[שומרים על הצבע: כך תשמרו על בגדי הקיץ שלכם בכביסה המקור

מראית עין, הוצאת המשקים ומוקצה - מסכת שבת דף י"ט - וביתר פירוט אלו נושאי השיעור

  1. מראית עין של אמירה לנוכרי.
  2. הוצאת המשקים מערב שבת לשבת (המשך מדף קודם)
  3. מחלוקת רב ושמואל בנושא : "מוקצה"
  • מקור השיעור אתר סיני - ראו התרשים הכולל מהאתר
פורטל הדף היומי
פורטל הדף היומי

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו
וכן השיעורים באמצעות ZOOM של הרב דוב קדרון והרב חיים סבתא ופורטל הדף היומי

מראית כין של אמירה לגוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש איסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשל מראית עין. לכאורה אנו סבורים של"גוי של שבת" מותר לתת הנחיות. לא כן הדבר.

  1. האם מותר להביא עבודת מלאכה לגוי שיעשה אותה בשבת: בית שמאי - אוסרים. בית הלל - מותר.
  2. אסור להוציא מביתו חפץ ולמסרו לגוי קיים חשש שיחשבו שהרכישה בוצעה בשבת.
  3. לכלב מותר לתת אוכל אך לגוי לא- אם הכלב יוציא אותו לרשות הרבים - אין הדבר לחובתנו. לא כן הדבר במקרה של גוי - לא מוטלת עלינו החובה להזין אותו. והנה מה שנאמ בתלמוד: תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: מלכתחילה נותנין מזונות לפני הכלב בחצר בשבת, ואין חוששים שמא יטלם ויוציאם לרשות הרבים. ואם נטלו הכלב ויצא מחוץ לחצר — אין נזקקין לו, שאין צריך לדאוג שיאכלם הכלב דווקא באותה חצר. וכיוצא בו אמרו: נותנין מזונות לפני הגוי בחצר בשבת. ואם נטלו הגוי ויצא — אין נזקקין לו. ושואלים: הא תו [זה עוד] למה לי, והלא היינו הך [זהו זה], כלומר, הרי משמעות ההלכה זהה גם בכלב וגם בגוי, כי איסורי שבת אינן חלים על שניהם. ומשיבים: יש להבדיל, שכן מהו דתימא [שתאמר] כי האי [זה, הכלב] הרי החובה לדאוג למזונותיו רמי עליה [מוטלת עליו], על בעל החצר שהוא בעליו, והאי לא רמי עליה [וזה, הגוי מזונותיו אינם מוטלים עליו], על בעל החצר, ואם כן כאשר יש בדבר חשש של חילול שבת היה מקום לומר שלא יתן לו מזונו, ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] שגם בגוי מותר (באור רבי עדיין שטיינזלץ)
  4. השכרת כלים לגוי בערב שבת לא תעשה - לא בשל "שביתת כלים" אלה נראה שהמטרה היא לשימוש בשבת. אם משכיר יומית- אסור בכל מקרה, שכן כולל שבת. מותר אם השכירות היא כוללת - לימים אחרים.
  5. אין לשלוח מכתבים ביום ששי, כאלו התכוון שישלח בשבת'. אם "קוצץ לו דמים" אפשר לתת לו אגרת. אם לא משלם עבור ביצוע המשלוח מותר אם לביתו או לבית הסמוך לחומה. ושואלים: והאמרת רישא [והרי אמרת בתחילה] שאין משלחין אלא אם כן קצץ (תשלם עבור המשלוח)? הרי שבלא קציצה אין לשלוח כלל! ומשיבים: לא קשיא אפשר להסביר כי הא [זה] ששנינו שמותר למסור לגוי איגרת בערב שבת אפילו בלא לקצוץ הרי זה באופן דקביע בי [כשקבוע בית] דואר במתא [בעיר], הא [זה] שמותר למסור אפילו בלי לקצוץ, מותר למסור אפילו בלי לקצוץ, מותר למסור אפילו בלי לקצוץ הרי זה באופן שלא קביע בי דואר במתא [קבוע בית דואר בעיר]; "הקצץ" - מותר בכל מקרה, אם לא רק אם יגיע לבית הדואר.(שם)
  6. אין מפליגים בספינה פחות משלושה ימים- לדבר רשות אבל לא לדבר מצווה; יש לעשות תנאי על גוי - גם אם לא יבצע. הפלגה מצור לצידון מותר. מדובר בסירות של פעם, מה הבעיה, לפי תוספות, יעשו שימוש במשוטים. הבעיה בהפלגה היא ביציאה מחוץ לתחום - למעלה מעשרה, הרמב"ם אין בעיה.הרמב"ם אומר שלא רגיל להפליג בשבת. זה רק בים גדול אבל בנהרות אין בעיות. כמובן רק בספינות שגויים מפעילים אותן.
הפלגה 3 ימים.png
  1. אין צרים על עיר פחות משלושה ימים - במלחמת מצווה. "עד רדתה" אפילו בשבת. ממה שנאמר "ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה" (דברים כ, כ), למדים כי מאחר ויש לעשות את המצור "עד רדתה", יש אם כן להמשיך במצור אפילו בשבת. זה חידוש שח החשמונאים - האם זה "פיקוח נפש" - לפי "עד רדתה" ואין קשר לפיקוח נפש. הרב גורן מאשר זאת ולא קשור לפיקוח נפש (מפי הרב חיים סבתו)

על כביסה של בגדים לבנים או צבעונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ידוע לי ש"לבנים" יותר קשים לתביעה ולכן לוקח שלושה ימים מ"צבועים". ומדבריהם למדנו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועין, שבלבן ניכר כל כתם יותר. וכן, בכביסה יש חשש שהבגד יתמתח או התכווץ - דהיינו עשה עבודה לא כמקובל.ואמר אביי בענין זה: האי מאן דיהיב מנא לקצרא, במשחא ניתיב ליה ובמשחא נשקול מיניה [הנותן בגד לכובס, במידה יתן לו ובמידה יקח ממנו]. דאי טפי [שאם הוא ארוך יותר] — סימן הוא שאפסדיה [הפסידו] הכובס בכך דמתחיה [שמתחו]. ואי בציר [ואם הוא קצר יותר] — ודאי אפסדיה בכך שכווציה [כווצו] - (בקיצו תמדוד את הבגד כאשר אתה מוסר אותו לכביסה)

סחיטת פירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

סחית זיתים וענבים - אלו לא פעולות שחייבים חטאת. המלאכה אינה אסורה אפילו בשבת. ריסקו אותן לפני כן. התוצרת יוצאת מפני עצמה.
השום הבוסר והמלילות - שרוסקו מבעוד יום יגמור עד שיחשך. רבי עקיבא לא מסכים, רבי אלעזר מתיר; באשר לדבש הוא נשאר אוכל ולכן חלות דבש שרוסקו בערב השבת ויצאו בעצם - יש חילוקי דעות. למה המחלוקת לא דומה למקרה של "המלילות וכ"ו".ושואלים: מאן [מי הוא] התנא הסבור שכל מידי דאתי [שבא] ממילא, מעצמו, ולא על ידי פעולה בידיים, שפיר דמי [יפה נחשב, מותר] בשבת? אמר ר' יוסי בר חנינא: דעת תנא זה, דעת ר' ישמעאל היא, דתנן [שכן שנינו במשנה]: השום והבוסר של ענבים, וכן המלילות של חטים שרסקן מבעוד יום, ר' ישמעאל אומר: יגמור ויטפל בהם משתחשך. שלאחר גמר הריסוק שמים את הדברים הללו תחת משקולת, כדי שהנוזלים ימשיכו לצאת. ור' עקיבא אומר: (סוף עמוד י"ט) לא יגמור.

אשר לרדיית דבש[עריכה | עריכת קוד מקור]

מה ההבדל בין סחית פירות לבין רדית דבש ?
ילו האמורא ר' אלעזר אמר: משנתנו כשיטת ר' אלעזר התנא היא. דתנן [שכן שנינו במשנה]: חלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו הדבש מעצמן ביום השבת — אסור באכילה, ככל דבר שנעשה בשבת. ור' אלעזר מתיר.
ושואלים: ור' יוסי בר חנינא מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר' אלעזר, שלכאורה דברי ר' אלעזר במשנה קרובים יותר! ומשיבים: אמר [יכול היה ר' יוסי לומר] לך כי התם [שם] בחלות דבש הוא דמעיקרא [שמתחילה] הוא אוכל ולבסוף הוא אוכל, שהדבש נחשב כמאכל, ואם כן בחלות הדבש לא היתה סחיטה כלל, שמשמעה הוצאת נוזלים ממאכל. ואולם הכא מעיקרא [כאן במשנה היה הכל בתחילה] אוכל והשתא [ועכשיו] נעשה משקה, והרי זה בכלל סחיטה. ור' אלעזר אמר [יכול היה לומר] לך כתשובה לטענה זו: הא שמעינן ליה [הרי שמענו אותו] את ר' אלעזר שאפילו בזיתים וענבים הוא נמי שרי [גם כן התיר]. דהא כי אתא [שהרי כאשר בא] רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא ברייתא בידו], שנאמר בה: זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו הנוזלים מעצמן — אסורין. ר' אלעזר ור' שמעון מתירין. ומשיבים כי ר' יוסי בר חנינא את הברייתא לא שמיע ליה [שמע ידע]. (רבי עדיין שטיינזלץ)

לא הבנתי - ומצד שני שואלים: ור' אלעזר מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר' יוסי בר חנינא שמשנתנו כדעת ר' ישמעאל היא? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ר' אלעזר: וכי לאו איתמר עלה [לא נאמר עליה] שאמר רבא בר חנינא אמר ר' יוחנן: כאן מדובר במחוסרין דיכה, שכאשר השום והבוסר לא נדוכו כלל במדוך — דכולי עלמא לא פליגי [הכל מסכימים] שאסור להניח אותם באופן שיצאו נוזליהם מעצמם בשבת. כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה באופן שכבר נידוכו כל צרכם ואולם עדיין מחוסרין הם עוד שחיקה יתירה. והני נמי [ואלה גם כן] במשנתנו כמחוסרין דיכה דמו [נחשבים]. ומסופר שהורה ר' יוסי בר חנינא לנהוג למעשה כשיטת ר' ישמעאל, ולהתיר לגמור את הטיפול בהם אף משתחשך

הלכות מוקצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שמן של בדדין (בעלי בית הבד) ומחצלות של (שמשתמשים בהם) בדדין למלאכתם, רב אסר לטלטלם בשבת משום שהם מוקצים לצורך מסויים, ודבר שהוקצה והונח לשימוש מקצועי אסור לטלטלו בשבת.
ושמואל שרי [התיר], שלדעת שמואל אין דין מוקצה שייך ברוב הדברים. ומעין מחלוקת זו נחלקו בהני כרכי דזוזי [אותן כריכות, מחצלות, העשויות לכסות בהן את המרכולת שמביאים בספינה], שרב אסר משום מוקצה, ושמואל שרי [התיר]. וכן אמר רב נחמן: עז שמגדלים אותה לחלבה, ורחל (כבשה) שמגדלים אותה לגיזתה, ותרנגולת שמגדלים אותה לביצתה, ותורי דרידיא [ושוורים של חרישה], שכל אלה לא הוכנו לצורך אכילה, וכן תמרי דעיסקא [תמרים שהוכנו לעסק מסחר] בכל אלה, רב אסר להשתמש בהם לאכילה, או לשוחטם אף ביום טוב מטעם מוקצה, כיון שאין דעתו מבעוד יום לאכול מהם, שהרי הכינם לצורך אחר. ושמואל אמר: מותר, שלדעתו אין דין מוקצה. ומעירים כי קמיפלגי בפלוגתא [חלוקים הם במחלוקת] התנאים ר' יהודה ור' שמעון בענין מוקצה (שם)

ומסופר: ההוא תלמידא דאורי [תלמיד אחד הורה] בעיר חרתא דארגיז כר' שמעון שמוקצה מותר, ושמתיה [החרימו] רב המנונא. ושואלים: והא [והרי] כר' שמעון סבירא לן [סבורים אנו], ופוסקים כדבריו, ומדוע אם כן החרימו? ומשיבים: באתריה [במקומו] של רב הוה [היה] זה, ולא איבעי ליה למיעבד הכי [היה צריך לעשות כך]. שאף שפוסקים להיתר, כיון שהעיר היתה בתחום מרותו של רב — כל שהתיר ברבים שלא כדעת רב, הרי זה כמזלזל בכבודו. בדרך אגב מסופר כי הני תרי תלמידי [אותם שני תלמידים], חד [אחד] היה מציל מן הדליקה בחד מנא [בכלי אחד], וחד [ואחד] היה מציל בארבע וחמש מאני [כלים]. שהתירו להציל דברים מפני הדליקה בשבת, ונחלקו אם יש להעדיף טלטול כלי אחד בלבד והליכה פעמים רבות, או להעדיף טלטול כלים רבים ומיעוט בהליכות. וקמיפלגי בפלוגתא [ונחלקו באותה מחלוקת] של רבה בר זבדא ורב הונא שנחלקו אף הם במקום אחר בנושא זה

משנה: אין צולים בשר...[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשנה זו נמנו דברים שאין לעשותם בערב שבת, אלא אם כן תיגמר מלאכתם כולה או רובה מבעוד יום. ואמרו: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו דיים מבעוד יום. וכן אין נותנין פת לתנור בערב שבת עם חשכה, ולא חררה (בצק שטוח) על גבי גחלים, אלא אם נותר שיעור זמן כדי שיקרמו פניה של עוגה או לחם זה מבעוד יום. ר' אליעזר אומר: שיעור הזמן הוא כדי שיקרום הקרום התחתון שלה, שהוא נעשה בפחות זמן. ואולם באופן יוצא מן הכלל משלשלין מלכתחילה את קרבן הפסח בתנור בערב שבת עם חשכה באופן שתיגמר צלייתו בשבת אם חל ערב פסח בערב שבת. וכן מאחיזין (מדליקים) מלכתחילה את האור (אש) במדורת בית המוקד במקדש בערב שבת סמוך לחשיכה ומניחים לאש שתתתפשט אחר כך במדורה כולה.

שני סוגיות לא עסקנו: השכרה בשבת וכן המאמר של הרב על מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון תחילת הלכות שבת (חלק ג במשנה ברורה) או"ח רמז- (לפי שיעורו של הרב חיים סבתו

השיעור הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.