מסע לשומרון - מגוש דן לארץ אפרים ומנשה

מסע לשומרון - מגוש דן לארץ אפרים ומנשה - תיאור המסלול בשנת 1995

נקודת המוצא שלנו היא כביש חוצה שומרון, בין צומת גלילות לבין צומת קסם

אנו נוסעים מזרחה, לנוף ארץ קדומה, אל ערשת הווייתו של עם ישראל בבוא לארץ כנען לפני 3500 שנה בהנהגת יהושע בן נון . אל שמורת ההיסטוריה והטבע הגדולה ביותר בארץ; 5000 דונם של טבע ונוף, המהווים ציוני דרך בהתפתחות העם היהודי לתקופותיו. החל מזמן האבות, עבור לכיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל, תקופת המלוכה, החשמונאים, מרד בר-כוכבא ועד ימינו, עם חידוש ההתיישבות היהודית באזור. וכאז גם אתה: "כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו, לכם , כאשר דברתי עם משה". ואם נעשה כן יקוים גם הכתוב בהמשך: "הלוא ציותייך חזק ואמץ, אל תערץ ואל תחת, כי עמך ד' אלוהים בכל אשר תלך" שמותיהם מקומות שנעבור בהם היום נזכרים ב"פרשת השבוע" ונלמדים בשיעורי התנ"ך בבית הספר. אלה זכרונות המקשרים אותנו באלפי נימים לתקופות האושר הלאומי הקדומות: "וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע, כל ימי שלמה" - בלשונו של מחבר ספר מלכים.

אמנם בני ישראל עלו ההרה מצד מזרח ואנו באים ממערב: היעד הוא אחד - ירושלים ובית המקדש, ומשנהו - העיר שכם היא "טבור הארץ", בלשונו של מחבר ספר שופטים . מגמת פנינו היא נחלאות השבטים אפרים ומנשה, כאשר העיר המרכזית שלהם היא שכם, בירת ממלכת ממלכת ישראל בראשיתה. שכם היא העיר הראשונה לכניסה ,לכיבוש ולנחלה - לבני יוסף ועיקר ברכת הארץ - בברכת יעקב אבינו ומשה רבינו - נפל בחלקה. החולש על העיר שכם שולט על מרכז ארץ ישראל, על צומת דרכים מן החשובות בארצנו; את זאת למדנו מתקופת האבות ועד לחורבן מלכות ישראל. כשם שה"טבור" הוא מרכזו של גוף האדם כך שכם היא מרכזה של ארץ ישראל ונזכור זאת גם היום כאשר היא סגורה בפנינו. ערי השומרון נראים היום כפי שמשה רבנו ראה את ארץ ישראל כנאמר: "ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר" . על מקומות אלה נשמע בשיעורי התנ"ך ומסיפורי המטיילים בשנות השחרור של כל שומרון. נותר רק מקום אחד שבו ניתן לבקר והוא : ישיבת "עוד יוסף חי" ליד קבר יוסף בשכם. הישיבה הוקמה בשנת תשנ"ב. לומדים בה היום 60 תלמידים וזאת בהתאם לסיכום שהושג ב"הסכמי אוסלו".

מה מסמל ה"מזרח" עבור היהודי השב לארצו ? נקרא את שירו יצחק שנהר ודוד סמבורסי :

פנינו אל השמש העולה

הולכים אנו לקץ של הנכר,
חלום חרות יחדו נגשימה.
אנו דוגלים בעוז
וטור אל טור נלך
תמיד קדימה !

פנינו אל השמש העולה.
דרכנו שוב פונה מזרחה.
אנו צופים לקראת
שעה גדולה
זקוף הראש, נפשנו
עוד לא שחה.

צומת גלילות

אם המסע לשומרון מתחיל בנקודה זו הסיור מתחיל בצומת דרכים, מן המרכזיות בארץ. די בתאונה קלה בצומת זו וחצי המדינה משותקת. כך קרה כאשר התהפכה בצומת מכלית גז ונעצרה כל התנועה במרכז הארץ. שלא לדבר על חוות מיכלי הגז, אשר הוקמה מדרום לצומת בטרם נסלל כאן עורק התחבורה הראשי של המדינה מתל אביב לחיפה. הדבר מלמד מעט על "הבטן הרכה של המדינה". אירוע טרגי אירע מצפון מערב לצומת, בשנת 1978, במקום שהיום ניצבת מצבת זיכרון עליה כתוב:

כאן על אם הדרך
נפלו בצהריי יום שבת
ב' אדר ב' תשל"ח - 11.3.1978
35 קורבנות אוטובוס הדמים
גברים, נשים וטף
שנטבחו בהתקפת מחבלים
והיו למאכלות אש

יהי זכרם ברוך

כתובת ענק על המצבה אומרת: "אַף כִי נָדַם הָאָדָם, כֹחוֹ עִמַנוּ, לֹא יִתָם לְעוֹלָם".

קבוצת מחבלים, שכללה אישה, אשר זכתה לציון לשבח מראש אש”ף בשנת 1995, נחתה בחוף "מעגן מכאל". שם רצחה בדם קר צלמת תמונות טבע, אשר הכינה אלבום על בעלי כנף השוכנים בשמורת הטבע. משם המרצחים המשיכו לכביש החוף, השתלטו על אוטובוס של מטיילים חברי אגד, המשיכו עם בני הערובה לתל אביב. יחידה מובחרת של צ.ה.ל חסמה את דרכו של האוטובוס בצומת גלילות והשתלטה עליו. תוך כדי פעולה נהרגו 35 החללים.

רשת הכבישים הארצית

בנקודה כל שהיא, מצומת גלילות לצומת השרון

אנו עוברים באזור של צמתי תחבורה וננסה קצת לעשות סדר בנושא רשת הכבישים בארץ:
"חוצה- שומרון" הוא הכביש בו אנו נוסעים , היוצא 22 ק"מ מצפון לתל אביב, חוצה את מדינת ישראל ומסתיים, היום (1995), במרחק 21 ק"מ, בצומת אורנית, אשר בשומרון . התוואי המתוכנן שלו הוא עד צומת תפוח ( 47 ק"מ מצומת גלילות ) ולצומת פצאל וכביש הבקעה (מספר 90 ) - 75 ק"מ מצומת גלילות : זהו למעשה כביש רוחב של ארץ ישראל. "חוצה-שומרון" הוא כדוגמת הכבישים "חוצה בנימין " ו"חוצה-יהודה " המשלבים את היישוב היהודי ב"יהודה ושומרון" עם מדינת ישראל. "חוצה-שומרון" נקרא "דרך חיים" ע"ש השר חיים לנדאו. בין הק"מ ה18- וה19-, במקום בו הכביש מקיש בוואדי, פונה צפון מזרח ומשם דרום-מזרח עובר ה"קו הירוק" - קו שביתת הנשק משנת 1948. כביש רוחב נוסף שנפגוש בסיורנו הוא כביש 55, מצומת רעננה עד לשכם.

דרך האבות המקראית, המכונה כביש  העוברת בגב ההר, קרוב לפרשת המים של הרי השומרון חוצה את כביש "חוצה - שומרון" בצומת תפוח. כביש החוף - ממנו יצאנו הוא ה”אוטוסטרדה"  כביש של 100 ק"מ - מתל אביב לחיפה. בצומת מורשה נעבור כביש רוחב נוסף  באורך 205 ק"מ ממעבר הגבול רפיח עד חיפה. מחלף תקוה הוא מחלף מתוכן, בק"מ ה8- מצומת גלילות, הוא אמור לחבר את "חוצה - שומרון" לאצטדיון רמת גן. בתוואי של דרך הים המקראית נפגוש בצומת קסם, היכן שהיום עובר כביש 444 ובקרוב יעבור כביש 6 המתוכנן ( במקביל לקווי המתח הגבוה ) . במקום זה עומדת גם להבנות "תחנת רכבת הפרברים" של גוש דן. יש לשים לב כי עד לפני 100 שנים, הדרך הזאת הייתה המעבר היחידי, מצפון לדרום, בשפלת החוף. כל השטח מכביש אורך זה- מערבה - עד קו החוף היה מוצף ממי הירקון. סיפורי מסעות מהמאה הקודמת מצביעים על חוויות המעבר בדרך זו.

רכבות ארץ ישראל

לפני הכניסה לצומת קסם אנו עוברים על פני מסילת הברזל

לא נכנס לפירוט בנושא ורק נקבל מושג כללי. התשתית לרשת הרכבות בארץ ישראל הונחה במלחמת העולם הראשונה (1914-1917) על ידי מהנדסים גרמנים שפעלו מטעם השולטן התורכי. שיפור ברשת הרכבות בוצע על ידי שלטונות המנדט הבריטי. המסילה שאנו עוברים עתה, בין ראש העין - טול כרם - (עם התפלגות לעפולה - צמח ודמשק) - חדרה - חיפה - בירות הגיעה לרמה התיקנית בשנת 1917. לאחר מלחמת השחרור היה תוואי המסילה ל"קו הירוק" (להוציא קטע ליד טול כרם). סעיף אחר של המסילה, העובר במקביל לכביש "חוצה שומרון" - מתומת הירקון לצומת קסם" נסלל בשנת 1935 ומסלולו היה מראש העין לפתח תקוה ןלאחר מכן לתל אביב. היה זה הקטע היחידי של מסילות הברזל שנסלל בידי יהודים. בסלילת מסילה זו הושגו שני דברים:

1. תושבי תל אביב יכלו לנסוע לחיפה, דרך ראש העין במקום דרך לוד.
2. פרדסני פתח תקוה יכלו לייצא את יבול ההדרים באמצעות מסילת הרזל - חסכון ניכר בעלויות ההובלה.

מקורות הירקון

מצומת הירקון עד צומת קסם

במקביל לכביש נבחין ברצף של עצי אקליפטוסים גבוהים, אשר נטעו בראשית בניית פתח תקוה, על מנת ליבש את הביצות שנוצרו בשל עלית נהר הירקון על גדותיו. היום מי הירקון נשאבים למוביל הארצי, המתפצל לקווים: לנגב, לירושלים ולגוש דן - תל אביב, אשדוד ואשקלון ומתחבר לקו הנגב.. נציין כי במוקד זה עוברים שליש מכמות המים של מדינת ישראל. עתה רק מעט מים זורמים בירקון וניתן לבקר ב"גן לאומי - מקורות הירקון" . (הכניסה מכביש 444 - ק"מ צפונית מפתח תקוה).

מה המקור למים המצויים בשפלת החוף בכלל והנובעים מהירקון בפרט ? החוקרים טוענים כי מי הגשמים היורדים באזור במת ההר מחלחלים לעומק ויורדים במורד השיפועים של הרי השומרון ויהודה אל השפלות המקיפות אותם: בחוף, בעמק יזרעאל וובקעת הירדן. שם נקווים המים במקווים תת-קרקעיים - המכונים אקוויפרים - בעומקים של מאות מטר. המים יוצרים מאגר עצום, המווסת את המחסור שנוצר במאזן המים שנים שחוקות ובשנות בצורת, שכוהן יודע האזור אחת לכמה שנים. אלמלא המאגר התת-קרקעי הזה, ספק אם אפשר לקיים מדינה מודרנית באזור צחיח - כמו המזרח התיכון. מוצא דרומי של "אקוויפר ההר" מצוי במעייינות "ראש העין" - אשר מהווה את נקודת המוצא של הירקון. ( המוצא צפוני - נחל התנינים).

==ראש העין==\ הישוב נראה דרומית לכביש והוא משתרע עד לגבעות השומרון

ראש העין היא עיר מאז 1994. ראש העיר הנוכחי הוא יגאל יוסף - מבני המקום - צאצאי העולים מתימן במסגרת "מרבד-הקסמים" - אשר במסגרתה עלתה לישראל יהדות תימן באמצעות אוירונים. וכך עברו תוך שעות מהמאה התשע-עשרה למאה העשרים: הכירו את המכונית, החשמל ומכונות הבית והתעשייה. יחד עם זאת גם את אפיוני העולם המודרני כולל הפשע ותופעות נילוות. ראשוני העולים שוכנו במבנה מחנה צבאי בריטי שהיה במקום . מחנה העולים הפך למעברה ובשנת 1955 הוקמה במקום מועצה מקומית. היום מונה היישוב 31.000 תושבים ופוטציאל היישוב, לדברי העיריה, מגיע ל90.000-. רוב מבני הישוב הם חד-קומתיים ומאפיינים בכך את היישוב. בעיר יש מאות בתי כנסת, כאשר לרוב המשפחות יש בביתם מבנה או חדר המהווה בית כנסת משפחתי. אזור התעשייה של העיר, בחלקה צפונית ל"חוצה שומרון" כוללת את התעשיות הבאות: יורוקום - מחשבי אייסר, תחנת הרדיו - רדיו השרון (רדיוס), דגם מערכות וכל מוביל.

אבן העזר - המקראית (עזבת צרטה)

1.5 ק"מ אחרי צומת קסם - תל ירוק דרומית מהכביש
השטח הדרומי הפרוש לפנינו קשור לאירוע שהתרחש כאן לפני שלושת אלפי שנים: "ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על אבן העזר ופלשתים חנו באפק" אפק מזוהה עם תל ראש העין הנראה במערב דרום ואת אבן העזר מזהים הארכאולוגיים עם התל הנראה מכאן מזרחית דרומית. מקור השם "עזבת" מעיד כי האזור שימש לפעילות חקלאית של תושבי כפר "צרטה" - 12 ק"מ מזרחה. האתר יושב על גבעה בקצה שלוחה המשקיפה אל מרחבי מישור החוף. מכאן, ההשערה כי כאן נערכו הכוחות הישראליים לקראת המערכה כנגד פלשתים. נציין כי האתר הוא על הגבול האתני בין ההר הישראלי ומישור החוף הכניעני-פלישתי. בין הממצאים החשובים באתר נמצא אוסטרקון - חרס בכתב פרוטו- כנעני: 5 שורות ובהם 80 אותיות חרוטות ומופיע בהם א"ב רשום משמאל לימין. מניחים שזה תרגיל בקריאה וכתיבה. זו עדות חשובה לידיעת קרוא וכתוב בקרב תושבי ההר החקלאיים - האתר מלא בורות לאחסון חטה - בתקופת ההתנחלות והשופטים.

יישובי היזמה הפרטית

הכניסה לאורנית היא מהצומת היוצאת מ"חוצה שומרון" בק"מ ה- . אחרי ק"מ נוסף, פונים צפונה לשערי תקוה.

חלק מהישובים בשומרון הוקמו על ידי יזמים פרטיים. בדרך כלל, היו אלה ישובים ליד ה"קו-הירוק" ואפיונם היה שהם "5 דקות מכפר סבא". תושבי הישובים עובדים בגוש דן ובאזורי התעשייה בשומרון. המוטו של ישובים אלה ודומיהם הוא להעניק איכות חיים טובה לאנשים הרגילים לקרבה של גוש דן ובכל זאת מחפשים את השקט הכפרי, הבית המרווח וגינת עם עצי פרי ודשא וכן בריכת שחיה ... . כמובן, עם שכנים בעלי רמת חיים דומה ובעלי שאיפות דומות: הנאה מחיי כפר ללא ויתור על הנוחיות העירונית. ליד שנים מישובים אלה אנו עוברים:

אורנית

שערי תקוה

הוקמה בשנת 1982 על ידי חברת יו"ש ביוזמת אריה יערי ורחל רהט על אדמה שנרכשה מהתושבים המקומיים באמצעות המתווך הערבי המפורסם, אחמד עודה, (אשר נרצח בשל פעולות כאלה) . שם הישוב הוא סמלי: השער לתקוה חדשה לתושבי העיר. תחילה הוקם בית אחד, לימים נוספו בודדים והיום מצויים בישוב 550 משפחות עם אוכלוסייה של 2.400 תושבים, חילוניים ודתיים. הישוב בנוי על גבעות והבתים מעוצבים בהתאם לכך: כל בית נונן פתרון משלו לשיפוע המגרש עליו הוא בנוי. כל בית נבנה על ידי רוכש המגרש והבית נעצב על פי נטית ליבה של כל משפחה ומשפחה. לכן המסייר בישוב זה נהנה לראות מגוון רחב ומשונה של מבנים.

למעשה זה ישוב קלסי של "עיר שינה": אפילו בתי ספר יסודיים הם מחוץ לישוב: בית ספר ממלכתי באורנית ובית ספר ממלכתי דתי באלקנה. לישוב אין סטטוס של מועצה מקומית והשירותים המוניצפליים ניתנים על ידי המועצה האזורית שומרון, אשר מקיימת שלוחה מיוחדת בישוב לנוחיות תושבי הסביבה. (מושב המועצה הוא באלון מורה).

מכללת אורות

אלקנה

חקלאות ישראלית קדומה

בקטע בין צומת מסחה לבין הכפר בידיה - הק"מ ה25- מצומת גלילות

עתה אנו נכנסים ל"שמורת ההיסטוריה וטבע הגדולה ביותר בארץ", אשר הוזכרה בתחילת הטיול. סביבנו נוף עצי זית, למי שזוכר, כפי שהיה פעם באזור רמלה- לוד. צלילי ה"זית" נשמעים בשמות הכפרים הערביים שנעבור: מסחה - משחה, כינוי לשמן המשחה ובידיה - בית בד. בתחומי הישובים האלה נמצא שרידים רבים של בתי בד, גתות ושומרות, המעידים על התיישבות קדומה, מאז ההתנחלות הישראלית בימי יהושע.

להבדיל מארץ יהודה, שבה התקופה הישראלית באה לידי ביטוי ביצירת המדרגות החקלאיות - ה"טרסות", הרי בארץ השומרון שרידי מבנים חקלאיים מהווים את העדות לנוכחות היהודית הקדומה. הסיבה פשוטה: הרי השומרון אינם תלולים כהרי יהודה ולכן לא היה צורך בהכנת התשתית לגידולים החקלאיים. הנוחיות בגידולן באה לידי ביטוי בשפע המבנים שבהם שמרו וטיפלו בפרות: ענבי הגפן וזית השמן.

בתקופת מסיק הזיתים, הסתיו, נבחין בקבוצות של נשים וילדים מסביב לעצי הזיתים, כאשר על הקרקע פרוסים בדים, אשר עליהם נופלים הזיתים המבושלים. רואים גם חמורים בצד הדרך המובילים שקי זיתים לעבר בתי הבד. על הזית ראה בפרק נפרד.

הזית

רצוי לעצור ליד קבוצת מסיקי זיתים בעונה ואם הדבר אפשרי לעצור ליד בית בד ולעקוב אחרי תהליך הפקת הזית - אגב, השמן המופק אינו ראוי למאכל באופן מיידי יש להמתין תקופת מה להפרדת השמן מן הפסולת הזית נחשב לאחד מהפרות העתיקים ביותר המוכרים מהיסטוריה של ארצות אגן הים התיכון. יש עדויות כי בתקופה הכנענית היה היקף יצור שמן הזית באזורינו דומה לכמויות הדומות לאלה המופקות היום. פרי הזית אפיין את ארץ ישראל המקראית והוא נחשב לאחד משבעת המינים שבהם התברכה ארצנו. מה המיוחד בזית ? הגיוון בשימושים בו: מצרך מזון בסיסיהן לארוחות רגילות - יש הנוהגים להתחיל את ארוחת הבוקר בלגימת כפית זית, יש אומרים שזה טוב לתאבון או לחידוש התאבון.. מוצר מזומן מיוחד - יחד עם סלטים, תבלינים ואפילו הגיעו למוצר הנקרא:"אבני זית"- המעניקים לבשר צלוי על האש ארומה מיוחדת, להסקה ועוד הדברים נכונים בייחוד חגבי האוכלוסייה הערבית. אפיוני הגידול הזית גדל ברוב אדמות ארצנו ואינו רגיש לתנאי מזג האוויר. יחד עם זאת, העדפה היא לאדמה החומה-אדומה, ה"טרה רוסה" הים תיכונית. המיקום העדיף הוא בקרבת אכלוסיה המוכנה לעסוק בקטיף הידני של הזיתים. אנו רואים בתקופת הסתיו מסוף אוגוסט עד אמצע נובמבר, את המשפחות הערביות יוצאות על נשיהם וטפיהם, יחד עם יריעות בד גדולות ושקים על מנת לאסוף את קטיף הזיתים. משם מובלים הזיתים לבתי בד, אשר תמורת חלק מהיבול הוא מפיקים משאר הזיתים את שמן הזית הארץ הישראלי המפורסם, אשר טבעו ושמעו מגיע עד למפרץ הפרסי. אחת התעלומות בגידול הזית הוא מה הסיבה לממדי היבול, הסיבה המדויקת אינה ברורה , כנראה, מדובר בצרוף מסוים של תנאי מזג האוויר.

מיני הזית
מפרי עץ הזית מכינים שתי קבוצות מזון עיקריות:

• זיתי מאכל כמו הזן "מנזילו" . ממנו אפשר להפיק 10% 12%- - שמן זית. מזן זה מופק כשליש מסך המכירות. • שמן הזית, המופק מהזן הסורי, הכולל 30% - שמן זית. יש הטוענים כי שם הזן הוא "הזן הצורי" מוצאו הוא מלבנון מגמות ההתפתחות - 1995 השימוש המגוון בזית מתרחב ולאור היבולים המצומצמים יש נטייה לייבא זיתים. בעיה אחת, המינים הזרים אינם טעימים לחייך הישראלית.

ח'רבת ערארה

דרומית ל"חוצה שומרון - מבט בק"מ מזרחה מצומת מסחה. הר בגובה 377 מ', צפון - מזרחה מרפאת. בצלע ההר נחשפים סלעים געשיים . החשיפה היא בצורת שפך ואפשר לזהות את ההר כ"הר געש". וכמובן אנו נזכרים בכתוב בספר יהושע: "ויהי אחרי הדברים האלה (כריתת ברית לשבטי ישראל בשכם) וימת יהושע בן-נון עבד ה' בן מאה ועשר שנים. ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת-סרח אשר בהר אפרים מצפון להר -געש" . אם זה "הר געש" אז היכן קברו של יהושע ? יכול להיות כפל חרת' (להלן). אך יש גם אפשרות אחרת : מצפון להר מתנשא מצוק משונן ובראשו מבנה רבועי קטן. זהו שיק עבדאללה . אם נזכור כי יהושע כונה "עבד ה'" הרי הדמיון מדהים ! אגב, בנקודה זו עבר קו הגנה התורכי במלחמת העולם הראשונה, כאשר הבריטים כבשו את ארץ ישראל בבואם ממצרים.

אזור התעשייה - ברקן

מבני התעשייה מצויים בסוף אזור הזיתים - 33 ק"מ מצומת גלילות 80 מפעלים מצויים באזור התעשייה, מן המצליחים בארץ. עד שנת 1992 הוא נחשב לאזור תעשייה א', מאז נעצרה במעט התפתחותו. מצויים בו מפעלים כמו: רב בריח, ירושלמי, "בייגל את בייגל" - ליצור כעכים, "יקבי ברקן" - הידועים במבחר פרסים על היינות המשובחים שלהם "ליפסקי" - למוצרי פלסטיק, "סלטי שמיר" -ו"שטיחי שמש" ושטיחי-ברקן". היום אין תעשייני אזור נהנים מהטבות ומענקים עקב ביטול מעמדם כ"אזור פיתוח". יחד עם זאת הם נהנים מיתרונות טבעים - שגר דירה נמוך, כח אדם מיומן, צעיר וזול יחסי תוך קרבה למרכזי האוכלוסיה. האזור מעסיק היום ב85- מפעלים 4.000 עובדים. באופן מיוחד ראוי לציין את אינטגרציה במפעלים של עולים, מתישבים וערבים, אשר באה לידי ביטוי ב"שקט הבטחוני" בתחום המפעלים בימי האנטיפדה.

כפל חרת'

כפר ערבי צפונית מ"חוצה-שומרון" - ק"מ מזרחית מצומת לעמנואל

על מסורות יהודיות, שומרוניות ומוסלמיות, נמצאים במקום קבריהם של יהושע בן נון, אביו-נון וכלב בן-יפנה. עולי רגל מציינים כי נהגו להשתטח על הקברים בשנת 1258. (על זהות אחרת של המקום ראה לעיל).

אריאל

תוך כדי סיור בעיר - תצפית מהכניסה ליישוב למכללה

הישוב העירוני הגדול בשומרון - 14.000 בשנת 1995. 40 ק"מ מתל אביב, 50 ק"מ מירושלים ו-600 מטר מעל פני הים. נתוני יסוד אלה מהווים את היסוד להצלחה: נגישות למרכזי התעסוקה ואקלים נוח. בהקמתה נקבע היעד: הקמת עיר המשמשת מרכז תרבותי, חינוכי וחברתי של השומרון. תחום היישוב מגיע ל30.000- דונם.

הוקמה בשנת 1978, בעידוד שר הביטחון דאז ונשיא המדינה - עזר ויצמן. הגרעין המייסד היה מעובדי התעשייה האווירית והצבאית. בראש הגרעין עמד ראש המועצה המקומית הנוכחי, רון נחמן.

מכללת יהודה ושומרון מהווה את הכותרת למערכת החינוך הכוללת את כל האופציות החינוכיות. במכללה קיימות כל האפשרויות להשכלה על תיכונית: טכנית, אקדמית ועוד. הצלחתה היא באווירה המיוחדת - הרחק מהעיר, שקט כפרי ורצינות התלמידים. למכללה כח שאיבה ניכר ומערך הסעות מביא אליה תלמידים מיידי בוקר משפלת החוף - מנתניה עד תל אביב. כיום - 1995 - רשומים במכללה 2.500 תלמידים בשבע מסגרות לימוד.

התעשייה כוללת מפעלי אלקטרוניקה, מתכת, מחשבים ואביזרי תעשיה. במזרח העיר, ליד המכללה הוקמה קרית מדע למפעלים עתירי ידע, אשר חלקם הוקמו לניצול המצאות שפותחו ב-"חממה תעשייתי". דוגמאות לכך: מפעל לציפוי באבץ, לעבוד מתכות בפולסים מגנטיים ושיטה חטיפול בשפכים תעשייתיים רעילים. סה"כ עד 1995 הפכו 8 פרויקטים למפעלים ועוד ה"יד נטויה".

התיירות אמורה הייתה להיות מקור כלכלי חשוב. קמו כבר חברות ועמותות, אשר עסקו בנושא. אך כל עוד בעיות הביטחון השוטף קיימות, אין סיכוי לפריצת דרך. יחד עם זאת, באריאל הוקם "אשל השומרון", המונה 100 חדרים וברכת שחיה. הוא מושך אליו מבקרים ותיירים מרחבי הארץ ומחו"ל.

נחל קנה

בדרך חזרה מאריאל בק"מ ה34.5- מצומת גלילות פונים צפונה לכיוון עמנואל וקדומים (כביש מספר 5066) במרחק של 5 ק"מ אנו עוברים על פני נחל קנה

הדרך בה אנו נוסעים נסללה עוד בתקופת המנדט הבריטי והיא מובילה אותנו לאחת משלושת שמורות הטבע הגדולות באזור שומרון ובנימיןעוד מימי המנדט , האחרות הן בריחן - בצפון השומרון ובאום צפה בארץ בנימין. השמורות האלה נועדו בעיקר לצייד. ואכן גם היום אפשר לראות בהרים: שפני סלע, אילים ואפילו חזירי בר.

אנו עוברים ליד הישוב "רבבה ", אשר הוקם על אדמה פרטית של "קרן ארץ ישראל" בקדומים. אותה קרן אשר מכרה השתתפויות באדמות השומרון ליהודים רבים בתקופת שלטון ה"ליכוד" - בשנים 1977-1992. העובדה שהיישוב נבנה על אדמה פרטית מנע את הקפאת הקמתו בשנת 1992. (הישוב הוקם באחד מביקורי שר החוץ האמריקאי בישראל ועורר את רוגזו המיוחד).

נגיע לצומת דרכים, המובילה מערבה לישובים: יקיר ונופים. אם נכנס לאחד הישובים נוכל לערוך תצפית מרהיבה על נחל קנה. הנחל מתחיל ביובלים היוצאים מדרום מערב הר גריזים, עובר בשומרון - מתחת לאף שלנו - בין נחלות השבטים אפרים ומנשה ונשפך לנחל הירקון בין הוד השרון לפתח תקוה. מעבר לנחל אפשר להבחין בישוב קרני שומרון על מרכיביו: שתי הפסגות של "קרני" שומרון - כאשר על הצפונית ממוקת ביתו של גואל הקרקעות, משה זר, נוה מנחם ע"ש מנחם בגין ז"ל, מרכז קרני שומרון והישוב המערבי גינות שומרון. אפשר להבחין באזור בשרידי חקלאות עתיקה: שומרות, גדרי אבן וגתות. למטה, בנחל קנה, יש זרימה של מים, עם ברכות ובוסתנים אך זה כבר מסלול נפרד.

מענין להבחין בתופעה שהיתה קיימת בעבר וגם היום. בספר יהושע נאמר, כי לשבט אפרים היו ערים בתוך אזור שבט מנשה. מסתבר כי גם היום האדמות המצויות מצפון לנחל קנה הן בבעלות כפר ערבי המצוי מדרום לנחל קנה - הוא דיר אסתיא.

בהמשך הדרך, המובילה לעיר החרדית עמנואל נוכל להבחין בעדרי צאן, הגולשים מהגבעות ואת הרועים הנקבצים, בדרך כלל בשעות אחרי הצהרים, עם הכבשים והעזים ליד הבארות ובתקופה המתאימה ליד מעיינות - תמונה תנכ"ית טיפוסית, המזכירה לנו את יעקב אבינו ; "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני-קדם. וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי-צאן רובצים עליה, כי מן-הבאר ההיא ישקו את העדרים והאבן גדלה על-פי הבאר. ונאספו שמה כל-העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את-האבן על פי הבאר למקמה". מקום זה נקרא " עין אל מעקודיה" - המעין בו רוחצים את הכבשים.

נגיע לנחל קנה עצמו, המצוי בתוך מכתש הדומה לאמפיתאטרון, כאשר שורות העצים מהווים כעין שורות כסאות של הצופים. ממול, מצד מזרח מצויה חורבה, אשר שמה נפוץ בשומרון - "קצר אל-חרמיה" - מצודת השודדים - שם המעיד על פרנסת תושבי הסביבה בעבר.

עמנואל

נעלה לעמנואל - הישוב העירוני החרדי הראשון בשומרון. (אחריו באו ביתר עילית וקרית ספר). בעת הקמתו הוצבו לאורך הדרך תמרורי הדרך בהתיישבות החרדים בארץ ישראל מבית הבק בהר הגרמ"ק, פתח תקוה ועד ימינו לאלה. לישוב תוכנן עתיד יוצא דופן, לדוגמא שכל התחבורה העירונית תתנהל על חשמליות, אך סכסוכים בין היזמים הביאו לידי הקפאת הצמיחה. מכל מקום, הישוב נתן זוגמא חיובית להתישבות העירונית החרדית "מעבר לקו הירוק".אם נסייר בעיר נוכל להבחין במרכז מסחרי נאה, מוסדות חינוך רבים, ישיבות של כל הזרמים החרדים עוד תופעה אופיינית: מחלונות של כל דירה אין אפשרות לראות מה קורה בדירות אחרות - בדיוק כפי שרש"י מפרש על הפסוק:"מה טובו אוהליך יעקב"

מעט לפני הצומת המגיע לכביש שכם- קלקיליה, נבחין בצד הדרך-מזרחה בברכת מים, המשמשת לצאן ולבקר המקומי. קיימת בה תופעת טבע ייחודית, בשלהי החורף נבחין בפריחה לבנה, מבריקה ביופיה, של צמח מים המכונה, מאין הוא בא לא ידוע, מכל מקום, זה אחד המקומות הבודדים בו הוא גדל בארץ ישראל. כאן נפנה מזרחה לכיוון קדומים.

אלפונדק

נעבר את הישוב הערבי אלפונדק, אשר שורשו מעיד על שורשיו - פונדק דרכים. יסודו של הכפר הוא מראשית המאה, תושביו יוצאי כפרים שכנים, אך יש בו גרעין של יוצאי מצרים מהפועלים אשר הגיע לא"י בראשית המנדט הבריטי.

פרעתא

נסיעה קצרה תביא אותנו לצומת פרעתא, אמתין. כפרים אלה, הנראים דרומית מהכביש, מכונים בשם "כפרי כיפה". הבתים בנויים על פיסגת הגבעה וכך הגבעה מקבלת כעין תמונת "כיפה". יש לכך שתי סיבות: בטחונית - קשה יותר על אוייבים להגיע אל הפיסגה, נציין כי אזור השומרון היה ידוע בחוסר שלטון בו עד לפני 100 שנה ושנייה - כלכלית , האדמות הפוריות במורד הגבעה מנוצלות רק לחקלאות. מקור שמו של הכפר פרעתא הוא כנראה מקראי : " וישפט אחריו את ישראל עבדון בן-הלל הפרעתוני... וימת עבדון - ויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי" (שופטים י"ב,יג-טו).

קדומים

2 ק"מ מצומת אמתין, הק"מ ה30- מצומת רעננה (לפי סימון אבני הדרך)

קדומים הוא היישוב היהודי הראשון בשומרון. הוקם בשנת 1976, אחרי שבע נסיונות התנחלות בתחנת הרכבת בסבסטיה. בנסיון האחרון הושגה פשרה באמצעות הסופר חיים גורי ושר הבטחון שמעון פרס, לפיו הורשו משפחות אחדות להתיישב בתוך הבסיס הצבאי. מהתיישבות זמנית זאת נוצר יישוב המונה היום 450 משפחות ,יותרמ- 3.000 נפש ומתפרס על פני שבע שכונות. בישוב מוסדות חינוך, כולל אולפנית "להבה" לבנות השומרון. בה לומדות יותר מ600- תלמידות מכתה ו' עד כיתה י"ב. מגמות יחודיות: לימודי ארץ ישראל, תקשורת ומדרשה תורנית - בשעות אחרי הצהרים. ישיבה גבוהה- ישיבת קדומים הנרית על הפיסגה מעל היישוב - המכונה "גבעת רש"י" (בגימטריה 510) - בין השאר בשל הגובה שלה מעל פני הים 510 מטר. הישיבה כוללת מכון גבוהה ללימוד בעיות כלכליות ופיננסיות. המרכז הפדגוגי למורי השומרון, אף הוא מצוי בקדומים, מעל המחנה הצבאי, במבנה ששימש פעם את קציני הצבא של המחנה. היום המבנה מכונה גם בשם "הילטון" - על שם התוכנית להקים בו בית מלון. בקדומים מצוייה גם מדרשת ארץ ישראל בה אולפן לעולים, הכשרה מקצועית לעולות צעירות מאתיופיה, קרן לרכישת מקרקעין (הישובים: צופים, רבבה ואבני חפץ - הוקמו על קרקעות אלה), מוזאון לעתיקות השומרון וארכיב לתולדות היישוב היהודי בשומרון.

שומרון

הכניסה היא 2 ק"מ מצומת דיר שרף (586) ומגיע לגנין עולים להר בכביש מפותל. את פנינו מקבל שער, ממשיכים ברחוב "העמודים", מגיעים לרחבת הכניסה - כאן מגרש חניה. ממול עמודי מרכז העיר:הפורום ושרידי מקדש, ממשיכים ברגל לתיאטרון, למגדל העגול ומגיעים לארמון אחאב ועומרי. נציין כי המוצגים המפוארים שהתגלו פה, העשויים משנהב פיל, מצויים במוזאון רוקפלר, בירושלים. היסטוריה: לפי ספר מלכים , העיר שומרון נבנתה על ידי ישראלים מן המסד עד הטפחות. בסוף המאה התשיעית לפנ"ה קנה עמרי מלך ישראל את הר שומרון מידי שמר ובנה בה עיר מלכותית. יתרונות המקום שבחר גלויים לעין כל - הוא מצוי סמוך לצומת דרכים, כבימינו: מן הים לעבר הירדן- דרך שכם ומצפון הארץ לדרומה. האזור - מרכז חקלאי עשיר (אפילו עתה משמשים בערבוביה בהר שרידי עתיקות ומטעי שזיפים וזיתים).

העיר נזכרת פעמים רבות בנבואות התוכחה, לדוגמא, מיכה מנבא כי תושם "לעיי השדה .. ויסודותיה אגלה" . ואילו יחזקאל, הפונה לירושלים, קובע את סדר גודלה:"ואחותך הגדולה שומרון" .

בירת מלכות ישראל מהמאה ה9- עד לחורבנה במאה ה8-.

1. בשנת 31 שנה לאסא מלך יהודה, מלך עמרי על ישראל שתים עשרה שנה, בתרצה מלך 6 שנים. ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר, אשר בנה על שם שמר - אדני ההר שומרון" . מלכים א ט"ז כ"ג
2. "קנין " סימן יפה למלכי ישראל שלא נהגו להפקיע קרקעות האזרחים אפילו לשם מלכות.
3. חז"ל שבחו את עמרי על בנין העיר שמרון ודרשו: "מפני מה זכה עמרי למלכות ? (ארבע דורות - עמרי, אחאב, אחזיה ויהןרם עד ליהוא 38 שנה). מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. סנהדרין ק"ב 2.

ויקן את ההר - כדי שתןכל לשמש כעיר הבירה

1. "ויעל מלך אשור בכל הארץ ויעל שמרון ויצר עליה שלש שנים. בשנה התשיעית להושע לכד מלך אשור את שמרון ויגל את ישראל אשורה וישב אותם בחלח בחבור נהר גוזן וערי מדי " מלכים ב' י"ז 5.
2. "ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה" יחזקאל ט"ז 46.

הכפר סבסטיה

בכפר הערבי סבסטיה מצויה שרידיה של כנסיה ענקית צלבנית על חורבות כנסיה ביזנטית, כולן מוקדשות למר חנא, הוא יוחנן המטביל במסורת הנוצרית. לפיה, נערף ראשו על ידי המלך הורדוס לאחר שהאשים אותו בגילוי עריות, לאחר שנשא את אחותו. בחלק אחר של הכפר מצויה מצודה גדולה, מהטיפוס אשר כמוהה מצויות בשומרון בכפרים נוספים. המצודה שימשה להגנה במאה הקודמת, כאשר בשומרון לא הורגשה נוכחות של שלטון מרכזי, נפוצו מרידות של הפאלחים ומלחמת הכפרים זה בזה ובפועל שלטו כנופיות שודדים. בסבסטיה שכנה משפחתו של עבד אלהאדי, אשר עברה לכאן בימי המרד הערבי הגדול - בשנת 1840 בקרןב - כאשר השליט המצרי, מוחמד עלי כבש את הארץ וניסה להביא תחת שלטונו גם את השומרון. המורדים נמלטו בסופו שלדבר למצודת אבו-שעלה שעל הגבעה ממול וסופם היה בלשון הכותב :

שיח שעלה - מקום משבו המשוער של אליהו הנביא

במבט לדרום-מזרח נבחין בהר, בעל מבנה משולש שווי צלעות מקוטע. תחתיו, לכיוון מערב הכפר נקורה , אשרבה מעין ונקבה ארוכה, דרכה באו המים שזרמו לשמרון. ( אגב, המים לא הספיקו לשמרון הרומאית ואנו מוצאים מכפר זה עד לעיר שכם אמת מים רחבה).

ספח ב: עיר הקודש שכם תובב"א

"ויבא יעקה שלם עיר שכם.. ויקן את חלקת השדה"(ל"ג,יח-יט)

שכם הולכת ונשמטת מאתנו. חלקת השדה שנקנתה בשכם ניתנה לקבורתו של יוסף. ו"זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולים לומר גזולים הם בידכם: מערת המכפלה, בית המקדש(=הר הבית) וקקבורתו של יוסף"(ב"ר ע"ט,ג) שכן כולםנקנו בכסף מלא. לצערנו כל האתרים המקודשים הללו נמצאים בלב הסכסוך העכשווי, ואומות העולם אומרים לנו" השב ! מן הראוי להעיף מבט כלפי שכם המקודשת ושחזר בחטף את ערכה במסורת ישראל. בעוד שהר הבית ומערת המכפלה, 'חבריה' לקנין-כסף, טבועים עמוק במורשתנו, - שכם איננה מעוגנת בתודעתנו כאתר-סגולה מובהק. אדרבה, בזכרוננו הלאומי נחרת מאמר חז"ל (סנהדרין ק"ב,א) "שכם - מקום מזומן לפורענות: בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד". צד שוה לפורענויות אלו היותן טבועות בחותם המחלוקת, הפלגנות. מלחמת בני יעקב בבעלי שכם; סכסוך השבטים עם אחיהם חולם המלכות; וירבעם בן נבט מזרעו של יוסף (=מאפרים) ממשיך במעגל הפלגני ומייסד מחלוקת בישראל "נחלקה מלכות בית דוד בשכם". עד כדי כך קשורה העיר במחלוקת שגם שמה מעיד: שכם - לשון חלק הוא" (רש"י ברא' מ"ח,כ"ב עה"פ "נתתי לך שכם אחד על אחיך") ובמדרש :" ויש אומרים היא סלע המחלוקת" (תו"ש וישלח ל"ה אות כ"ד). פורעניות אלו של שיאים הן וחובקות את שלושת האיסורים החמורים ביותר: גילוי עריות (מעשה דינה בפרשת וישלח), שפיכות דמים (מכירת יוסף בפרשת וישב), ועבודה זרה (בעקבות פילוג המלוכה עך ידי ירבעם). וכאן בא ה"אבל" הגדול: דוקא שכם נבחרה להיות ראשונית לבויאת אברהם בארץ ("ויעבור .. עד מקום שכם", ברא'יב',ו) יעקב קונה בה שביתה (בפסוק המצוטט בראש העמוד). ויהושע בונה בה מזבח (יהושע ח,ל) הרי גריזים ועיבל הם הבמה למעמד מתן תורה בארץ ישראל, כהד חוזר להר סיני (ילקוט ראובני ראה). שכם של מחלוקת מולידה פורענות. אך יש בה גם שלמות" ויבא יעקב שלם עיר שכם" אומר רש"י: "שלם בגופו, שלם בממונו ושלם בתורתו".

נספח ג: מעשה שכם מסורת היא בידינו שלפני 3738 שנים בא אברהם אבינו מארצו וממולדתו לארץ כנען ועבר בארץ עד בואו שכמה. כאן נראה אליו ד' והבטיח לו כי זרעו יירש את הארץ הזאת, וכאן בנה מזבח ראשון לד'. 200 שנה אחר כך שם לשכם נכדו, יעקב, חנה אל מול שערי העיר שבמזרח, וקנה את חלקת השדה המשתרעת שם. בעקבות מעשה דינה, כבשו בניו את העיר והשמידו את יושביה. 3540 שנה לפני ימינו אלה אנו פוגשים ביוסף הנער, אשר מתוך הכרת החיבה המיוחדת שרכש לו יעקב אבינו, ומתוך הכרתו כי אין אחיו ממלאים באופן מושלם את רצון אביהם, הביא אליו את דיבתם רעה. והם, מצידם, שנאו אותו ולא יכלו לדברו לשלום. וב"שלישי" לסדר "וישב" מסופר כי יוסף בעל החלומות, זה שאחיו קינאו בו ודחו את חלומותיו, נשלח על-ידי אבא לראות את שלום אחיו הרועים בשכם - אך הם הלכו משם, בכך הרחיקו אותו מן המקום. האחים התנכרו אליו, זממו להמיתו באופן שידם לא תהיה בו, השליכו אותו לבור כשחייו בסכנה, ולא שמעו אליו בהתחננו אליהם בעת צרת נפשו. ובעבור תמורה של מה בכך נמכר יוסף לישמעלים, ובמשך זמן ארוך היה נתון תחת ידי זרים. לפני מותו ציווה על אחיו להעלו את עצמותיו עמם ממצרים, ולקוברו בשכם, אשר ניתנה לו לנחלה מאת אביו אוהבו.

ולפני כ- 13 שנה, 15 שנים לארח ששוחררה העיר, וזמן קצר אחרי משבר ימית, בא לכאן רומם אלדובי מעירו ומישיבתו, וכאן, בקבר יוסף אשר ב"חלקת השדה" בנה ישיבה לד'. הוא וחבריו ניסו, במשך שנים ארוכות להתיישב בעיר, ולא עלה בידם. את העיר לא כבשו, ואת יושביה לא השמידו. את דיבת אחיהם לא הביאו רעב לפני אביהם שבשמים. ובכל זאת שנאום אחיהם ולא נספח ב: עיר הקודש שכם תובב"א 

וביום שלישי, י"ט כסלו ה'תשנ"ו, "שלישי" לסדר "וישב", אחי יוסף, הלא הם מדינת ישראל וצבאה, הלכו משכם, ובכך הרחיקו את אנשי ישיבת "עוד יוסף חי" מקבר יוסף, והתנכלו להם, בהטילם עליהם צוי הגבלת תנועה. את חי כל מתיישבי האזור סיכנו, ואת שכם וקבר יוסף מכרו לישמעלים, בעבור תמורה של כלום. ואני, שיותר מ - 12 שנה נמצא בשכם, ואני, אשר מצאתי שם את מקומי, אני בוכה. יוסף איננו. ואני, אנא אני בא ?