- דף קמ"ט - יום ראשון - י"ב מנחם-אב תש"פ
התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא
- המקור אתר סיני - ראו התרשים להלן:
הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו מבוסס גם על שיעורו של רבי חיים סבתו באמצעות https://zoom.us/my/openforall
קדם פיסקה:מונה אדם את אורחיו הבאים לסעודה ואת מיני פרפרותיו שמוסיף לסעודה מפיו (בעל פה)[]
ד משנה מונה אדם את אורחיו הבאים לסעודה ואת מיני פרפרותיו שמוסיף לסעודה מפיו (בעל פה), אבל לא יקרא רשימות אלה מן הכתב, וכפי שיבואר טעם הדבר בגמרא. מפיס (מטיל גורל) אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן בשבת מי יקבל מנה מסויימת, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה אלא שתהיינה המנות שוות. ומטילין חלשין (גורלות) בין הכהנים על הקדשים ביום טוב, אבל לא על המנות
פיסקת הפתיח: ובלבד שלא ימנה אדם בשבת את רשימות האורחים והפרפראות מתוך הכתבה[]
(קמ״ט א) א גמרא שנינו במשנה: ובלבד שלא ימנה אדם בשבת את רשימות האורחים והפרפראות מתוך הכתב. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] אסרו לקרוא בשבת מן הכתב? רב ביבי אמר: גזירה שמא ימחוק כשיתחרט על שהזמין אחד האורחים או הוסיף בפרפראות. אביי אמר: גזירה שמא מתוך כך יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות, כלומר, בשטרות של מקח וממכר.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל המעשי ביניהם], בין שני ההסברים? ומסבירים: איכא בינייהו דכתב [יש ביניהם הבדל כשכתוב] על הכותל ומידלי [ומוגבה] למעלה מאפשרותו להגיע אליו; למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק — במקרה כגון זה לא חיישינן [אין אנו חוששים], שהרי אינו יכול להגיע אל הכתוב. ואילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי החשש הוא שמא יקרא מתוך כך בשטרי הדיוטות — חיישינן [חוששים אנו].
ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק, ניחוש [נחשוש] גם שמא יקרא בספרי הדיוטות! ותו [ועוד], וכי לשמא ימחוק לא חיישינן [אין אנו חוששים] כשהדבר מצוי בגובה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא יקרא לאור הנר בשבת שמא יטה אליו את הנר. ואמר רבה: אפילו היה הנר גבוה כשתי קומות אדם, אפילו גבוה כשתי מרדעות, אפילו גבוה עשרה בתים זה על גבי זה — לא יקרא. הרי שכאשר אנו חוששים למעשה איסור איננו מחלקים בין קרוב ורחוק.
אלא, איכא בינייהו דכתב [יש ביניהם הבדל כשכתוב] על הכותל ומיתתי [ומונמך]; למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק — במקרה כגון זה חיישינן [אנו חוששים], שהרי יכול להגיע אל הכתוב ולמוחקו. ואילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי החשש הוא שמא יקרא מתוך כך בשטרי הדיוטות — לא חיישינן [אין אנו חוששים], כי גודא בשטרא לא מיחלף [כותל בשטר אינו מתחלף] ולא יבוא בשל כך לקרוא בשטרות.
ושוב שואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא יקרא, ליחוש [נחשוש] גם שמא ימחוק! אלא, איכא בינייהו דחייק אטבלא ואפינקס [יש ביניהם הבדל כשהיה הדבר חקוק בטבלה ועל פנקס]; למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק — במקרה כגון זה לא חיישינן [אין אנו חוששים], שהרי כשאינו כתוב בדיו אלא בחקיקה אין חשש למחיקה. למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי החשש הוא שמא יקרא מתוך כך בשטרי הדיוטות — חיישינן [אנו חוששים], שהרי לענין חשש זה אין משמעות לצורה בה מופיע הכתב.
ועוד שואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק, ליחוש [נחשוש] גם שמא יקרא בספרי הדיוטות! וכי תימא [ואם תאמר]: טבלא ופינקס בשטרא לא מיחלף [בשטר אינם מתחלפים] — והתניא [והרי שנינו בברייתא] בפירוש: מונה אדם כמה אורחים ישבו מבפנים וכמה מבחוץ וכמה מנות עתיד להניח לפניהם מתוך כתב שעל גבי הכותל, אבל לא מתוך כתב שעל גבי טבלא ופינקס!
ומעתה נברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא דכתיב מיכתב [אם תאמר שהיה כתוב] בדיו — מאי שנא הכא ומאי שנא הכא [מה שונה כאן ומה שונה כאן] בכותל או בפנקס. אלא לאו [האם לא] מדובר כאן באופן דחייק [שהיה חקוק], וקתני [בכל זאת שנינו]: מתוך כתב שעל גבי הכותל מותר לקרוא אבל לא מתוך כתב שעל גבי טבלא או פינקס!
אלא לעולם תפרש דכתב [כשכתוב] על הכותל ומידלי [ומוגבה], ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך מדברי רבה [ושהיה קשה לך מדברי רבה] בענין קריאה בשבת לאור הנר שלדעתו היא אסורה בין שהנר גבוה ובין נמוך, ואם כן אף כן לכאורה אין לחלק בין היה הכתב גבוה בין נמוך — שיטת רבה כבר תנאי [במחלוקת תנאים] היא שנויה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב. ר' אחא מתיר לקרוא מתוך כתב שעל גבי הכותל.
ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא דכתיב מתתא [אם נאמר שכתוב מלמטה] — ליחוש [נחשוש] שמא ימחוק! אלא לאו [האם לא] מדובר כאן באופן דכתב ומידלי [שכתוב ומוגבה], ושמע מינה [ולמד מכאן] ששיטת רבה תנאי [במחלוקת תנאים] היא שנויה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
ומעירים שבענין זה כולו הני תנאי כהני תנאי [תנאים אלה כתנאים אלה, אחרים] שנחלקו בכך. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין רואין במראה בשבת שמא יראה על עצמו שערה מדולדלת ויתלשנה. ר' מאיר מתיר במראה הקבוע בכותל. והבינו שדעתו כיון שקבועה המראה בכותל יש בכך משום היכר, וכפי שהותר לקרוא מכתב שעל הכותל.
ומקשים: מאי שנא [במה שונה] מראה הקבוע בכותל — דאדהכי והכי מדכר [שבין כה וכה נזכר], שעד שהוא הולך להביא מספריים וכיוצא בהם נזכר ששבת היום, ומאחר שזו הסיב אם כן מראה שאינו קבוע נמי [גם כן] אמור: אדהכי והכי מדכר [בין כה וכה נזכר]!
אלא הכא [כאן] במראה של מתכת עסקינן [אנו עוסקים], וכמו שרב נחמן אמר בשם רבה בר אבוה. שאמר רב נחמן שכך אמר רבה בר אבוה : מפני מה אמרו חכמים שמראה של מתכת אסורה להסתכל בה בשבת — מפני שאדם עשוי להשיר בה (במראה עצמה) נימין (שערות) המדולדלין שקצהו חד ועשוי גם לחתוך, ולכן אם קבועה בכותל — אין לחשוש לכך.
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כתב המהלך תחת הצורה (תמונה) או תחת הדיוקנאות — אסור לקרותו בשבת שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ודיוקנא (תמונה) של עבודה זרה עצמה — אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט, ד) ושואלים: מאי תלמודא [מהו הלימוד] שמוצאים אנו בפסוק זה לאסור הסתכלות בצורות? אמר ר' חנין: אל תפנו אל מדעתכם, כלומר, אל תוציאו את המחשבה בה' מלבכם על ידי הסתכלות זו (הערוך).
ב
שאר הפיסקאות[]
ב שנינו במשנה שמפיס (מטיל גורל) אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן בשבת מי יקבל מנה מסויימת. ומדייקים: עם בניו ועם בני ביתו אין [כן, מותר], ואולם עם אחר — לא. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ומסבירים: הוא כדברי רב יהודה שאמר בשם שמואל. שאמר רב יהודה שכך אמר שמואל : בני חבורה האוכלים יחד בשבת או ביום טוב המקפידין זה על זה שלא יקבל אחד חלק גדול יותר מחבירו — עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין של מסחר בשבת וביום טוב שאסור בכל אלה, ומשום איסור של לווין ופורעין ביום טוב,
קמ״ט ב
וכדברי הלל עובר אף משום איסור רבית, שלדעתו אין מלווים חפצים בעין אלא אם כן העריכום בכסף.
ושואלים: אי הכי [אם כך] שיש לחשוש לכל האיסורים הללו בבניו ובני ביתו נמי [גם כן] נאסור עליו משום החששות הללו! ומשיבים: לענין זה בניו ובני ביתו היינו טעמא [זהו הטעם] — כדברי רב יהודה שאמר בשם רב: מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית שילמדו כמה קשה תשלום של ריבית, וכיון שהכל, גם כסף התשלומים, משלו אין כאן איסור ריבית.
ושואלים: אי הכי [אם כך] שהכל משלו ולא נעשה אלא לשם חינוך, מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי [גם כן] יותר לו לחלק!
ומשיבים: אין הכי נמי, וחסורי מיחסרא והכי קתני [כן כך הוא גם כן, וחסרה המשנה וכך יש לשנותה]: מפיס אדם עם בניו ובני ביתו על השלחן אפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — כדעת רב יהודה שאמר בשם רב: עם בניו ועם בני ביתו — אין [כן], יכול הוא להפיס, ואולם עם אחרים — לא. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? כדעת רב יהודה שאמר בשם שמואל: מנה גדולה כנגד מנה קטנה — אף בחול לאחרים אסור. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — משום האיסור שבמשחק קוביא, שיש בו משום גזל מדברי חכמים.
א שנינו במשנה שמטילין חלשין (גורלות) על הקרבנות, אבל לא על המנות. לשון זו אינה ברורה, ושואלים: מאי [מה המשמעות] של מה שאמרו: אבל לא על המנות? אמר ר' יעקב בריה [בנה] של בת יעקב, הכוונה היא: אבל לא מטילים גורל על המנות של חול ביום טוב. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הואיל וכתיב [ונאמר] "אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן" (הושע ד, ד), וכאן למדים שהכהנים בעלי מריבה הם, ואולי כדי למנוע מריבה ביניהם, אפילו על מנות של חול נמי [גם כן] יתירו להטיל גורלות על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין היתר בכגון זה.
ב ובשל הזכרת דברי אמורא זה מוסיפים ומביאים עוד את מה שאמר ר' יעקב בריה [בנה] של בת יעקב: כל מי שגרם שחבירו נענש על ידו — אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא אפילו אם היה צודק. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר] בנבואת מיכיהו "ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה. ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן" (מלכים א, כב, כ-כב),
ואמרינן [ואמרנו]: מאי [מה] היא רוח זו? אמר ר' יוחנן: זה רוחו של נבות היזרעאלי שביקש לנקום מאחאב שהרגו. ומאי [ומה פירוש] "צא" שאמר לו השם? אמר רב: הכוונה היא שאמנם ניתנה לך רשות לעשות כן, אבל צא ממחיצתי. ולכאורה הוצא ממחיצת השם משום שגרם להעניש את אחאב. ודוחים: ודילמא התם היינו טעמא [ושמא שם זהו הטעם] דכתיב [שכן נאמר] "דבר שקרים, לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא, ז), ורק מחמת טעם זה הוצא ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא?!
אלא מהכא [מכאן]: שהפסוק "שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל תסוב עליך כוס ימין ה' וקיקלון על כבודך" (חבקוק ב' טז), נדרש: "שבעת קלון מכבוד — זה נבוכדנצר, "שתה גם אתה והערל" — זה צדקיה, שאף הוא נענש משום שגרם לנבוכדנצר שייענש, וכמו שיבואר בהמשך הדברים. אך יש לדחות את הראיה: חדא, דכוליה קרא [אחת, שכל הכתוב] הזה בנבוכדנצר כתיב [נאמר]. ועוד: צדקיה צדיקא [הצדיק] מאי הוה ליה למיעבד ליה [מה היה יכול לעשות לו], וכפי שאמר רב יהודה שכך אמר רב להלן בענין זה: בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך נמשכה ערלתו וכו'.
אלא לא מכאן הראיה כי אם מהכא [מכאן], שנאמר: "גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי יז כו), כלומר, לא טוב שהצדיק מעניש, אין "לא טוב" אלא רע, וכתיב [ונאמר]: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע" (תהילים ה, ה), כלומר, צדיק אתה ה' ולא יגור במגורך [יחד אתך] רע. והצדיק המעניש אף הוא קרוי "רע".
ג ושואלים: מאי משמע דהאי [שזה] הלשון ששנינו במשנה "חלשים" לישנא דפורא [לשון של גורל] הוא? — דכתיב [שכן נאמר]: "איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים" (ישעיה יד, יב), ואמר רבה בר רב הונא: פסוק זה מלמד שהיה מטיל פור ("חולש") על גדולי מלכות (גויים), לידע איזה בן יומו של משכב זכור. וכתיב [ונאמר]: "כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו" (ישעיה יד, יח), ואמר ר' יוחנן: משמעו של הכתוב — שנחו ממשכב זכור.
ואמר ר' יוחנן: כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה, שנאמר: "נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה" (ישעיה יד, ז), ומכלל הדברים אתה למד שעד השתא [עכשיו] לא הוה [היתה] רנה.
ואמר ר' יצחק שכך אמר ר' יוחנן: אסור לעמוד כעת אפילו בחורבות ביתו של אותו רשע (נבוכדנצר) בבבל, שכן נאמר על אותו מקום: "ושעירים ירקדו שם" (ישעיה יג, כא), ויש לחשוש מפני המזיקים המצויים שם (מהרש"א).
ואמר רב יהודה שכך אמר רב: בשעה שביקש אותו רשע, נבוכדנצר, לעשות לאותו הצדיק, צדקיה, כך, נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה. שנאמר: "הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מעוריהם. שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל" (חבקוק ב' טו-טז), ער"ל בגימטריא שלש מאות הוי [הם].
ועוד אמר רב יהודה שכך אמר רב : בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם, ואמרו: שמא למשול עליהם הוא בא, או ליחלות כמותם הוא בא? שנאמר: "כולם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת" (ישעיה יד, י) יצאתה (יצאה) בת קול ואמרה: "ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים" (יחזקאל לב, יט), לומר שמעמדו בגיהנם כשל כל יורדי הגהינם האחרים.
ובאותו ענין, על מה שנאמר: "ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה" (ישעיה יד, ד), אמר רב יהודה שכך אמר רב : משמעות הכתוב היא ששבתה אומה זו שאמרה