בספר :"מקדש מעט : בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים" הביא ראובן גפני פירוט של התי הכנסת בעיר.
בירושלים מצויים כיום כאלף בתי כנסת, היוצרים תמונה מגוונת של מנהגים, מסורות, עדות ודמויות.ספר זה מנסה לתהות על קנקנם של בתי הכנסת, המוכרים יותר והמוכרים פחות, בארבע שכונות במרכזה של העיר: שערי חסד, רחביה, קריית שמואל וטלביה. תוך התמקדות במתפללי בתי הכנסת לאורך השנים, ובפריטים הפזורים בהם, מתוארים דברי ימיהם של "מקדשי המעט", מאז ייסודם ועד היום. כמו כן נבחנים בתי הכנסת מזוויות נוספות: ארכיטקטורה, אמנות יהודית אבני זכרון והקדשה ועוד. הצגתם של בתי הכנסת שבשכונות השונות, מסייעת גם להכיר את השכונות עצמן, מזוויות שבדרך כלל אינן מוכרות לציבור הרחב. בחלקו האחרון של הספר שלושה נספחים, העוסקים בבית הכנסת האיטלקי שבירושלים, בסגנונות ארכיטקטוניים בעיצוב בתי כנסת, ובתשמישי קדושה לספר התורה בתפוצות ישראל. ראובן גפני משמש מדריך בכיר ורכז סיורים ביד יצחק בן צבי, ועוסק בחקר בתי כנסת בירושלים.
הספר ניתן לקריאה (בתשלום) באתר כתר מקדש מעט : בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים
שלושה נבחרים[]
דובי זכאי כתב ב-7 ספטמבר 2009 ב-NRG על בית מקדש מעט: סיור בין בתי כנסת עתיקים בירושלים - בתי כנסת נסתרים וקטנים בשכונות המקיפות את שוק מחנה יהודה, קהילות שנשכחו, סיפורים מיוחדים ומתפללים שמגיעים בחגים להשלים מניין ולהתפלל כמו אבותיהם: דובי זכאי במסע בין בתי כנסת עתיקים בירושלים
המניע לכתיבה :"לקראת החגים יצאנו עם ראובן גפני, מרצה ביד בן צבי וגיאוגרף, להכיר כמה מבתי הכנסת הקטנים שפזורים במרכזה של ירושלים בשכונות הוותיקות סביב שוק מחנה יהודה. גפני, בחור דתי ציוני, חוקר במשך שנים את ההיסטוריה והמנהגים של הקהילות. למעלה מ-1,700 בתי כנסת יש בעיר, רובם נחקרו על ידו ופורסמו בטרילוגיה, שלושה ספרים, שאחרון מהם עומד להתפרסם בזמן הקרוב בהוצאת יד בן צבי. גפני, שמסיים עתה את עבודת הדוקטור בתחום, עמל כמה שנים בחקר בתי הכנסת. בימים אלה מתקיימים 12 מפגשים סביב בתי הכנסת בבירה, מתוכם שניים מהלכים בין בתי הכנסת והמשתתפים זוכים להכיר את יופיים ואת עושר הקהילות, את הפינות החבויות וסיפור התורמים (אפשר להצטרף לקורס המלא, או לחלקו, יד בן צבי, 02-5398888).
בים השאר יש בו פרטים על בתי הכנסת הבאים:
- זכות אהרן סילווירה. בית מדרש קטן בשכונת מחנה יהודה (יהודי חלב). משפחת סילווירה הייתה עשירה ומפורסמת בקרב הקהילה היהודית בעיר חלב. ראשוני המשפחה הגיעו לחלב ככל הנראה מן העיר ליבורנו שבאיטליה.
- בית הכנסת טוויג, רח' רשב"ם 8 (יהדות בבל). בני עדה הבבלית עברו להתגורר באזור מחנה יהודה והשכונות הסמוכות. במקום כמה חדרי תפילה, אחד גדול שאליו רק הצצנו, ואחרים קטנים. על הקירות לצד ארון הקודש תמונה גדולה של קבר רחל. הוא נוסד ב-1933, והוא כנראה בית הכנסת הראשון שנוסד באזור הצפון-מערבי של מקור ברוך
- בית הכנסת "יגל יעקב", רח' אלפנדרי 21 (יהדות מונסטיר, מקדוניה). בני העיר המונסטירית הגיעו לארץ טיפין-טיפין מהעיר מונסטיר במקדוניה (גובלת בצפון יוון). בשנת 1839 נמנו בירושלים בסך הכל 29 נפשות, בשנת 1888 הקימו בית כנסת צנוע, "יגל יעקב", בעיר העתיקה.
- על סיפורה של הקהילה בארכיון יד-ושם
"נוסח ירושלים"[]
ספרו השלישי של ראובן גפני על בתי הכנסת בירושלים
ספר זה הוא השלישי בסדרת הספרים על אודות בתי הכנסת של ירושלים. קדמו לו הספרים "מקדש מעט" ו"בית תפילה", שעסקו בבתי הכנסת בכמה מן השכונות הראשונות מחוץ לחומות, וכן בשכונות רחביה, שערי חסד, טלביה וקריית שמואל.
הספר מתמקד בכארבעים בתי כנסת, הפועלים בעשר שכונות המצטופפות זו לצד זו במרכז העיר (מחנה יהודה, שערי צדק, בתי הורודנא, זכרון משה, אחוה, יגיע כפיים, בתי הורנשטיין, רוחמה, מקור ברוך, כרם, קומונה). בתי הכנסת מוצגים מזוויות שונות ומגוונות, תוך התייחסות לסוגיות פיזיות, אנושיות וליתורגיות כאחד: הקמת הקהילות השונות; תכנונם של בתי הכנסת; נוסחי התפילה הייחודים שהתפתחו בכל אחד מהם; יצירות אמנות ולוחות הנצחה הפזורים על קירותיהם, והמרקם האנושי הייחודי שצמח והתפתח בכל בית כנסת: רבנים ודרשנים, חזנים ופייטנים, גבאים זכורים לטוב, וכמובן מתפללים ומתפללות מן השורה.
המעקב המרתק אחר קורות בתי הכנסת חושף את הקוראים גם לקורותיהן של השכונות שבהן נוסדו ופעלו, ואשר חלקן לא נחקרו עד היום. בה במידה מתחקה הספר על סיפוריהן של כמה וכמה עדות קטנות שפעלו בשכונות אלו סביב בתי הכנסת, ושסיפוריהן כמו נמחו לחלוטין מן התודעה הציבורית: העדה הבולגרית על מוסדותיה הייחודיים; העדה הגרוזינית ונדידתה הכפויה משכונות שער שכם לזיכרון משה; הישיבה העדתית שהקימו בני העדה הדמשקאית בעיר; בני מונסטיר והטקסים שקיימו בבית הכנסת מאז מלחמת העולם השנייה; גדולי התורה שהנהיגו את בני העדה הבבלית לאחר העלייה לארץ, ועוד ועוד. תוך כך מצטיירת בספר תמונה עשירה, מגוונת ומעוררת געגועים של ירושלים היהודית לאורך המאה העשרים, על מוסדותיה, אישיה, שכונותיה ועדותיה.