מייל יומי, יום שני, כ"א אדר א' תשע"ו, מספר 57

מייל יומי, יום שני, כ' א אדר א' תשע"ו, מספר 57
עלון לידיעות אקטואליות בנושאי: יהדות, עם ישראל וארץ ישראל ועוד..

תמונת היום: "סעודת חג הסוכות" אוסף של המוזאון ההיסטורי היהודי, אמסטרדם - לקראת ערב עיון בנושא האנוסים באיטליה - ראו להלן

בצלאל ואהליאב – מנהיגות משבט יהודה ומשבט דן

בצלאל ואהליאב – מנהיגות משבט יהודה ומשבט דן- שיעורו של הרב ד"ר יהודה זולדן הוא מפקח מרכזי להוראת תלמוד ותושבע"פ בחינוך הדתי ומרצה במדרשה לנשים באוניברסיטת בר אילן.

מנהיגים משני שבטים, מיהודה ומדן, הובילו יחדו במספר תחנות משמעותיות בהיסטוריה של עם ישראל.

בצלאל ואהליאב בוני המשכן - בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה נבחר לבנות את המשכן, ואליו צורף גם אהליאב בן אחיסמך משבט דן (שמ' לא:ב-ו; לה:ל-לה). בפרשתנו הם מופיעים גם כשווים: "וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל־בְּצַלְאֵל וְאֶל־אָהֳלִיאָב" (שמ' לו:א-ב). מה מיוחד בחיבור שבין בצלאל לאהליאב? רש"י (שמ' לה:לד) פירש:

ואהליאב - משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר: "וְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ לִפְנֵי־דָל" (איוב לד:יט). שבט יהודה הוא שבט המלכות, ודן מבני השפחות. שבט יהודה עמד בראש המסע של עם ישראל במדבר (במ' י:יד), ודן היה המאסף לכל המחנות (שם:כה). בחירת שניהם מסמלת את חיבור כלל ישראל מקצה לקצה, וכך הסביר זאת הרב צדוק הכהן מלובלין:

וזה שזיווג ה' יתברך במעשה המשכן הגדול שבשבטים שהוא יהודה שיצא ממנו משיח והירוד שבשבטים משבט דן, לפי שהקטן והגדול שווין לפני המקום. וכן המקדש נעשה בשני שבטים אלו שלמה מיהודה וחירם מדן... והיינו שהגדול והקטן שווין לפני המקום וכל אחד יש לו דבר אחד שבזה הוא נכתר בכתר על כל ישראל (פרי צדיק – שמות, פרשת שקלים).

דן גור אריה יהודה- השילוב או התיאום בין שני השבטים היה עוד קודם בניין המשכן. ע"פ המדרש, כך אירע כאשר ביקש יוסף להשאיר אצלו את בנימין לאחר שהגביע נמצא באמתחתו: מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול. והלך קולו ארבע מאות פרסה, עד ששמע חושים בן דן וקפץ ובא אצל יהודה ושאגו שניהם וביקשה ארץ מצרים ליהפך. עליהן אמר איוב: "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ" (איוב ד:י). "שאגת אריה" זה יהודה, דכתיב: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בר' מט:ט), "וקול שחל" זה חושים בן דן, ששניהם משולים כאריה שנאמר (דב' לג:כב): "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן־הַבָּשָׁן" (בראשית רבה, ויגש פרשה צג:ז). יהודה ודן הם שני שבטים שכינויים הוא "גור אריה". מנהיגות איתנה ונחושה, והיחלצות אמיצה לטובת אחרים.

שלמה וחירם בוני בית ראשון - כשנבנה המקדש בפעם הראשונה במקומו הקבוע בירושלים, היה חיבור נוסף בין שבט יהודה ושבט דן. שלמה המלך הוביל את בניין בית המקדש הראשון, והבנאי שבנה את הבית היה חירם, שאמו משבט דן ואביו מנפתלי (מל"א ז:יד; דבהי"ב ב:יג). במדרש נמצא הקבלה בין בוני המשכן לבין בוני הבית הראשון: "בֶּן־אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא" (מל"א ז:יד), וכתיב: "בֶּן־אִשָּׁה מִן־בְּנוֹת דָּן" (דבהי"ב ב:יג). אמר ר' לוי בשם ר' חייא בר חנינא: אתה מוצא כשנעשה המשכן, שני שבטים היו שותפין במלאכתן, שבטו של יהודה בצלאל, שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך. וכן במלאכת בית המקדש "בן אשה (אלמנה הוא ממטה) [מן בנות] דן", ושלמה בן דוד למטה יהודה (ילק"ש, מלכים א רמז קפה). רש"י (שם) הסביר את סיבת החיבור בין השבטים:

ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו? זהו שכתוב "דָּנַנִּי אֱ-לֹהִים" (בר' ל:ו) וגם "נַפְתּוּלֵי אֱ-לֹהִים נִפְתַּלְתִּי" (שם:ח). אמרה רחל: מעתה עקמתי פתולים, עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי. אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנאמר "וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן־אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה־דָן" (שמ' לח:כג), ואם שלמה בן אחותי יבנה בית המקדש צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי.

הנימוק הוא בשל חשש לקנאה ומתח בין השבטים. ההדגש הוא בחיבור הקצוות שבין שבטי ישראל - המשובח והירוד - כבא לומר שכל השבטים שותפים בבניין המשכן. הראי"ה קוק ראה בחיבור הזה שבין שני השבטים ממד נוסף: חיבור נכון ומדויק שבין קודש לחול. את חיי החולין יש לרומם ולהעניק להם ממדים של תוכן וקדושה, וצריך גם ליצור את התנועה ההפוכה: ליישם ולממש בחיים את הערכים הגדולים הללו, כלשונו: "מאוצר החול אל רום מבוע הקדש, אבל אתו צריך להיות מלווה גם כן הכח השואב ממעינות הקדש ומשקה את החול. בצלאל ואתו אהליאב עשו את כל אשר ציווה ה' את משה" (אורות הקדש א, עמ' סט).

• לקריאת השיעור במלואו

"כי נאמן שמואל לנביא: היש גבול לנאמנות הנבואית?"

כי נאמן שמואל לנביא היש גבול לנאמנות הנבואית? ד"ר יושי פרג'ון

כי נאמן שמואל לנביא: היש גבול לנאמנות הנבואית? ד"ר יושי פרג'ון

הרצאתו של ד"ר יושי פרג'ון, "כי נאמן שמואל לנביא: היש גבול לנאמנות הנבואית?", כחלק מסדרת הרצאות תנ"כי פתוח תשע"ו באוניברסיטת בר-אילן. ההרצאה התקיימה בכ"ט בשבט תשע"ו, 8 בדצמבר 2016

המרצה הציג בתחילת ההרצאה את הקטע הבא, אשר דן למעשה בדוד המלך. שמעי בן בכרי מקלל את דוד וקובע שדוד הוא "רוצח" בגין מה שעשה לשאול המלך. וכך נאמר בספר שמואל ב, ט"ז

וְכֹה-אָמַר שִׁמְעִי, בְּקַלְלוֹ; צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית-שָׁאוּל, אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו, וַיִּתֵּן ה' אֶת-הַמְּלוּכָה, בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ; וְהִנְּךָ, בְּרָעָתֶךָ, כִּי אִישׁ דָּמִים, אָתָּה. וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה, אֶל-הַמֶּלֶךְ, לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה, אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאָסִירָה אֶת-רֹאשׁוֹ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מַה-לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה; כי (כֹּה) יְקַלֵּל, וכי (כִּי) יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת-דָּוִד, וּמִי יֹאמַר, מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אֲבִישַׁי וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו, הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר-יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשִׁי; וְאַף כִּי-עַתָּה בֶּן-הַיְמִינִי, הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל--כִּי אָמַר-לוֹ, ה'. אוּלַי יִרְאֶה יְהוָה, בעוני (בְּעֵינִי); וְהֵשִׁיב יְהוָה לִי טוֹבָה, תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה. וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, בַּדָּרֶךְ; וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ, הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל, וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ, וְעִפַּר בֶּעָפָר.

המרצה הציג 12 מקרים לפיהם שאול המלך מנסה לפגוע בדוד. במקביל, אין אנו מוצאים שדוד ניסה לפגוע בשאול המלך והנה דוגמא מספר שמואל א, כ"ד :
א וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי, פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּדוּ לוֹ, לֵאמֹר, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. {ס} ב וַיִּקַּח שָׁאוּל, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר--מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלֶךְ, לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, עַל-פְּנֵי, צוּרֵי הַיְּעֵלִים. ג וַיָּבֹא אֶל-גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל-הַדֶּרֶךְ, וְשָׁם מְעָרָה, וַיָּבֹא שָׁאוּל, לְהָסֵךְ אֶת-רַגְלָיו; וְדָוִד, וַאֲנָשָׁיו, בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה, יֹשְׁבִים. ד וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-איביך (אֹיִבְךָ) בְּיָדֶךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ; וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּכְרֹת אֶת-כְּנַף-הַמְּעִיל אֲשֶׁר-לְשָׁאוּל--בַּלָּט. ה וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיַּךְ לֵב-דָּוִד, אֹתוֹ--עַל אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. ו וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה--לִשְׁלֹחַ יָדִי, בּוֹ: כִּי-מְשִׁיחַ יְהוָה, הוּא. ז וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת-אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים, וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל-שָׁאוּל; וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה, וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ. {ס} ח וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי-כֵן, וַיֵּצֵא מן המערה (מֵהַמְּעָרָה), וַיִּקְרָא אַחֲרֵי-שָׁאוּל לֵאמֹר, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו, וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. {ס} ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל, לָמָּה תִשְׁמַע אֶת-דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד, מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ. י הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ, אֵת אֲשֶׁר-נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר לַהֲרָגְךָ, וַתָּחָס עָלֶיךָ; וָאֹמַר, לֹא-אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי--כִּי-מְשִׁיחַ יְהוָה, הוּא. יא וְאָבִי רְאֵה--גַּם רְאֵה אֶת-כְּנַף מְעִילְךָ, בְּיָדִי: כִּי בְּכָרְתִי אֶת-כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ, דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא-חָטָאתִי לָךְ--וְאַתָּה צֹדֶה אֶת-נַפְשִׁי, לְקַחְתָּהּ. יב יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה-בָּךְ. יג כַּאֲשֶׁר יֹאמַר, מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי, מֵרְשָׁעִים, יֵצֵא רֶשַׁע; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה-בָּךְ. יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף: אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד. טו וְהָיָה יְהוָה לְדַיָּן, וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת-רִיבִי, וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ. {פ}

מסע עצוב: גסיסתו של ים המוות

בשבוע שעבר הראה פרויקט "הארץ" האינטראקטיבי כיצד נסיגת ים המלח הביאה להיווצרות אלפי בולענים, לנטישת חופים ולהתגברות השטפונות באזור. הנה כל התמונות מהמסע העצוב

28.02.2016 14:15 - מוטי מילרוד ולביא תצלומי אוויר

• עוד תמונות כאן

כנס בית שערים: מאז ועדו היום

קונברסוס, מאראנוס (אנוסים) וקהילות יהודיות חדשות בתקופה המודרנית

אנחנו מתכבדים להזמין את הציבור לערב עיון, ביום שני, בשעה 18:30 . האירוע התקיים באולם המצויר שבבניין מוזיאון יהדות איטליה רחוב הלל 25, ירושלים. מרניזם והיווצרות של קהילות יהודיות חדשות. - מבט חדש על ההיסטוריה של שנות ה-1500-1600

לרגל פרסום הספר:
Conversos, Marrani e nuove comunità ebraiche in età moderna. Atti del Convegno internazionale di studi organizzato dal Museo nazionale dell’Ebraismo Italiano e della Shoah A cura di Myriam Silvera, Giuntina editore.

קונברסוס, מאראנוס (אנוסים) וקהילות יהודיות חדשות בתקופה המודרנית מאמרים שהוצגו בכנס בינלאומישאורגן ע"י המוזיאון הלאומי של יהדות איטליה והשואה בעריכת מרים סילוורה

בהשתתפות:

פרופ' ראובן רוברטו בונפיל, האוניברסיטה העברית

פרופ' יוסף קפלן, האוניברסיטה העברית

פרופ' קלוד דוב סטושינסקי, אוניברסיטת בר-אילן

מנחה:

אנג'לו פיאטלי עורך ה-Rassegna mensile di Israel

ובנוכחות עורכת הספר