רחל ינאית בן-צבי, חוקרת ארץ ישראל, ערכה מסע בארץ ישראל בשנת 1909. את רשמיה היא העלתה על הכתב בספרה :"אנו עולים" שיצא לאור בתל אבי בשנת 1962. מסע זה מצוטט בקובץ המאמרים אצבע הגליל 1900-1967. הרושם הכללי מהתאור הוא מדכא. במושבות אין עבודה עברית, ה"חרת" הערבי (פועל הצמוד לבעל הבית לכל העונה) מהכפר השכן עושה את כל העבודות במושבה:בשדה ובבית. השמירה בידי הצ'רקסים, עוני מכל עבר והמחלות פושטות בין התושבים. המצב אצל ערביי האזור גרוע יותר אבל זה ל מנחם את המשלחת.

ראש פינה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ממנה הם יוצאים ואליה הם חוזרים. מרוב רוגז למראה עיניהם הם לא מקיימים מגע עם איכרי המושבה. הם התארחו אצל הרוקח של המושבה. אופטימיות מסויימת ניכרת כאשר הם פוגשים ביליד המושבה, המדברים "עברית גלילית" וכל זה הודות למורה שמחה וילקומיץ. תקוותה היא שכמו שהם מדברים עברית הם גם יעברו לעבודה עברית.

מחניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקום הם מצאו עולים מקוקז שזה עתה הגיעו ועומדים כבר לעזוב את המקום.

משמר הירדן[עריכה | עריכת קוד מקור]

למושבה אדמה טובה ומים בשפע אך גם כאן עיבודה בידי החרתים הערבים.

יסוד המעלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

היא הגדולה שבמושבות הסביבה. גם כאן עזובה. בחנות המקומית לא פרי ולא ירק. ובאחד הבתיפ חולת קדחת זועקת לעזרה. המושבה מלאה יתושים. במושבה לא פועל עברי ולא שומר עברי. מריחים פריחה, אלו עצים שנטעו לתעשיית הבשמים המתוכננת.

כפרים ערביים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדרך למטולה הם עברו בכפרים ערבים. מראה פניהם:בדואים שחומי פנים ככושים, מים לשתיה אין, מגוריהם במחצלות קש. הקדחת אוכלת בהן. ילדיהם נפוחי כרס מקדחת, מחלות ומרעב. רק בחלסה מבנה אבן בזלת - מושה השייח. מסביבו אהלים שחורים של בני שבטו

מטולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

יעד המשלחת. יש מטעים: תאנים, זיתים, שקדים וגפנים - גם פה רק פועלים ערבים. בערב מעט אופימיות מתקיימת שיחה עם הנוער ועם השומרים - הפעם יהודים.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.