כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

מסכת ערובין - דף ז' - יום ראשון - כ"ו מנחם-אב תש"פ

התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא

- ראו התרשים להלן:

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו

תמונות תלת ממדיום של מסכת ערובין.png

לשימוש לומדי הדף היומי בקדומים

סוף המשנה מדף הקודם[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכל מקום שאתה מוצא שני תנאים ושני אמוראים החולקים זה על זה...לא יעשה כהקלתו של חכם זה וכהקלתו של חכם זה, ולא כהחמרתו של חכם זה וכהחמרתו של חכם זה. אלא, או כהקלותיו של חכם זה וכהחמרתו יעשה, או כהקלתו של חכם זה וכהחמרתו יעשה

וכשיטת ר' יהושע היא דלא משגח [שאינו משגיח] בבת קול ולפי שיטה זו עדיין לא הוכרעה מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
ואיבעית אימא הכי קאמר [ואם תרצה כך נאמר] בברייתא זו: כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי [בכל מקום שאתה מוצא שני תנאים ושני אמוראים החולקים זה על זה] כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל — לא ליעבד כי קוליה דמר וכי קוליה דמר, ולא כחומריה דמר וכי חומריה דמר. אלא, או כי קוליה דמר וכחומריה עביד, או כקוליה דמר וכחומריה עביד [לא יעשה כהקלתו של חכם זה וכהקלתו של חכם זה, ולא כהחמרתו של חכם זה וכהחמרתו של חכם זה. אלא, או כהקלותיו של חכם זה וכהחמרתו יעשה, או כהקלתו של חכם זה וכהחמרתו יעשה].
דברים אלה שאמרנו באו ליישב את לשונה של הברייתא. מכל מקום, בכל אופן, קשה ממה שעשו באותו מבוי שהחמירו עליו גם כשיטת רב וגם כשיטת שמואל!
אמר רב נחמן בר יצחק: כוליה כרב עבדוה [כולו כשיטת רב עשו] ומה שלא סמכו במבוי זה על צורת הפתח בלבד הרי אמר רב הונא אמר בשם רב: הלכה ואין מורין כן. שאף שסבור רב שצורת הפתח מתירה במבוי מפולש, מכל מקום אין מורים לרבים לעשות כן, אלא מחמירים כשיטת חנניה.
ושואלים: ולשיטת רב אדא בר אהבה אמר בשם רב שאמר שבאותו נושא: הלכה ומורין כן, מאי איכא למימר? [מה יש לומר] ומדוע החמירו כשתי השיטות?

כאשר אין אנו עושים כחומרות של שנים — הרי זה במקום שהן סותרות זו את זו
אמר רב שיזבי: כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי — היכא דסתרי אהדדי [כאשר אין אנו עושים כחומרות של שנים — הרי זה במקום שהן סותרות זו את זו]. שבמקום שטעמי השיטות סותרים זה את זה, אם יחמיר בשתיהן נמצא סותר את עצמו.
כגון ענין זה של הלכה בשדרה וגולגולת. דתנן [ששנינו במשנה]: השדרה והגולגולת של המת שחסרו (שנפל חלק מהן) שוב אינם מטמאות טומאת אוהל כמת שלם, אלא רק כעצמות בלבד. הלכה עקרונית זו מקובלת היתה, אולם נחלקו — כמה חסרון יהיה בשדרה ותחשב חסרה לענין זה? בית שמאי אומרים: אם היו חסרות בה שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליא אחת. וכן נחלקו בחסרון בגולגולת, בית שמאי אומרים: חסרונה, כמלא נקב שעושה מקדח, ובית הלל אומרים: כדי שינטל מן החי וימות, ושיעורו גדול יותר.

וכן נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין טריפה; שבית שמאי אומרים שבהמה נעשית טריפה אם חסרו בה שתי חוליות, ובית הלל אומרים שהיא טריפה אפילו בחסרון חוליה אחת
ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין טריפה; שבית שמאי אומרים שבהמה נעשית טריפה אם חסרו בה שתי חוליות, ובית הלל אומרים שהיא טריפה אפילו בחסרון חוליה אחת. ואינו יכול להחמיר בדיני טריפה כשיטת בית הלל, ובדיני טומאת המת כשיטת בית שמאי, כיון ששתי המחלוקות תלויות זו בזו, ואינו יכול לנהוג כשתי דעות סותרות.
אבל היכא דלא סתרי אהדדי — עבדינן [במקום שאינם סותרים זה את זה — אנו עושים] כשתי חומרות. ואף במבוי העקום כיון שהחמירו כשתי שיטות נפרדות (לענין מבוי מפולש ולעיקר דינו של מבוי סתום) מותר הדבר.

מתיב [מקשה] רב משרשיא: מעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו שני עישורין; משום שנוסף למעשר הראשון (הניתן ללויים) שהוא קבוע בכל שנה, מפרישים בשנה אחת מעשר שני שאותו מעלים לירושלים, ובשנה אחרת מעשר עני הניתן לעניים
שואלים: האם היכא דסתרי אהדדי לא עבדינן?! [ובמקום שסותרים זה את זה אין אנו עושים]? מתיב [מקשה] רב משרשיא: מעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו שני עישורין; משום שנוסף למעשר הראשון (הניתן ללויים) שהוא קבוע בכל שנה, מפרישים בשנה אחת מעשר שני שאותו מעלים לירושלים, ובשנה אחרת מעשר עני הניתן לעניים. וכיון שלא קבע ר' עקיבא לאיזו שנה בשמיטה שייכים פירות אלה, הפריש עבורם גם מעשר שני וגם מעשר עני. אחד כדברי בית שמאי שאומרים שראש השנה לאילנות באחד בשבט, וכיון שיום זה שייך לשנה החדשה יש לעשר בה כתורת אותה שנה. ואחד כדברי בית הלל שראש השנה לאילנות בחמשה עשר בשבט, ויש לעשרו כפי הראוי בשנה שעברה. ואם כן החמיר על עצמו שתי חומרות הסותרות זו את זו?!

ועשה כאן לחומרה וכאן לחומרה
ומשיבים: ר' עקיבא נהג כן לא משום שרצה להחמיר כשתי השיטות, אלא גמריה איסתפיק ליה [תלמודו הסתפק לו] ולא ידע אי [אם] בית הלל בחד [באחד] בשבט אמור [אמרו], אי בחמיסר בשבט אמור [או בחמישה עשר בשבט אמרו], ועבד הכא לחומרא והכא לחומרא [ועשה כאן לחומרה וכאן לחומרה].

משנת הפתיחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

א על הבעיה בתיקון מבואות המפולשים יתיב [ישב] רב יוסף קמיה [לפני] רב הונא, ויתיב וקאמר [וישב ואמר], אמר רב יהודה אמר רב: מחלוקת של תנא קמא וחנניה כשיש בסרטיא [רחוב, רשות הרבים העשויה להילוך בני אדם], מכאן וסרטיא מכאן לצד המבוי, או פ לטיא [רחוב השוק] מכאן ופלטיא מכאן.
אבל אם היתה סרטיא מכאן ובקעה שהיא כרמלית, ואסורה רק מדברי חכמים מכאן, או בקעה מכאן ובקעה מכאן — עושה צורת הפתח מכאן, ולחי וקורה מכאן. והרי זה מועיל לתיקון המבוי אף לשיטת חנניה.
ומתחילה תוהים על עיקר הענין: השתא [עכשיו] הרי אמרת שאם היתה סרטיא מכאן ובקעה מכאן, דיו בצורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן, אם היתה בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא?! [נצרכה לומר שמועיל?!
] ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר, כך נתכוון]: אם היתה סרטיא מכאן ובקעה מכאן — נעשה כבקעה מכאן ובקעה מכאן.

ומסיים בה משמי דרי יהודה.png

והיה רב יוסף מסיים בה בהלכה זו משמיה [משמו] של רב יהודה עצמו שאם היה מבוי כלה לרחבה שלאחורי הבתים, אף שהיא פרוצה לרשות הרבים, אין צריך לתקן בצד זה של המבוי כלום, שהריהו כסגור.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: הא [הלכה זו] של רב יהודה כשיטת רבו שמואל היא ולא מדברי רבו האחר, רב.(ז׳ ב) דאי [שאם] תאמר שאמר זאת משם רב — קשיא [קשה] מדברי רב אדרב בתרתי [על דברי רב עצמו בשתיים] אם משום שיש כאן מבוי המפולש לרשות הרבים משני צדיו, וכן ממה שאמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מבוי שנפרץ במלואו כלומר, בכל ארכו של הכותל האמצעי לחצר (הציור להלן), וכן נפרצה חצר כנגדו בצידה האחר אל רשות הרבים — חצר מותרת בטלטול ומבוי אסור, שהרי מבוי זה מפולש עתה משני צדדיו לרשות הרבים. ואמאי [ומדוע] נאמר כך? שאם כפי שאמרנו, ליהוי [שיהיה] כמבוי שכלה לרחבה! והרי אמרנו מדברי רב יהודה שמבוי כזה אינו צריך תיקון?!

דאמר רבי ירמיהו.png

אמר ליה: אנא לא ידענא [אמר לו: אני איני יודע], עובדא הוה בדורא דרעותא [מעשה היה בכפר של רועים] מבוי שכלה לרחבה הוה, ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה ולא מידי [ובא הדבר לפני רב יהודה ולא הצריכו דבר]. ואי קשיא [ואם קשה] לומר שאמר משמיה [משמו] של רב — תיהוי משמיה [שיהיה שאמר משמו] של שמואל, ולא קשיא מידי [ולא קשה דבר], שהרי רב יוסף לא שמע מפי רב יהודה מקור לדבריו בדברי רבותיו שלו, אלא פסק הלכה סתם, ויתכן מאד שפסק כדעת שמואל.
ומעירים כי השתא [עכשיו] שאמר ליה [לו] רב ששת לרב שמואל בר אבא, ואמרי ליה [ויש אומרים] שאמר לרב יוסף בר אבא: אסברא [אסביר] לך את דברי רב בענין מבוי שנפרץ לחצר, שיש בכך חילוקי דינים שונים; כאן, שמתיר רב לטלטל במבוי ואינו חושש לפריצתו אל החצר — שעירבו בני החצר עם בני המבוי והריהם כרשות אחת. כאן — שלא עירבו בני החצר עם בני המבוי, ומעתה מתברר שיש במבוי דיירים חדשים (בני החצר) שלא עירבו והרי הם אוסרים על המבוי כולו. ואם כן הרי אפשר לומר שדברי רב יהודה בענין מבוי הכלה לרחבה היו על פי שיטת רב.
דרב אדרב נמי לא קשיא [דברי רב על דברי רב גם כן אינם קשים] כי כאן כשהתיר רב יהודה במבוי הכלה לרחבה — שעירבו בני חצר עם בני מבוי, כאן — שלא עירבו.


הדף הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.