Family Wiki
Advertisement

הארבע המדברי מסודן Copulating desert locust, Schistocerca gregaria, photographed near Aiterba on the Sudanese Red Sea coast. צילם:Christiaan Kooyman 2007

מכת הארבה היא המכה השמינית שהקב"ה מכה את העם המצרי. וכך היא תוארה בפרשת בא:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַה' נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה. וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן. וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם. וְעַתָּה, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ, לַה' אֱלֹהֵיכֶם; וְיָסֵר, מֵעָלַי, רַק, אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה. וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-ה'. וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ-יָם, חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת-הָאַרְבֶּה, וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף: לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם. וַיְחַזֵּק ה', אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.(ספר שמות, י', י"ב-כ')

יחודיות המכה[]

במכת הארבה יש קווים אופיניים:

  • כמו באחדות מן המכות אין הזהרה על הצפוי.
  • לכאורה "אירוע טבעי" - הארבה פןלש מן המדבר לארץ מרעה, עם זאת "כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן."
  • הסיום, גם טבעי, רוח ים נושאת את הארבה.
  • פרעה מבקש כי יתפללו עליו להסרת המכה ובכל זאת "וַיְחַזֵּק ה', אֶת-לֵב פַּרְעֹה"

מדרש רבה מציין את הסגולות הבאות של המכה:

  1. ... למה הביא עליהן מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים. לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל...
  2. ויהפך ה' רוח ים מהו לא נשאר ארבה אחד אמר רבי יוחנן כיון שבא ארבה שמחו המצרים אמרו נקבוץ ונמלא מהם חביות אמר הקדוש ברוך הוא רשעים במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים מיד ויהפך ה' רוח ים חזק מאד זה רוח מערבית וישא את הארבה וגו' מהו לא נשאר ארבה אחד אפילו מה שהיו בקדירות ובחביות מלוחות פרחו והלכו להם ויחזק ה' את לב פרעה:

על הארבה[]

זכריה ישע דורי כתב בדף שבועי בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן על מכת הארבה ותיאר את אופיו של החי:
החרקים שאליהם משתייך הארבה מונים יותר ממיליון מינים נפוצים ברוב כדור הארץ, משום שהם יכולים להסתגל לכל אזור אקלים. עיקר הנזקים בחקלאות נגרמים על ידי החרקים, גם אם יש ביניהם המועילים לה. פעילות החרקים, וביניהם הארבה, מותנית בחום הסביבה. חום גופם אינו קבוע, ופעילותם גדלה עם עלות טמפרטורת החום עד 40 מעלות. הרבייה נעשית על ידי הטלת ביצים שמהן בוקעים זחלים. נקבת הארבה הנודד מטילה שלוש עד חמש הטלות בעומק קרקע לחה, ובכל הטלה כ 50- ביצים. כשיורדים גשמים מוקדמים שמתווספים לגשמי הקיץ מוטלות כ 150- ביצים שבוקעות לאחר כחודש ימים. עם ריבוי הפרטים גדלה הצפיפות והמזון מתמעט, ובשל כך מתחילה הנדידה.


דימויים המיוחסים לארבה[]

ישע דורי המשיך את התיאור:
"שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ" (יואל א:ו); "כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן" (שם ב:ד). ובמדרש (מדרש הגדול שמ' י:יז): דאמר רבי נחמיה ארבעה עשר דברים נאמרו בארבה:

  1. פיו סתום שאילו לא היה סתום אין כל בריה יכולה לעמוד לפניו,
  2. רוקו ממית ומיבש...
  3. שיניו שיני ברזל
  4. קרניו דומות לקרני השור
  5. כפיו דומות לכף האריה,
  6. עיניו דומות לסלעם,
  7. כנפיו דומות לכנפי הנשר
  8. צווארו דומה לצוואר הסוס.
  9. לבו דומה ללב האדם,
  10. גבו דומה לגב הנחש,
  11. ירכותיו דומות לירכתי גמל,
  12. שוקיו דומה למסר (מסור),
  13. לבושו דומה לסרק (=צבע אדום).
  14. כתוב חי"ת על לבו מפני שהוא חילו של מקום שנאמר: "חֵילִי, הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי, בָּכֶם" (יואל ב:כה).

הדימויים הללו נועדו להעצים את יכולתו של הארבה בהשחתת היבול ואת היותו מתאים לשמש כחילו של ה'.

בהמשך הוא תיאר הנדידה. ולבסוף את מהות המכה

מכת הארבה[]

במכת הארבה הכיר פרעה בחטאו וביקש "וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת- הַמָּוֶת הַזֶּה", כי בהשמדת כל מקורות המחיה ייגרם רעב בארץ. משקל חגב אחד בוגר הוא כשני גרמים, ובמעוף אחד אוכל החגב כמחצית ממשקלו. נחיל חגבים באוויר מונה כמאה מיליארד פריטים, שמשקלם הכולל כ 200,000 טונות! להקה כזאת יכולה להשמיד כ 100,000- טונות של יבול בזמן קצר מאוד! מכת ארבה לפרטיה תוארה אצל הנביא יואל (א:א'-י"א):
דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה, אֶל-יוֹאֵל בֶּן-פְּתוּאֵל. ב שִׁמְעוּ-זֹאת, הַזְּקֵנִים, וְהַאֲזִינוּ, כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ; הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם, וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם. ג עָלֶיהָ, לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ; וּבְנֵיכֶם, לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם, לְדוֹר אַחֵר. ד יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה, וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק; וְיֶתֶר הַיֶּלֶק, אָכַל הֶחָסִיל. ה הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ, וְהֵילִלוּ כָּל-שֹׁתֵי יָיִן; עַל-עָסִיס, כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם. ו כִּי-גוֹי עָלָה עַל-אַרְצִי, עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר; שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה, וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ. ז שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה, וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה; חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ, הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ. ח אֱלִי, כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת-שַׂק עַל-בַּעַל נְעוּרֶיהָ. ט הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ, מִבֵּית יְהוָה; אָבְלוּ, הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי, יְהוָה. י שֻׁדַּד שָׂדֶה, אָבְלָה אֲדָמָה: כִּי שֻׁדַּד דָּגָן, הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ אֻמְלַל יִצְהָר. יא הֹבִישׁוּ אִכָּרִים, הֵילִילוּ כֹּרְמִים, עַל-חִטָּה, וְעַל-שְׂעֹרָה: כִּי אָבַד, קְצִיר שָׂדֶה. יב הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה, וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה; רִמּוֹן גַּם-תָּמָר וְתַפּוּחַ, כָּל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ--כִּי-הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן, מִן-בְּנֵי אָדָם.

הפולשים בעלי הכנף אינם מסתפקים בעלווה ובפרי אלא מגרדים את קליפת הצמח ומשליכים אותה. הנזק הוא הרסני כפי שנאמר גם בדברי הקללה שבתוכחה: "זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה כָּל-עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל" (דב' כח:לח- מב). הארבה ונזקיו משמשים דימוי לפלישות שוכני הישימון אל הארץ הנושבת: "וְהָיָה אִם- זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק... וְעָלוּ עָלָיו... וּבָאוּ כְדֵי-אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ" (שופ' ו:ג, ה). וכן: " כּרְתוּ יַעְרָהּ... כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר" (יר' מו:כג). נראה שהיה חשש תמידי בארץ ממכת ארבה. שלמה המלך אומר בתפילתו בעת חנוכת המקדש: " רָעָב כִּי-יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי-יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה, כִּי יָצַר-לוֹ אֹיְבוֹ, בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו--כָּל-נֶגַע, כָּל-מַחֲלָה. לח כָּל-תְּפִלָּה כָל-תְּחִנָּה, אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל-הָאָדָם, לְכֹל, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל--אֲשֶׁר יֵדְעוּן, אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ, וּפָרַשׂ כַּפָּיו, אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה (מל"א ח:לז- לט). אכי"ר

מהיכן הגיע הארבה[]

מאת: דר' יצחק מייטליס

במכת הארבה מופיע כי הארבה מגיע על ידי רוח קדים. היכן הוא הקדים? במקרא מקובל לומר שזה כיוון מזרח כי האדם היה פונה לשמש. אולם, לא סביר כי הארבה הגיע מהמזרח שהרי ידוע לכל כי מקורו מסודן הדרומית למצרים.

נאמר בפרקנו כי מכת ארבה הגיעה על ידי רוח קדים. מהי "רוּחַ הַקָּדִים"? רס"ג מסביר כי מדובר ברוח מזרחית, וכך גם מפרש גם רש"י על אתר. האבן־עזרא מסביר באופן דומה, אך מוסיף: ונקרא "קדים" בעבור שהוא נקדם בפאות, כי משם תחל השמש לזרוח. על כן נקרא מערב "אחור", כמוהן "קדם אהלך ואיננו ואחור ולוא אבין לו" (איוב כג ח). על פי האבן־עזרא מגיעה המילה "קדים" מלשון "קדם" או "מוקדם", שכן במזרח מופיעה לראשונה השמש.

למרות אחדות דעים זו, פרשנות זו אינה תואמת את המציאות המוכרת לנו. ידוע כיום כי הארבה מקורו בסודן, ועל כן רוח מזרחית איננה יכולה להביא אותו למצרים, הנמצאת מצפון לסודן. הרוח היכולה להביא את הארבה למצרים צריכה להיות דווקא רוח דרומית. מהי אם כן אותה "רוּחַ הַקָּדִים"?

נראה שלגבי המצרים לא היה מקום זריחת השמש הכיוון העיקרי אלא דווקא הדרום, שכן מקור החיים העיקרי של מצרים היה הנילוס שמקורותיו בדרום. הגאות של הנילוס הייתה האירוע החשוב ביותר בכל שנה, שכן ללא גאות הנהר אין יכולת להשקות את השדות ולהחיות את מצרים.

אם כך, רוח הקדים מבחינת המצרים היא רוח דרומית. ואכן, רוח זו שכיחה באביב, התקופה המדוברת, והיא ככל הנראה זו שהביאה את הארבה למצרים מאזור סודן. אם נדייק בדברי הפרשנים, נמצא כי ספורנו הוא היחיד מבין הפרשנים המסורתיים שלא קיבל את הדעה שרוח קדים היא רוח מזרחית, ועל כן פירש: "על ארץ מצרים בארבה — בצד הארבה, והוא הדרומי, כמו מצוה לארבה שיבא" (שמות י יב). על אף שאין הוא מתמודד עם פירוש המילים "רוּחַ הַקָּדִים", נראה כי להבנתו הארבה בא מדרום. ייתכן כי הספורנו ביסס את שיטתו על הפסוק בתהלים על אודות השלו, ממנו ניתן ללמוד שלעתים "קדים" משמעותו "דרום": "יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן" (תהלים עח כו).

למעשה, עיון נוסף בדברי רש"י מלמד שאף הוא נאלץ להתמודד עם התמיהות שהעלינו, שכן אין הוא כותב שהארבה בא ממזרח אלא שהרוח המזרחית היא שדחפה את הארבה למצרים: "לפי שבא כנגדו, שמצרים בדרומית מערבית הייתה". באופן כזה נשאר רש"י נאמן לדעה המקובלת כי רוח קדים היא רוח מזרחית על אף שהארבה הגיע ככל הנראה מהדרום.

כזכור, מכת הארבה מסתיימת לאחר תפילתו של משה כאשר הקב"ה משנה את הרוח למערבית: "וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם" (שמות י יט). על גבי רוח זו נישא הארבה מזרחה לים סוף, וככל הנראה הכוונה היא למפרץ סואץ הממוקם ממזרח למצרים. אמנם לדברינו ניתן היה לומר כי ימה פירושה צפונה לכיון ים התיכון.

נערך על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע בהוצאת מגיד

התקפות ארבה בתולדות ארץ ישראל[]

(מהויקיפדיה העברית)

להקת ארבה בשדות רחובות, 1915

להקת ארבה בקיבוץ סעד, 1955

להקת ארבה המדבר אשר חדרה ארצה במהלך חודש נובמבר 2004

ב-1827 תואר רעב בארץ ישראל עקב ארבה: "הכביד חרפת רעב, שאשתקד עלה הארבה ויכס את עין הארץ.. וכל העם מקצה נודדים ללחם".

חוקר הארץ אדוארד רובינסון סיפר כיצד נעשו נסיונות נואשים לשרוף שדות כדי להשמיד את הארבה בעת הגעתו ב-1838, אך אף על פי כן הוא כיסה את פני הארץ.

בשנת 1865 יש דיווח על ארבה "אשר כמוהו לא היה ולא יהיה. כל אחד גדול כציפורי שמים", והתוצאה הייתה כי "נכרת אוכל מפינו, כי אנו אין לנו לפה לא שומן ולא חמאה". בשנת 1866 שוב תקף הארבה, והשלטון הורה שכל אחד מהתושבים חייב לצאת לשדה ולהביא עימו משקל נתון של ארבה.

אחת מהשנים הקשות ביותר הייתה 1915, שבה צרות מלחמת העולם הראשונה התחברו להן עם האסון החקלאי שממיט הארבה.

כתב משה סמילנסקי:

"מרחוק, מן המושבה ומן הכרמים, עולים ונשמעים קולות הדפיקות בפחים... הכורמים יצאו למלחמתם... צחוק מר עולה על השפתיים. מה הן מאות הידיים של בני המושבה מול רבבות, רבבות המיליארדים הללו... הללו כחול הים הם... אשר לא יספרו"...

כפי שמתאר יואל רפל, היעלמותו של נחיל ארבה לא הביאה עמה הקלה, שכן:

"החקלאים היו מודעים היטב לעובדה כי שדותיהם, כרמיהם ופרדסיהם רוויים בביצי ארבה העתידים להיבקע בתוך זמן קצר. הידיעה המוקדמת כי צפויה מכה נוספת, והפעם מתוך השדות עצמם, חייבה היערכות וביצוע צעדים שיקדימו תרופה למכה"

אהרון אהרונסון מונה אז על ידי המושל הצבאי למפקח הכללי למלחמה בארבה, אולם התפטר בסופו של דבר, אחרי שהשלטונות מצאו דרך להפיק כסף מהארבה, הם הטילו חובה על כל אדם שגילו עבר את 15 ללקט 16 ק"ג של ארבה או לשלם קנס גדול.

במאי 1945 פשט ארבה על שדות עמק הירדן בשער הגולן, מסדה והסביבה[1].


בנובמבר 1955 פשט הארבה על שדות הירק והמטעים של יישובי מערב הנגב והגיע צפונה עד קו חלץ-בית גוברין. ב-13 בנובמבר דווח על שלושה ריכוזים עיקריים: בית הגדי-סעד, גבים, דורות, ניר עם ובית גוברין. אנשי המחלקה להגנת הצומח פעלו לזהות את ריכוזי הארבה והפעילו טיסות ריסוס לחיסול להקות הארבה שזוהו[2]. בהמשך התקדם הארבה והגיע לתל אביב. הוא נבלם עם בא הימים הקרים של החורף[3].

הארבה פשט על ישראל בנובמבר 2004. נחילי הארבה הגיעו מגבולה הדרומי של ישראל, פשטו על אילת ואזור הערבה והגיעו עד לחופי ים המלח. פרטים נצפו גם באזור רמת הגולן.

אקטואליה[]

תחומי הרבייה והנדידה של הארבה במדבר - מתוך שיקופית בהרצאה

איך נראתה פשיטת הארבה בארץ ישראל בשנת 2013 - הגדולה ביותר ב-50 השנים האחרונות[]

הפשיטה המרשימה של הארבה בחמישים השנים האחרונות הייתה במאי 2013. פרופ' אמיר איילי - הרצה על נדידת הארבה ותעופה בנחילים ביום עיון בנושא "דרך נשר בשמים" הרביעי שנערך מטעם אוניברסיטת תל אביב ביום 19 ביוני 2014 . בהרצאה הובא סרטון המציג בשמונה דקות את מימדי התופעה, לפי מועדים נבחרים במהלכה סרטון מרשים .נדידת הארבה והתעופה בנחילים - מהדקה ה:18:00 עד 26:00

באתר Lucust Watch ניתן לקבל בכל עת פרטים על מצב התפשטות הארבה

הערות שוליים[]

Advertisement