Family Wiki
Advertisement

Jan and Kaspar Luiken

משה רבינומ יורד מההר עם לוחות הברית - תחריט גוסט דורא

The Ten Commandments, illustration from a Bible card published by the Providence Lithograph Company 1907

מעמד הר סיני בו התרחש מתן התורה הוא האירוע המרכזי בכינונו של עם ישראל. אחרי יציאת מצרים בעקבות ההבטחה לאבות והנס של קריעת ים סוף הגיעו בני ישראל להר סיני. וביום ו' בסיון ב"א תמ"ח (2,448) לבריאת העולם ניתנה התורה לעם ישראל.

"זכירת מעמד הר סיני" היא מצווה שנאמר (דברים ד, ט - י): "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב". במגן אברהם (או"ח סימן ס ס"ק ב) מובא, כי כשאומרים בברכות קריאת שמע "ובנו בחרת" יש לזכור את מתן תורה.

הרקע[]

על הצפוי במדבר סיני, אפשר לקרוא כבר בתחילת ספר שמות. כאשר משה רבינו רועה את צאן יתרו במדבר במעמד הסנה הקב"ה אמר לו:"וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא" [1]. והמשך הפרשה נאמר לו:"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (י"ב). את הבשורה הזאת שומע גם פרעה מלך מצרים:"...וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ" (י"ח).

בעת מתן מכות מצרים, המידע על מתן התורה הצפוי חוזר על עצמו פעמים אחדות. עד שעבדי פרעה ממליצים לו:"שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם" [2] ואכן, לאחר "מכת הבכורות" פרעה נענה למשה ולאהרן ואומר :" וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָֹה כְּדַבֶּרְכֶם[3].

בפרשת יתרו הגיע המועד למתן תורה וכך נאמר במקרא:"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" [4]. רש"י מפרש ביום הזה - "בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה ? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו".

שלושת ימי ההגבלה[]

משה רבינו מצווה אל בני ישראל להתכונן שלושה ימים לפני מתן תורה. הם מתבקשים לכבס את בגדיהם, באמור:"וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם" (י). לשים גבול מסביב להר:"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר". אסור לאדם ולבהמה להתקרב להר. וכן נצטטו "אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה".

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי[]

בבוקר, היו קולות וברקים וענן כבד על ההר. והתאור המקראי עולה על כה שבן אנוש יכול לכתוב:

וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה'לְמשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה". ואז:"וַיֵּרֶד משֶׁה אֶל-הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" - את עשרת הדברות.

להצליח לשלב יראה ואהבה[]

הרב יואל בן נון מלמד ומפרש תנך - אתר 929

מעמד הר סיני - פיסול מברונזה - בשער גן העדן בפירנצה - עוצב לפי המסורת היהודית.

פרק כ"ד - וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-ה', אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק. וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-ה', וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם, לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה', וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה', נַעֲשֶׂה. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה', וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ, עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַיהוָה--פָּרִים. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת; וַחֲצִי הַדָּם, זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר. וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ. {ס} וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם... וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן. וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה, כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְעֵינֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

כאן מסתיים מעמד הר סיני במזבח "תחת ההר" עם קרבנות עולה וחגיגת שלמים, בקריאת "ספר הברית" (כד, ד-ז), ובחזיון ההתגלות של כבוד ה' "א-לוהי ישראל" כמלך יושב על כס השמים, שלא פגע בסעודה החגיגית ("ויאכלו וישתו", כד, י-יא).

דבר מכל אלה לא נזכר בתחילת המעמד, בקול השופר החזק ובחרדת המוות, שבפרק זה נעלמת. רק רמז קל יש בתחילת המעמד, בחשש הגדול "פן יֶהֱרסוּ אל ה' לראות ונפל ממנו רָב" (יט, כא), רמז לאותם אצילים (נדב ואביהוא?) שעלו וראו, וה' חס עליהם (כד, יא).

הפתיחה מובילה ליראת ה' הרוממה, הבחירית, ואילו החתימה מבססת את אהבת ה' בעת החגיגה והשמחה בעבודתו. אי אפשר לזכות בקדושת הדיבור מאת ה', בלי יראה, ואי אפשר לקבל את הדיבור, בלי אהבה. לכן, בני ישראל יכלו לומר "נעשה ונשמע" (ז), רק כאשר שמעו "את כל דברי ה' ואת כל המשפטים" (ג), עם קריאת "ספר הברית" (ז).

אכן, לדעת ר' אברהם אבן-עזרא, ולדעת רמב"ן, כך היה גם סדר הדברים, ו"ספר הברית" כלל את עשרת הדיברות עם פרשת משפטים. זהו 'פשוטו של מקרא'.

אולם חכמי התלמוד (שבת פח עא) ורש"י קראו אחרת – הם למדו מפרק כד את מספר הימים של העליות והירידות בפרק יט – "וַיִשכֹּן כבוד ה' על הר סיני וַיכַסֵהוּ הענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (כד, טז).

לפי קריאתם, יש כאן שני תיאורים הפוכים של אותם הימים עצמם – גם חרדת מוות, וגם התלהבות עצומה, בבת אחת – "עִבדוּ את ה' ביראה, וגילוּ ברעדה" (תהילים ב, יא).

לוחות הברית[]

ערך מורחב: לוחות הברית

עשרת הדברות- שיא החומש - בבית הכנסת "שטיבל" בקדומים מזכוכית תוצרת האי מוראנו ב(ונציה)

לוחות הברית הם שני לוחות האבן שעליהם נחקקו עשרת הדברות. עשרת הדברות ניתנו למשה רבינו כשהן כתובות על שני לוחות אבנים לפי המקרא בפרשת יתרו. חמישה על הלוח האחד, וחמישה על הלוח השני. את הלוחות הראשונות שיבר משה כשירד מהר סיני בשבעה עשר בתמוז וראה שבני ישראל חטאו בחטא העגל. לאחר מכן עלה משה שנית להר וביום הכיפורים קיבל לוחות שניות. הלוחות הראשונות היו "מעשה אלוקים", ואילו בלוחות השניות נצטווה משה: "פסול לך - משלך". האותיות היו חקוקות מעבר לעבר, ולכן אמרו חז"ל שהאותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדות. הלוחות וגם שיברי הלוחות הראשונות היו מונחים ב"ארון" שהיה במשכן ובבית המקדש הראשון. לפני חורבן בית המקדש הראשון, כשחזה המלך יאשיהו את החורבן הממשמש ובא, גנז את ה"ארון" והלוחות במטמוניות עמוקות ועקלקלות שהכין המלך שלמה מתחת לבית המקדש.

מעמד הר סיני - לדורות[]

גדולי התנאים, ר' עקיבא ור' ישמעאל, התחבטו כיצד לפרש את פסוקי המקרא המתארים את מעמד הר סיני: "וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן" [5]. בעל המכילתא דר' ישמעאל מפרש בשמו של ר' ישמעאל: "רואין הנראה ושומעין הנשמע" [6]. אך ר' עקיבא מפרש: [7] "רואין ושומעין הנראה", ומסביר ר' עקיבא את דבריו: "רואין דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות".

הרב אהרון כץ כתב בדף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן על מעמד הר סיני לשעתו ולדורות מצטט דברים אלה ומסביר. לדעת ר' עקיבא להבין את הפסוק בתהילים:[8] "קול ה' חצב להבות אש". המכילתא מלמדת אותנו, שלדעת ר' עקיבא, ראו העם וחשו את הקולות, ומה שהם ראו היה קול שחוצב בלוחות בלהבות האש. בפסיקתא מובא מאמר שמבקש לתת תיאור פיזי של דבר ה' המבקש לצאת, והיה הכרוז יוצא לפניו ואומר מלפני מחיצות האש: "סלקו עצמכם מלפני הדיבור שלא יצא וישרוף אתכם, ומיד היו המלאכים של אש מסלקין עצמן והחיות מסלקין עצמן מפני אשו של דיבור שהיה קשה מאשם של מלאכים, שהמלאכים אינם אלא מאש של תחת כסא הכבוד, אבל אשו של דיבור לא היתה אלא מאשו של הקדוש [ ברוך הוא, שכך אומר הפסוק "מימינו אש דת למו" [9].

רבי יהודה הלוי בחיבורו הכוזרי עושה זאת מוחשי על יסוד הפסוק מספר דברים: "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש. אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'". על כך אומר בעל הכוזרי, שבמעמד הר סיני הגיעו ישראל למדרגת הנבואה עד כדי שמיעת דבר ה' 'פנים בפנים' [10].

הרמב"ם אינו מקבל דעה זאת אך בכל זאת וכותב סמשנה תורה: ""שעינינו ראו ולא זר, האש והקולות והלפידים, והוא משה נגש אל הערפל והקול מדבר אליו, ואנו שומעים: משה משה לך אמור להן כך וכך,[11].

על תיאור זה מוסיפה התורה: "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף" [12]. מכאן חכמי ישראל ביקשו ללמד , שהתורה לא פסקה להינתן ביום מתן תורה, אלא כל יום ויום יש לראותו כיום מתן תורה, ומה שמחדש תלמיד ותיק בתורה, הוא המשך נתינת התורה מחדש [13]. 12 .,

הערות שוליים[]

  1. ג',ה'
  2. י',ז'
  3. י"ב, כ"א
  4. י"ט, א'
  5. שמות כ' ט"ו
  6. מכילתא דר' ישמעאל, יתרו פרשה ט, ד"ה 'וכל העם'
  7. שם במכילתא דר' ישמעאל
  8. <makor>תהילים כ"ט, ז'</makor>
  9. פסיקתא רבתי (מהד' איש שלום) פרשה ל"ג ד"ה 'אחר'.
  10. <makor>דברים ה ד</makor>
  11. הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכה א'
  12. <makor>דברים ה יט</makor>
  13. זוהר לדברים פרשת ואתחנן דף רס"א ע"א
Advertisement