מלחמה ושלום - תקציר - חלק חמש-עשרה הוא כרך ד' חלק רביעי- Volume IV part 4 - אחרון
פייר ונטואשה - תמונת סיום מהסרט משנת 1956
כללי[]
מלחמה ושלום (ברוסית: Война и мир) הוא סרט קולנוע סובייטי שהפקתו הסתיימה בשנת 1967 בהתבסס על הרומן מלחמה ושלום מאת לב טולסטוי. הסרט בוים על ידי סרגיי בונדרצ'וק אשר שיחק בו בתפקיד פייר, וזכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ל-1968.
מלחמה ושלום נחשבת לאחת היצירות הגדולות של הספרות העולמית. ברוסיה, היא נחשבת ליצירת הספרותית הנלמדת ביותר בבתי הספר ברוסיה. הרומן ראה אור בשנת 1869 והוא דן בתקופה משנת 1805 עד 1812, תקופת שלטונו של נפוליאון בונפרטה באירופה, שבסיומה פלש לרוסיה ונסוג עקב נחישות העם הרוסי להגן על מולדתו, אפילו במחיר נטישת עיר הבירה והריסה עד היסוד של חבלי הארץ מהם נסוגו. דמותו של מפקד הצבא האדום, קוזוקוב, "שתום העין" מקרינה את עצמתו של העם הרוסי בימי המבחן. היטלר, בפלישתו לרוסיה במלחמת העולם השנייה לא לקח זאת בחשבון, יש הטוענים כי אסר על קריאת הרומן, ונחל מפלה קשה, בסדר גודל כזה שהחישה את קיצו.
. מחברו הוא ליב טולסטוי הוא הרוזן ליאון טולסטוי.
נקודת ראותו של טולסטוי היא של אצולת רוסיה הצארית. חייה החברה בערי רוסיה סנט-פטרסבורג ומוסקבה משתקפים ברומן. וחבריה הם הגיבורים הראשיים של הרומן. כל זה לא הפריע לשלטון הסובייטי לאמץ את מורשתו.
התרגום לעברית של הרומן מרוסית נעשה על-ידי לאה גולדברג, מהדורה חדשה הביא לדפוס חיים פלג. התרגום כולל 2 כרכים, כל אחד קרוב ל-700 עמודים המחולקים לשני חלקים ומספר רב ועשרות פרקים בכל חלק..
קטעים קצרים מהספר נשארו, גם בתרגום לעברית, כתובים בצרפתית (כך נכתבו במקור) ותרגום בעברית הובא השולי העמוד, דבר שאינו מקל על הקריאה השוטפת.
מטרת רשימה זו להקל על הקורא העברי לקרוא את כרכי הספר ולעורר בו עניין להשלים את הקריאה תוך פרק זמן סביר.
על מנת לעודד את הקריאה ניתן לצפות בסרטים שנעשו על הרומן: הראשון, משנת 1956 , כולל כיתוביות עבריות הערך באנגלית. שאר הסרטים, לצערי, כוללים רק כיתוביות אנגליות אשר נוצרו אוטומטית וקשי לעקוב אחריהן. הבי.בי.סי. עומד להפיץ בשנת 2016 מהדורה חדשה של הסרט. מהדורה קודמת של נהבי.בי.סי. כוללת 20 פרקים והיא המפורטת מכולן ופרטיה כאן מלחמה ושלום - BBC - 1972 והיא אורכת 890 דקות !!!
הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את התרשים במלואו
ראו גם:מלחמה ושלום (פירושונים)
מלחמה ושלום - תקציר - חלק חמש-עשרה[]
פרק א': נאטשה ומריה מתעודדות[]
The BBC's War & Peace Episode 19. The Road To Life
פרק 19 בסדרת הבי.בי.סי.
שתי הנשים עושות חשבון נפש לאור האירועים. מות הנסיך אנדריי הטיל עליהן אימה. מדובר בפצע ונמנעים מכל מגע עם גורם חיצוני. הם נמנעו מלדבר על העתיד, עסקו רק בעברו של המנוח. למריה היתה משימה: לדאוג לבן אחיה וכך הוצע לה לעבור בית וטרדות הפרנסה החזירו אותה לשגרה.
אשר לנאטשה, היא נשארה בודדה. הרהרה כי הוא לא היה יכול להמשיך לסבול בעולם.
פרק ב': הידיעה על מות פטייא[]
נאטשה מקבלת הודעה על מות אחיה, פטייא, היא שמעה את זעקות אביה ואימא שהרגישה "כהרף עין שיחרור מחרם החיים שהוטל עליה". היא ניסתה לעודד את האימא השכולה, האימא בקשה לוודא האם נכונה הידיעה. לבסוף, הרוזנת פרצה בבכי.
פרק ג': הפצע - קרא לחיים[]
הרוזנת נשארה פגועה, יצאה מחדרה "מתה למחצה". אבל נאטשה חזרה לחיים. אהבה של האם גרמה להגלדת הפצעים. הרעות בין מריה ונאטשה גברה. בסוף ינואר נסעו שתחהן למוסקבה.
פרק ד': חזרה לחזית[]
קוזוטוב:"נציע (לצרפתים) גשר של זהב למערב" מהסרט 1956
הרוסים ברדיפה אחרי הצרפתים. הצבא הצרפתי נסוג במהירות והרוסי רדף אחריו וגם הוא סבל מאפיסת כוחות. בדרך טארוטינו לקראסנוייה, אבד הצבא הרוסי 50 אלף מתוך 100 אלף חייל.
המדיניות הייתה: למן קרב בורודינו, ששם החל הקרע בינו ובין המקיפים אותו, היה הוא לבדו חוזר ואומר שקרב בורודינו הוא ניצחון, והיה משנן דבר זה בהודעות, בדינים וחשבונות עד יום מותו. הוא היה היחיד, שאמר, כי אובדן מוסקבה אין פירושו אובדנה של רוסיה. בתשובתו ללוריסטון על הצעת - השלום, אמר, כי לא ייכון שלום, משום שכך הוא רצון העם. הוא היחיד בשעת נסיגתם של הצרפתים, היה חוזר ואומר, כי אין צורך בכל התימרונים שלנו, כי הכל ייעשה מאיליו באורח טוב יותר מאשר חפצנו, כי יש לתת לאויב גשר של זהב, שאין צורך לא בקרב טארוטינו ולא בקרב ויאזמה ולא בקרב קראסנוייה, כי יש צורך להגיע עד הגבול עם כוחות צבא רבים ככל האפשר, וכי לא יתן בעבור עשרה צרפתים אפילו רוסי אחד.(513)
היו שראו את גדולתו של נאפוליון ואילו את קוטוזוב ראו כ"זקן חצרוני ערום, שטוף זימה ורפה-אונים".
פרק ה': על תפארת קוטוזוב[]
טולסטוי מצטט היסטורינים מהתקופה לאחר הלחמה, אשר טענו כי לקוזוטוב היו שגיאות. טענו שהוא מנע נצחון מושלם על הצרפתים. הוא בא בחשבון עם ההיסטריונים הרוסים, אשר שבחו את נאפוליון ואילו קוטוזוב היה עבורם מצביא עלוב. כאשר הזכירו את שמו הם התביישו.
פרק זה (עמוד 512) הוא כולו שיר הלל לקוזוטוב
פרק ו: קרב- קראסנוייה[]
|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
הקרב האחרון Krasnoe
ב-Krasnoe היה הקרב האחרון. טולסטוי מראה כי כל תכנון הקרב כשל. הצרפתים נסו ממקום למקום ולא ניתן כלל לנהל קרב. היה זה יום כפור בהיר (ראו בתמונה). כל הדרך נצפו שיירות שבויים צרפתיים: פרצופיהם מושחטים, אפיהם קפואים ולחייהם מזות קור וכמעט לכל איש מהם עיניים אדומות, נפוחות, טרוטות ממוגלה".
קוטוזוב פנה לחייליו ואמר:"תודה לכולכם... רוסיה לא תשכחכם, תהילה ושבח לכם לדורי דורות"
פרק ו':היום האחרון לקרבות[]
ה-8 נובמבר 1812 היה היום האחרון. הצבא התארגן בכפר הקרוב והכין לעצמו את צרכי האוכל.
פרק ז'-ט': התארגנות למזון[]
ביום האחרון לקרבות החיילים מצאו עצמם ללא אספקה. הם נאלצו להתאגן להשגת מזון והדבר נעשה תוך אי-סדר גדול. ב-18 מעלות מתחת לאפס, ללא נעלים, חיפשו עצי תבערה ומזון "מגפים אין לאיש". המפגש עם החיילים הצרפתיים הנסוגים מתואר בצורה חיובית. הם זכו לשיתוף במזון. ואפילו פצחו בשירה לציבור.
פרק י': סוף המסלול- מעבר הברזינה[]
.jpg){kind=link}
Berezina Rive
במעבר זה סברו הרוסים שכל הפורענויות יבואו על הצבא הצרפתי הנסוג. טולסטוי אינו סבור כך. התוצאות היו קשות אך פחות מאשר בקרבות הנסיגה הקודמים. וכך הוא כתב ברומן:"המעבר הוכיח בעליל...מה כוזבות כל תוכניות הניתוק". רק השיטה בה דגל קוזוטוב תהיה יעילה:" הליכה בעקבות האויב". אך דעתו לא התקבלה על דעת צמרת הצבא. הוא התבזה, אך בסופו של דבר ניתן לו "אות גיאורגי דרגה א'" - אות צטיינות הרוסי.
פרק י"א: הוקרה לקוזוטוב[]
בנשף שערך הקיסר ניתן לו אות הכבוד, ולא השמיעו נגדו כל תערומת. בבוקר אמר הקיסר לקצינים: הצלתם לא רק את רוסיה אלה גם את אירופה" - דהיינו המערכה תמשך. קוזוטוב לא הסכים לכך, הוא רצה לסיים את המערכה. הוא לא הבין שיש להשלים את המהלכים ומת.
פרק י"ב-י"ג: חזרה לפייר[]
פייר חזר למציאות. שמע כי אלן, אשתו, מתה. נהנה משלווה. מבריא ממה שעב עליו. הרגיש שמחה וחרות. גם מצבו הכספי היה שפיר.
פרק י"ר:מוסקבה חוזרת לעצמה[]
תוך שנה חזרה האוכלוסייה לגודלה המקורי. אמנם השוד והאי-סדר נמשך אך אט-אט חזרה הריבונות לעיר.
פרק ט"ו-סוף: פייר חזר לביתו[]
פייר ונטואשה - תמונת סיום מהסרט משנת 1956
עם זאת, מנהגיו השתנו בעקבות המלחמה. הוא בקר בבית הנסיכה מאריה. שם פגש ב"שושבינה" לא מוכרת. רק לאחר זמן מה זיהה שזו נאטשה. הוא היה במבוכה, היא השתנתה. הם סיפרו אחת לשני את קורותיהם בימי המלחמה.
הניתוח: לפי התקציר האנגלי[]
הפרק האחרון עומד בסימן המות. קוזוטוב מת. הם מה שנאמר עליו ברומן הוא נכון היסטורית ?. במוסקבה מדווחים על קורות בני המשפחה שמתו. רק פייר ונאטשה ממשיכים בחיים. שניהם עברו הרבה ונוהגים כבר בצורה שונה מאשר בעבר. תלאות המלחמה שינו אותן.