- דף קמ"ט - יום ראשון - י"ב מנחם-אב תש"פ

התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא

150SHABAT.png

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו מבוסס גם על שיעורו של רבי חיים סבתו באמצעות https://zoom.us/my/openforall

פיסקת הפתיחה: משנה לא ישכור אדם פועלים בשבת שיעשו מלאכתו לאחר השבת, לפי שאף דיבורי חול אסורים בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

מדוד והבא ממון רב. ואיכא דאמרי [ויש אומרים] שמשמעות הכתוב היא שאמרה "מאד מאד הביא בלא מדה".
ועוד על נבוכדנצר, נאמר בו "ורבו יתירה הוספת לי" [וגדולה יתירה נוספה לי] (דניאל ד, לג), ועל כך אמר רב יהודה שכך אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד שרכב נבוכדנצר על ארי זכר, וקשר תנין בראשו, וכל זה לקיים את מה שנאמר בו: "וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו" (ירמיה כז, ו).
א משנה לא ישכור אדם פועלים בשבת שיעשו מלאכתו לאחר השבת, לפי שאף דיבורי חול אסורים בשבת. וכן לא יאמר אדם לחבירו בשבת לשכור לו פועלים. אף אין מחשיכין לשהות סמוך למוצאי שבת על קצה התחום של שבת, כדי שיוכל מיד עם יציאת השבת ללכת מחוץ לתחום לשכור לו פועלים וכן להביא פירות, אבל מחשיך הוא על התחום כדי לשמור פירות שמחוץ לתחומו, וכמו כן הוא מביא מלכתחילה פירות בידו אם לא נתכוון מתחילה להחשיך על קצה התחום לשם כך. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי (מותר) באמירתו בשבת — רשאי אני להחשיך עליו.

שאר הפיסקאות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב גמרא שנינו בתחילת המשנה שלא ישכור אדם פועלים בשבת, וכן לא יאמר לחבירו לשכור לו. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! מאי שנא [במה שונה] הוא ומאי שנא [ובמה שונה] חבירו? שאם אסור לאדם לשכור פועלים — הרי גם לחבירו אסור! אמר רב פפא: מדובר כאן בחבר גוי. מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: הלא דבר זה אסור מצד עצמו, שכן אמירה לגוי לעשות דבר האסור לישראל אף היא אסורה משום שבות!
אלא אמר רב אשי: אפילו תימא [תאמר] שמדובר בחבירו ישראל, יש לומר כי החידוש אינו בעצם הדברים, כי אם במה שאפשר ללמוד מהם, והא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: לא יאמר אדם לחבירו במפורש בשבת "שכור לי פועלים", אבל אומר אדם לחבירו "הנראה שתעמוד עמי לערב" במוצאי שבת? ושניהם מבינים שכוונתו לשכרו. ומתניתין מני [ומשנתנו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' יהושע בן קרחה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לא יאמר אדם לחבירו בשבת "הנראה שתעמוד עמי לערב". ור' יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו בשבת "הנראה שתעמוד עמי לערב".
אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: הלכה כשיטת ר' יהושע בן קרחה. ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהושע בן קרחה — דכתיב [שכן נאמר] בפסוק שממנו למדים אנו עיקרו של איסור זה: "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיה נח, יג), ונדייק: דיבור מפורש — אסור, הרהור — מותר.

אמר ר' יוחנן כלל שדיבור אסור והרהור מותר
ג רמי ליה [השליך לו, הראה סתירה] רב אחא בר רב הונא לרבא: מי [האם] אמר ר' יוחנן כלל שדיבור אסור והרהור מותר, ומאחר וידוע שכך אמר, וכאמור, אלמא [מכאן] שהרהור לאו [לא] כדיבור דמי [הוא נחשב]. והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא, ונמצא איפוא שאף הרהור כדיבור, שהרי באותם מקומות אסור גם הדיבור! ומשיבים: שאני התם, דבעינן [שונה שם, שאנו צריכים], ביחס לדברי תורה, לקיים את הכתוב "כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג, טו), ובמקום המטונף ליכא [אין] תנאי זה של "מחנך קדוש", כמבואר בכתוב.

גוי ערום — אסור לקרות קרית שמע כנגדו משום שאף בכך יש משום "ערות דבר"
ומקשים: והלא הכא נמי כתיב [כאן בבית המרחץ ובית הכסא גם כן נאמר] "ולא יראה בך ערות דבר" ונוכל לדייק באותו אופן: דיבור ולא הרהור. ומשיבים: הכתוב ההוא לא לענין דיבור נאמר, אלא מיבעי ליה [צריך אותו] למה שאמר רב יהודה שכן אמר רב יהודה: גוי ערום — אסור לקרות קרית שמע כנגדו משום שאף בכך יש משום "ערות דבר".
ושואלים: מאי איריא [מה שייך] איסור זה דווקא בגוי, אפילו ישראל נמי [גם כן אסור]?! ומשיבים: "לא מיבעיא [נצרכה] " קאמר [אמר]. ומפרשים: לא מיבעיא [נצרכה] ישראל שבוודאי אסור לקרוא כנגדו כשהוא ערום, אבל גוים כיון דכתיב ביה [שנאמר בו, בהם]: "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ), ואין כאן דין ערוה, ואם כן אימא שפיר דמי [אמור שיפה הדבר, מותר], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף בגוי אסור.

ואמור שכך הוא גם כן הדין], שבפני גוי ערום יהא מותר?
ושואלים: אימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן הדין], שבפני גוי ערום יהא מותר?! ודוחים: כבר אמר קרא [הכתוב] בבני נח: "וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו" (בראשית ט, כג), משמע שאף זו קרויה "ערוה".
על עיקרו של הדין שואלים: ודיבור בשבת מי אסיר [האם אסור]? והא [והרי] רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: חשבונות של מצוה — מותר לחשבן בשבת. ואמר ר' אלעזר: כוונת הדברים היא שפוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר ר' יעקב בר אידי שכך אמר ר' יוחנן: מפקחין (דואגים) לפיקוח נפש ופיקוח רבים לעשות בדברים הנוגעים לצרכי הרבים בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת.

הולכין לטרטיאות (תיאטרונות) ולקרקסאות ולבסילקאות (היכלות שבהם נערכים משפטים) לפקח על עסקי רבים בשבת
ואמר ר' שמואל בר נחמני שכך אמר ר' יוחנן: הולכין לטרטיאות (תיאטרונות) ולקרקסאות ולבסילקאות (היכלות שבהם נערכים משפטים) לפקח על עסקי רבים בשבת. וכן תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: משדכין (עושים את הסידורים וההסכמים) על התינוקות ליארס (להתארס) זה לזה בשבת, וכן מגיעים להסכם על התינוק ללמדו לקרוא בספר וללמדו אומנות, ואם דיבור אסור בשבת, איך יעשו כל אלה?! ומשיבים: כל אלה מותרים, שכן אמר קרא [הכתוב] "ממצוא חפצך ודבר דבר", ומשמע: רק חפציך — אסורים בדיבור בהם בשבת, ואולם חפצי שמים — מותרין.

ד אמר רב יהודה אמר שמואל: חשבונות של מלך (="מה לך"), כלומר, של דברים שמה לו ולהם, שאין לו נגיעה בהם ואינם חשבונותיו שלו, ושל מה בכך, שהם דברים שאין להם חשיבות מעשית — מותר לחשבן בשבת. תניא נמי הכי [שנויה תוספתא גם כן כך]: חשבונות של דברים שעברו ושעתידין להיות — אסור לחשבן בשבת. ואולם חשבונות של מלך (ק״נ ב) ושל מה בכך — מותר לחושבן.

חושבין חשבונות שאינן צריכין, ואין מחשבין חשבונות שצריכין, בשבת
ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא אחרת: חושבין חשבונות שאינן צריכין, ואין מחשבין חשבונות שצריכין, בשבת. כיצד? אומר אדם לחבירו: "כך וכך פועלים הוצאתי על שדה זו, כך וכך דינרין הוצאתי על דירה זו". אבל לא יאמר לו: "כך וכך הוצאתי, וכך וכך אני עתיד להוציא"! נמצא שדברים שעברו מותר לחשבן בשבת.

גופא [עצמה]! שהרי אוסרת חשבונות שעברו, ומתירה חשבונות של מה בכך
ודוחים: ולטעמיך, קשיא [ולטעמך, לשיטתך קשה] לך היא, התוספתא שהובאה ראשונה, גופא [עצמה]! שהרי אוסרת חשבונות שעברו, ומתירה חשבונות של מה בכך. אלא, יש להסביר: הא [זה] ששנינו שאסור לחשב חשבונות עבר — הרי זה באופן דאיכא אגרא דאגירא גביה [שיש שכר השכיר בידו] ועדיין לא שילם. שאף שהוא חשבון של עבר יש בכך תועלת גם לעתיד. ואולם הא [זה] ששנינו שמותר — הרי זה באופן דליכא אגרא דאגירא גביה [שאין שכר השכיר בידיו], ולכך אין לכך כל משמעות.


מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך הגדר שבשדהו, ונמלך עליה, כשראה את הפרצה, לגודרה, ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גדרה אף פעם - ונעשה לו נס
א שנינו במשנה שאין מחשיכין על תחום שבת כדי שיוכל מיד עם צאת השבת לשכור לו פועלים או להביא פירות. תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך הגדר שבשדהו, ונמלך עליה, כשראה את הפרצה, לגודרה, ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גדרה אף פעם, משום שהרהר בשבת לעשות את הדבר, ונעשה לו נס, ועלתה בו באותו מקום פרוץ צלף שסגר את הפרצה, וממנה (מפירותיה) גם היתה אחר כך פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

מותר לאדם לומר לחבירו בשבת "לכרך פלוני אני הולך למחר", שכן אם יש בורגנין (בתים קטנים של שומרי השדות והתחומים
ב אמר רב יהודה שכך אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו בשבת "לכרך פלוני אני הולך למחר", שכן אם יש בורגנין (בתים קטנים של שומרי השדות והתחומים) — הרי הם מחשיבים את שני המקומות כעיר אחת, והולך מלכתחילה ממקום למקום, שהרי גם בשבת עצמה מותר היה לו ללכת שם. ומאחר ובמקום שיש בורגנים בין הערים מותר לו ללכת, לכן גם אם אין בורגנים מותר לו לומר שהולך לכרך אחר. שדבר שיש אפשרות מסויימת לעשותו בשבת בהיתר, מותר לדבר בו ולהכינו גם אם אין ההיתר מצוי במקרה זה.

אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות
תנן [במשנתנו שנינו]: אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. בשלמא [נניח] שאסור לשכור פועלים משום שבשבת לא מצי אגר [אינו יכול לשכור] בכל דרך, אלא להביא פירות מדוע אסור? לימא [שיאמר]: שהרי אם יש שם מחיצות — מביא מלכתחילה, ועל כן יותר לו להחשיך להביאם גם כשאין מחיצות על פי שיטתו של רב יהודה בדבר! ומשיבים: משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות של איסור גמור לקחת פירות בפירות המחוברים, שאין כל דרך היתר לתולשם בשבת.

אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש
ומקשים: והתני [והרי שנה] ר' אושעיא: אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש, בשלמא [נניח] מה ששנינו שאסור להחשיך לצורך הבאת קש, שבכגון זה מובן הדבר, שהרי משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות לאיסור בקש שעדיין מחובר, ואין דרך לקוצצו. אלא תבן שהוא קש קצוץ, היכי משכחת לה [איך מוצא אתה אותה] אפשרות שיהיה אסור לטלטלו בשבת גם על ידי מחיצות? ומשיבים: בתיבנא סריא [בתבן שהסריח], שאסור לטלטלו בשבת משום מוקצה.

מחשיכין בשבת על התחום כדי לפקח (לדאוג) על עסקי כלה ועל עסקי המת
תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו במקום אחר: מחשיכין בשבת על התחום כדי לפקח (לדאוג) על עסקי כלה ועל עסקי המת. ונדייק: על עסקי כלה ומת — אין [כן] על עסקי אחר — לא.
בשלמא [נניח] אחר דומיא [בדומה] לכלה משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות שיהא בכך דבר האסור בשבת כגון: למיגזא ליה אסא [לחתוך לו הדס], כדרך שעושים לכלה, ודבר זה אסור לעשותו בשבת. אלא מת מאי ניהו [מה הוא] הדבר שיש לעשות עבורו? — להביא לו ארון ותכריכין. וקתני [ושנינו] שבמת — אין [כן], מותר, אבל באחר — לא.
ואמאי [ומדוע] ייאסר? לימא [נאמר]: שכן אם יש שם מחיצות — הלא מביא, ואם כן אף כאשר אין מחיצות מותר להחשיך שם כדי להביאת בצאת השבת, לפי כללו של רב יהודה! ומשיבים: במת נמי משכחת לה [גם כן מוצא אתה אותה] אפשרות שהוא מחשיך כדי למיגזא ליה גלימא [לחתוך עבורו גלימה, תכריך] שאין לדבר היתר בשבת כלל, ולכן אסור גם להחשיך על התחום אלא עבור צורך המת שיש בכך מצוה.

אבל מחשיכין על התחום לשמור פירות
ג שנינו במשנה: אבל מחשיכין על התחום לשמור פירות. ושואלים: ואף על גב [ואף על פי] שלא אבדיל [הבדיל, ברך ברכת הבדלה] במוצאי שבת? והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום (בשם) ר' אליעזר בן יעקב: אסור לו לאדם שיעשה חפציו של חול במוצאי שבת קודם שיבדיל! וכי תימא [ואם תאמר] מדובר כאן באופן דאבדיל [שכבר הבדיל] בתפלה בנוסח שהתקינו חכמים להבדיל במוצאי שבת בברכת "חונן הדעת" — והאמר [והרי כבר אמר] רב יהודה שכך אמר שמואל: המבדיל בתפלה צריך בכל זאת שיבדיל על הכוס! וכי תימא [ואם תאמר] שמדובר כאן באופן דאבדיל [שכבר הבדיל] על הכוס, כוס בשדה מי איכא [האם ישנה]?! תרגמא [הסבירה] ר' נתן בר אמי קמיה [לפני] רבא : במקרה מיוחד שהיה קצה התחום בין הגיתות ולקח יין מן הגת והבדיל עליו שנו כאן.
הסבר אחר אמר ליה [לו] ר' אבא לרב אשי: במערבא אמרינן הכי [במערב, בארץ ישראל אומרים אנו כך] לאחר צאת השבת: "המבדיל בין קודש לחול" ועבדינן צורכין [ואנו עושים צרכינו], ואין צורך בהבדלה על הכוס כדי להתיר לעשות מלאכה, וייתכן איפוא שהמשנה מדברת במקרה כגון זה. וכעין זה אמר רב אשי: כי הוינא בי [כאשר הייתי בבית] רב כהנא ראיתי כי הוה אמר [היה אומר] בצאת השבת "המבדיל בין קודש לחול" ומסלתינן סילתי [והיינו חותכים עצים] להארה ולהסקה.

כל שאני זכאי (מותר) באמירתו בשבת — מותר להחשיך עליו
ד שנינו במשנה: כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי (מותר) באמירתו בשבת — מותר להחשיך עליו. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: אבא שאול אהייא [על איזה] חלק מן המשנה מוסבים דבריו? אילימא ארישא קאי [אם תאמר כי על ראש המשנה הוא עומד, מתייחס] ששנינו בה: "אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות" —

הדף הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.