צמח השבוע: מַלּוּחַ קִפֵּחַ טקסט: אמוץ דפני

צילום: נעם עביצל

איוב מתאר את מזונם הדל של העניים: "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם" (ל', ד'). רוב החוקרים מסכימים שהמלוח הוא צמח הקרוי על שם טעמו. המלוח הקיפח הוא שיח גבוה (קיפח: גבוה) הנפוץ בעיקר בנחלים במדבר ועולה צפונה לאורך נחלים, תעלות וצידי דרכים. המלוח עמיד במיוחד למליחות וליובש. שורה אחת של נעמי שמר: "חֹרְשַׁת הָאֶקָלִיפְּטוּס / הַגֶּשֶׁר / הַסִּירָה / וְרֵיחַ הַמַּלוּחַ עַל הַמַּיִם" הסעירה רבים בטענה שלמלוח אין ריח. אמנם הפרחים הקטנים חסרי צוף, ריח וצבע (כפי ששכיח אצל צמחים מואבקי רוח) אבל לאחר מעיכה קלה יש לעלים ריח ייחודי. כאשר מסתכלים על העלים, מקרוב ומול האור, מגלים שהם מכוסים בשלפוחיות זעירות. השלפוחיות מחזירות קרינת השמש, ובכך הן מצמצמות את התחממות העלה ואת איבוד המים. שלפוחיות אלו אוגרות מלחים ומונעות את התרכזותם ברקמות, שם הן עשויות לגרום לעיכוב בהתפתחות העלה ולפגוע ביעילות הפוטוסינתזה. בשלב מסוים הן מתפוצצות ויוצרות על פני העלה שכבה של גבישי מלח. השלפוחיות אוגרות גם מתכות כבדות, ולכן נחשב המלוח כצמח יעיל לניקוי שטחים מזוהמים. העלים הטריים אכילים, אך טעימים בעיקר לאחר טיגון או בישול, ואז אין צורך להמליח את התבשיל. המלוח הוא בעל ערך מזוני נמוך − ובכך מאששים דבריו של איוב.

מתוך: אמוץ דפני ונעם עביצל (2018): מכותרת ועד צמרת -200 מלים על 200 צמחים. הוצאת "פרדס" חיפה.לרכישה: contact@pardes.co.il

על אודות הספר: http://www.wildflowers.co.il/hebrew/ReadMore.asp?ID=713

מהויקיפדיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מלוח קיפח מביצות ואדי מלחה - פברואר 2014

מלוח קיפח הוא מין של שיח רב שנתי בסוג מלוח, ממשפחת הסלקיים.

מאפיינים[עריכה | עריכת קוד מקור]

גובה השיח 50-200 ס"מ, העלים ביצתיים ובשרניים מעט. צבע העלים ירוק אפרפר, ועליהם שערות דקיקות.

הליבלוב באביב ובקיץ, הפריחה בסתיו. הפרחים הזכריים נפרדים מהנקביים. הפרחים קטנים מאד, ירקרקים, ומואבקים על ידי הרוח.

תפוצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

משרעת התפוצה ים-תיכונית וסהרו-ערבית. צומח בערוצי נחלים במדבר, ובמלחות.

בארץ ישראל נפוץ בנגב, במדבר יהודה, בבקעת הירדן ובמישור החוף.

הצמח במקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי אבותינו נחשב המלוח למאכל עניים, והוא מוזכר בתנ"ך ובגמרא. נחשב למאכל-עניים, ככתוב בספר איוב: "הקוטפים מלוח עלי שיח, ושורש רתמים לחמם" (איוב ל', ד'). במסכת קידושין ס"ו, ע"א: "אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים"

מנגנון הישרדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הצמח עמיד ביותר למליחות הקרקע, בין היתר בזכות מנגנון המאפשר לו להוציא את עודפי המלח לשערות שעל פני העלה. לאחר זמן, מתות השערות, והמלח נשאר בהן. השערות המתות הנשארות על העלה, מגנות על הצמח מהתיבשות.

שימושים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עלי המלוח הקיפח משמשים כמאכל לדרי המדבר. העלים הטריים משמשים כמרכיב בסלטים, והמבושלים משמשים במרקים. ערכו התזונתי הרב, גרם למלוח שישמש אף כצמח מרעה חשוב, ולעתים זורעים אותו במיוחד למטרה זו.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.