מפקד בני ישראל נערך פעמים אחדות: במדבר סיני ובארץ ישראל.

תאור כללי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו
מפקד אוכלוסין הוא ספירה של כל האוכלוסייה במקום מסוים (מדינה, בדרך כלל), תוך איסוף מידע על האוכלוסייה לצרכים סטטיסטיים. בעידנים קודמים מטרת המפקד הייתה אך ורק למנות את התושבים במקום נתון, אך מפקדי אוכלוסין בעידן המודרני משתמשים בשיטות סטטיסטיות אשר מטרתן לקשר בין מספר האוכלוסין, והיבטים דמוגרפיים שונים כגון: גיל, מין, מצב משפחתי וכלכלי, ואמונה דתית.

מפקד אוכלוסין הוא כלי עתיק יומין, אשר מוזכר כבר בתנ"ך. בספר שמות (פרק ל') מוזכרת שיטה לעריכת מפקד אוכלוסין ללא ספירת בני-אדם, באמצעות ספירת מטבעות:
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לאדוני בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם".
כאשר דוד המלך חרג ממנהג זה (וסופר אנשים), מסופר כי כתוצאה לקו בני ישראל במגפה (ספר שמואל ב', פרק כ"ד).

מפקד בני ישראל הראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]

דף מפרשת במדבר - ברשות המחבר - מהספר תורה סדורה

ההבדל בין שני המפקדים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפרשת פנחס, לקראת הכניסה לארץ ישראל, נערך מפקד מבני ישראל. בפרק כ"ו מובאת הסיבה לכך:

Cquote2.svg וַיְדַבֵּר הה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ, אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ-בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ, לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ. עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ- בֵּין רַב, לִמְעָט. Cquote1.svg
– פסוקים נ"ב -נ"ו

המטרה לחלק את הארץ לפי "מספר" השמות. לתכנן את חלוקת הארץ לנחלות משפחתיות.

ואילו, בפרשת במדבר, לפי ספר במדבר פרק א' המטרה היא לפקוד כל זכר, יוצאי צבא מבן 20 שנה ומעלה. וכך כתוב :

Cquote2.svg שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם- בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל- תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן . Cquote1.svg
– פסוקים נ"ב -נ"ו

. אחת מהסיבות לעריכת מפקד היא הערכת המצבה של הכוח האדם הצבאי.

כאשר אנו משווים את התוצאות של שני המפקדים, אנו מקבלים מימצא מפתיע, חלפו כמעט 40 שנה וכמעט אין הבדל במספר הנפקדים: המפקד הראשון: "וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים" - דהיינו - 603,500. [1]המפקד השני: "שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וָאָלֶף; שְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים" - דהיינו, 600,730 . [2]

יצחק מייטליס, ד"ר לארכיאולוגיה, מחבר הספר " לחפור את התנ"ך" ,[3] מעלה השערה לגבי הסיבה להבדל: [4] במפקד הראשון פקדו רק את הגברים בני עשרים ומעלה ואילו במפקד השני פקדו את ראשי המשפחות. המונח "כל זכר בהם" לא מופיע במטרת המפקד השני ולכן בנות צלפחד שהן ראשי משפחות יכולות לבוא ולתבוע נחלה.

המסקנה היא שמספר בני ישראל במדבר התמעט במידה ניכרת. להערכת יצחק מייטליס "מספרם הכולל ( של בני ישראל) במפקד השני היה כרבע מהמספר במפקד הראשון". אם נסקור את האירועים במדבר אכן היו שורה של אסונות שגרמו לאבדן בנפש : בתבערה, בקברות התאוה, בחטא המעפילים, במגפה בעקבות מחלוקת קורח, במעשה הנחשים והשרפים ובעקבות הזנות של בנות מואב. כן, נוסיף את מדרש חז"ל שדור המדבר נמחה כולו, חוץ מיהושע בן נון וכלב בן יפונה.

החוקר מוצא למימצא שלו תמיכה ממקור נוסף: המלחמות הראשונות שעורך יהושע בארץ ישראל. אם היו 600,000 יוצאי צבא הרי היה מדובר בצבא ענקי. בקרב על העי מדובר על 30,000 איש.[5] אפילו דבורה הנביאה מדברת על : " מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל". [6]

מסכם, עורך הכתבה במקור ראשון: עיון בשני המפקדים שבספר במדבר מעלה שאלות רבות, שהתשובה עליהן מפתיעה, ומעידה על ירידה דמוגרפית דרמתית. ביטוי מספרי לכך מביא דר' יצחק מייטליס: "עם ישראל היה עם רב, אך לא בסדר גודל של כשני מיליון נפש ומעלה, כפי שהיה במפקד הראשון.

(נכתב על-ידי באותו ערך בויקיפדיה העברית)

חשיבות הריבוי הטבעי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב אליעזר מלמד בשבועון בשבע מוצא הבדל בין שני המפקדים וכתב על ארבעים שנה של קפאון - ועסק בשאלה:"מדוע לא התרבו ישראל במשך 40 שנה שהיו במדבר * קצב הילודה במצרים שהפך את ישראל ממשפחה לעם ".

בפקידה הראשונה שבפרשת במדבר חזרה התורה על מניינם של ישראל מספר פעמים. ואמרו על כך חכמים: "בוא וראה כמה חביבים ישראל לפני המקום, שהרי כתב הקב"ה חשבון ישראל ארבע פעמים בדגלים, שתי פעמים בפרט ושתי פעמים בכלל, ועוד מנה כל דגל ודגל בכלל ופרט; להודיע כמה היו חביבים לפניו, שהם היו צבאותיו ורוצה למנותן כל שעה. כאדם שיש לו סגולה חביבה עליו ביותר, והוא מונה וחוזר ומונה עד כמה פעמים כדי שיידע חשבונה וישמח בה על כל מניין ומניין, כך היה הקב"ה שמח בזכירת מניין ישראל לומר כך צבאות יש לי בעולמי שעושים רצוני, ומתנחם בהם" (במדבר רבה ב, יט).

הפקידה השנייה בפרשת פינחס היתה פחות שמחה, שכן נערכה פקידה זו לאחר שכל דור יוצאי מצרים סיימו למות בעקבות חטאם שלא רצו להיכנס לארץ. ועוד עברו עליהם כמה וכמה פורענויות שהפילו מהם חללים, בחטא העגל, המתאוננים והמתאווים לבשר, מחלוקת קורח וחטא בעל פעור, עד שהיה צריך לבדוק שמא נחסרו במספרם. וזהו שאמרו חכמים: "ויהי אחרי המגפה - כל מקום שנופלים הוזקקו למניין. משל לזאב שנכנס לתוך הצאן, וירד בעל הצאן למנותן מה חסרו. דבר אחר: למה מנה אותם? משל לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במניין, השלים הרועה שמירתו - כשמחזירם צריך למנותם. כשיצאו ישראל ממצרים מסרם למשה במניין... שש מאות אלף, בא (משה) להיפטר מן העולם בערבות מואב - החזירם במניין".

סיבה אפשרית האחד, שלא השתדלו בפריה ורביה. והשני - מסתבר שבתקופה שקדמה ליציאת מצרים, כשהצרות גברו מאוד, ישראל התרבו פחות עקב גזרות המצרים שרצחו תינוקות וגם הפחתת הילודה מחמת צרות השיעבוד. (ולכן מספרם של אלה שהיו בני פחות מעשרים שנה בעת חטא המרגלים לא היה בטור עולה כמו בדורות הקודמים, שאלמלא כן רק הם, ללא אלה שנולדו במדבר, היו צריכים למנות יותר מששים ריבוא).

מכל מקום דבר אחד ברור: במשך ארבעים שנות המדבר בני ישראל לא התרבו. לכן מתאר המדרש את משה רבנו כרועה שמחזיר את צאנו לפי המספר שקיבל, אבל לא זכה שיתרבה הצאן תחת ידו.

והמסקנה לימינו כמובן שלגידול הדמוגרפי יש חשיבות עצומה לקיום מצוות יישוב הארץ. וכן למדנו, שמפני שהיו ישראל בכניסתם לארץ רק ששים ריבוא, לא יכלו להוריש את כל הארץ, ונשארו בה עממים רבים שהרבו לצער את ישראל (שמות כג, כט). לפיכך ראוי שבין מכלול השיקולים שמעודדים הורים ללדת ילדים ראוי שיעמוד גם השיקול הכלל ישראלי, שכן הייעוד הגדול של ישראל, להביא גאולה לעולם, תלוי גם במספרם של ישראל.

מפקדי שאול המלך[עריכה | עריכת קוד מקור]

המפקד הראשון של שאול המלך נעשה לקראת המערכה נגד בני עמון בהגנה על תושבי יבש גלעד שנאמר:"וַיִּפְקְדֵם, בְּבָזֶק; וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף" (ספר שמואל א',י"א,ח')

המפקד השני היה, לפי חז"ל, באמצעות טלאים, בצאתו להלחם בעמלק:"וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל, אֶת-הָעָם, וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים, מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אֶת-אִישׁ יְהוּדָה.(ספר שמואל א',ט"ו,ד'). בתלמוד הבבלי נאמר:

חז"ל דני בשני המפקדים: "תנא הוציאו אצבעותיכם למנין ונימנינהו לדידהו (לגלגלותם:) . מסייע ליה לרבי יצחק דאמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב (שמואל א יא) ויפקדם בבזק (לשון שברי חרסים נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו ומנו החרסים)
. מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא כדכתיב (שופטים א) וימצאו אדני בזק אלא מהכא (שמואל א טו) וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים (צום לקחת כל אחד טלה מצאן המלך ובאו למרחב ונמנו הטלאים:) אמר רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד רב. נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר: לא ימד ולא יספר.
אמר רבי שמואל בר נחמני ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום
רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי לא קשיא כאן בידי אדם כאן בידי שמים אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק (עם שברי חרסים) ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים

תרגום יונתן בן עוזיאל זיהה את הטלאים, לא כסתם טלאים, אלא "ומנינון באמרי פסחיא" - דהיינו:הכבשים שימשו לקרבן הפסח והעידו על מספר הלוחמים.

זאב חנוך (ז'אבו) ארליך במאמרו:שאול המלך:טלאים, עיר המלך, כרמל במוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות של מקור ראשון מיום ז' אדר ב תשס"ח אינו מקבל סברה זו והביא את פירושו של רד"ק, הסומך על דברי חז"ל:
הרד"ק פירש: "ואם כדבר יונתן שפסחים היו, אם כן זמן פסח היה ובנוב שהיה אהל מועד שם פקדם שהביאו פסחיהם ועל ידי הפסחים ידע מניינם, כי פסח לא היה קרב בבמת יחיד.
ובדברי רבותי ז"ל: שמנה אותם בטלאים לא מן הפסחים אלא שאמר להם שיקחו כל אנשי החיל טלאים משלו ויקח כל אחד טלה אחד ואחר כך ציווה למנות הטלאים וסמכו על זה הפסוק ואמרו אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה, שנאמר: ויפקדם בטלאים.
אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר: אשר לא ימד ולא יספר ואמרו כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו בימי דוד, נראה כי אפילו מנה אותם בדבר אחד, כיון שמנה אותם שלא לצורך הם חסרים שאם כן למה לא לקח יואב מכל אחד שום דבר וימנה הדבר ההוא ולא יהיה בהם נגף, וכן כשמנה אותם לצורך צריך שימנה אותם בדבר אחד, כמו שאול שמנה אותם בטלאים, וכן במלחמה הראשונה שפקדם בבזק, שפירושו באבנים כמו שפירשנו.

מפקד יואב[עריכה | עריכת קוד מקור]

(טעון כתיבה)

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. שם, פרק א' פסוק מ"ו
  2. שם פרק כ"ו, נ"א
  3. הוצאת "ראובן מס", ירושלים, 2006
  4. מקור ראשון ,כ' תמוז תשס"ז, מוסף השבת במאמר : תוצאה שונה - למפקד שונה
  5. יהושע ח' ג'
  6. שופטים ה' ח'
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.