המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

האתר סגור  ונפתח רק בהזמנה

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Euthymius Monastery1009 (9).jpg

תרשים האתר

מנזר אותימיוס (נכתב גם אבטימיוס) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במרכזו של מישור אדומים, אזור התעשייה של מעלה אדומים, כקילומטר מדרום לנחל אוג. במקום נמצאים שרידיו של מנזר אשר נוסד בשנת 428 בידי אותימיוס הקדוש, מראשוני הנזירים במדבר יהודה.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המנזר נוסד תחילה כלאורה לאורה [1] ובו כנסייה שסביבה נבנו 12 תאי מגורים לנזירים. בשנת 482, מספר שנים לאחר מותו של אותימיוס בשנת 473, הפך המנזר לקוינוביון [2], הוא הוקף חומה ובמרכזו הוקמה כנסייה חדשה. במנזר נחצבו בור מים גדול שסיפק את צורכי הנזירים ואיפשר לקיים באתר בוסתן. אותמיוס עצמו נקבר בקריפטה מתחת לקפלה קטנה שנבנתה במרכז המתחם, וזו השתמרה. המנזר נפגע ברעידת אדמה בשנת 660 אך שוקם והמשיך להתקיים עד המאה ה-13. במאה ה-13 הפך האתר לחאן דרכים אשר נודע בשם "חאן אל-אחמר" (החאן האדום), וננטש באופן סופי בתקופה העות'מאנית. האתר לא היה נגיש לקהל עד שנת 2010, עת הועבר לניהולה של רשות הטבע והגנים.

אורכו של האתר כ-90 מטרים ורוחבו כ-80 מטרים. נוסף על בור המים, שרידי הכנסיות והקריפטה, נשתמרו בו תאי נזירים, אכסניה, פסיפס ותעלות מים.

'עמיתים לטיולים' - טיול אל חאן אל אח'מר האמיתי[עריכה | עריכת קוד מקור]

נוף המקום. צילם: אורי אליאש

על סיור קודם ראו מטה
'עמיתים לטיולים' אל "חאן אל אחמר" המתוקשר, חוות הרועה העברי, ואל "חאן אל אחמר" האמיתי - אבטימוס טיול רכוב עם מכוניות פרטיות, יתקיים בע"ה ביום שישי ד' חוהמ"ס, יט' תשרי תש"פ (18.10.19) בשעות 10:00-13:00 בהובלת - סבא-עמית אררט 052-7-90.60.90 araratamit7@gmail.com בחוות הרועה העברי - יספר בועז עידו על תולדות ההתיישבות בגוש אדומים ב"חאן אל אחמר" האמיתי - אבטימוס - ידריך בני הר אבן סגן קמ"ט ארכיאולוגיה

התכנסות - בכניסה למתחם תחנת הדלק שבצומת כפר אדומים, ליד הפלאפל

המסלול: נצא בשיירה מתחנת הדלק. נעצור ליד המאהל "חאן אל אחמר" המתוקשר. נעלה לחוות הרועה העברי בה נעשה תצפית על מרחב גוש אדומים ונראה דיר כבשים ובית בד בוטיק לשמן זית. נכנס לאישור התעשייה מישור אדומים לסיור מודרך באתר "חאן אל אחמר" האמיתי - אבטימוס [ פתיחה מיוחדת ] : מהחשובים שבמרכזי נזירות מדבר יהודה בתקופה הביזנטית. דרך שרידיו המרשימים נתוודע לדופק החיים של מנזר משוכלל, שהעניק לנזיריו אפשרות להתבודד ובה בשעה סיפק שירותים לעולי רגל בדרכם מירושלים ליריחו. מאגר המים הענקי שבמקום הוא מהגדולים שהתגלו בישראל.

תיאור הסיור[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב Itai Katsav
ביום שישי, ד' חוהמ"ס יצאנו לטיול בחצר האחורית. אנו מטיילים הרבה, מאוד, בכל פינות הארץ. מרוב טיולים ומרוב נקודות חשובות, נזנחה שכונת המגורים שלנו, שגם בה, לא במפתיע יש פינות חמד ועניין רבות. לכן, יזם עמית אררט טיול קרוב קרוב, עשר דקות נסיעה מירושלים. התכנסנו, מעל 35 מכוניות בתצפית נחל אוג, על כביש מס' 1 לכיוון מזרח, בבוקר נעים של חוהמ"ס
לאחר דברי פתיחה של עמית והסבר על הרעיון העומד מאחורי הטיול נטל דביר בן יהודה את המיקרופון והפנה את מבטנו צפונה אל מעבר לכביש, אל קבוצת פחונים מכותרי עצים שכיכבה בעשר השנים האחרונות בבתי המשפט הישראלים, מאחז בדואי הידוע בשם חאן אל אחמר. דביר פרש את יריעת המחלוקת על המאחז הסובבת סביב השאלה מתי הגיעו לכאן בני שבט הג'אהלין. האם בסוף שנות ה-80 כטענת ישראל או לפני מלחמת ששת הימים כטענת הבדואים. תצלומי אויר מראים כי האמת אינה עם איש מהצדדים אך נוטה יותר לצד ישראל וכי הבדואים שאמנם הסתובבו בשטח, כדרך הבדואים, עוד לפני קום המדינה, התיישבו כאן, כנראה, בשנות השמונים. דביר העמיק את ההסבר ולקח אותנו במבט על, אל הסוגיה העקרונית סביב המאחז ואל האינטרסים השונים של ישראל והרש"פ המתנגשים בדיוק בו. השטח בו יושב חאן אל אחמר קרוי במפות E1. והוא שטח שאם ישראל תבנה בו לא יהיה רצף קרקעי בין בית לחם לרמאללה ובעצם יבלום את שאיפת הרש"פ למדינה עם רצף טריטוריאלי. ואולם אם ישראל לא תבנה בו, היא תבודד, ותנותק קרקעית כל החצר האחורית של ירושלים, מעלה אדומים ובנותיה. משום כך מיקדה הרש"פ בתמיכת האיחוד האירופי ובמיוחד איטליה את מאמציהם בחאן אל אחמר כאבן בוחן לרצינותה של ישראל. צחוק המציאות, שבעוד ישראל מקדישה משאבים עקרים לסוגיית חאן אל אחמר, היאחזויות בדואיות דומות מנקדות כל פינה לאורך כביש מספר 1 בדרך לים המלח, כולל אחת נחמדה ושקטה מול חאן אל אחמר המתוקשר. ביטוי לדבר ראינו לאורך כל ההדרכה כאשר פעם אחר פעם הופרעה הקבוצה על ידי מכוניות סובארו ישנות שנכנסו ויצאו מהשביל שנמתח מקצה התצפית מזרחה אל המדבר. שביל מעוטר בשלט מאיים המבשר על כניסה לשטח אש ואוסר את הכניסה למי שאינם מורשים.

חוות הרועה העברי[עריכה | עריכת קוד מקור]

ניתן לראות חלק ממטעי הזיתים של החווה. התיישבו במקום לפני 40 שנה. הישוב נקרא אז גבעת המייסדים. נשתלו 190 דונם זיתים. לאחר 10 שנים המקום ננטש. לאחר 5 שנים נוספות נכרתו על ידי קבלן 164 דונם זיתים. מנשה בן ארי ששתל 15 שנה לפני , הציל את שאר המטעים.צילם: ניר-כהן משה

מחאן אל אחמר פנינו חזרה לכיוון חוות הרועה העברי שם שמענו סקירה ארוכה ומעניינת מבועז עידו תושב אלון. הוא סיפר על מלחמת הקרקעות המתנהלת באזור. מלחמה בה המדינה הפקירה למעשה את שדה המערכה והותירה אותו לרש"פ או לחלוצים יזמים שאדמת הארץ חשובה להם. בועז סיפר כיצד הוקמה החווה ועל נערי הגבעות שהחווה מטפלת בהם במטרה להחזירם לתלם.

בועז סיפר את סיפורם של עצי הזיתים המקיפים את החווה. עצי זית הנראים לכל היורד מזרחה על כביש מספר אחד ליד אזור התעשיה של מישור אדומים. עצים שניטעו מתוך חזון גדול. לסיום ולקינוח סיפר בועז על בית הבד המשוכלל שהקים, כרמא' וכיצד גילו עצי הזית שלו את הסגולה הטמונה בהם, ומהם מפיקים שמן זית משובח שזוכה בפרסים בינלאומיים. העמיתים טעמו את השמן ולא נותר אלא לגמור את ההלל, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.

בני נוער שעזבו את הבית והלכו לגור בגבעות, בנים וגם בנות. בשב״כ ובמשטרה הקימו יחידות יעודיות לטיפול בהם. מספרם אינו עולה על 109. בחווה הם עוברים תהליך של שלושה חודשים. אם הצליח , הם חוזרים לבית ולמסגרת. בתהליך הטיפולי בני הנוער שוהים בחווה 5 ימים בשבוע. שישי ושבת בבית ההורים. תמונות מהחווה צילם: ניר-כהן משה

מנזר אבטימיוס[עריכה | עריכת קוד מקור]

מהחווה הציונית, נסענו לחאן אל אחמר האמיתי - מנזר אבטימיוס, שבלב אזור התעשיה מישור אדומים. שם פגש אותנו בני הר אבן סגן קמ"ט ארכיאולוגיה, שהסביר לנו על מוסד קמ"ט ארכיאולוגיה ועל העבודה החשובה שהוא עושה לשמירה ולפיתוח אתרי הארכיאולוגיה ביו"ש, ואז לקח אותנו לסיור מעמיק באתר עצמו. מנזר אותימיוס במדבר יהודה: מנזר מרשים במדבר יהודה שהיה אחד מעשרות המנזרים במרחב זה בתקופה הביזנטית. מידע רב על תקופה זו אנו שואבים מספרו של קירילוס מסקיתופוליס (בית שאן) על חיי הנזירים במדבר יהודה. קירילוס כותב: "אותימיוס אזרח השמיים היה בן להורים בשם פאולוס ודיוניסיה, אנשים לא אלמונים, אלא אף מיוחסים מאוד ומהודרים בכל מידה רצויה לאל, אשר מוצאם ומושבם היה מליטיני, עיר הבירה המפורסמת של ארמניה". מליטיני (היום מלטיה שבמזרח טורקיה) הייתה בירת ארמניה השנייה. אימו של אותימיוס היתה עקרה ולאחר תפילה במקדש אחד המרטירים, חוותה חזיון על הולדת בנה. לאחר שנולד העניקה לו את השם אותימיוס - בעברית - "עודד". הוריו נפטרו בגיל צעיר, ומגיל צעיר התחנך במוסדות דת נוצריים. בגיל 18 הוא הפך לכומר והיה אחראי על מספר מנזרים. בגיל 29 הגיע לארץ ישראל, והצטרף ללאורה של פרן, אותה ייסד חריטון בקרבת עין-פרת שבואדי קלט. אותימיוס נחשב לבן הדור השני של נזירי המדבר. לאחר חמש שנים ייסד יחד עם חברו תיאוקטיסטוס קוינוביון (מנזר שיתופי) בנחל אוג (ואדי מוכליכ), ומכיוון שאותימיוס העדיף את ההתבודדות - הניח לחברו לקרוא למנזר על שמו: "תיאוקטיסטוס", וכן להיות אב המנזר, להגעה אליו כיום צריכים לגלוש בסנפליג. הוא ייסד קפלה במצדה, וכן מנזר שיתופי באזור מדבר זיף. את הלאורה (מבדד) הקרויה על שמו - "מנזר אותימיוס", בשמו הערבי: חאן אל-אחמר "האמתי", ע"ש האבן הנובית האדומה שממנה נבנתה המצודה השומרת על המתחם. ייסד בשנת 428 כלאורה, היא הפכה לקוינוביון רק מספר שנים לאחר מותו. הוא נקבר בקריפטה במרכז המתחם. בפתח תקרת קברו של אותימיוס, יש במרכז לוח אבן, נראה שריד למשפך מתכת ששימש לשפיכת שמן במסגרת פולחן עצמות קדושים. במטבח של המנזר מקובעת קערת ענק ללישת בצק ל-200 סועדים, וארון לבנים שמסביבו תעלות מים ששימש כמקרר. יצאנו מהמתחם והקפנו אותו ממזרח וירדו לעומק מאגר מים של 8 מטר גובה עם חלל של שלוש עמודים רחבים עם קשתות, שלפניו יש בריכת שיקועה למים המגיעים מערוצי הנחלים בזמן שיטפון. על מאגר המים צילם: ניר כהן-משה

מסלול הסיור. צילם: אורי אליאש

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • נירית שלו-כליפא, אל גן נעול, ביקורים במנזרי הארץ, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2005, עמ' 18

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תמונות מהויקיפדיה[עריכה | עריכת קוד מקור]




הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. (יוונית עתיקה: Λάυρα, הגייה יוונית מודרנית: לָבְרָה, בעברית "מִבְדָּד") היא צורת נזירות. קבוצת נזירים היו מתבודדים בימות השבוע ואף מסתגרים מן העולם, ונפגשים במקום משותף רק בימי התפילה, שבת וראשון. המפגש היה לצורך תפילה, סעודה והחלפת פרי עמל כפיהם של הנזירים בחומרי גלם לעבודה במהלך השבוע הקרוב. המונח "לאורה" מגיע מיוונית ופירושו "מסדרון", "סימטה" או "שביל", והוא בא, ככל הנראה, לייצג את הדרך המחברת בין תאי ההתבודדות האישיים של חבריה.
  2. קוׂינוׂביוׂן (ביוונית: κοινόβίο. מילולית: "חיים משותפים" או קומונה) או סֶנוׂבּיוּם (לטינית: cenobium) הוא מנזר שיתופי, בו חיים, לומדים, מתפללים, ואוכלים נזירים, תוך חיי שיתוף. המילה קוינוביון הוטבעה במקור כדי לתאר את קהילת תלמידי פיתגורס שחיו חיי שיתוף ולמידה בקרוטונה. בהודו נזירים בודהיסטים פיתחו צורת חיים דומה לאחר מותו של גאוטמה בודהה, וכיום הרוב המוחלט של הנזירים הבודהיסטים בעולם חיים בצורת קוינוביון. כמה מאות שנים לאחר מכן גם נזירים נוצרים אימצו צורת חיים זו.

סיור יום העצמאות תשע"ז[עריכה | עריכת קוד מקור]

מפת הסיור

אבטימוס, יום העצמאות תשע"ז, יובל לעמית אררט הצלם 052-7-90.60.90

מצגת עם מבחר תמונות' צילם: עמית אררט

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.