קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
מקורות
מקרא = ויקרא.י"ט,י"ז
תלמוד בבל י= מסכת בבא מציעא,ל"א; מבכת ערכין,ט"ז
משנה תורה לרמב"ם = ספר מדע,דעות, |ו',ז'
ספרי מניין המצוות=ספר המצוות,עשה,ר"ה
ספר החינוך,רל"ט
מצוות תוכחה היא מצוות עשה הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל[1] שאינו נוהג כשורה.
מקור המצווה[]
בתורה נאמר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט יז).
האם ניתן להוכיח[]
הרב מרדכי ברלין מצוות התוכחה - הוכח תוכיח את עמיתך
בפרשת ויגש מתואר המפגש המרגש בין יוסף לבין אחיו:וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.(בראשית, מ"ה, א - ג).
במדרש רבה על פסוק ג' מובאים הדברים הבאים:"ויתן את קולו בבכי ולא יכלו אחיו לענות אותו". אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. בלעם, חכם של העובדי כוכבים, לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו; הדא הוא דכתיב[2] (במדבר, כ"ב, ל) "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא". יוסף, קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו; הדא הוא דכתיב (בראשית, מ"ה, ג) "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים, נ', כא) "אוכיחך ואערכה לעיניך", על אחת כמה וכמה.(בראשית רבה [וילנא], פרשת ויגש, צ"ג, י).
דיני המצווה[]
כאשר רואה אדם את חבירו עובר על מצווה הכתובה בפירוש בתורה, חייב להוכיחו, בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום.
המוכיח את חברו צריך לפנות אליו ביחידות, ולהוכיחו בלשון רכה כדי שלא יתבייש. ואם אין זה עוזר, הוא נדרש להוכיחו פעמים רבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אך אם חברו עבר עברה מול קהל צריך לפנות אליו מיד ולא בסתר כי זהו חילול השם.
אם המוכיח הוא אדם שיכול להעניש את עובר העברה (כמו אבא לבן או רב לתלמיד) ולכפות עליו לא לעשות את העבירה, ובמקרה שלא מצליח להוכיחו בעדינות ובלשון רכה, אזי חובה עליו להענישו עד שלא יעשה את העברה, ואם לא יעשה כן אף הוא נענש בחטאי החוטא.
מקרים שאין להוכיח[]
- כשאין שום תועלת בתוכחה,[2] או שסביר שהחוטא ישנא את המוכיח ויזיק לו,[3] אין להוכיח. דין זה מתבסס על התלמוד הבבלי: "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע - כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר[4]: "אל תוכח לץ פן ישנאך"" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סה).
- במצווה מדרבנן, או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כהלכה למשה מסיני או מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן אך אינה רשומה בתורה שבכתב, נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת יום הכיפורים היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו[5].
- מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו פורק עול. אדם כזה אין כל מצווה או חובה להוכיחו.[6].
כיום[]
חז"ל התלוננו על הבעייתיות שקיימת היום במצוות התוכחה, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיון שהמוכיח נגוע בבעיה גדולה יותר, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח:
| תניא א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח | ||
| – תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף טז, עמוד ב | ||
אף על פי כן, כתבו הפוסקים שאין זה מבטל את מצוות התוכחה לגמרי ואם ישנו סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.[7]
קישורים חיצוניים[]
- אסופת מאמרים בנושא תוכחה, באתר אסיף
הערות שוליים[]
הבהרה: המידע בוויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.