הרב_עופר_ארז-סיפורי_מעשיות_2-מברגר_ועני

הרב עופר ארז-סיפורי מעשיות 2-מברגר ועני

הרב עופר ארז-סיפורי מעשיות 2-מברגר ועני

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות שסיפר אור העולם אור הנעלם הנחל נובע מקור חכמה רבי נחמן מברסלב ע"פ מעשה מברגר ועני מפי הרב עופר ארז

"הסוחרים": - הצדיקים הגדולים.
"העני" - עניות הדעת - זה הציבור - ואז הוא בסכנה הגדולה - היצר הרע יכול להסית אותנו.

מהרב ארז משה דורון

סיפור אחר בסיפורי מעשיות, "מעשה מברגר ועני", מגלה את אותו עיקרון בזווית אחרת (לשאלה של נערה: איך מתקנים את הפגם?)

ברגר פירושו סוחר . ובכן סוחר עשיר מאוד ועני אחד גרו בשכנות. לשניהם לא היו ילדים. בסופו של דבר, לאחר כל מיני הרפתקאות שעברו, לאחד מהם נולד בן ולשני נולדה בת. ההורים שלהם נשבעו שהם יחתנו אותם. גם הם עצמם נפגשו ונשבעו שלא ייפרדו לעולם. אבל אחר כך התוכניות השתבשו. הסוחר העשיר הפך לעני והעני הפך לעשיר גדול ומזלו עלה.

למעשה מזלו עלה בגלל הבת שלו, שהייתה חכמה ויפה ומיוחדת מאד. בגללה הוא נהייה כל כך מפורסם, עד שבאו מכל העולם לראות את הבת שלו. כשהיא התבגרה, כולם רצו להתחתן איתה, גם עשירים ושרים גדולים, אבל הם אמרו בליבם: "זה לא לפי כבודנו להתחתן עם אדם פשוט". אבל על כל פנים הם רצו בביתו. מה עשו? נתנו לו כסף והעלו אותו לגדולה, עד שלבסוף הוא הפך להיות הקיסר של המדינה. כשהוא הגיע למעמד הזה, הוא אמר לעצמו: "מה אעשה עכשיו? איך אני אתחתן עם העני הזה, זה לא לפי כבודי".

הוא שכח את ההבטחות שהוא הבטיח והתחיל לנסות להיפטר מן הבחור הזה, שאמור להיות החתן של הבת שלו. הוא העליל עליו איזו עלילה, הביא אותו לבית משפט, וכך ניסה לחסל אותו. אשתו, שלא הייתה אכזרית כמוהו,רצתה לקיים את ההבטחה. היא הצילה אותו מיד השופטים והחליפה את עונש המוות שגזרו עליו בעונש אחר.

הבחור, שהושלך לאיזה מקום נידח, התמרמר מאד על העוול שנעשה לו, כי הרי הוא לא עשה רע לאיש. העלילה מסתבכת. מגיע איזה רוצח, שובה את הבת של הקיסר ונעלם. אשת הקיסר, בגלל שביתה נעלמה, מתמלאת כעס על בעלה וטוענת שהכל קרה בגלל העוול שהוא עשה. אז מתחיל הקיסר לרדת מגדולתו. הוא מתחיל להיכשל במלחמות שהוא יוצא אליהן. גם בני המדינה והשרים שלו מתחילים להרגיש שהוא מתחיל קצת להשתגע והם מחליטים לסלק אותו מכיסאו.

בינתיים, בת הקיסר שנשבתה, מצליחה להיפטר מן הרוצח ולבסוף היא מגיעה בדיוק לאותו מקום אליו התגלגל החתן שלה. הוא הגיע לאיזה מקום נידח בסוף העולם ומצא לו שם פינה נחמדה. כשהיא מגיעה לשם הוא אינו מזהה אותה, כי היא מחופשת לזכר, משום שפחדה שמא יפגעו בה. הם מתיידדים, כלומר הוא חושב שמצא לו חבר. וכל הזמן הוא אומר לה (שנדמית לו כאיש): "כל כך טוב כאן. כדאי להישאר כאן ולבלות כאן את שארית ימינו". גם הקיסר, שהורידו אותו מגדולתו, הגיע לבסוף לאותו מקום.

"והלך הקיסר על הים ונשא הרוח את הספינה ובא למדבר, עד שבא למקום שיושבים שם אלו השניים, היינו הבחור בן הברגר וביתו היפת תואר, הלבושה בבגדי זכר. ולא הכירו זה את זה". אף אחד משלושתם לא מכיר מי הם השניים האחרים. לפי דעתם הם אינם אלא שלושה אנשים שנקלעו במקרה ביחד לאותו מקום. איש אינו מסוגל להעלות על דעתו כי הזדמנו לכאן יחד החתן, הכלה ואביה, שאחראי לכל העוול שנעשה להם. שאלו אותו: "מאין הגעת לכאן?" הלא זה מקום שאי אפשר להגיע אליו, מקום בודד בסוף העולם. השיב להם: "על ידי סוחר". הוא המציא להם איזה סיפור ולא אמר להם את האמת. וגם הם אמרו לו כי הגיעו לשם על ידי איזה סוחר.

ובכן ישבו השלשה יחדיו, אכלו ושתו והיו מנגנים בכלי שיר, שמחו ונהנו. והבחור הנ"ל, היה זריז והמוצלח ביניהם, כי כבר היה שם מכבר, והוא מכיר את השטח. והיה מביא להם בשר ואכלו. "והיה אותו בחור הנ"ל מוכיח להם לשון הוכחה ובירור דברים, שכאן טוב לבלות ימי חייהם. כפי הטוב שיש לבני האדם בעולם בישוב, טוב לפניהם לישב שם לבלות כאן ימי חייהם". והם, מאחר ששמו לב שהוא כל הזמן מנסה להטיף להם שכאן טוב לחיות, שכאן כדאי לגמור את החיים, הבינו שיש לו משהו על הלב. ושאלו אותו: "מה טוב היה לך שאתה אומר שכאן טוב יותר לפניך?" אז הוא מגלה להם את סיפורו. הוא מספר להם מה שעבר עליו, איך שהיה בן ברגר עד שבא לכאן, ואיך שהיה משודך לאיזו בחורה ולבסוף אבא שלה, הקיסר, סילק אותו. שאלו הקיסר (שהבחור אינו מזהה אותו, כאמור): "שמעת מאותו הקיסר? שמעת מה קרה עם הקיסר הזה שרדף אותך?" (הקיסר הרי שלח אותו למשפט מוות, והוא התחמק מזה רק בזכות אשתו של הקיסר). השיב לו: "שמעתי שסילקו אותו מהמדינה". שאל אותו על ביתו יפת התואר אם שמע אודותיה. השיב לו: "כן, שמעתי שאיזה רוצח רדף אותה, ושניהם הלכו לאיבוד". ואז התחיל הבחור לכעוס ואמר: "זה הרוצח", היינו אותו הקיסר שדיברו עליו, כי הוא לא ידע שזה שמדבר איתו הוא, הוא, הקיסר בעצמו. והיה הבחור אומר בכעס: "זה הרוצח". ושאלו זה הקיסר, היינו זה הקיסר שנדמה לאיש אחר, שאלו את זה הבחור: "מפני מה הוא רוצח?" השיב לו: "בשביל אכזריות שלו וגסותו באתי לכאן", בגלל שהיה כזה אכזרי וכפוי טובה ובגלל שהיה אדם כזה גרוע, בגללו הגעתי לפה. שאל אותו: "אם היה זה הקיסר בא לידך היית נוקם בו עכשיו?" השיב לו: "לא", כי הוא היה רחמן. "אדרבה, הייתי מפרנסו כמו שאני מפרנסך". שוב התחיל הקיסר להתאנח ולגנוח: "כמה שיבה רעה ומרה היה לו לקיסר הזה, כי שמע שיפת התואר שלו נאבדה והוא נשלח". הקיסר אומר לו: "מסכן הקיסר הזה, תראה מה עבר עליו בחיים, שהבת שלו נחטפה והוא בעצמו נזרק לך תדע לאן, ואמר שוב אותו הבחור: "בשביל אכזריותו וגדלות שלו איבד את עצמו ואת ובתו, ואני נשלחתי על ידו לכאן". למה אתה אומר שהוא מסכן? הכל בגללו, הוא גרם את הכל לעצמו, הוא הרס לעצמו את החיים. שאלו שוב הקיסר: "אם היה בא לידך, היית נוקם בו?" השיב לו: "לא. אדרבא, הייתי מפרנס אותו ממש כמו שאני מפרנס אותך". ואז התוודע אליו הקיסר אליו. והודיעו שהוא בעצמו, הוא הקיסר, ומה שעבר עליו. נפל עליו הבחור, חיבקו ונישקו. "והיא, היינו היפת תואר, שהייתה גם כן שם, רק שהייתה נדמת לזכר, שמעה כל מה שמדברים אלו זה לזה". כעת גם היא יודעת. היא יודעת שזה אבא שלה, וזה החתן שלה, והם יודעים שהוא האבא שלה וזה החתן שלה, אבל הם עדיין לא יודעים שזאת היא. ואותו הבחור, בשלב כלשהו נתנה לו כלתו כתב, שכתוב בו שיש בניהם הסכם שבאמת הם שייכים זה לזו והם צריכים להתחתן. ואת הכתב הזה הוא הטמין באחד העצים באותו מקום. אך הייתה רוח סערה גדולה והוא איבד את המקום ואת הכתב. ובכן היה לו מנהג ללכת בכל יום לחפש את העץ ואת הכתב הטמון בו, ועשה לו סימן בשלושה אילנות שבדק בכל יום. ובכל פעם שהיה שב מחיפושיו היומיים, ולא מצא דבר, היה חוזר אליהם עם עיניים מלאות בכי. שאלו אותו: "מה אתה מבקש באלו האילנות, ואחר כך אתה חוזר ועיניך בוכיות?" השיב להם וסיפר להם כל אותו המעשה שהבת קיסר שלחה לו כתב וטמן אותו באילו האילנות ובא רוח סערה ושבר את כל העצים, ועתה הוא מבקש, אולי ימצא. אמרו לו: "למחר כשתלך לבקש, נלך גם כן עימך לחפש, אולי נמצא אנחנו את אותו הכתב". וכן היה, שהלכו הם גם כן עימו, ומצאה בת הקיסר את אותו הכתב באילן, ופתחה אותו וראתה שהוא כתב ידה ממש, וכך כבר ידעה בפירוש שזה הוא, הוא החתן האבוד שלה. "חשבה בדעתה: אם תגיד לו תיכף שהיא זו, שתחזור ותפשוט אלו המלבושים ותחזור להיות שוב יפת תואר כמקודם, יוכל ליפול ולגווע". מה עשתה? הלכה והחזירה לו הכתב ואמרה לו שמצאה הכתב. ותכף התעלף, והחייהו והבריאו אותו והייתה ביניהם שמחה גדולה. "הנה מצאת את הכתב, את מה שחיפשת כך כך הרבה זמן". כעת קורה משהו מאוד לא צפוי: אמר אותו הבחור: "למה לי הכתב? היכן אמצאה? בהכרח היא עכשיו אצל איזה מלך, למה לי זאת?" מה אני צריך את זה בכלל? אבלה כאן ימי חיי, אין לי כוח לזה. אז מה אם מצאתי את הכתב. עכשיו אלך לחפש אותה? לך תדע היכן היא נמצאת? "והשיב לה הכתב. ואמר לה: הא לך הכתב ותלך ותישאנה, כי היא נדמת לזכר". הוא אומר לחבר שלו: קח את הכתב ותתחתן איתה איתה. לכאורה היא הייתה צריכה לומר לו: "זו אני, כלתך האבודה שאתה מחפש שנים. למה אתה מתייאש? איך אתה מעז למסור את הכתב למישהו אחר שישא אותה? אתה יודע מה עשיתי בשבילך? למה אתה מוותר עלי?" אבל היא לא עושה את זה. היא לא כועסת עליו. "ורצתה לילך וביקשה ממנו שילך עימה גם כן". היא אמרה לו (בתור זכר): "בסדר, אני אלך להתחתן איתה אולי תבוא איתי גם כן? אולי תצטרף אלי? אני בוודאי אצליח לקחת אותה והטוב ההוא אשר יהיה לי אתן גם לך חלק. "והבחור ראה שהוא איש חכם, היינו הבת קיסר שמדברים עליה עכשיו בלשון זכר, בוודאי ישיג ויקח אותה, ונתרצה ללכת עימו". ללכת לחפש אותה הוא לא רוצה, אבל ללכת להתלוות למישהו אחר שיקח את האישה שלו ויתן לו כסף על זה, את זה הוא כן רוצה. איזו ירידה, איזו עליבות, איזו בגידה. אבל היא לא כועסת, היא מבינה אותו ומרחמת עליו. היא יודעת שגם הוא עבר הרבה כדי למצוא אותה והוא פשוט מיואש. והיא עושה את שלה, למרות דבריו המעליבים, ומובילה אותו בחכמה בחזרה אליה, עד שהיא מתוודעת אליו ולבסוף הם נישאים.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.