מערת איילון

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

המפה נטענת...

{"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"auto","height":"350px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":31.904521,"lon":34.896526,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":13,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[]}

המיקום לא פורסם הוא בשטח מפעל מלט נשר ברמלה

---

האגם במערת איילון, ליד רמלה. החוקרים גילו שמונה מינים חדשים תצלום: ישראל נעמן המקור: הארץ - "שימוש הוגן"

מערת איילון הינה "רשת מחילות" (network cave ) באזור מחצבת מפעל נשר ברמלה, המוכרת בעיקר בזכות גילוי של מיני בעלי חיים לא מוכרים שהתגלו שם. הפתח אל המערה התגלה כאשר דחפור שהיה במחצבה עסק בכרייה. המערה נחקרה ע"י ישראל נעמן, סטודנט לגאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם אחרים, בהדרכת פרופסור עמוס פרומקין . ב-31 מאי 2006, בסיום הסקר הראשוני, מסר צוות החוקרים פרטים על הגילוי במסיבת עיתונאים, דבר שהוביל להתעניינות בממצא מרחבי העולם. המערה היא השלישית בגודלה בארץ: אחרי המערה בהר סדום, המצויה בתוך סלעי מלח ואורכה 5,500 מטר ומערת חריטון במדבר יהודה באורך של 3,450 מטר.

חקר מערת איילון הוא דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל גיאולוגיה, גיאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה ולכן מעורבים במחקר חוקרים מתחומי מדע רבים.

מערת איילון סגורה לציבור, כדי להמשיך ולשמר את מערכות החיים הקיימות בה. מפעל המלט נשר הודיע כי יגביל את פעולותיו בשטח הקרוב למערה ויאפשר את המשך המחקר בה.

אקטואליה

שמונה מיני סרטנים ועקרב אחד התגלו במערה ברמלה
המרכז לחקר המערות פירסם את המימצאים הבאים:

1. בחלוף שש שנים, מסתיים הפרק הראשון של המחקר, לאחר שמדענים השלימו את הזיהוי והתיאור המדעי של מרבית המינים, זוהו היצורים שנמצאו במערה - מהם שבעה נמצאו רק במערה ולא בשום מקום אחר בתבל.
2. בעוד המערה נשמרה במשך מיליוני שנים תחת מעטפת סלעית בעובי מאה מטר, החציבה של המפעל הקרוב החלה לכרסם בדפנות, ועוביין כעת עשרות מטרים. "המערה נמצאת במרכז חציבה פעילה, שלמעשה מבודדת את המערה מכל הכיוונים ומשאירה אותה כאיזשהו הר בולט בתוך המחצבה", אומר פרופ' פרומקין; "יש בזה סיכון", הוא מוסיף.
3. ישנן תכניות להצפת אזור המחצבה ביובלים המזינים את נחל איילון לאחר תום השימוש בה, במטרה למנוע שטפונות בנחל. אם זה יקרה, אומר ד"ר דימנטמן, הדבר יכול "להרוג את המערכת האקולוגית של מערה זו ושל האקוויפר הסובב אותה. אנו כל הזמן במגננה לשמור על המערכת האקולוגית הזאת ולהשאיר אותה לדורות הבאים. לא הכל צריך להימדד לפי צרכי הדור שלנו".

המקור: אסף שטול-טראורינג 14 אוגוסט 2012 שמונה מיני סרטנים ועקרב אחד התגלו במערה ברמלה

עדי חשמונאי מהעיתון ישראל היום כתב ביום 13 באוגוסט 2010 הוסיף:"ארבע מינים שהתגלו - יבשתיים וארבע מינים גדלים במים" בעל החיים היבשתי הגדול ביותר שהתגלה במערה - גודלו מגיע לחמישה ס"מ. הוא כונה "עקרב ישראחנני - הוא עיוור כמו שאר בעלי החיים שהתגלו במערה. בעל החי הימי הגדול, אף הוא בגודל כזה ונקרא: סומית אילון.

תאור המערה

מסלול מחילות המערה, באורך של 2.5 ק"מ, נוצר בעקבות סדקים שהתגלו בקרקע קירטונית. המחצבה היא בשטח של סלע גירי, הנחצב למטרת ייצור מלט לבנייה. מסלול המערה בנוי בצורת מרובע, כאשר בצד הנגדי לפתח מצוי אולם גדול בגובה 30 מטרים ובקוטר של 40 מטר. בתוכו בריכה של מי תהום בו נמצאו המימצאים החיים במערה. האולם נמצא בנקודה שבה מוזרקים אותם מי תהום ממקור עמוק ועל כך מעידה טמפרטורת המים שנמדדה באולם - 29°, גודל האולם, וריכוזי הסולפיד הגבוהים שבמים. באולם, בדומה לחלקים נוספים במערה, לחות של קרוב 100% והעדר כמעט מוחלט של קרני אור היום. שכבת הקִירטון (סלע משקע גירי של 'חבורת הר הצופים') שמעל למערה מנעה חִלחול של מים וחומרי מזון מפני השטח אל תוך המערה. ולכן החומר האורגני לו נזקקים בעלי החיים החיים במערה, אינו יכול לבוא ממקור חיצוני. האנרגיה הדרושה לבעלי החיים שנמצאו במערה מקורה בסולפיד, מימן גופרי, ( H2S ) המצוי בה.

בברכה נמצאו ארבעה מינים של חסרי חוליות. עוד, ארבעה מינים אחרים, בהם שלשה בחיים, נמצאו מחוץ למי הבריכה, במחילות ובאולמות המערה.

נסיבות ההיווצרות

המחילות העגולות של המערה נוצרו בעקבות עליית מי תהום: עמוקים, חמים, מלוחים ועשירים בסולפיד אל האדמה הרוויה מי תהום רגילים. מי התהום העמוקים עלו עקב פעולה ארטזית שלהם. כאשר מי התהום העמוקים הגיעו למפלס מי התהום העליון חלה ירידה בלחץ הידרוסטטי. מי התהום שעלו ממעמקים התפשטו לאורך סדקי מחילות המערה והתערבבו במי התהום המתוקים והעשירים בחמצן שהגיעו לקרקע המערה מהגשמים. המגע שנוצר בין החמצן במים לבין תרכובות הגפרית שנוצרו במערה על ידי בעלי החיים הזעירים שחיו בה - הסולפיד - , הביאו לחימצון הסולפיד והפיכתו לסולפאט, היא החומצה הגופרתית שממיסה את הסלע. (H2S + 4H2O = H2SO4 + 4H2 ) הסולפיד בתוספת מים מביא ליצירת חומצה הגופרתית ומימן. תהליך זה הוא אקזוטרמי, דהיינו מפיק חום ומכאן החום השורר במערה.

כך נוצרה רשת מחילות מערת איילון.

המערה נמצאת בעומק של 100 מטר מתחת לפני הקרקע: גובה 43 מטר מעל פני הים ו-27 מטר מעל מפלס מי התהום הנוכחי. בתנאים אלה נוצרים גם מינרלי המערות היותר אקזוטיים: קיפודים, אלמוגים, חרבות, שערות, מחטים ותופעת ה"שפתיים" (rim}. גיבוש השפתיים נוצר כתוצאה מערבוב של שני סוגי אוויר: האחד, האוויר החם, הלח והעשיר בסולפיד ואירוסולים שנמצא בחללים הגדולים וניזון ממי התהום העמוקים, והשני, אוויר יבש וקר יחסית שמגיע מסדקים בקרקע, מחוץ למערכת המחילות המערה, דרך הסדקים. זרימת האויר במערה נוצרת עקב הפרשי לחצים. כאשר חודר למערה אוויר קר ויבש מפני הקרקע והוא מתערב באויר החם והלח בתוך המערה, הוא גורם לייבוש ה"אירוסוליים" ומשקיע מינרלים, המצויים באויר המערה, כמו ארגוניט וגבס על שולי אותו סדק שמספק את האויר הקר וזה יוצר שפתיים מסביב לסדק.

החיים במערה

המערה מהווה מערכת אקולוגית ייחודית והיא המקום היחיד בישראל שנמצאו בו בעלי חיים יבשתיים החיים במערות בלבד ולא יוצאים אל חוצה להן. המערה הייתה מערכת סגורה ומנותקת במשך מיליוני שנים ויש בה יצורים חיים שהתפתחו במשך תקופה ארוכה בנפרד . במערה נמצאו כמה מיני בעלי חיים ירודים וביניהם מינים שלא תוארו לפני כן. עד כה נמצאו שמונה מינים של חסרי חוליות, חלקם חדשים למדע. שבעה מהם נמצאו בחיים והאחד בשלדו, מדובר ביצור דמוי עקרב, מין שאינו ידוע. ארבע מהם הם מיני סרטנים : שניים הם מינים הגדלים במים מלוחים והאחרים במים מתוקים או מים מלוחים במקצת. ארבעה אחרים חיים ביבשה.

הימצאותם של מינים אלה, הגדלים במים מלוחים, במקומות שונים בארץ ובאגן הים התיכון, במים פחות מתוקים, מוסבר בכך שהם חיו בעידן הטריאס המאוחר והיורה המוקדם, לפני 200 מיליון שנה, בשולי ים תטיס, אשר הים התיכון מהווה היום שריד ממנו.

מיני החי שהתגלו במערה

כאמור עד כה שמונה מינים התגלו במערת איילון. נתאר אותם בהתאם למקומם בשרשרת המזון. הראשונים הם שני המינים של השטרגליים ( Copepoda). אלה הם הסרטנים קטנים, שחשיבותם האקולוגית רבה.

1. טיפלוקריס איילוני - (Typhlocaris) . הוא טורף העל במערכת. הוא אוכל את הסרטנים הקטנים יותר. סרטן טיפלוקריס הוא ארוך בטן, בעל אורך של 5 ס"מ, בעל 10 רגליים (דקה-פודה) 3 זוגות מחושים (שזה נחוץ לתפקוד בחושך מוחלט) ו 2 זוגות הרגליים הקידמיות הן עם צבתות, העוזרים לו לחוש כל תנודה במים. הוא חסר פיגמנט וחסר עיניים. הסרטנים האלה התגלו במקומות המזוהים עם שולי האוקיאנוס הקדום ים טתיס: בלוב ליד העיר בנגאזי ובאיטליה במחוז פוליה וגם אצלנו בטבחה, צפונית מים כנרת.
2. טתיסבאנה (Tethysbaena) - סרטן מונודלה באורך של 2 מ"מ. ייחודם של הסרטנים הוה בכך שהם נושאים את ביצי הרביה בצידי הגוף ולא צמוד לבטן או לגב כמו שאר הסרטנים. מניחים שמקורם הוא גם בים התטיס. סרטנים אלה נמצאו גם במיקוות המים בארץ, כולם בבקעת הירדן : חמי זוהר בקרבת נווה זוהר, עיינות סמר על השפה הצפון מערבית של ים המלח.
3. 2 מינים של קופיפודים. קופיפודים הם סרטנים קטנטנים, שנוהגים לתת כמזון לדגים באקווריום. שניהם קטנים מ- 1 מ"מ והקשר המשפחתי שלהם נבדק כעט גנטית ויתכן שמקורם בכלל במים שפירים (מים מתוקים).
4. קפזנביים (Collembola) , מין חרק פרימיטיבי חסר כנפיים. יצור קטן בגודל מ-0.5 מ"מ עד 1.0 מ"מ. במקור נקרא "קפצזנביים" כי הזנב שלהם הוא רגל שבעזרתה הם חובטים ברצפה על מנת לקפוץ ולברוח מסכנה.
5. פרט בודד של זנבזיפיים (Archaeognatha) - לפי חוסר העיניים ואורך מחושיו גם הוא שייך לאוכלוסיית המערה. הולך על פני המים. אוכל שרידי חומר אורגני שאחרים לא משתמשים בו. כנראה סוג חדש למשפחה קיימת.
6. מין בתת מחלקה דל זיפיות (שם מדעי Oligochaeta) השייכת לתולעים טבעתיות
7. מין מסדרת דמויי עקרב - (שם מדעי Pseudoscorpionida ) ממערכת העכבישאים הטורף את "קפזנביים".
8. מין עקרב - הscorpion-like creature- עד כה לא נמצאו פרטים חיים אלא רק שלדים. מדובר במין חדש שאינו ידוע ולא מתאים למשפחה קיימת. ללא עינים אבל עם שערות ומסרקות. אבר החישה נמצא על הבטן. חש תנודות בקרקע.
   

עקרבים "עיוורים", ללא עיניים, דוגמת אלה שנמצאו במערה, נמצאו בטווח של מאות קילומטרים מאזור מערת איילון בסמוך לקו המשווה. ייתכן כי בעבר היו עקרבים אלה נפוצים באזור, ביו ארצנו לבין "קו המשוה" ומכאן הימצאותם בשני המרחבים. בין שני המרחבים הם נכחדו, אך אצלנו מין זה נשמר במעמקי האדמה המוגנים של מערת איילון. כל שלדי העקרבים שנמצאו במערה היו על גב סלעים חלקם מפורקים וחלקם על הגב במפלס ההתמוטטות. מניחים כי הם היו בחיים עד שחלה עליה במפלס המים החיצוני בחורף 1991-1992.

היווצרות האנרגיה במערה

על מי הבריכה יש מעין קרום בקטריאלי. משטח של בקטריות הנראה זוהר בבדיקות שנעשו במערה. הבקטריות כימו-אוטו-טרופיות, דהיינו יוצרות אנרגיה על ידי פעילות בתוכם. אנרגיה שהן זקוקות לו לקיומם, להפעלת מנגוני הקיום שלהם. הבקטריות מבצעות תהליכי כימוסינטזה, התחברות חומרים כימיים שונים לחומר כימי אחר, השונה בתוכונותיו מהחומרים הכימיים ששימשו ליצורו, על ידי פעולה המכונה חמצון דהיינו התרכבות ה" סולפיד" עם חמצן ויצירת חומצה הסולפט: H2S + 2O2 = SO4 + 2H סולפיד פלוס חמצן מביא ליצירת סולפט ומימן. בתהליך הבין כימי משתחררת אנרגיה, שכן הוא תהליך אקסוטרמית, מיוונית מפיק חום, להבדיל מ"אנדוטרמי", הנזקק לחום לשם הפעלתו ( כמו יצורי חיים רגילים).

במי המערה יש סולפיד, באוויר יש חמצן. במפגש בין שניהם מתאפשרת הפקת האנרגיה על-יד החיידקים. האנרגיה המופקת בתהליך הביו-כימי מנוצל לייצור חומר אורגני עבור בעלי החיים במערה.

ייחודיות מערת איילון וההיסטוריה הגיאולוגית - ביוגאוגרפית של מזרח הים התיכון

מאת:פרופ' עמוס פרומקין, דר' חנן דימנטמן ומר ישראל נעמן

תוכנית פיתוח ומינים פולשים מאיימים על המערכת האקולוגית הייחודית של מערת איילון

מכתבה- לדברי פרופ' פרומקין, יש חשש רב לעתיד בעלי החיים במערה בגלל השינויים בסביבה. "יש לנו תיעוד על חדירה של מינים פולשים שלא היו במערה קודם, ובכלל זה עטלף ומין של סרטן קטן. בעלי החיים המקוריים הולכים ונעלמים. יש גם תוכנית להפוך את השטח למאגר שיווסת מי שיטפונות ויחדיר אותם אל הקרקע. המים עלולים לחדור אל המערה כשהם מכילים מזהמים"

אחד ממיני בעלי החיים במערה הוא עקרב-סומא איילון (או בשמו המדעי עקרב ישראחנני), שאין לו קרובי משפחה בעולם הישן, כלומר באירופה ואסיה, ופרטים חיים ממנו לא נמצאו עדיין בשום מקום אחר. הוא מוגדר בסכנת הכחדה חמורה. החוקרים מצאו שרידים של כ-30 פרטים ממין זה באורך של עד חמישה סנטימטרים. ההערכה היא שעקרב זה איכלס את המערה עד אמצע המאה ה-20. זוט-עקרב איילוני, מין אנדמי אחר שנמצא במערה, שונה מכל 400 מיני העקרבים האחרים החיים במערות ברחבי העולם. אף על פי שעדיין לא נכחד, הוא נעלם מהמערה בתצפיות האחרונות שנערכו בה, ייתכן שעקב ירידה דרסטית במפלס מי התהום באגם המרכזי שבמערה או מכיוון שטרף אותו מין פולש של עכביש שחדר לאחרונה למערה דרך הסדקים בשכבת הקרקע העליונה, שנוצרו בפעולות החציבה שנערכו בעבר בקרבה המיידית של המערה

במי התהום שבמערה – ומחוץ להם – תועדו מינים של בעלי חיים כמו עקרבים וסרטנים שלא היו מוכרים בעבר. במחקרים התברר כי האבות הקדומים של בעלי החיים האלה חדרו למערה לפני מיליוני שנים, עוד טרם ירדו פני הים התיכון שהציף את האזור בתקופה הפרה-היסטורית. לאחר שהים באזור התייבש, לפני שבעה מיליון שנים, בעלי החיים שבמערה נותרו מעין "מאובנים-חיים" המספקים עדות לאקלים הלח והחם ששרר באזור אז. קרוביהם של כמה מבעלי החיים במימי המערה חדרו עוד קודם אל אזור הכנרת וים המלח, שהיו מחוברים אז אל הים התיכון. עדות לכך היא הימצאות קרובים רחוקים של אותם בעלי חיים במעיינות שפת הכנרת וסמוך לים המלח.

• המקור: צפריר גינת תוכנית פיתוח ומינים פולשים מאיימים על המערכת האקולוגית הייחודית של מערת איילוןן - הארץ 14 042021

ראו גם

• טרגלוביטים - שם כולל למינים רבים של בעל חי זעירים המצויים כל ימי חייהם בחלקים חשוכים של מערות ואתרים דומים.
• שטרגל - על הסרטנים הקטנים.
• טיפולוקריס
• טתיסבאנה
• קפזנביים

קישורים חיצוניים

• אתר סנונית מערת איילון - עולם תת-קרקעי לא מוכר, סיפורה של תגלית רב תחומית, מרצה: ישראל נעמן, סיכום ותוספות: אירית שדה.
• תפוז פורום גאוגרפיה
• הודעת דובר האוניברסיטה העברית על הגילוי
• ידיעה בנשיונל גאוגרפיק
• תמונות מהמערה
• רמלה: חוקרים חשפו עולם תת-קרקעי מסתורי - דיווח באתר YNET על גילוי המערה
• בע"ח לא מוכרים התגלו במערה ברמלה - דיווח וסרטון וידיאו באתר וואלה!
• יהודה בלו, מתי חטפתי מכות בפעם האחרונה - טור המסביר מדוע תמיד נמצאו במערות כלואות מספר יצורים שאינם מוכרים למדע
• עפרי אילני, העקרב שרד מיליוני שנים - הארץ - 19 יולי 2007