ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה

מנוף פיננסי (LEVERAGE FINANCIAL), הוא מונח מתחום ניהול הפיננסי של חברה. משמעותו, כמה הון כספי - בצורת פקדונות והלוואות - יכולה חברה להשיג מהציבור, ישירות או בשוקי הכספים, ולהשתמש בו לביצוע עסקיה. ההנחה היא ששיעור ההכנסה על עסקי החברה גבוהה יותר מאשר הריבית שהחברה משלמת למקור ממנו היא לווה את הכסף. . המירווח הריבית הוא ההפרש בין התשואה שהחברה מרויחה בעסקיה לבין הריבית שהיא משלמת לאלו המלווים הזרים . ההפרש מתווסף לההון העצמי דרך חשבון רווח וההפסד של החברה. בעלי המניות מקבלים את חלקם בתשואה מהעסק בהתאם להון העצמי שהשקיעו בתוספת מירווח הריבית כפול כמות הפקדונות וההלוואות שהחברה יכולה להשיג.

מגבלות המנוף[עריכה | עריכת קוד מקור]

למנוף יש מגבלות אחדות :

  • בעלי הפקדונות ונותני ההלוואות לא מוכנים לתת את כספם לכל חברה. במקרה של הבנקים, יקבע הדבר לפי הלימות ההון.
  • אם חלה הרעה במצב העסק וההכנסה שהיא מניבה לו פוחתת, מירווח הריבית הוא שלילי. במקרה זה, לא רק שבעל ההון העצמי אינו מקבל תוספת הכנסה ממירווח הריבית, הוא גם עלול להפסיד את הונו.

תפקיד המנוף בפיתוח העסק[עריכה | עריכת קוד מקור]

האמצעים הכספיים שבעלי המניות מוכנים להשקיע בחברה בתור הון מניות או הלוואת בעלים נקבעים על ידם. בדרך כלל, הם נוטים לפזר את כספם בחברות שונות ומגוונות בהתאם לשיקול דעתם. וכך, אפילו העסק יהיה ריווחי, הם עשויים להגיע לאחת משתי המסקנות:

  • העסקים האחרים, בינתיים, ריוחיים יותר והם מעדיפים את העסקים האחרים על פני עסק זה. לכן, אם דרוש לחברה הון נוסף והם לא רוצים לצרף אליהם מבעלי מניות נוספים וגם לא מוכנים לרכוש מניות נוספות בחברה, הדרך היחידה העומדת לפניהם היא ללוות אמצעים: לזמן קצר בשוק הכספים ולזמן בינוני וארוך בשוק ההון. אם ברמת סבירות גבוהה יגיעו למסקנה כי תמיד הרווח בחברה האחרת יעלה על הרווח מהחברה הנתונה, הם ימכרו את מניותיהם בה.
  • אכן העסק ריווחי, אך יש סיכון שרמת הרווח לא תשאר שרמה הנוכחית. לפי כך, הם מבקשים לגיים הון חיצוני, להשתמש בו כל עוד התשואה מהעסק תהיה גבוה מהריבית. והיה והתשואה לא תכסה את הריבית, החברה תסלק מייד את ההלוואות.

תפקיד ההון העצמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההון העצמי מתואר כבסיס של המנוף: ככל שהוא רחב וחזק כך יגבר הכוח שלו "להרים" יותר אמצעים כספיים מגורמים מחוץ לחברה. המלווים מכירים בעובדה כי לחברה עלול להיות הפסדים. כאשר בחברה נוצר הפסד בחשבון השנתי של רווח והפסד, סכום ההפסד שנוצר יורד מההון העצמי. לכן, ככל שההון העצמי יותר גדול, החברה יכולה לספוג יותר הפסדים. כושרה לשאת את ההפסדים, כאשר שאר תנאי קיומה אינם משתנים, מגבירים את כח המשיכה שלה למלווים.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.