיפת כבוד אלא כדי לא להשתחוות למישהו מבלעדי האל.
  4. התוספת הרביעית - תפילת אסתר. אסתר חוששת להתייצב בפני המלך - דבר הכרוך בסכנת מוות. היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו, ומבקשת מאלוהים לעזור לה.
  5. התוספת החמישית - אסתר לובשת מחלצות ומתייצבת עם שתי נערותיה בפני המלך אחשוורוש. אסתר מתעלפת מאימת המלך, אך הוא מתרצה ומבטיח לא לפגוע בה.
  6. התוספת השישית - כתב ביטול גזרות ההשמדה. המלך מצהיר בפתשגן חדש כי פותה לשפוך דם נקי על ידי המן הרשע. אחשוורוש מגלה כי המן בכלל לא פרסי אלא מקדוני, ומטרתו בתוכנית השמדת היהודים הייתה להעביר את השלטון בממלכת פרס לידי המקדונים אויבי הממלכה. המלך מדווח על תליית המן בשערי שושן הבירה, מעניק אוטונומיה ליהודים, מצווה לסייע להם במלחמה נגד אויביהם, ומורה לכל הפרסים לחגוג ברוב פאר את ניצחון היהודים. המלך מזהיר כי עיר או מדינה שלא תמלא הוראה זו תחרב בחרב ובאש ותהיה לשממה עד עולם.
  7. התוספת השביעית מתייחסת לתוספת הראשונה. מרדכי מפענח את חלומו ומסביר כיצד התגשמו חזיונותיו.

בסיום הספר מופיעה הצהרה המתייחסת לכל מגילת אסתר, משנת 114 לפני הספירה, המעידה כי זהו תרגומה האמיתי של המגילה שתורגמה מעברית ליוונית על ידי ליסימכוס בן תלמי, מאנשי ירושלים. (מהויקיפדיה העברית)

ליום תל-חי - אם לא הייתה תל חי כך היה נראה הגבול הצפוני של המדינה[עריכה | עריכת קוד מקור]

התפתחות גבולה הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית 1916 - 1924. הסכם סייקס-פיקו הותיר את הארץ ללא אצבע הגליל וחלק ניכר מהגליל התחתון. המושבות המבודדות בצפון - מטולה, כפר גלעדי ותל חי, נותרו מספר שנים בשטח הפקר, עד לסימונו הסופי של הגבול, בתוואי המוכר כיום, בשנת 1924

האזור היה אמור להיות שטח צרפתי, לפי הסכם סייקס-פיקו שנחתם בין צרפת ובין בריטניה ב-16 במאי 1916. מטרת ההסכם הייתה לקבוע את אזורי השליטה של שתי המעצמות בתחומי של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון לתקופה שלאחר סיום מלחמת העולם הראשונה.

הסכם סייקס-פיקו משנת 1916, שנחתם בין הדיפלומטים מארק סייקס הבריטי ושארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו הצרפתי, קבע את גבולו הצפוני של שטח ההשפעה הבריטי בארץ ישראל, בקו העובר מעט צפונית לעכו באזור אכזיב ויורד דרומה עד לים כנרת, באזור טבחה. בריטניה ראתה אינטרס חיוני בשמירת מפרץ חיפה על מנת לדאוג להעברה תקינה של הנפט מעירק. צרפת רצתה לשמור לעצמה רצועת חוף ארוכה ככל האפשר. הקו שסומן היווה את נקודת האיזון בין שני אינטרסים אלו.

"פנינה ארכיאולוגית": בטבריה מקווים ששימור העיר העתיקה ימשוך תיירים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שרידיו התגלו ב-1990. הדמייה של התיאטרון הרומי בטבריה

אלי אשכנזי דיווח באתר וואלה "פנינה ארכיאולוגית": בטבריה מקווים ששימור העיר העתיקה ימשוך תיירים ומסכם "בשנים הקרובות תציין עיר הכנרת 2,000 שנה להיווסדה. רוב שרידיה העתיקה עדיין קבורים מתחת לאדמה ואת החגיגות מקווים לקיים בתיאטרון מהתקופה הרומית שחשיפתו עדיין לא הושלמה. ראש העיר: "פוטנציאל תיירותי שטרם מומש"" בין השאר נאמר בכתבה:

  • רוב שרידיה של העיר העתיקה בטבריה עדיין קבורים מתחת לאדמה, במבואה הדרומית שלה. בעיר שעל שפת הכנרת מקווים שפיתוח הנכס הארכיאולוגי יניע את גלגלי התיירות שהחלידו בה. בין השנים 2020-2018 תציין טבריה 2,000 שנה להיווסדה, כך על פי היסטוריונים וארכיאולוגים. שיאן של החגיגות, מקווים בעיר, יצוין במופע על צלע הר ברניקי המשקיף אל הכנרת ומרוחק ממנה כ-200 מטרים בלבד.
  • כחלק מאותו פרויקט הוקם "אמפי-דשא" על חלק מרכזי המכסה את העיר העתיקה, למורת רוחו של פרופ' הירשפלד שהלך לעולמו בשנת 2006. הירשפלד שהיה חוקר באוניברסיטה העברית ניהל והוביל כמה עונות חפירה בטבריה העתיקה. הוא אף כתב ספר על העיר, שסוקר את ההיסטוריה שלה מיסודה ועד הכיבוש המוסלמי, וראה בעיני רוחו את העיר העתיקה נחשפת ומזניקה קדימה את טבריה של ימינו. "אחד האתרים היפים בעולם", הוא הגדיר את המקום שאותו ראה "בעל חשיבות עליונה מבחינה היסטורית-יהודית. יש מעט אתרים יפים וחשובים כל כך ברחבי האימפריה הרומית. טבריה זו פנינה ארכיאולוגית"
  • "טבריה שנייה רק לירושלים", משוכנע בן-דוד שרואה הכרח בפיתוח האוצר הארכיאולוגי שבו זכתה העיר. למימוש התכנית הגדולה, שתכלול את שיקום האתרים בהר ברניקי, הקמת הפארק הארכיאולוגי ושימור בתי התפילה, בית המדרש ובית המרחץ, יידרשו על פי ההערכה עוד כ-95 מיליון שקלים.

"היום טבריה היא 'עיר שינה' לתיירים", אמר בן-דוד. "כשני מיליון תיירים לנים אצלנו בשנה, אבל הם רק ישנים בעיר ולמחרת ממשיכים הלאה. חפירה, שיקום ופיתוח שתוביל רשות העתיקות, יהפכו את המקום לאתר תיירות עולמי שיהווה מנוף לכלכלת העיר".

כנס שמציין 150 שנה למסע של טריסטרםאם[עריכה | עריכת קוד מקור]

481249202.jpg

משה גלעד דיווח בעיתון הארץ מיום 20 במרץ 2016 על לפני 150 שנה הסתובבו כאן דובים ותנינים: מסע בעקבות הספר "מסע בארץ ישראל" ומסכם בכותרת:
כשהכומר והחוקר האנגלי הנרי בייקר טריסטראם ביקר כאן במאה ה–19 הוא ראה בעיקר תנינים, דובים, עופות דורסים ושודדי דרכים. תערוכה שתיפתח במלאות 150 שנה לפרסום ספרו מתחקה אחר מסעו. בין השאר נאמר בכתבה:

  • ב–5–6 באפריל ייערך באוניברסיטת חיפה כנס שמציין 150 שנה למסע של טריסטרםא ולפרסום ספרו. במסגרת הכנס תוצג בספריית סוראיה נזריאן באוניברסיטה תערוכה שמציגה את העושר המדעי שהניב המסע. בתערוכה מוצגים ציורים מהמאה ה–19 בהם נראית ישראל כארץ מדברית המיושבת בדלילות. מוצגים בה גם כמה פוחלצים שטריסטראם גילה והגדיר לראשונה בארץ וגולגלות של דב ונמר. במסגרת הכנס ייערך גם יום סיור בעקבות מסעו של הכומר האנגליקני.
  • הספר "מסע בארץ ישראל" נהפך כבר לקלאסיקה. הוא קריא, כתוב בשטף וסוקר מגוון רחב של היבטים אפשריים ומאות אתרים ברחבי הארץ. טריסטראם לא נטה לוותר על תחום כלשהו. הוא כתב על ארכיאולוגיה והיסטוריה, זואולוגיה ונוף, אנשים, תרבות ומנהגים. כאשר הגיע לטבריה כתב: "הבתים פזורים בלי כל סדר, כאילו הוטלו מתוך ענן חול, אבל רובם נראו נקיים בפנים, כאילו השתדלו להפריך את הפתגם האומר כי 'מלך הפרעושים שוכן כבוד בטבריה'
  • ומסיים - בר־עוז ורשף מדגישים את תשומת הלב של טריסטראם לארכיאולוגיה מקראית. המסע כולו אפוף בהתרגשות של ארץ המקרא. הוא שולט בתנ"ך ובברית החדשה ומצטט בכל מקום את הפסוקים הרלוונטיים. כאשר הגיע לירושלים כתב כך: "המבט הראשון על ירושלים מעורר תמיד מחדש התרגשות, וחבל על האדם שלא מלא רוח הצליין, לפחות ברגע זה, ואינו רואה מבט זה כאחת הזכויות הגדולות שבחייו. עיר זו שוכנת במעמקי רגשותיו של כל נוצרי, ונפשו קשורה בה בחבלי אמונה ותקווה — אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". בחיפה דווקא זוכרים אותו היטב.

הסתיים שלב ראשון בתרגום התלמוד לאיטלקית[עריכה | עריכת קוד מקור]

Lo studio del Talmud col pilpul. L'ora del Talmud, olio su tela di J. Sheich (1900 c. - מהויקיפדיה האיטלקית

בשנת 2011 נחתם מזכר ההבנה בין נשיא איטליה, משרד החינוך, המועצה הלאומית למחקר, ואת ארגון הקהילות היהודיות באיטליה, לחיבור "פרויקט של תרגום התלמוד הבבלי". חיבור ראשון, יצא לאור על-ידי הוצאת הספרים היהודית מפירנצה Giunta, ותמסר לנשיא הרפובליקה האיטלקית Sergio Mattarella.

בראיון שהעניק לעיתונאית Elena Loewenthal מהעיתון La Stampa, אמר הרב הראשי של רומא, ריקרדו די-סגני : "למרות גודלו, התלמוד הוא טקסט תמציתי נורא, עשיר מבחינה טכנית, בלי סימני פיסוק. הכל נעשה עם שאלות נסחו בתמציתיות תשובות קצרות באותה מידה: כל משפט צריך להיות מומס. כמעט קצרנות. סיפקנו מילה לתרגום מילה עם מספר הערכים מודגש כי לתת לגוף לפרוזה. התרגום הוא למעשה רציף בפרפרזת תגובה לטקסט המקורי. "

הרב מדגיש תמיכה "היסוד" של המדינה ומתאר את המוסדות קבוצת העבודה אחראי על הפרויקט במילים הבאות: "יש לנו צוות של כחמישים חוקרים בקרב מתרגמים מנוסים, מתרגמים באימונים, מאמנים, העורכים. זה באמת משימה ענקית, אך גם חדשנית. בנינו סדרה של פתקי גיליונות עשו את זה בכוונה כדי להיכנס היקום הדתי הזה, תרבותי, רוחני.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.