בעלון "מאורות הדף היומי" נדונו בהרחבה סוגיות מהדף היומי, נציג אחדות מהן
צירוף מומר לתפילת מוסף[]
(לפי דף ד,א, -וישנן בציבור)
מבאר רש"י :"וישנו בצבור - אבל שנוי בעלים לא שייך בקרבן צבור שהרי הכל בעליו:
תוספות: וישנן בציבור. משא"כ בשינוי בעלים דאם שחט לשמו התמיד הרי הוא בעליו ואפי' לשם עובד כוכבים לא מיפסיל דבעינן חבירו דומיא דידיה מחוייב כפרה כמותו. ברו"ך:
וב"מאורות" נאמר: יהודי מומר לא ניתן לצרף למניין. אבל לתפילת מוסף, אולי יש אפשרות. שכן, קרבן ציבור אינו נפסל בשל החלפת שם הבעלים בשם של מי שאינו בעל הקרבן. הקרבן שייך לציבור כולו, איך יוכל לשנות את שם הבעלים, הרי הוא שייך לעם ישראל. "מוכח איפוא כי גם מומר נחשב כשותף בהאת קרבן ציבור ורק קרבן יחיד לא מקבלים ממנו ואם כן ניתן לתרפו למניין גם לתפילת מוסף, שהרי קרבן מוסף הוקרב בשליחותו.
במבוא לפיסקה נאמר שתפילת מוסף אינה לבקשת רחמים, אלה זכר לקרבן מוסף בבית המקדש שנאמר "ןנשלמה פרים שפינו" (הושע י"ד ג). מומר אינו מצטרף למניין. יש פוסקים הסבורים שלא ניתן לצרף אותו לתפילת מוסף שכן אין הוא יכול להקריב קרבן. אך יש הסבורים שכן ניתן לצרף אותו למניין על יסוד המובא לעיל.
למי שייך הקרבן[]
(לפי דף ד א ואשכחן שינוי קודש שינוי הבעלים מנלן
מנין תלמוד לומר זבח אם כן נכתוב קרא ובשר תודת שלמיו [זבח] מאי זבח שמע מינה תרתי אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן וכי תימא לילף מזביחה מה לזביחה שכן פוסל שלא לשם אוכלין בפסח נאמרה זביחה בשינוי קודש ונאמרה זביחה בשינוי בעלים מה זביחה האמורה בשינוי קודש לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות אף זביחה האמורה בשינוי בעלים לא תחלק בהן בין זביחה לשאר עבודות איכא למיפרך מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה וישנו בארבע עבודות וישנו לאחר מיתה וישנו בציבור כביחיד
רש"י :שינוי בעלים מנלן - שצריך לשוחטו על מנת שיתכפרו בו בעליו לא שיתכפר בו אחר דקתני לקמן (דף מו:) לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זובח מנלן דבעינן לשם זובח:
וב"מאורות" נאמר": הקרבן מכפר על האדם בשלב של "זריקת הדם". ולכן רש"י סבור שרק אם אם חשב על אדם אחר ב"זריקת הדם" לא עלה הכפרה לבעלים"
עוד מפרש רש"י: וישנו בד' עבודות - שאם שחט שלא לשמו או קיבל והלך וזרק שלא לשמו אע"פ שלא חישב אלא על השחיטה שלא לשמו פסול כדרבינן להו לעיל אבל שינוי בעלים לא שייך אלא בזריקה דהא דרבינן שחיטה לפסול בשינוי בעלים אינו אלא כגון ששחט על מנת לזרוק להתכפר בו אחר אבל שחט שלא לשם בעליו ולא הזכיר על מנת לזרוק אין זו מחשבה דשנוי בעלים לא שייך בקרבן אלא להתכפר בו וכפרה בזריקה היא והכי אמרי' לקמן בפרקין (דף י.) שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני כשר שחטו על מנת לזרוק לשם פלוני פסול וכן לענין קבלה והולכה לא שייך שינוי בעלים אא"כ חישב לקבל על מנת לזרוק לשם אחר: