Family Wiki
Advertisement

מנין אבות נזיקין - מסכת בבא קמא - דף ה'

התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא

ב לאחר שביררנו לפי שתי השיטות את מנין אבות הנזיקין שבמשנה, מביאים שיטות אחרות ושונות של מנין אבות הנזיקין[]

שלשה עשר אבות נזיקין: ארבעה שומרים + חמשה סוגי תשלום של אדם שהזיק לחבירו + וארבעה אבות של משנתנו - נדון רק באחרונים

ב לאחר שביררנו לפי שתי השיטות את מנין אבות הנזיקין שבמשנה, מביאים שיטות אחרות ושונות של מנין אבות הנזיקין. תני [שנה] רב אושעיא:
שלשה עשר אבות נזיקין, כלומר שלושה עשר אופנים הם שאדם חייב לשלם בנזיקין, ואלו הם:
ארבעה שומרים: שומר חנם שהתרשל ("פשע") בשמירת הדבר שקיבל לשמירתו, והשואל שהדבר ששאל מת או אבד, נושא שכר (שומר שכר, המקבל שכר על השמירה) שחייב באחריותו על גניבה ואבידה וכן השוכר דבר מחבירו לעבוד בו. חמשה סוגי תשלום של אדם שהזיק לחבירו: נזק פחת שגורם לגופו, צער תשלום על הכאב, ודמי ריפוי, שבת דמי ביטול ממלאכה, ובושת אם גרם גם בושת לחבירו בנזק זה. וארבעה אבות דמתניתין [של משנתנו] — הא תליסר [הרי שלושה עשר].

והתנא שלנו, במשנה, מה טעם לא שנה את אלה] ומנה רק ארבעה?
ושואלים: ותנא דידן מאי טעמא לא תני הני [והתנא שלנו, במשנה, מה טעם לא שנה את אלה] ומנה רק ארבעה? בשלמא [נניח] לשיטת שמואל ש"מבעה" זה השן, אפשר לומר שלשיטתו — בנזקי ממון שממונו של אדם הזיק קמיירי [עוסק במשנה], ואילו בנזקי גופו של אדם עצמו שהזיק לא קמיירי [אינו עוסק]. ולכן אין מקום למנות את אלו. אלא לשיטת רב ש"מבעה" הוא האדם, ליתני [שישנה גם את אלה]! ומשיבים: לשיטתו של רב תנא [שנה] במשנה אדם וכלל בו כל מילי [הדברים] שהם נזקים הנגרמים על ידי אדם ולא פירט.
ושואלים: ולר' אושעיא נמי [גם כן] הא תנא ליה [הרי כבר שנה] אדם במשנה! ומשיבים: לשיטתו יש להבחין בין תרי גווני [שני סוגים] של נזקי אדם. ולכן רב אושעיא תנא [שנה] אדם דאזיק [שהזיק] אדם והם הדברים שמנה רב אושעיא, ותנא [ושנה] אדם דאזיק [שהזיק] שור כלומר, הזיק רכוש של אחר, בעלי חיים או חפצים אחרים, ולא לאדם. שהוא מה שהוזכר במשנתנו כ"מבעה".

ב1.ושואלים: אם כך אתה מחלק בפרטי המזיקים[]

'בשיר יש שני סוגי נזיקין: המזיק לשור אחר והמזיק לאדם; ואותם שלושה עשר שמנה רב אושעיא — [הרי] עשרים וארבעה בסך הכל.

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מחלק בפרטי המזיקים, שור נמי [גם כן] ליתני תרי גווני [שישנה שני סוגי] שור אפילו בנזקי קרן, באופן זה: ליתני [שישנה] נזק שור דאזיק [שהזיק] שור, וליתני [ושישנה] נזקי שור דאזיק [שהזיק] אדם!
ודוחים: האי מאי [זו מה היא]? כלומר, אין מקום לקושיה זו כלל, שכן בשלמא [נניח] אדם דאזיק [שהזיק] שור — נזק בלבד הוא שמשלם על הזיקו, ואילו אדם דאזיק [שהזיק] אדם — משלם נוסף לזה ארבעה דברים: צער, ריפוי, שבת ובושת. ונמצא שאלו הם שני סוגים שונים של חיובים. אלא שור המזיק, מה לי שור דאזיק [שהזיק] שור, מה לי שור דאזיק [שהזיק] אדם, אידי ואידי [זה וזה] — נזק בלבד הוא שמשלם ולא יותר. ואם כן, אין מקום לחלק ביניהם ולמנותם בנפרד.

אם אומר אתה שרב אושעיא לא הוסיף על האמור במשנה אלא נזקי אדם באדם והא [והרי] שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר, שאף הם בגדר אדם דאזיק [שהזיק]
ומקשים: אם אומר אתה שרב אושעיא לא הוסיף על האמור במשנה אלא נזקי אדם באדם והא [והרי] שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר, שאף הם בגדר אדם דאזיק [שהזיק] שור הוא, שהרי הזיק חפץ (או שור) ומשלם רק את הנזק בלבד, ובכל זאת קתני [ושנה אותם] רב אושעיא בנפרד!

אף בנזקי אדם בשור: תני הזיקא [שנה במשנה היזק] שנעשה בידים כלומר על ידי פעולה, וקתני הזיקא [ושנה והוסיף בברייתא סוגים של היזק] שבאים ממילא (מעצמם) שהרי השומרים משלמים גם על נזקים שנגרמו מעצמם, שלא הם עשו אותם בידים
ומשיבים: יש מקום לחלוקה נוספת, אף בנזקי אדם בשור: תני הזיקא [שנה במשנה היזק] שנעשה בידים כלומר על ידי פעולה, וקתני הזיקא [ושנה והוסיף בברייתא סוגים של היזק] שבאים ממילא (מעצמם) שהרי השומרים משלמים גם על נזקים שנגרמו מעצמם, שלא הם עשו אותם בידים. עד כאן לבירור שיטת רב אושעיא.

רשימה אחרת של אבות נזיקין אותה תני [שנה] ר' חייא ובה נמנו עשרים וארבעה אבות נזיקין, והם:
ועוד יש רשימה אחרת של אבות נזיקין אותה תני [שנה] ר' חייא ובה נמנו עשרים וארבעה אבות נזיקין, והם: תשלומי כפל שמשלם הגנב שלא הודה מעצמו בגניבה, ותשלומי ארבעה וחמשה שמשלם מי שגנב וטבח (או מכר) שור או שה, וגנב המודה מעצמו בגניבה, וכן גזלן (שודד), ועדים זוממין שהעידו באדם עדות שקר, ומשלמים כפי הסכום שניסו לחייב בו את הנאשם, והאונס והמפתה, שנותנים חמשים סלעים, ומוציא שם רע על אשתו שנבעלה לאחר בהיותה מאורסת, שנותן מאה סלעים, והמטמא תרומה של חבירו ופוסלה על ידי כך מאכילה, והמדמע (המערב תרומה בחולין) ואוסר בכך את הדבר באכילה למי שאינו כהן, והמנסך יין של חבירו לעבודה זרה, ועל ידי כך אוסר את היין בהנאה. והני תליסר [ואותם שלושה עשר] שמנה רב אושעיא — הא [הרי] עשרים וארבעה בסך הכל.

ב2.ושואלים: ור' אושעיא מה טעם לא שנה את אלה?[]

בתשלומי ממון שאדם משלם כפי הממון שהזיק וחיסר מחבירו הוא עוסק, בתשלומי קנס אינו עוסק

ושואלים: ור' אושעיא מאי טעמא לא תני הני [מה טעם לא שנה את אלה]? ומשיבים: בממונא [בתשלומי ממון] שאדם משלם כפי הממון שהזיק וחיסר מחבירו קמיירי [הוא עוסק], בקנסא לא קמיירי [בתשלומי קנס אינו עוסק].
ושואלים: גנב וגזלן, דממונא [שתשלום ממון] הוא, ליתני [שישנה אותם] ר' אושעיא, שהרי אף שם משלם רק מה שנטל בלי תוספת קנס! ומשיבים: הא תנא ליה [הרי כבר שנה] שומר חנם והשואל, ששומר חינם הטוען במרמה שהפקדון נגנב ממנו בעוד שהוא עצמו לקחו — חייב לשלם כגנב. ואם כן, הריהו כגנב לענין זה.

ושנה גם כן ממון שבא לידו באיסור] כגון הגנב והגזלן
ושואלים: ור' חייא נמי [גם כן] הא תנא ליה [הרי כבר שנה] שומר חנם והשואל, ומדוע שנה גם גנב וגזלן שאין בהם חידוש? ומשיבים: שנה אותם משום חילוק אחר שיש ביניהם: תני ממונא דאתא לידיה בהיתירא [שנה דין ממון שבא לידו בהיתר] שהרי מתחילה בא הממון — הפקדון לידי שומרים אלה בהיתר גמור, אף שאחר כך שלחו בו יד וגנבוהו. וקתני ממונא דאתא לידיה באיסורא [ושנה גם כן ממון שבא לידו באיסור] כגון הגנב והגזלן.

ב3.ועוד שואלים: חיובם של עדים זוממים דממונא[]

'שתשלום ממון - הוא שהרי הם משלמים בדיוק כפי הסכום שזממו

(ה׳ א) - ועוד שואלים: חיובם של עדים זוממים דממונא [שתשלום ממון] הוא שהרי הם משלמים בדיוק כפי הסכום שזממו לגרום למי שהעידו עליו להוציא, ולא יותר, ליתני [שישנה] גם כן בברייתא של ר' אושעיא, שהרי אין דינו כקנס שהוא תשלום יותר ממה שמזיק בפועל! ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' עקיבא שאמר: אין עדים זוממים משלמין ממון על פי הודאת עצמן ששיקרו בעדותם, ומכאן שתשלום זה שמשלמים עדים זוממים הוא מדיני קנסות, שאין אדם משלם קנס על פי הודאת עצמו.

שר' עקיבא מחלק בדיניהם: ליתני [שישנה דין] שור דאזיק [שהזיק] שור, וליתני [ושישנה דין] שור דאזיק [שהזיק] אדם,
ושואלים: אי סבר לה [אם סבור הוא תנא זה] כשיטת ר' עקיבא אם כן ליתני תרי גווני [שישנה בברייתא שני מיני] שור שר' עקיבא מחלק בדיניהם: ליתני [שישנה דין] שור דאזיק [שהזיק] שור, וליתני [ושישנה דין] שור דאזיק [שהזיק] אדם,
דתנן [שכך שנינו במשנה], ר' עקיבא אומר: אף שור תם שחבל באדם וחבל אותו אדם בשור — משלם בעל השור במותר (בעודף הנזק שנגרם לאדם על הנזק שנגרם לשור) נזק שלם, ומכאן ששור שהזיק אדם נחשב כמועד תמיד, ויש לו איפוא דין מיוחד לעצמו!
ומשיבים: מכאן אין להקשות, הא תבריה [הרי כבר שבר] ר' עקיבא לגזיזיה [את אגרופו] כלומר, ר' עקיבא עצמו אינו משווה שור שחבל באדם לשאר מזיקים, דתניא [ששנויה ברייתא], ר' עקיבא אומר: יכול אף תם שחבל באדם ישלם מן העלייה (ממיטב ממונו ולא מגוף המזיק) כשאר אבות נזיקין — תלמוד לומר בשור הנוגח אדם "כמשפט הזה יעשה לו" (שמות כא, לא) לומר: מגופו של המזיק משלם, ואינו משלם מן העלייה ואם כן אין מקום למנותו בין אבות הנזיקין שבברייתא, שנאמר עליהם להלן שבכולם משלם ממיטב כספו, ולא מן המזיק

ב4.ועוד מקשים: האונס והמפתה והמוציא שם רע דממונא - שממו ן- הוא שמשלם[]

אמר ר' אבהו: משמעות הביטוי "אבות" כאן אינה לומר שיש להם תולדות, אלא לומר: כולן, כל המנויים ברשימה — דינם כאבות, האמורים במשנתנו, לשלם ממיטב שחייב המזיק בכל אלה לשלם מן המיטב שבנכסיו.

ועוד מקשים: האונס והמפתה והמוציא שם רע דממונא [שממון] הוא שמשלם, ליתני [שישנה אותם] בברייתא של ר' אושעיא!
ומשיבים: מה נפשך [רצונך] כלומר, בכל דרך שתרצה, מכל צד שתבין בנושא זה — לא היה מקום לשנות דבר זה, שהרי אי [אם] מדובר בחלק הנזק שמשלם בכל אלה — הלוא כבר תנא ליה [שנה לו] לחוד נזק, אי [אם] צער הוא משלם — תנא ליה [שנה אותו], אי [אם] בשת משלם — תנא ליה [שנה אותו], אי [אם] פגם הוא משלם — היינו [זהו] נזק שהרי תשלום "פגם" שמשלם לאנוסה הוא תשלום הנזק שנגרם לה עקב האונס. מה אית לך למימר [מה יש לך עוד לומר] שמשלם האונס והמפתה? קנסא [קנס], אולם כפי שהסברנו בקנסא לא קמיירי [בקנסות אינו עוסק] אלא מונה רק נזקים שיש בהם תשלום ממון בלבד.

ועוד שואלים: המטמא והמדמע והמנסך, דממונא [שממון] הוא שמשלם שהרי משלם רק את התמורה לנזקים שגרם
ועוד שואלים: המטמא והמדמע והמנסך, דממונא [שממון] הוא שמשלם שהרי משלם רק את התמורה לנזקים שגרם, ליתני [שישנה]!
ומשיבים: מה נפשך [רצונך], אי [אם] סבור הוא שהיזק שאינו ניכר ומוחש, כגון אלה שהנזק שבהם אינו נראה לעין, שאף שגרם במעשיו שבכך יפסלו וייאסרו לגמרי, שמיה [שמו] היזק — הא תנא ליה [הרי שנה] נזק, ובכלל זה גם נזק שאינו נראה לעיניים, ואין הבדל בין המטמא לבין השורף. ואי [אם] סבור הוא כי היזק שאינו ניכר לא שמיה [לא שמו, אינו נחשב] נזק, אם כן מה שמשלם המזיק הוה ליה קנסא [הרי הוא קנס], ובקנסא לא קמיירי [ובקנס אינו עוסק].

משמע שסבור שנזקים כגון אלה שאינם ניכרים באמת אינם כלל נזק!
על סמך הדברים הללו מנסים להציע: לימא קסבר [האם לומר שסבור] ר' חייא היזק שאינו ניכר — לא שמיה [אין שמו, אינו נחשב] היזק, דאי [שאם] שמיה [שמו, נחשב] היזק — הא תנא ליה [הרי כבר שנה] נזק, וכיון שמונה נזק לעצמו וגם אלה לעצמם, משמע שסבור שנזקים כגון אלה שאינם ניכרים באמת אינם כלל נזק! ודוחים: מכאן אין הוכחה, תנא היזקא דמינכרא [שנה לחוד היזק שניכר] ותנא היזקא דלא מינכרא [ושנה לחוד היזק שאינו ניכר] אבל אפשר לומר כי סבור שכל אלה הם נזק ממש, ולא קנס. ועוד שואלים בהשוואת הנוסח במניינים השונים של אבות הנזיקין.

אלא מניינא [המניין] של ר' חייא למעוטי מאי [למעט מה הוא בא]? די היה לו אם היה רק מפרט את אבות הנזיקין בלא למנות את מספרם!
ובשלמא לתנא דידן [נניח לתנא שלנו, של משנתנו] תנא מניינא [שנה מנין] (של ארבעה אבות) במשנה, שיש בכך הדגשה למעוטי [למעט] את המנויים בברייתא של ר' אושעיא, ולהדגיש שאין הם בכלל רשימה זו, ואף ר' אושעיא תנא [שנה] בברייתא שלו מניינא [מנין] כדי למעוטי [למעט] אותם שנמנו בברייתא של ר' חייא. אלא מניינא [המניין] של ר' חייא למעוטי מאי [למעט מה הוא בא]? די היה לו אם היה רק מפרט את אבות הנזיקין בלא למנות את מספרם!

אף הוא בא למעוטי [למעט] מוסר (מלשין), ומפגל, כהן המקריב קרבן של אדם אחר ואומר שיהא לשם קרבן אחר
ומשיבים: אף הוא בא למעוטי [למעט] מוסר (מלשין), ומפגל, כהן המקריב קרבן של אדם אחר ואומר שיהא לשם קרבן אחר, ועל ידי כך מזיק לבעל הקרבן, שצריך לשוב ולהקריב קרבן אחר. ונזקים אלה אינם כלולים אף במניינו של ר' חייא.
ושואלים: ובאמת מדוע לא חשבם? וליתני [ושישנה] גם את אלה! ומסבירים את השאלה: בשלמא [נניח] מפגל אפשר לומר בתשובה לשאלתנו כי בקדשים לא קמיירי [אינו עוסק] כשדן בהלכות נזיקין, אלא רק בדברי חולין. אלא מוסר מאי טעמא לא תני [מה טעם לא שנה]? ומשיבים: שאני [שונה] מוסר דדיבורא [שדיבור] בלבד הוא שגורם לנזק, ובדיבורא לא קמיירי [ובדיבור אינו עוסק] אלא בנזקים שנגרמו על ידי פעולה ממשית.
ומקשים: והא [והרי] מוציא שם רע דדיבורא [שאף הוא דיבור] הוא וקתני [ושנה אותו]! ומשיבים: דיבורא דאית ביה [דיבור שיש בו] מעשה הוא, שהרי דין מוציא שם רע חל רק במי שנשא אשה ובא עליה ואחר כך מעליל עליה, ונמצא שיש בכך גם צד של מעשה.
ומקשים: והא [והרי] עדים זוממין דיבורא דלית ביה [דיבור שאין בו] מעשה הוא, שהרי אינם אלא מעידים עדות שקר, וקתני [ושנה אותו]! ומשיבים: התם, אף על גב דלית ביה [שם, אף על פי שאין בו] מעשה, רחמנא קרייה [התורה קראה אותו] מעשה, דכתיב [שנאמר] "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" (דברים יט, יט) משמע שעדות זאת נחשבת לו כנסיון לעשות מעשה.
ועוד בבירור והשוואת השיטות, בשלמא לתנא דידן [נניח לשיטת התנא שלנו] של משנתנו, תנא [שנה] אבות — מכלל דאיכא [שיש] תולדות וצריכות פירוש לעצמן, אלא לר' חייא ולר' אושעיא, הרי אם אומר אתה אבות — מכלל דאיכא [שיש] תולדות, תולדותיהן מאי ניהו [מה הן], שלכאורה מנו את כל סוגי הנזקים, כולם!
אמר ר' אבהו: משמעות הביטוי "אבות" כאן אינה לומר שיש להם תולדות, אלא לומר: כולן, כל המנויים ברשימה — דינם כאבות, האמורים במשנתנו, לשלם ממיטב שחייב המזיק בכל אלה לשלם מן המיטב שבנכסיו.
ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר] כלומר, כיצד נלמדת הלכה זו? ומשיבים: אתיא [באה] ההלכה על ידי גזירה שווה מן המילים "תחת" או "נתינה" או "ישלם" או "כסף" שבכל אחד מסוגי נזיקין אלה כתובה אחת המלים הללו, וממה שמפורש בו למדים על מקומות שנאמרו בהם רק מלים אלה, בדרך גזירה שווה.

א שנינו במשנה: לא הרי השור כהרי המבעה וכו'.[]

'ועוד, למאן דאמר [ולדעת מי שאומר] כי אדרבה, קרן עדיפא [עדיפה], שהחיוב בתשלום עבורה ברור יותר, אף שאינה מועדת מתחילתה לפי שכוונתו להזיק, אם כן אפילו קרן נמי אתיא [גם כן באה יכולה להילמד], משאר אבות.

א שנינו במשנה: לא הרי השור כהרי המבעה וכו'. ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר] כלומר, מה טעם היה לומר את כל הדיון הזה של "לא הרי"? שלכאורה אין למדים ממנו דבר נוסף על הידוע לנו מכבר. אמר רב זביד משמיה [משמו] של רבא: הכי קאמר [כך הוא אומר], יש להבין את המשא והמתן כתשובה לשאלה שלא נזכרה במפורש במשנה עצמה, והיא: מדוע הוצרכו כל אבות הנזיקין להיכתב בתורה? לכתוב רחמנא חדא [שתכתוב התורה רק אחד מהם] מן האבות, ותיתי אידך מיניה [ויבוא, יילמד, האחר ממנו]; הדר [חזר] ואמר התנא בתשובה כי חדא מחדא [אחת מאחת] לא אתיא [באה], כלומר אי אפשר ללמוד אב אחד מחבירו, משום שבכל אחד יש צדדים מיוחדים ("לא הרי... כהרי"), ומשום שאי אפשר ללמדם זה מזה, הוצרכו להיכתב כולם.
ובהמשך הדברים במשנה נאמר: ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים, ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר], כלומר, מה צורך בהמשך זה של הדיון? אמר רב משרשיא משמיה [משמו] של רבא: הכי קאמר [כך הוא אומר], אף כאן יש תשובה לשאלה נוספת שלא נתפרשה במשנה, והיא:(ה׳ ב) לכתוב רחמנא תרתי ותיתי אידך מינייהו [שתכתוב התורה שנים מן האבות ויבואו, יילמדו, האחרים מהם] ולא יצטרכו להיכתב כולם. ולכן הדר [חזר] ואמר במשנה בתשובה לשאלה זו כי חדא מתרתי לא אתי [אחת משתים אינה באה], אינה ניתנת להילמד, כי יש הבדל בין כל שנים מן האבות ובין אב נזיקין נוסף, שיש בו צד להקל.
אמר רבא והעיר על כך: וכולהו [וכולם], כל האבות הללו שבמשנה כי שדית [כאשר תטיל, תצרף] בור בינייהו [ביניהם], כלומר, לבין כל אחד מן האבות האחרים, אתיא כולהו [יבואו, יילמדו, כולם] בדרך הלימוד של מה הצד. לבר [מחוץ] מאב הנזיקין של קרן, שאין ללמוד אותו רק מצירוף שני אבות נזיקין אחרים, ואף לא מבור ואב נוסף, משום דאיכא למיפרך [שיש מקום להקשות]: מה לצד השווה לכולהו [לכולם] — שכן מועדין שדרכם להזיק מתחילתן. ואילו בנזק קרן, מתחילה השור הוא תם, ורק לאחר שהעידו בו שחזר והזיק כמה פעמים נעשה מועד.

א1.עדיפא [עדיפה], שהחיוב בתשלום עבורה ברור יותר, אף שאינה מועדת מתחילתה לפי שכוונתו להזיק[]

ומשיבים: לאתויי [להביא, להוסיף] שחייב על אש גם אם ליחכה (חרכה) את נירו (שדהו החרוש) של חבירו, וכן אם סכסכה (הבהבה) את אבניו, שאף שאין זה נזק המכלה את גוף הדברים, מכל מקום חייב לשלם גם עבור נזק זה.

ועוד, למאן דאמר [ולדעת מי שאומר] כי אדרבה, קרן עדיפא [עדיפה], שהחיוב בתשלום עבורה ברור יותר, אף שאינה מועדת מתחילתה לפי שכוונתו להזיק, אם כן אפילו קרן נמי אתיא [גם כן באה יכולה להילמד], משאר אבות.
ושואלים: אלא אם כן, שיכולה היתה התורה לכתוב רק אב נזיקין אחד ובור, ואת חובת התשלום בשאר אבות הנזיקין אפשר ללמוד מהם בדרך "מה הצד", למאי הלכתא כתבינהו רחמנא [למה לצורך איזו הלכה כתבתם התורה]? ומשיבים: הרי זה להלכותיהן, שאף שאינם צריכים להיכתב ללמדנו את עצם חובת התשלום על נזקים אלה, מכל מקום נחוץ הדבר כדי לפרט את ההלכות המיוחדות לכל אב נזיקין, לפי שהלכות אלה שונות בכל אחד מאבות הנזיקין, שבכל אב יש דינים נבדלים:
קרן נכתבה — כדי לחלק בה בין תמה למועדת.
שן ורגל נכתבו — כדי לפוטרן ברשות הרבים.
בור נכתב — כדי לפטור בו את הכלים, שאין בעל הבור חייב באחריות על כלים שנפלו לבור ונשברו בו. ושואלים: ולשיטת ר' יהודה שמחייב אף על נזקי כלים בבור, מדוע נכתב דין בור? ומשיבים: לפטור בו את האדם, שאף ר' יהודה מודה שאין בעל הבור חייב בתשלומים על מות אדם שנפל לבור, שכן אדם יכול להיזהר, ולכן נכתב אב נזיקין זה לעצמו.
ומדוע נכתב אב הנזיקין אדם (שהוא לדעת רב "מבעה" שבמשנה) — כדי לחייבו בארבעה דברים נוסף לתשלום עצם הנזק, והם: צער, ריפוי, בושת, ושבת.
ואש נכתבה כי יש בה הלכה מיוחדת — לפטור בו את הטמון. שלדעת רוב החכמים, אם היה דבר טמון בתוך הקמה (או שאר דברים שנשרפו), באופן שאין מקום להניח שהוא מצוי שם, אם כילתה אותו האש — אין המזיק חייב לשלם. ושואלים: ולדעת ר' יהודה שמחייב אף על נזקי טמון באש, לאתויי מאי [להביא, להוסיף את מה] את איזו הלכה מיוחדת, נתפרט אב נזיקין זה? (ו׳ א) ומשיבים: לאתויי [להביא, להוסיף] שחייב על אש גם אם ליחכה (חרכה) את נירו (שדהו החרוש) של חבירו, וכן אם סכסכה (הבהבה) את אבניו, שאף שאין זה נזק המכלה את גוף הדברים, מכל מקום חייב לשלם גם עבור נזק זה.

השיעור הבא[]

Advertisement