Family Wiki
Advertisement

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ, לַה', בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת-הָאֱמֹרִי, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן (י',י"ב) - צייר: גוסטב דורה

המלחמה התעוררה בשל החשש מבני ישראל. יהודה אליצור [1] הצביע על השימוש במונח "שמועות" , אשר הגיעו אל העמים ובהתאם לכך היו התוצאות הבאות:

  1. הלם במלחמת יריחו נאמר וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ [2] " וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא" [3]
  2. התפכחות - "וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ" [4] הגבעונים נכנעים באופן יזום

ופועלים כנחש הרד"ק כתב:"מה הוא החוי וכי חוים היו? אלא שעשו מעשה חויא פירוש נחש, כלומר שרמו את ישראל כמו הנחש שרמה את חוה. התוצאה: שיעבטד לנצח "וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם--לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח ה' עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר [5]

  1. יוזמה פאסיבית - מלכי הדרום שומעים, ומחליטים לפעול נגד הגבעונים ודרכם בעקיפין נגד יהושע בן-נון "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה, וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל, אֶל-מוּל, הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו, לְהִלָּחֵם עִם-יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה, אֶחָד [6] הסברה של מלכי הדרום היתה כנראה שיהושע לא יחוש לעזרת תושבי גבעון (היות והם ידעו שזו ברית של רמאות), יהושע בגלגל - למה יטריח את עצמו לגבעון (35 ק"מ). וכן, "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם" [7].
  2. תגובה אקטיבית "וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר" [8] והוא קורא לכולם:"וְאֶל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן, בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת--וּבַשְּׁפֵלָה; וּבְנָפוֹת דּוֹר, מִיָּם. הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר; וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה. [9]

העילה - גבעון[]

העילה למלחמה של מלכי האמורי - יושב ההר היא כיבוש גבעון, לפי הכתוב:"וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן, כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה; וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן-הָעַי, וְכָל-אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים." (ב'). אם גבעון ועריה החליטו להכנע, יש להתארגן היטב והם מתלכדים יחד:

  1. אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם - צפון הרי-יהודה, גובל לתחום המושב של הגבעונים.
  2. הוֹהָם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן - דרום הרי-יהודה - העיר העתיקה - בספר במדבר נאמר :" וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם."[10]
  3. פִּרְאָם מֶלֶךְ-יַרְמוּת - עיר בשפלה, 12 ק"מ דרומית מבית שמש באזור נתיב הל"ה
  4. יָפִיעַ מֶלֶךְ-לָכִישׁ - עיר בשפלה, 7 ק"מ דרומית-מערבית לבית ג'וברין - עיר חשובה מוזכרת בתנ"ך. שולטת על הדרך מחוף הים לבמת ההר.
  5. דְּבִיר מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן - דרומית ללכיש, תל-חסי - 10 ק"מ דרומית מקריית גת

עם כריתת הברית עם ישראל, נמצא כי מלך ירושלים ומלכי הברית נותקו מהצפון. ולכן יצאו למלחמה נגד הגבעונים. המלחמה התרחשה במעלה בית-חורון, משם לעמק איילון, הערים הבאות בתור, הם שולטים על הדרכים השולטות מחוף הים לבמת ההר.

נזהה מקומות אחדים:

  1. גזר - הדרך העולה לירושלים
  2. לבנה - תל צפית ליד כפר מנחם - שולטת על דרך עמק האלה
  3. לכיש - שולט על הדרך העולה לחברון

המצרים - המעצמה באותה תקופה - שלטו על "דרך הים" ולשם יהושע בן-נון לא מתקרב וכן, גם לערי פלישתים .

האם היתה תוכנית כיבוש מאורגנת[]

יהודה אליצור דן בכך. בכיבוש הובאו רק ארבע מלחמות, ובעיקר: מלכי הדרום ומלכי הצפון: על מלכי הדרום מסופר בחמישה פרקים - כולל הגבעונים, על המלחמה ממש - 45 פסוקים, על מלכי הצפון - קרבות שנמשכו ימים רבים 15 פסוקים חצי פרק.

יגאל אריאל העיר הצבא הישראלי הגיע מן המדבר, לא צבא מסודר, במטרה לכבוש עיר מוקפת חומה, לשם כך יש צורך באמצעים מיוחדים ולכן יש לשים מצור. וזה לוקח זמן רב. כאשר הם בתוך הערים לא ניתן להלחם בהם. הקב"ה "גלגל" את הדברים כך שהם ייצאו מן הערים. בחפירות חצור נמצא שמדובר היה בעיר שהשתרע על שטח רחב. הצבא ניגף מחוץ לערים אך העיר לא נכבשת. כיבוש הערים נשאר לשבטים. יהושע בן-נון מנצח את הצבא. הערים לא נכבשו (רק חצור נשרפה).

הגלגל נבחר למחנה ראשי. שבטי-ישראל אינם זזים משם. בילקוט שמעוני נאמר:"אמר ר' שמואל בר נחמני: יריחו הייתה נגרה של ארץ ישראל. אמרו: אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשה, לפיכך נכנסו לתוכה." (סימן ל"ב) לא רק שולט על דרכי הארץ יש לו גם עורף כלכלי בעבר הירדן : בני ראובן, בני גד וחצי שבט במנשה.

מה ראה יהושע לכבוש את "העי" (למה לא את ירושלים). כיבוש העי הוא שולט על הר אפרים. בספר יהושע לא מוזכר כיבוש שכם. (להר עיבל עלו בגלל ההלם - אברבנאל). האזור כולו מיוער, יש בו גם דובים, גם יוסף נטרף - כל האזור היה מיוער ! שכם לא שימשה נקודה איסטרטגית חשובה.


סך הכל, יהושע בן-נון מנפץ את הכוח הצבאי, הצבא הובס אבל הערים לא נכבשו. התהליך כולו לקח 14 שנה וזה לא מעט. לאחר מכן השבטים נוחלים נחלה וכובשים אט-אט את הערים בנחלה שלהם.

ה"דרום" מול "הצפון"[]

מלחמת הדרום לעומת מלחמת הצפון - במלחמת הדרום השתתפו מלכי הרי: יהודה וחברון. יצויין כי לסיפור מלכי הדרום מוקדשים פרקים רבים ואילו למלכי הצפון (אין כל תיאור קרב) רק חצי פרק. בצפון הייתה קשה יותר: מרכבות וסוסים. מכאן המטרה היא לא לתאר קרבות !. עוד הבדל, בצפון יש פחות פירוט של גבולות נחלאות שבטי ישראל.


אתרי המלחמה[]

ירושלים, חברון ולכיש זוהו.

תל ירמות זוהתה - כ-5 ק"מ מדרום לבית שמש, בין תל בית שמש לגן לאומי תל עזקה. עגלון המקראית זוהתת לפי הויקיפדיה העברית :"ויליאם אולברייט הציע לזהות את תל חסי עם העיר, אולם לא נמצא כל ממצא בשטח המאשר או סותר זיהוי זה, מרטין נות זיהה את העיר בתל עיטון, ויש המזהים אותה דווקא בתל בית מרסים

" שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם"[]

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אַל-תִּירָא מֵהֶם, כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים: לֹא-יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם, בְּפָנֶיךָ. וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, פִּתְאֹם: כָּל-הַלַּיְלָה, עָלָה מִן-הַגִּלְגָּל. וַיְהֻמֵּם ה' לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּם מַכָּה-גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן; וַיִּרְדְּפֵם, דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית-חוֹרֹן, וַיַּכֵּם עַד-עֲזֵקָה, וְעַד-מַקֵּדָה. וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית-חוֹרֹן וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה--וַיָּמֻתוּ: רַבִּים, אֲשֶׁר-מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בֶּחָרֶב. אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ, לַה', בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת-הָאֱמֹרִי, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד-יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא-הִיא כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר; וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְלֹא-אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים. וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא, לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמֹעַ ה', בְּקוֹל אִישׁ: כִּי ה', נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל.

הרד"ק מבאר על הנס:"וירח בעמק אילון - ולירח אמר גם כן שיעמוד בעמק אילון ואף על פי שגבעון היה בגבול בנימן ואילון בגבול דן, ידמה כי רדפו אותם והכום מגבעון עד אילון ובגבעון היה חצי היו כשהתפלל שיעמוד השמש והאל שמע בקולו, כמו שאמר: ויעמוד השמש בחצי השמים ועמד עד שיעור שבין עמידתו ומרוצתו היה כיום תמים והוא היום הארוך שבשנה, והוא יום תקופת תמוז וכשבא השמש היו בעמק אילון והאיר הירח והיה הירח אז מן הדומה בתחלת החדש או בשלישיתו והתפלל עליו שיעמוד הירח להאיר להם, עד שתכלה נקמתם באויביהם וכן היה, כמו שאמר: וירח עמד עד יקום גוי אויביו וזאת הפליאה כתובה על ספר הישר - והוא ספר תורת משה, והוא מה שאמר הקב"ה יתברך: נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו', כמו שפירש א"א ז"ל, כי שתי אותות אמר לו בפסוק ההוא. קרינת פני משה והוא מה שאמר: כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּך ועמידת השמש ליהושע והוא מה שאמר: ננֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה'(שמות, ל"ד,י'). ונתן לו אות קרוב להאמין באות רחוק.

בדרש: שלשים ושש שעות עמדו השמש והירח.

כיצד? המלחמה הייתה בערב שבת ונתיירא יהושע שלא יחללו ישראל את השבת ופשט ידיו למעלה שיעמוד השמש ביום הששי כשיעור יום שבת, והירח כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת, והם שלשים ושש שעות.

מצבת המלכים[]

וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה. וַיָּנֻסוּ, חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה, בְּמַקֵּדָה. וַיֻּגַּד, לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל-פִּי הַמְּעָרָה, וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים, לְשָׁמְרָם. וְאַתֶּם, אַל-תַּעֲמֹדוּ--רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם, וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם: אַל-תִּתְּנוּם, לָבוֹא אֶל-עָרֵיהֶם, כִּי נְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּיֶדְכֶם. וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה-מְאֹד--עַד-תֻּמָּם; וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל-עָרֵי הַמִּבְצָר. וַיָּשֻׁבוּ כָל-הָעָם אֶל-הַמַּחֲנֶה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה, בְּשָׁלוֹם: לֹא-חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאִישׁ--אֶת-לְשֹׁנוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, פִּתְחוּ אֶת-פִּי הַמְּעָרָה; וְהוֹצִיאוּ אֵלַי, אֶת-חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--מִן-הַמְּעָרָה. וַיַּעֲשׂוּ כֵן--וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת-חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, מִן-הַמְּעָרָה: אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶת-מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת-מֶלֶךְ יַרְמוּת, אֶת-מֶלֶךְ לָכִישׁ, אֶת-מֶלֶךְ עֶגְלוֹן. וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל-קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ, קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת-רַגְלֵיכֶם עַל-צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיִּקְרְבוּ, וַיָּשִׂימוּ אֶת-רַגְלֵיהֶם עַל-צַוְּארֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תֵּחָתּוּ: חִזְקוּ וְאִמְצוּ--כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-אֹיְבֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם. וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי-כֵן, וַיְמִיתֵם, וַיִּתְלֵם, עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים; וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל-הָעֵצִים, עַד-הָעָרֶב. וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים, וַיַּשְׁלִכֻם, אֶל-הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ-שָׁם; וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, עַל-פִּי הַמְּעָרָה, עַד-עֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה.

רבי יצחק אברבנאל מעלה תמיהה איך ייתכן כי יהושע בן-נון חזר לגלגל והשאיר את חמשת המלכים נחבאים במערה כך שנאלץ לשוב אל עקבותיו ולצוות על עמו לשים אבנים בכניסה למערה ורק אז הוציאן לתליה. לדעתו הסיפור בנוי בצורת "כלל ופרט": תחילה "וידום השמש והירח עמד עד יקום גוי אוייביו" והשלים את הסיפור כאשר הוא שב עם צבאו למחנה הגלגל.

רק אחר-כך חזר לפרט איך נעשתה הנקמה באותו יום. וכך היו שלושת האירועים באותו היום:

  1. הנצחון על המלכים, החרים את כולם, תלה אותם על העץ והקים תל אבנים שייראו כולם מרחוק "לשם ולזכרון ויספקו להם כפים כל עוברי אורח"
  2. בנקמת חייליהם וכל העם אשר איתו. וכל זה היה באותו היום. ורק אז ציוו לתלות את המלכים.
  3. לכידת הערים בזה לאחר זה:לבנה, לכשי עגלון, חברון.

רק אחר-כך שב למחנה גלגל. הפסוק הוזכר למעלה בתור כלל ורק אחר-כך פירט.

השלמת הכיבוש[]

וְאֶת-מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב וְאֶת-מַלְכָּהּ--הֶחֱרִם אוֹתָם וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד; וַיַּעַשׂ לְמֶלֶךְ מַקֵּדָה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ. וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִמַּקֵּדָה--לִבְנָה; וַיִּלָּחֶם, עִם-לִבְנָה. וַיִּתֵּן יְהוָה גַּם-אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-מַלְכָּהּ, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא-הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד; וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ. לא וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלִּבְנָה--לָכִישָׁה; וַיִּחַן עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֶם בָּהּ. וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב, וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ--כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְלִבְנָה. לג אָז עָלָה, הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר, לַעְזֹר, אֶת-לָכִישׁ; וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד. וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלָּכִישׁ--עֶגְלֹנָה; וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיַּכּוּהָ לְפִי-חֶרֶב--וְאֵת כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים: כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְלָכִישׁ. לו וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מֵעֶגְלוֹנָה--חֶבְרוֹנָה; וַיִּלָּחֲמוּ, עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ-לְפִי-חֶרֶב וְאֶת-מַלְכָּהּ וְאֶת-כָּל-עָרֶיהָ וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא-הִשְׁאִיר שָׂרִיד, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְעֶגְלוֹן; וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ, וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ. וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, דְּבִרָה; וַיִּלָּחֶם, עָלֶיהָ. לט וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת-מַלְכָּהּ וְאֶת-כָּל-עָרֶיהָ, וַיַּכּוּם לְפִי-חֶרֶב, וַיַּחֲרִימוּ אֶת-כָּל-נֶפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן, כֵּן-עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ, וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה, וּלְמַלְכָּהּ.


סיכום המערכה[]

וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת, וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם--לֹא הִשְׁאִיר, שָׂרִיד; וְאֵת כָּל-הַנְּשָׁמָה, הֶחֱרִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְעַד-עַזָּה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְעַד-גִּבְעוֹן. וְאֵת כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת-אַרְצָם, לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת: כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, נִלְחָם, לְיִשְׂרָאֵל. וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה.

מוקדי מלחמת מלכי הדרום[]

המפה נטענת...

A= גבעון
B= מורד בית חורון
C= עמק איילון
D= מקדה (משוער , תל גודד
E= לבנה (משוער - מערבית לעזקה)
F= עזקה
G= לכיש
H=ירמות
L= עגלון
J= דביר (כ-3ק"מ מערבית לעתניאל
K= חברון (תל רומידה)
M= ירושלים (עיר דוד)

הערות שוליים[]

  1. אנציקלופדיה המקראית
  2. ב',י"א
  3. ו',א'
  4. ט',ג'
  5. ט',כ"ז
  6. ט',א'-ב'
  7. י',א'
  8. י"א,א'
  9. שם, ב'
  10. י"ג,כ"ב
Advertisement