מייל יומי בנושאים: יהדות, ארץ ישראל, התפוצות ועוד... מס.100, יום שישי, ה' באייר תשע"ה - 24 באפריל 2015

The_MOST_Important_Video_About_Israel_You'll_Ever_See!

The MOST Important Video About Israel You'll Ever See!

תמונת היום - מדינת ישראל - 2.5 מיליון צפיות !!!

פרשת ה"מולך" ועקדת יצחק[עריכה | עריכת קוד מקור]

"עקידת יצחק" (בחלק העליון משמאל) ב"שערי גן-העדן" בפירנצה

מאת: פרופ' נתן אביעזר המחלקה לפיסיקה דף שבועי לפרשת קדושים -אוניברסיטת בר-אילן

אחד האירועים המרשימים בחיי אברהם אבינו הוא ללא ספק עקדת יצחק. אברהם מקבל ציווי מהקב"ה להקריב את בנו וללא היסוס או פקפוק הוא ממהר לקיים ציווי זה (" וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר ", בר' כב:ג). יצחק גם הוא שותף מלא למשימה זו. לשאלתו " וְאַיֵּה הַשֶּה לְעֹלָה ?" משיב אברהם ורומז על בחירתו הוא כעולה, ואח"כ נאמר "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו " (כב:ח-ט).

הסיפור הזה התקבל במסורת ישראל כביטוי נשגב לאמונתו של אברהם אבינו. אולם הסכמתו להקריב את בנו אינה מובנת כלל ועיקר. מדוע לא ניסה אברהם לערער על הציווי? הקרבת אדם לא-ל נוגדת ניגוד מוחלט את כל כללי המוסר התורניים. התורה שוללת מכול וכול את עצם הרעיון להביא אדם כקרבן ומגנה בחריפות את הפולחן המכוער של הקרבת הבכור למולך, ככתוב בפרשתנו (ויק' כ:ב-ה):

אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת-עֵינֵיהֶם מִן-הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ, וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל-הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם.

לאור מילים חריפות אלו, איך אפשר להבין את דרישתו של הקב"ה מאברהם שיקריב את בנו? ואיך יעלה על הדעת לראות בעקדת יצחק מעשה נשגב?

נשאלת השאלה גם מדוע אסרה התורה באיסור מיוחד את הקרבת אדם למולך? הלוא פעולה זו היא עבודה זרה וגם רצח, שכבר נאסרו בתורה בעשרת הדיברות ואף נכללו קודם לכן בשבע מצוות בני נח. תשובה לשאלה זו מובאת בספר החינוך (מצווה רח):

לפי שהייתה עבודה (העברת זרע למולך) רעה ביותר, והיו אדוקים בה הרבה באותו זמן, לכן נתייחדה בה האזהרה בתורה מלבד כל אזהרות עבודה זרה הרבה שבתורה.

על העברת זרע למולך אפשר לשאול מדוע עובדי עבודה זרה היו "אדוקים בה הרבה"? הלוא הקרבת הבן הבכור לאל אכן נראית לכל אדם "עניין מכוער ביותר", כלשון ספר החינוך. מה היה כה מושך בפולחן הזה בעיני עובדי עבודה זרה?

לאמִתו של דבר, גם בתורה יש רעיון דומה. אנו חייבים לתת לכוהן, נציגו של הקב"ה, מהפֵּרות הראשונים של העונה (ביכורים) ומהצמר הראשון של כל כבש (ראשית הגז), ועלינו להקריב את העגל הראשון של כל פרה (בכור בהמה) ועוד. מטרת הקרבה זו היא לבטא את אמונתנו שברכות השדה והבהמות אינן רק תוצאה של כישרונות חקלאיים, אלא סיבתן האמיתית של כל ההצלחות הללו היא ברכת הקב"ה. אפשר לכאורה להחיל את אותו הרעיון גם על הילד הראשון. כאשר האדם רוצה לבטא את הכרתו שבזכות ברכת הא-ל זכה לבנים, יקריב לו את בנו הבכור, כפי שאכן נהגו עובדי עבודה זרה בפולחן המולך.

אבל תורתנו היא תורת חיים, ושלא כקרבנות של תוצרת חקלאית שהם רצויים ביותר, קרבן אדם הוא עניין "מכוער ביותר". בכל פעם שיש התנגשות בין מצוות הקב"ה לחיי אדם, חיי אדם קודמים (חוץ מהמקרים הידועים), על פי הכלל הגדול של "וחי בהם – ולא שימות בהם". הבחנה זו אינה קיימת בעולם של העבודה זרה, והתוצאה היא העברת הבן למולך.

על רקע זה יש לחזור ולשאול מה יכולה הייתה להיות מטרת הציווי להעלות את יצחק לעולה? התשובה כתובה במפורש בתורה: " וְהָאֱ‑לֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם " (כב:א). דהיינו המטרה הייתה לראות אם אברהם יציית לציוויו. ועדיין יש לשאול – מדוע בחר הקב"ה דווקא את הניסיון הזה לבחינת אמונתו של אברהם בו?

נראה שהניסיון לא נועד לבחון אם אברהם יהיה מוכן לשחוט את בנו האהוב. הלוא כל המקריבים את בניהם למולך היו מוכנים לעשות מעשה כזה. הניסיון היה עמוק הרבה מזה ונגע בשורש האמונה של אברהם בקב"ה.

בתיאורי השיחות הרבות שבין הקב"ה לאברהם אבינו חוזר נושא אחד שוב ושוב כמעט בכל שיחה: לאברהם אין ילדים. הקב"ה הבטיחו כבר בהתגלות הראשונה (בר' יב:א-ב) שיהיה לו בן (" לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ ... וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל "), ובהמשך, גם כאשר אברהם מעלה נושא זה, חוזר הקב"ה על הבטחתו: יהיה לך בן, וממנו יצא עם שלם:

וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (יג:טז); הַבֶּט-נָא הַשָּמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים ... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (טו:ה); וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ (שרה) וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן ... וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (יז:טז); וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם (יח:יח).

והנה אחרי 25 שנים של המתנה וסבלנות מצד אברהם, ואחרי הבטחות חוזרות ונשנות מצד הקב"ה – הנס מתרחש. לאברהם ולשרה נולד בן כאשר אברהם כבר בן 100 ושרה כבר בת 90. לידת יצחק מבשרת המשך למשפחת אברהם אבינו, והבטחת הקב"ה " וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל " עומדת להתגשם. אמונתו של אברהם אבינו במשך השנים הרבות לא הייתה לשווא.

אך עתה, אחרי כל זה בא הציווי הנורא של הקב"ה להעלות את יצחק לעולה, כלומר הבטחותיו של הקב"ה לא יקוימו. כל השנים ניתנה הבטחה אחרי הבטחה, ועכשיו מתברר שהכול היה אשליה. אמנם ישמעאל חי וקיים, אולם בכל ההבטחות הללו היה מדובר דווקא ביצחק, בנה של שרה. ועתה, עם מיתתו של יצחק, יתגלה הקב"ה כמי שאינו עומד בהבטחותיו וממילא אינו דובר אמת.

זהו הניסיון האמתי של אברהם אבינו. מה תהיה תגובתו לצו הזה: האם יתלונן על העוול האישי, על ההבטחה שלא תקוים ועל האשליות שבהן הושלה במשך השנים הרבות? לשון אחר – האם אמונתו של אברהם בקב"ה "תלויה בדבר" – בקיום הבטחתו – או שמא אמונתו של אברהם היא מוחלטת למרות התנהגותו הבלתי-מובנת של הקב"ה?

התשובה ידועה לכולנו. אברהם אבינו היה נכון לקיים את ציווי הקב"ה ללא היסוס, בלי לשאול את השאלות שזועקות לשמים ובלי להתרעם על חוסר המוסריות שבציווי הנורא הזה. זאת המשמעות האמתית של האמונה בקב"ה. כאשר אין מבינים את ציווייו, כאשר ציווייו נראים נוגדים כל מידה של מוסר ואפילו סותרים את מה שאמר הקב"ה בעצמו, ואף-על-פי-כן מקיימים אותם. אכן רק אברהם אבינו מסוגל היה לעבור ניסיון כזה בהצלחה.

יש בתנ"ך דוגמה אחרת לאותו רעיון: ספר איוב. איוב עובר ניסיון באמונתו כאשר הוא סובל סבל חמור ביותר על לא עוול בכפו. איוב הדגיש שוב ושוב בדבריו לשלושת רֵעיו שבאו לנחמו שהוא חף מפשע והוא נענש ללא שום הצדקה, וגורלו נוגד כל קנה מידה של מוסר. אף-על-פי-כן, כאשר פונה אליו אשתו בהצעה " בָּרֵךְ (=קלל) אֱ‑לֹהִים וָמֻת " (ב:ט), עונה לה איוב: " כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי, גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱ‑לֹהִים וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל ?" (ב: י).

הקשר בין הניסיון של אברהם אבינו לניסיון של איוב נרמז ברמז מעניין מאוד. מיד אחרי סיפור העקדה, בסוף פרק כ"ב, מספר הכתוב על הלידות שהתרחשו במשפחתו של אברהם: " וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ " (כב:כ). הנולדים הם: "עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת-בּוּז אָחִיו " (פסוק כא). וכך מתחיל ספר איוב: " אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ ", ובסוף הספר מופיע איש המסתורין, הלוא הוא " אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי " (לב:ב). בשתי מילים אלו – עוץ ובוז, אפשר לראות קשר בין אברהם לאיוב. שניהם עמדו בהצלחה בניסיון הנורא שהעמיד בפניהם הקב"ה – לראות אם יעמדו באמונתם מול ההכרה שהתנהגותו של הקב"ה נוגדת את עקרונותיו הוא.

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר[עריכה | עריכת קוד מקור]

Avot_63.mp4

Avot 63.mp4

(בשבתות שבין חג הפסח וחג השבועות אנו לומדים מסכת מיוחדת המכונה פרקי אבות. מסכת זו כוללת פתגמים רבים העוסקים במוסר, באתיקה ובמידות טובות שעל האדם לאמץ לעצמו. רבים נוהגים להמשיך וללמוד פרקים אלו במשך כל חדשי הקיץ.)

פרק ד' משנה ט': רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:

משנה י רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ (לוֹ) שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ:

אתר פרקי אבות

רבי עובדיה מברטנורא ביאר

המקיים את התורה מעוני - שהוא דחוק למזונות ומתבטל ממלאכתו כדי לעסוק כב בתורה:

המבטל את התורה מעושר - מחמת רוב הממון צריך ליתן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסוק בתורה:

מלכה פיוטרקובסקי: רצון עמוק להיטיב[עריכה | עריכת קוד מקור]

איור מתוך אתר 929 למאמר

מלכה פיוטרקובסקי היא אשת חינוך והלכה, המלמדת במקומות שונים ברחבי הארץ. לסיומו של לימוד ספר שמות באתר 929

אנו זוכים לסיים את לימוד ספר שמות – אשר בפרקו האחרון: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (מ, יז). דווקא בראש חודש ניסן – חודש הגאולה משעבוד מצרים, הושלמה בניית המשכן –המהווה אות ומופת ליכולת הנתינה הייחודית של עם ישראל, בהיענותם של אנשים ונשים, לקריאת משה רבנו: "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה'... וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ... כָּל כְּלִי זָהָב ..." (שמות לה, כא-כד).


דומה שתהליך גאולה פרטית, כמו גם זו הלאומית, לא יכול להתקיים ללא נתינה מכל הלב, איש לרעהו, אישה אל אחותה, וכולם לנכסי הציבור, מתוך רצון לבסס מרכז לאומי, שבו תשרה ההשראה והשכינה.

כך ביטֵא זאת הרב חיים רוזנברג הי"ד שנספה באושוויץ, בקובץ חידושי התורה שכתב, שאותו מצאה בתו ששרדה – גב' רחל הרצל, בין גלי ההריסות, והוציאה לאור. בפירושו להגדה של פסח, מסביר הרב רוזנברג, את הפסוק המסיים את ההפטרה שקוראים בבית הכנסת בשבת הגדול – השבת שלפני החג (שארית חיים, עמ' נה):


"וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים" (מלאכי ג, כד), פירוש: שלבנים יהיה לב טוב לעשות צדקה וחסד. "וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (שם) – להשתוקק ולאהוב את הארץ הקדושה. וכאשר נשיב הלב ולכולנו יחד, יהיה לב טוב לעשות צדקה וחסד, ואהבה נטועה בלבבנו לעלות לארץ ישראל, אז יגאלנו ה'... ונעלה כולנו אל הר בית ציון".


השנה, בהשיאי משואה 'לתפארת מדינת ישראל', זכיתי להימנות על 'חבורת מדליקים ומדליקות' – שלכולם הרצון העמוק לשבח ולהיטיב את המציאות החברתית, הכלכלית, הביטחונית והאישית של העם היושב בציון.

יהי רצון שנזכה לקיום נבואת הזמר: "פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות. פה נחיה ופה ניצור חיי חופש חיי דרור".

ועוד נוסיף ונבקש : "פה תהא השכינה שורה פה תפרח גם שפת התורה", הנביאים והכתובים, על 929 פרקיהם.

עם "עמיתים לטיולים":נופים באגן נחל שקמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

הגניזה הקהירית ממשיכה לספק תגליות[עריכה | עריכת קוד מקור]

(הכתבה ישנה ומצאתי אותה ב"גניזה" שלי)

כתב יד מהגניזה הקהירית 22.png

ד"ר יכין אפשטיין, מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באו"פ כתב בחוברת עדכן מינואר 2012 על התגליות החדשות בהגניזה הקהירית. וזאת, בעקבות השתתפותו בעבודת הענק במסגרת מחקר משותף לאוניברסיטה הפתוחה ולאוניברסיטת חיפה. בין השאר הוא הגיע למימצאים הבאים:

  • "אני חוקר את ספרות האגדה והמדרשים. את עולם האגדה אפשר לחלק באופן סכמתי מאוד לשלושה חלקים: החלק הקלאסי הכולל יצירות שחוברו עד המאה השישית. זה כולל את האגדה התלמודית ואת עולם המדרשים הארצישראליים דוגמת בראשית רבה, שמות רבה, שיר השירים רבה וחבריהם. התקופה השנייה — הקלאסית המאוחרת — היא תקופת התנחומא ילמדנו. הסברה היא שהמדרש הזה הגיע לכלל גיבושו האחרון במחצית הראשונה של המאה השביעית. מדרש תנחומא הוא מדרש שמקורו בארץ ישראל וככזה הוא מבוסס על מחזור תלת שנתי לקריאת התורה, שהיה המחזור הנהוג בארץ ישראל, וזאת לעומת מחזור הקריאה הבבלי, שבו סיימו לקרוא את התורה תוך שנה אחת בלבד, נוהג שהפך בהמשך למקובל בעולם היהודי כולו. עד לגילוי הגניזה היו ידועים שני נוסחים בלבד למדרש תנחומא, וכיום, בזכות הגניזה, יש יחידות מקראיות שלהן כמה וכמה מדרשים מקבילים וכולן מספרות התנחומא ילמדנו. לבסוף יש ספרות המדרשים המאוחרת של הילקוטים, דוגמת ילקוט שמעוני.
  • הנה, לא מזמן עבדתי עם עוזר המחקר שלי על מדרש שהוא מצא, שיש בו רשימה של דברים שמזכירה רשימה מבראשית רבה. המדרש פותח ב'כל שאין לו אישה שרוי בלא...' ומתחילים למנות את הדברים שבהם לוקה אותו איש — בלא טובה, בלא שמחה, בלא ברכה וכו'. בבראשית רבה הרשימה קצרה, יש בה חמישה או שישה עניינים בסך הכול, בעוד שבמדרש שלנו הרשימה ארוכה יותר. "הקטע שעבדנו עליו היה קשה מאוד לפיענוח מבחינת הקריאה. די התקשינו לזהות את המילים, אבל אט אט הדברים התפענחו ותוך כדי כך ניסיתי לגלות את הסדר, או את ההיגיון של הדברים. והנה בעודי קורא את הדברים בקול, אני פתאום רואה: 'החסרונות' ברשימה מסודרים בסדר האל"ף־בי"ת, ולא רק על פי האות הראשונה אלא גם על פי האות השנייה (נאמר — שרוי בלא עושר, בלא עזר, בלא עטרה).
  • ד"ר אפשטיין: "כל דבר שאנחנו מסיימים למיין, אנחנו מעלים לרשת, כרגע למאגר פרטי, שבעתיד ייפתח לעיני רבים. ההערכה היא שמספר הקטעים בגניזה הגיע לכ־300 אלף קטעים. 'קטע' יכול להיות חיבור של עשרות עמודים או פיסת מגילה של שני ס"מ על שני ס"מ. הכול כבר צולם והועלה לרשת מטרת פרויקט פרידברג היא להגיע לכך שעד שנת 2014 יקוטלגו 99 אחוז מהחומרים הפזורים היום בכל העולם וימוינו בצורה מספקת (כלומר, תיאור מפורט של תוכן הקטע, ניתוח ראשוני של הטקסט וסיווגו כמדרש, פיוט, שטר, כתובה וכיוצא באלה). "הטכנולוגיה מאפשרת היום דבר שבעבר הלא רחוק היה בגדר חלום והוא לנסות לחבר באופן וירטואלי באמצעות המחשב קרעי קטעים שיכולים להימצא משני צידי האוקיינוס. המחשב אמור לזהות אם הם שייכים לאותו כתב יד, או לא. מכיוון שרוב הקטעים בגניזה הם קרעים, ברור עד כמה חשובה היכולת הזאת של המערכת וכמה היא תורמת לקידום המחקר. "נכון להיום המערכת מסוגלת לחבר שני קטעים של אותו כתב יד בדיוק של 60 אחוז, שזה לגמרי לא רע (לעומת העין האנושית שמגיעה לזיהוי של 90-80 אחוזים). זאת בהתחשב ברווח העצום שאתה מרוויח בחינת הזמן, כי בעוד המחשב מחבר בין קטעים ומשווה ביניהם בשברירי שנייה, אדם היה משקיע בכך עבודה של שנים. כדי לוודא שקטעים שזוהו על ידי המחשב אכן מתחברים, כל מה שנותר לעשות הוא קרוא כמה שורות ומיד יודעים".

סיאטל ב-360 מעלות[עריכה | עריכת קוד מקור]

Seattle 360 degree.png

(מאתר הצילום)

ממוקם בצפון מערב המדינה, סיאטל היא אחת הערים הגדולות ביותר של ארה"ב. השם הראשון שלה, שניתן רק לאחר הקמתה בשנת 1851, היה "עתיד ניו יורק", אבל זה לא מקל. בקרוב העיר הוחלפה לאחר ראשי יוצא דופן של האינדיאנים המקומיים. חוץ מזה יש סיאטל רבות כינויים חיים לא רשמיים: אחד מהם, "אמרלד סיטי", מתייחסת לעובדה שהעיר מוקפת יערות מים וירוקים. באופן לא רשמי זה נקרא גם "שער אלסקה" ואת "גשם העיר"; את הכינוי "Jet City" הופיע בשל ההשפעה של חברת בואינג, שנוסדה כאן. סיאטל ממוקמת בין Puget Sound, זרוע של האוקיינוס ​​השקט, במערב ובאגם וושינגטון למזרח. זה נחשב כי סיאטל, כמו גם רומא, שוכנת על שבע גבעות כוללים גבעת הקפיטול. עד עכשיו העיר גדלה רחבה ושטחה כוללת יותר הרריים שיוצרים את המראה הייחודי של הנוף.

התכונה הבולטת ביותר של סיאטל ושל כל צפון מערב חוף האוקיינוס ​​השקט היא חלל מחט המגדל נבנה בסגנון עתידני. זה חלק ממרכז סיאטל נוצר במקור לצורך היריד העולמי של שנת 1962. להיות 184 מטר ויש להם המשקל של 9 טון 550, המגדל מצויד עם 25 ברקים-מוטות, כך שהוא יכול לעמוד בסערות של עד 320 קילומטר / שעה ורעידות אדמה של עד 9.1 גודל. מבני תחרה לתמוך "הצלחת המעופפת" בגובה של 159 מטרים. זה מרפסת התצפית ש, כמו גם הנופים שלנו, מאפשר לצפות בכל סיאטל, פארקים, האגמים והרים.

במקביל מחט החלל הוא לא הבניין הגבוה ביותר בעיר. מאז 1985 מרכז קולומביה, גבוה בניין 76 קומות ו- 284 מטרים, קיבל מעמד זה; הבניין השני הגבוה ביותר הוא גורד השחקים "1,201 השדרה שלישית" שנקרא בעבר וושינגטון מיוצ'ואל. יש הרבה בניינים גבוהות קומות אחרות בסיאטל, אבל כמה בניינים נמוכות קומות הם לא פחות מעניינים. אחד מהם, למשל, הוא שוק פייק פלייס ממוקם בקצה גבעה תלולה; זה הוא אחד משווקי היבשת העתיקים ביותר בארצות הברית. כאן ניתן לא רק לקנות משהו, אבל יש גם זמן טוב בבית קפה נעים או ליהנות מהופעות של האמנים המקומיים. אנשים משתמשים במעליות ומדרגות כדי לעבור בין הרמות של השוק. הסכום הממוצע של אנשים שאתם מבקרים פייק פלייס מרקט שנה הוא בסביבות עשרה מיליון בני אדם.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.