Family Wiki
Advertisement

מייל יומי בנושאים: יהדות, ארץ ישראל, התפוצות ועוד... מס.66 יום ראשון, כ"ד אדר תשע"ה - 15 במרץ 2015

תמונת היום - אגם המים המלאכותי בתל אפק - באתר בו נבעו מעינות הירקון

חג הפסח: למה מקובל לשתות בליל הסדר יין אדום[]

בוס יין אדום - הועלה על־ידי Aka - הויקיפדיה העברית

(בעקבות שיעורו של הרב מרדכי ברלין במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים)
מקובל לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר. נהוג לשתות יין, לא מבושל ולא מיץ ענבים (בלית ברירה, בעיקר מסיבות בריאות, יהיה נכון גם לשתות מיץ ענבים) ובנוסף לכך מדוע יש עדיפות ליין בצבע אדום ?

מצאנו בשולחן ערוך:"מצוה לחזור אחר יין אדום (אם אין הלבן משובח ממנו) (סימן תע"ב ):

בתלמוד ירושלמי מובא(פ"י, ה"א): " אמר רבי ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שנאמר "אַל-תֵּרֶא יַיִן, כִּי יִתְאַדָּם" (משלי,כ"ג, ל"א). מכאן מסיק הרמב"ן (בבא בתרא צז, ע"ב, והביא דבריו בשו"ת הרשב"ץ ח"א סי' פה ובכה"ח סי' תעב סקע"ט.) שיין לבן פסול בין לארבע כוסות ובין לקידוש. הרוקח (רפג, עמ' קנ"ב). מביא ראיה מהבבלי בנזיר (ל"ח, א') שם הגמרא מונה עשר רביעיות, דהיינו הלכות שבהן יש צורך בשיעור של רביעית, וביניהן היא מונה ארבע כוסות של פסח ולכן צריך יין אדום לארבע כוסות. ( המקורות נלקחו ממצות ארבע כוסות/ הרב שמואל זעפרני ראש ישיבת המאירי

וכן "יין אדום זכר לדם" (שולחן ערוך תע"ג): זכר לדם מילה ולדם פסח ולדם התינוקות, שנשחטו במצרים.

במקרים אחדים נהגו בגולה להימנע משימוש ביין אדום בשל החשש ל"עלילת דם".

הרב ישראל רוזן כתב בעלון "שבת בשבתו":
מצוה מרכזית בליל הסדר היא שתיית ארבע כוסות. שתיית יין היא ממאפייני החגיגיות והטקסיות, כנראה בכל התרבויות. 'הסבה דרך מלכות' בפסח מחייבת יין, וממגילת אחשורוש למדנו: "ויין מלכות רב כיד המלך" (אסתר א,ז). אכן, היין מרבה שמחה ("ויין ישמח לבב אנוש"; תהלים קד,טו), אך גם מרבה הוללות, כדרכן של משתאות (וגם זה ממגילת אחשורוש למדנו). שתיית יין הלכתית, בליל הסדר ובשאר ברכות על הכוס, מחייבת 'כדי רביעית', שהוא שיעור... שכרות. כך אמרו במסכת נזיר (לח,א): "ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית. שתה רביעית יין אל יורה. שתה רביעית יין ונכנס למקדש - חייב מיתה" (משום שכרות). ואכן, תמיהה גדולה היא, מה עניין מצאה תורה (או חכמים) בכוס-של-שכרות לקידוש ולהבדלה של שבת, בשתיית 4 כוסות בפסח, בברכות אירוסין ונישואין על היין וכיו"ב?

והוא מסכם - כמדומה שמעולם לא פגשנו בשיכורי ליל הסדר, ולא נתקלנו באבדן דעת בסעודות ובהתוועדויות של מצוה, גם אם נמזג בהן יין לרוב, ואפילו וודקה בהכשר חב"ד. אדרבה, ההתבסמות לשם מצווה משילה מן האדם את לבושו החומרי וחושפת את פנימיותו הרוחנית, החצובה מעולם הקדושה. חריגה היא שתיית פורים, "לבסומי עד דלא ידע" ואין כאן מקומה. אכן, צאו ושמעו את דברי התורה הבוקעים משותי-שוטי-פורים בישיבות ובחבורות-קודש; במקום דברי הוללות וניבול פה תשמעו ניצוצות של אמרות קודש ורסיסי עומקא דליבא.

על מנהג מיזוג היין ראו מאמרו של פרופ' זהר עמר
"כבכל פסח, נשב כולנו בליל הסדר סביב השולחן ונקיים את מצוות שתיית ארבע כוסות. בימינו, רבים מתקשים לשתות ארבע כוסות של יין, ובמקום זה שותים ארבע כוסות של מיץ ענבים. יש שמערבבים יין בתירוש, כל אחד לפי טעמו, הרגשתו וכושרו הבריאותי.

מנהג מזיגת היין במים נזכר רבות בספרות חז"ל, ובקרב לומדי התורה מקובלת ההנחה שהדבר נובע מכך שהיין של אבותינו היה חזק יותר מהיין שלנו. מה מקור הנחה זו, והאם הדבר נכון מבחינה מציאותית? מהו התקן ההלכתי ליין, ומה שיעור המזיגה במים שאיתו ניתן לצאת ידי חובה? לקריאת המאמר במלואו הקש כאן

כך אמור יהודי לנהוג על פי הלכות משא ומתן[]

  1. מוכר וקונה שסיכמו ביניהם על מכירת חפץ מסוים, ועדיין לא עשו קנין המועיל, אבל נתן הקונה חלק מהכסף, או שעשה סימן על החפץ שהוא מכור לאותו אדם, אם אחד מהם חוזר בו - לא נהג מנהג ישראל, ובית דין אומרים עליו 'מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'. (קצש"ע ס"ב).
  2. וראוי לאדם לעמוד בדיבורו, אפילו אם לא נתן הקונה מעות כלל, ואפילו שלא עשו שום סימן על הדבר הנקנה, אם כבר סיכמו את המחיר ביניהם - אין ראוי לאחד מהם לחזור, ומי שחוזר בו הרי הוא 'מחוסר אמנה', ואין רוח חכמים נוחה ממנו, כי ראוי לאיש ישראל לעמוד בדיבורו. (שם)


החכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה (ויקרא רבה) © כל הזכויות שמורות, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.

על גלוסקמה של אריסטון מאפמידאה בסוריה, המוזכר בתלמוד שהתגלתה בירושלים[]

גלוסקמאות במוזיאון הכט בחיפה

גלוסקמה של אריסטון מאפמידאה מסוריה, המוזכר בתלמוד שהתגלתה בירושלים. גלוסקמה היא תיבה קטנה שמשמשת לקבורה משנית, ומטרתה לשמש כמקום מנוחתם האחרונה של שיירי שלד האדם לאחר שהבשר כלה, שנתגלתה בנחל קדרון בירושלים, ליד מנזר חקל-דמא. המערה נסגרה ומיקומה המדוייק אינו ידוע.

הרב יצחק לוי, ר"מ בישיבת הר עציון, הביא עלון תורני לכבוד שבת קודש פרשת ויקהל-פקודי תשע"ה, בשבת בשבתו סקר את נושא אתרי הקבורה בירושלים והצביע על כך כי הנחלים המקיפים את ירושלים שימשו בתקופות קדומות כמקום קבורה הן בימי הבית הראשון והן בימי הבית השני.

וכך הוא כתב:"כך ראינו בנחל קדרון את המצבות הקדומות בימי הבית הראשון בכפר השילוח (המכונה "קבר בת פרעה" וקבר "...יהו אשר על הבית") ובימי הבית השני (יד אבשלום, קבר זכריה ומערת בני חזיר) בחלקו המזרחי של הנחל, וקבר שמעון הצדיק והסנהדרין הקטנה בימי הבית השני בחלקו הצפוני של הנחל. בחלק הצפוני של הנחל האמצעי (הטוירופיאון בימי הבית השני) פגשנו מערות קבורה מפוארות ביותר מימי הבית הראשון ומצפון להן, בתוואי הנחל, את קבר הלני המלכה. מצפון לתוואי הזה עסקנו בגבעת המבתר, במערת אבה הכהן.

בגליון השבת הוא מספר על ארון קבורה, אשר בעליו מוזכר בתלמוד. הנה האזכור

Cquote2.svg "וּמְבִיאִין בִּכּוּרִים מִדִּבְרֵיהֶם מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג וּמִסּוּרְיָה, שֶׁהַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָה כַּקּוֹנֶה בִּירוּשָׁלַיִם" - כך שנינו (חלה ד, יא): "אריסטון הביא בכוריו מאפמיא (שם מקום בסוריא) וקבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים". אמנם רבי יוסי הגלילי חולק וסובר ש"אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש" (משנה ביכורים א, י), אך אין הלכה כמותו (פיהמ"ש שם). המפרשים (רדב"ז, כסף משנה) מבארים שלדעת הרמב"ם התנאים נחלקו רק על החיוב מדאורייתא, אך כולם מודים שמדרבנן חייבים להביא גם מעבר הירדן.

יש שהבינו מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (ביכורים א, י עיי"ש) שמקומות אלו חייבים מן התורה. כך נראה גם מדברי הרמב"ם בספר המצוות (עשה קכה): "שצונו להוציא הביכורים ולהביאם למקדש... ולא יובאו אלא מפירות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן ומשבעת המינין לבד" - הרמב"ם כלל בסקירה אחת את ארץ ישראל יחד עם סוריא ועבר הירדן ולא חילק ביניהן. וכך מפורש גם בספר החינוך (צא): "ונוהגת בזמן הבית בזכרים ובפירות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן, אבל לא בפירות חוצה לארץ

Cquote1.svg

מאיר שמשוני - ישיבת ההסדר ברכת משה - מעלה אדומים

הרב יצתק לוי כתב על המערה:
במחקר, אין שם מפורש למערת קבורה זו, שבשונה ממערות רבות באזור נחפרה בצורה מסודרת. קראנו לה בשם זה מפני שאחד הממצאים המרגשים שנמצאו בה הוא כתובת על גבי אחת הגלוסקמאות המזכירה את שמו של אריסטון מאפמיאף המוזכר במסכת חלה כפי שראינו לעיל.

בשנת 1989, בפינה הדרומית מזרחית של גיא בן הינום, מעט לפני המפגש של הגיא עם נחל קדרון נתגלתה מערת קבורה מפוארת ביותר מימי הבית השני. התברר כי המערות שנחשפו נשתמרו בשלמותן על תכולתן המקורית מזמן בית המקדש השני.

במערות שנתגלו חדרי קבורה רבים ובהם ממצאים רבים: כוכים, גלוסקמאות, עשרות נרות חרס וכלי זכוכית.

מן הכניסה מעבר לעוד שני חדרים, משם מעבר למערה אחרת בה ארבעה חדרי קבורה ומשם לעוד מערה. כאמור, כל המערות נמצאו שלמות על ממצאיהן כולל ארונות קבורה, גלוסקמאות, כלי חרס וכלי זכוכית רבים וכן תכשיטי זהב מנשים. המקום מתאפיין באיכות חציבה גבוהה, בעיטורים מקוריים שנשתמרו בקירות, בדלתות אבן מקוריות במעבר בין החדרים השונים. כמו כן נמצאו לוחות האבן המקוריים שסגרו את פתחי המערות.

לא הצליחו להוציא את הסרקופגים בגלל כבדותם והם הושארו במערה. מן המערה הוצאו עשרות גלוסקמאות ועליהן כתובות.

בתחילה חשבו כי אלו מערות מפוארות של משפחות מיקירי ירושלים. לאחר פיענוח הכתובות התברר כי זו אחוזת קבר מפוארת של שלוש משפחות יהודיות שמוצאן מסוריה ומלבנון. משפחות אלו עלו לארץ במאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים, התיישבו בירושלים, שם קבעו את אחוזת הקבורה המשפחתית וקברו בה במשך שלושה או ארבעה דורות.

אולפני אתרוג: על התנחלות יצהר[]

יצהר_משיבים_ליאיר_לפיד

יצהר משיבים ליאיר לפיד

הוצאנו סרטון תגובה לקמפיין ה'התנחלויות המבודדות' של יאיר לפיד, וכנגד השקר בטענה ש "הכסף נמצא בין יצהר לאיתמר".

יצהר הוא יישוב דתי-תורני בגב ההר בשומרון, מדרום לשכם. היישוב הוקם בכב באב ה'תשמג (1 באוגוסט 1983) כהיאחזות נחל שנקראה רוגן (כעקיצה לרונלד רייגן שקרא יום קודם להקפאת ההתנחלויות‏‏)‏ ואוזרח ביח בתמוז ה'תשמד (18 ביולי 1984) על ידי גרעין משפחות שהקים במקום יישוב קהילתי. משמעות שמו עצירת שמן בלשון התורה. היישוב שוכן על פסגת רכס סלמן אל-פרסי (הר צלמון), שגובהו 818 מטר, ומפסגתו תצפית מרהיבה מחיפה שבצפון ועד אשקלון בדרום.

התושבים משתייכים לציבור החרדי לאומי, ולחלקם קשר עם חסידויות חבד וברסלב. בעקבות נטישתו של קבר יוסף בשכם עם תחילתה של אינתיפאדת אל-אקצה עברה ישיבת עוד יוסף חי ששכנה בו ליישוב יצהר. בראשות הישיבה עומד הרב יצחק שפירא, וכנשיא מוסדות הישיבה מכהן הרב יצחק גינזבורג. כמו כן, פועל ביישוב כולל ללימודי רבנות בראשות הרב דוד דודקביץ' רב היישוב. ביצהר תלמוד תורה בן פורת יוסף בו לומדים מרבית ילדי היישוב.

ליצהר 8 שכונות נלוות מלבד מרכז היישוב: מצפה יצהר, גבעת להבה (המזרחית), תקומה (גבעה 725), חוות השקד, הנחלה, שלהבת, שלהבת י-ה ומגד שמיים.

ביצהר מתגוררות כיום (תשעג) 200 משפחות.

סיור באגן נחל שורק עם עמיתים לטיולים[]

סיכום ​ריצת לילה לאור הירח בנחל שורק עם עמיתים לטיולים. הריצה התקיימה במוצ"ש פרשת כי תשא, ט"ז אדר תשע"ה (7.3.15) בהובלת ​עודד אנוקוב ​

הפסטיבל השנתי נבי רובין. צולם מראש המינרט לכיוון צפון

נבי-רובין הוא שמו של אזור בשפך נחל שורק, מקום קבורה וכפר בדואי שהוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20. הכפר נקרא על שם הקבר נבי רובין שיוחס במסורת הערבית לראובן בן יעקב, אף על פי שהיסטוריונים אחדים טוענים כי הקבר הוא בעצם קברו של שיח' ערבי. הכפר היה שייך לנפת רמלה מחוז לוד (1945), שטחי אדמותיו היו 31,002 דונם ובשנת 1945 מנה 1,420 נפשות[1]. במהלך מלחמת העצמאות ב-1 ביוני 1948 נכבש הכפר על ידי חטיבת גבעתי.(הויקיפדיה העברית)

  1. ‏נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 150.

שלוש סוגי דרכים בגן הלאומי אפק[]

בגן הלאומי תל אפק ניתן להבחין באופיין של 3 דרכים:

  • הקארדו הרומאי - הרחוב הראשי של העיר. הרחוב מרצף באבנים גדולות מסותתות היטב, מתאימות למרכבות, לבעלי חיים ולבני-אדם (בפומפי התגלו גם מדרכות וכן מתקני ניקוז מי גשמים). מדרום למצודה נחפרה חלק מהעיר הרומית-ביזנטית אנטיפטריס, ונמצאו בה קרדו, חנויות שלצדו, חווילה מרוצפת פסיפס וכיכר העיר. ממערב לתל נמצאים שרידי האודיאון – מבנה רומי דמוי תאטרון קטן שנועד למופעי מוזיקה (מעלון ההסברה).
  • הדרך העות'מאנית - כ-2 מטר מעל הקארדו (שכבות שהצטברו במשך כאלפיים שנה). רק אבני השוליים נראים היטב. שימשו יותר לתחבורה, מאשר לבני העיר. על פסגת התל נבנתה בשנים 1574-1572 המצודה העות'מאנית פינאר באשי, ששרידים בולטים מאוד מחומתה וממגדליה ניצבים על התל עד היום; חומותיה הקיפו את האקרופוליס הקדום של אפק. המצודה רבועה ולה ארבעה מגדלי פינה, שלושה מהם רבעים ואחד מתומן. הכניסה למצודה היתה בשער עקיף, שהיה במרכז הצד המערבי. בניית המצודה העות'מאנית, ששטחה כ-8 דונם, גרמה להרס ולפגיעה בשכבות הקדומות של התל בעת עבודות ההכנה לבנייתה. המצודה היתה הבסיס העות'מאני העיקרי לפיקוח על הקטע של דרך הים בין רכס הכרמל לעזה. בעת מסע נפוליאון נרשמה המצודה במפת ז'קוטן כמצודה חרבה ועזובה. במשך זמן מה במאה ה-19 שכן בה הכפר הקטן עוג'ה.המקור
  • הכביש המנדטורי - עשוי מאספלט, על יסודות מוצקים, שכללו שכבות אחדות של אבן. מצבו מצויין למרות שעברו מעל ל-70 שנה מאז שנסלל. ממזרח לראש התל מבנים וברכות מבטון השייכים למפעל המים המנדטורי ששאב מים מהירקון כדי להובילם לירושלים. (מעלון ההסברה)


צולם במסגרת מפגש של עמיתים לטיולים שנערך ביום 13 במרס 2015

חשיפה: מבצע "אדר" כניסה לא ידועה למעמקי מערת המכפלה -אדר תשל"ג ( 1973)[]

הפרוטוקול

מבצע 'אדר' התקיים שנים אחדות אחרי כניסתה של מיכל ארבל (אך עוד בטרם התפרסמה). כאמור, היוזמה הייתה של אלוף פיקוד המרכז, אלוף רחבעם זאבי, בידיעת אלוף שלמה גזית, מתאם הפעולות בשטחים ואלוף רפאל ורדי, מפקד אזור יהודה ושומרון ובהשתתפותם. המבצע יועד למטרת מחקר והוספת ידע על האתר החשוב, המרתק והבלתי ידוע – המערה הפנימית. סגן אבנר צדוק, קצין מילואים בחיל השריון וסטודנט להנדסת תעשיה וניהול, נבחר למשימה זו עקב ממדי גופו הצנומים. יכולתו להיכנס למערה נבחנה ימים אחדים לפני המבצע, כאשר הוא זומן למחנה "צריפין" והתבקש להיכנס לצינור פח בקוטר השווה לקוטר הכניסה למערה, במתקן שנבנה במיוחד לצורך זה.

בתכנון המבצע השתתף קצין במערך המודיעין של פיקוד מרכז, דני בר מעוז, שהיה חברו מילדות של אבנר צדוק; הוא הזמין אותו להשתתף במשימה המיוחדת והסודית. לאחר שעבר את "מבחן הקוטר", עבר אבנר השתלמות מזורזת בצילום. במועד שנקבע – הלילה בין י' ל-י"א באדר – נסעה המשלחת לחברון. בנוכחות שלשת האלופים – זאבי, גזית וורדי - הוכנס דניאל לתוך "פתח הנרות", ב"אולם יצחק" במערת המכפלה, כשהוא לבוש בבגד ים בלבד, ומרוח בגריז כדי להקל על המעבר. אחריו הורד פנימה ציוד הצילום. הוא עבר בכל החללים התת-קרקעיים שאליהם אפשר היה להיכנס וצילם אותם. הוא אינו זוכר ממצאים מיוחדים, מעבר לאלו שהתגלו בכניסות האחרות. כשסיים, הועלה חזרה וחומר הצילום הועבר לפיקוד המרכז, שם הוא טמון עד היום.

לאחר כמה ימים הוזמנו כל הנוכחים לסעודה במסעדת "חצילים" בת"א. בסיום הסעודה חתמו כולם על דף נייר, שבראשו כתב האלוף רחבעם זאבי "מבצע אדר".

אמנם, הצילומים והפרטים השונים שהתגלו במבצע זה נשארו חסויים עד היום, אך העובדה שמבצע כזה התקיים – עובדה הרואה אור כאן לראשונה – ראויה להיזכר בין הסיפורים המרתקים על מחקר מערת המכפלה.

Advertisement