תל חצור - צילום אוירי - צילם: אסף.צ

במלחמה הקודמת הוא כיתר את אזור ההר וכן את הדרכים המרכזיות: דרך הים ודרך המלך בעבר הירדן. במלחמה בצפון הוזכרו רק שלוש מלכים, אבל כוללת מספר רב של אזורים וכן נמשכת זמן רב יותר. כמו כן, יש לנו שימוש רב במרכבות וסוסים. ולכן המערכה העיקרית מתנהלת במישור.

התיאור המקראי[עריכה | עריכת קוד מקור]

המלחמה מתוארת ב-15 פסוקים בלבד:
וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר; וַיִּשְׁלַח, אֶל-יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ אַכְשָׁף. וְאֶל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן, בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה; וּבְנָפוֹת דּוֹר, מִיָּם. הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר; וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה.וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב, רַב-מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-כֻּלָּם חֲלָלִים, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת-סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם, עַל-מֵי מֵרוֹם--פִּתְאֹם; וַיִּפְּלוּ, בָּהֶם. וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם, וַיִּרְדְּפוּם עַד-צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם, וְעַד-בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה; וַיַּכֻּם, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לָהֶם שָׂרִיד. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ יְהוָה: אֶת-סוּסֵיהֶם עִקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ. וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ. וְאֶת-כָּל-עָרֵי הַמְּלָכִים-הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּכֵּם לְפִי-חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה, מֹשֶׁה עֶבֶד ה'. רַק כָּל-הֶעָרִים, הָעֹמְדוֹת עַל-תִּלָּםלֹא שְׂרָפָם, יִשְׂרָאֵל: זוּלָתִי אֶת-חָצוֹר לְבַדָּהּ, שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ. וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהַבְּהֵמָה, בָּזְזוּ לָהֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רַק אֶת-כָּל-הָאָדָם הִכּוּ לְפִי-חֶרֶב, עַד-הִשְׁמִדָם אוֹתָםלֹא הִשְׁאִירוּ, כָּל-נְשָׁמָה. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן-צִוָּה מֹשֶׁה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ;

על עיקור הסוסים[עריכה | עריכת קוד מקור]

רד"ק דן במשמעות עיקור הסוסים ושריפת המרכבות:
את סוסיהם עקר - להודיע כי מה שאמר לו השם: את סוסיהם תעקר דרך מצווה אמר לו. ויש לשאול מה טעם אמר לו מצווה זאת במלחמה זו, מה שלא ציווה לו במלחמה אחרת?
ויש לפרש כי במלחמות האחרות לא היו בהם סוס ורכב, כי אם בלכידת העיירות היו המלחמות, גם חמשת המלכים על גבעון באו ללכדה ולא היו צריכין לסוס ורכב, אבל זו המלחמה הייתה מערכה שערכו מלחמה עם רב להלחם עם ישראל, והיו צריכים לסוסים ולרכב והיו עמהם לרוב כמה שכתוב: וראית סוס ורכב עם רב ממך ולא תמצא, שאמר כן במלחמות אחרות וצוה הקב"ה לאבד הסוסים והרכב שהיו הגוים נלחמים בהם ובטחו ברכבם, כי רב ולא ידעו כי שקר הסוס לתשועה וישראל בלא רכב וסוס נצחום והפילום חללים כי לה' התשועה, לפיכך לא רצה האל יתברך שיבוזו ישראל להם הסוסים והמרכבות, כדי שלא יבטחו בהם גם הם ויחשבו בלבם כי עם הסוסים יעשו המלחמות, לפיכך ציווה יהושע לעקר הסוסים ולשרוף המרכבות ולא ציווה להמית הסוסים, כי לא היה דבר שאסור בהנאה ושאר הבהמות שהיה בהם כמו רכב חמור רכב גמל לא ציווה לעקור, אלא שיקחום לצרכם אבל הסוסים שאינם אלא למלחמה, אותם ציווה לעקור כדי שלא יקחום ויבטחו בהם, ולא אמר להרגם דרך השחתה, כי אסור להשחית הנבראים אם לא לצורך, או לאסור בהנאה והעיקור הוא לנשר פרסות הבהמה מן הארכובה ולמטה ולא תמות הבהמה בזה הדבר, אלא שלא תוכל ללכת ואם תמצא מרעה במקומה תחיה.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.