קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
חומש עם הערות מסורה בשולי הטקסט
המָסוֹרָה היא רשימת הערות על נוסח המקרא, שנועדה לקבוע את נוסחו הסופי והאחיד, שנערכה סופית במאה העשירית, ולמנוע שינויים או טעויות, בתקופה שבה הפצת הכתובים הייתה רק על ידי העתקת כתבי יד בידי "סופרים".
מטרת המסורה הייתה לקבע את נוסח המקרא כפי שנמסר מדורי דורות, באמצעות ספירת מילים, צירופי מילים ותופעות שונות, שעברו במשך מאות שנות פעילותה. עיקר מטרתה ליצור נוסח אחיד שיהיה מקובל בכל קהילות ישראל.
בעלי המסורה המציאו את סימני הניקוד וטעמי המקרא, השתמשו בהם כדי לתאר את הדרך המדויקת של הקריאה בתורה, וצירפו הערות וחיבורים המסייעים לשמור על דיוק מסירת הנוסח. בעלי המסורה עדיין לא פיתחו חשיבה דקדוקית, אלא התרכזו בעיקר בתיעוד אופני הקריאה והנוסח, ולמעשה יצרו מעין "הקלטה" של נוסח התורה כפי שהיה בזמנם. החכמים שערכו את המסורה, למן המאה השמינית עד המאה העשירית, מכונים בעלי המסורה.
ניצני הערות מסורה בתלמוד ובמסכת סופרים[]
במסכת קידושין ל ע"א דנים החכמים בספירת פסוקי התורה ואותיותיה:
- לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה. שהיו אומרים: וא"ו ד"גָּחוֹן"[1] - חציין של אותיות של ספר תורה. "דָּרֹשׁ דָּרַשׁ"[2] - חציין של תיבות. וְהִתְגַּלָּח[3] - של פסוקים. "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר"[4] - עי"ן ד"יער" חציין של תהלים. "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן"[5] - חציין דפסוקים.
- בעי רב יוסף: וא"ו ד"גחון" - מהאי גיסא או מאידך גיסא? אמרו ליה: ניתי ספר תורה ואימנינהו! מי לא אמר רבה בר בר חנה: "לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום"? אמר להם: אינהו בקיאי בחסרות וביתרות, אנן לא בקיאינן.
- בעי רב יוסף: "והתגלח" - מהאי גיסא או מאידך גיסא? אמר ליה אביי: פסוקי מיהא ליתו למנויי'! - בפסוקי נמי לא בקיאינן; דכי אתא רב אחא בר אדא, אמר: במערבא פסקי לה להאי קרא לתלתא פסוקי (=בארץ ישראל חילקו מקרא זה לשלושה פסוקים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן"[6].
- תנו רבנן: חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ספר תורה; יתר עליו תהלים - שמונה; חסר ממנו - דברי הימים שמונה.
על-פי דברי הברייתא, האות וא"ו של המילה "גחון", חוצה את אותיות התורה לשניים; "דרש דרש" חוצה את מילות התורה לשניים; ו"והתגלח" חוצה את פסוקיה. עוד עולה מדברי הברייתא, כי סך פסוקי התורה הוא 5888; פסוקי תהלים 5896; דברי הימים 5880.
למעשה, דברי הברייתא אינם תואמים לספרי התורה של נוסח המסורה המצויים בידינו וכבר רב יוסף בגמרא עמד על העובדה כי אין ספרי התורה שלהם אחידים בנוסחיהם.
גם במסכת סופרים שסודרה בימי הגאונים, ניתן למצוא ניצנים של הערות המסורה.
ענפי המסורה השונים[]
למסורה ישנם שני ענפים מרכזיים - הענף הבבלי (מסורה בבלית), והענף הטברני (מסורה טברנית). כמו כן היה גם זרם, שולי יחסית, שפעל בדרומה של ארץ ישראל, המכונה גם המסורה הארצישראלית. בתוך כל זרם היו חלוקות משנה. המסורה הטברנית נחשבה למדויקת יותר, והיא זו שהתקבלה בסופו של דבר בעם ישראל.
המסורה הבבלית הקרויה על שם קבוצת חכמים שעסקו במסורה בבבל, היא הענף העתיק יותר מבין שאר ענפי המסורה. מסורה זו נדחתה משימוש, ושרידים ממנה נתגלו בגניזת קהיר. הענף המקביל של המסורה הבבלית הינו המסורה הטברנית. במקרים רבים ניכר כי המסורה הטברנית שאבה את מקורותיה מהמסורה הבבלית. המחלוקות והשינויים בין שתי המסורות, מתאפיינות במספר נושאים:
- מחלוקות בנוסח המקרא - כולל שינוים בכתיב, בניקוד ובטעמי המקרא.
- צורת ניקוד שונה - כולל שינויים גרפיים של צורות הניקוד וטעמי המקרא.
- מבטא ודקדוק שונה.
- מערכת מונחי מסורה המנוסחת בצורה שונה.
הנודעים שבבעלי המסורה הטברנית היו רבי אהרן בן משה למשפחת בן אשר ומשה בן דוד למשפחת בן נפתלי, שחיו במאה ה-10.
המחלוקות בין שיטת בן אשר ובין שיטת בן נפתלי[]
בין אהרן בן אשר ובין משה בן נפתלי היו חילוקי דעות בנוגע למילים מסוימות ולכללים דקדוקיים מסוימים.
דוגמאות:
- את המילה "יששכר" יש לקרוא לפי בן אשר כ"ישכר" ואילו לפי בן נפתלי יש לקרוא "יששכר".
- לדעת בן אשר האותיות ב או ל הבאות לפני מילה המתחילה בי' המנוקדת בחיריק - מנוקדות בשווא, לדוגמה: 'לְיִשְׂרָאֵל', לעומתו בן נפתלי סבור שיש לנקדן בחיריק ולהשאיר את הי' ללא ניקוד, לדוגמה: 'לִישְׂרָאֵל'.
ההבדלים בין שתי השיטות, נכתבו ב"ספר החילופים" הקדמון, המתאר את החילופים (=ההבדלים) בין שתי השיטות.
ההכרעה במחלוקת[]
מסורתו של בן אשר היא כיום המסורת המקובלת בכלל ישראל, וכך הכריע הרמב"ם להלכה: "...וספר שסמכנו עליו... ועליו היו הכול סומכין - לפי שהגיהו בן-אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות... ועליו סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו..." (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות ספר תורה, פרק ח' הלכה ד'). מקובל להניח שכתר התורה שעליו דיבר הרמב"ם הוא כתר ארם צובא שנשמר בבית הכנסת בחאלב. בעקבות דעתו של הרמב"ם על הכתר נכתבו עוד העתקים של המקרא על פי הכתר הזה.
עם זאת, היו שהמשיכו לנהוג כבן נפתלי. בעל הספר מנחת שי מספר על חילוקי מנהגים בין ארצות המזרח - "מדינחאי", שנהגו כבן נפתלי, ובין ארצות המערב - "מערבאי", שנהגו כבן אשר.
הנוסח של ספרי המקרא שבידינו כיום אינו בדיוק לפי מסורת בן אשר ויש הבדלים מזעריים שאין בהם חשיבות של ממש עבור הקורא הרגיל.
נוסח התימנים[]
נוסח שונה מעט, מצוי גם בקרב יהודי תימן. למשל: המלים "בשמות" (במדבר) ו"בן בעור" (בלק) כתובות על פי המסורת התימנית בכתיב חסר: "בשמת", "בן בער". כמו כן המילה "פצוע דכה" (דברים כג ב) מופיע בנוסח התימני עם האות 'א'
המסורה הגדולה והמסורה הקטנה[]
בין הערות המסורה מקובל לחלק בין שני סוגים של הערות. המסורה הקטנה כוללת הערות קצרות, מדגישה אותיות משונות (גדולות קטנות וכדומה) ומילים שונות הנכתבות במקומות שונים בתנ"ך באופן שונה (למשל בכתיב מלא ובכתיב חסר). המסורה הגדולה מסודרת לפי א-ב, ומפרטת את הנכתב במסורה הקטנה.
ספרים העוסקים במסורה[]
- אהרן בן אשר, "דקדוקי הטעמים", ירושלים תשכ"ז.
- "אכלה ואכלה", הוצאת פרענסדארף, הנובר תרכ"ד.
- ר' דוד קמחי (רד"ק), "עט סופר", ליק תרכ"ד.
- אליהו בחור אשכנזי, "מסורת המסורת".
- רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה, "מסורת סייג לתורה".
- רבי מנחם די לונזאנו, "אור תורה".
- ר' ידידיה מנורצי, "מנחת שי". מהדורה חדשה של מנחת שי לתורה הכין צבי בצר, ירושלים תשס"ה.
- ישראל ייבין, "כתר ארם צובה ניקודו וטעמיו", ירושלים תשכ"ט.
- אליעזר ליפשיץ, ספר החילופים, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשכ"ה.
- הנ"ל, "מבוא למסורה הטברנית", ירושלים תשל"ב.
- הנ"ל, "המסורה למקרא", ירושלים תשס"ג.
- מרדכי ברויאר, "כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא", ירושלים תשל"ז.
- מנחם כהן, "מהו 'נוסח המסורה', ומה היקף אחיזתו בתולדות המסירה של ימה"ב", עיוני מקרא ופרשנות ב (תשמ"ו) 229-256.
- הנ"ל, "האידיאה בדבר קדושת הנוסח לאותיותיו וביקורת הטקסט", דעות מז (תשל"ח) 83-101.
- יוסף עופר, "המסורה הבבלית לתורה - עקרונותיה ודרכיה", ירושלים תשנ"ה.
- ד"ר דוד לייאנס, "המסורה המצרפת - דרכיה וסוגיה", באר שבע תש"ס.
- מרדכי ברויאר, "המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב בכתב יד למ", ניו יורק תשנ"ב.
- מרדכי ברויאר, "מקראות שיש להם הכרע", אלון שבות תש"ן [תדפיס מתוך מגדים י (שבט תש"ן)].
- מ' גלצר, "מלאכת הספר של כתר ארם צובה והשלכותיה", ספונות ס"ח ד (יט) [תשמ"ט].
- א' דותן, "ספר דקדוקי הטעמים לרבי אהרן בן משה בן אשר", ירושלים תשכ"ז.
- ישראל ייבין, "מבוא למסורה הטברינית", אקדמון, ירושלים תשמ"ג.
- ישראל ייבין, "מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי", ירושלים תשמ"ה.
ראו גם[]
- תקופת הביניים של העברית
- אהרון בן אשר
- ביקורת נוסח המקרא
לקריאה נוספת[]
יוסף עופר "המסורה הבבלית לתורה - עקרונותיה ודרכיה", ירושלים תשנ"ה.
קישורים חיצוניים[]
- יוסף עופר, ספרות המסורה של דורנו
- תנ"ך יומי, לימוד כל התנ"ך בשנה אחת - על פי המסורה