האזור, המכונה צ'וצ'אריה - בו התרחשו האירועים, במרכז העיירה Espera
Linea Gustav
סרטון המוקדש לסלסטה פרובנצ'לה, קורבן ל"מעשי מרוקו" הנוראים ביותר. סלסט נאנסה שוב ושוב מול עיני בעלה מריו, שרצה להגן עליה. מריו הושלך לקרקע ונפגע בסלע גדול, שניפץ את ראשו. בתום האונס, סלסט נותרה על הקרקע מחוסרת הכרה ועם דימום פנימי עצום; הועברה בדחיפות על ידי כמה מחלצים זרים וחומלים לבית החולים השדה האמריקני ליד Minturno, הרחם שלה הוסר. סלסט, יום אחד תתחתן בשנית עם מלאך מסוים, בשמו ולמעשה, למרות שהאחרון יודע שלעולם לא יוכל להביא ילדים לעולם. סרטון שהוכן על ידי רפאלה קריספינו.
Marocchinate Interviste alle donne violentate nel 1944 in Ciociaria dal CSF parte 1.wmv
Marocchinate Interviste alle donne violentate nel 1944 in Ciociaria dal CSF parte (2).wmv
Cortometraggio sulle " Marocchinate" "carta bianca"
Goumiers Violenze sulle popolazioni del centro Italia
מרוקינאטה' אלו הן הנשים אשר חוללו על-ידי חיילים, בעיקר מצפון אפריקה' אשר הורשו רישמית להשתולל ולפגוע באזרחים: נשים, ילדים וגברים, שלושה ימים בתמורה על הצלחתם בפריצת קו-החזית. קו-חזית שהיה קו-הגנה חזק של הגרמנים ולא ניתן לפריצה חודשים רבים ומנע מבעלות הברית להשלים את כיבוש איטליה וסיום המלחמה. אישור לכך ניתן ממפקד צבא בעלות הברית. באזור נכח גם גנרל שארל דה-גול, אשר חיילים אלו שירתו במסגרת חיל הזרים הצרפתי. בהשאלה, המונח מקובל לגבי אנשים שהיו בביתם בזמן לא נכון כתוצאה מכך הם נפגעו משוד, אונס ואלימות מכל המינים.
יום 14 באוקטובר נקבע ליום זכרון מחוזי נגד אלימות כלפי נשים לזכרם של נפגעות האונס ה"מרוקינאטה" [1].
נסיבות האירוע[]
עדות, כתובה בכתב יד, של שלוש נשים, בנות 47, 53 ו-84 (הגיל מופיע על יד החתימה) לאישור האירוע בליל 17 במאי 1944
בסתיו 1943 "בעלות הברית" ניסו להבקיע את ביצורי "קו גוסטב" אשר לבלום את המשך הכיבוש של מרכז איטליה ולצפונה. במשך חמישה חודשים בעלות הברית לא פרצו את קו הביצורים.
בידיעתו של מפקד צבא בעלות הברית, גנרל מארק קלארק, הועלה הרעיון כי חיילי הגומיה המרוקאי - שפעלו במסגרת חיל הזרים הצרפתי באחריות גנרל דה-גול יפרצו את קו ההגנה הגרמני בדרום מחוז לאציו. הם היו בעלי ניסיון בלחימה באזור הררי והייתה סברה כי הם יצליחו במקום שהאחרים נכשלו.
החיילים המרוקאיים עמדו לכבוש את הסוללות פאיטו ומאיו, לפרוץ מעבר לסוללות מוסוני ואז יפתח נתיב למרכז איטליה וצפונה, ובעלות הברית יוכלו לסיים את כיבוש איטליה. לצבא המשלוח המרוקאי נאמר כי בתום הכיבוש, "הנשים האיטלקיות יעמדו לרשותם במשך שלושה ימים."
וכך היה לשון הפקודה: "הפעם אתם לא רק משחררים את האדמות שלכם. אם תנצחו, תוכלו לקחת בידיכם את האויב: את הנשים, את הבתים ואת היין הטוב בעולם... במשך 50 שעות תהיו האדונים לכל מה שתמצאו... אף אחד מכם לא ייענש ולא יבוא חשבון על מה שיעשה.|מקור=הבטחת המפקד הצרפתי לחיילים המרוקאים[2] "
ציטוט נוסף מעדות על הכרזת הגנרל הצרפתי (באיטלקית):"...מעבר לסוללות האלה, מעבר לאויבים האלה, שאותם תהרגו הלילה, נמצא אזור עשיר בנשים, ביין, בבתים. אם תצליחו לחצות את הקו בלי להשאיר אף חייל אויב בחיים, הגנרל שלכם מבטיח לכם, נשבע לכם, שאתם תכריזו בעלות על הנשים האלה, הבתים האלה, היין הזה. כל מה שתמצאו יהיה שלכם, לפי טעמכם ורצונכם, למשך 50 שעות. וכל זה יהיה שלכם - תוכלו לקחת הכול, לעשות הכול, להרוס ולקחת אתכם - אם תנצחו, אם תרוויחו את זה. הגנרל שלכם יקיים את הבטחתו, אם תצייתו עוד פעם אחת לפני הניצחון.|מקור=מתוך כתבה בנושא האונס בצ'וצ'אריה[3] "
ואכן, בתוך יומיים פרצה היחידה המרוקאית את הדרך לצ'פראנו ופרוסינונה. תוך שבוע הם הגיעו לאמסנו, והצבא הגרמני נסוג מקו גוסטב. במשך שבועיים תמימים, מ- 15 במאי 1944 ועד תחילת יוני, ביצע חיל המשלוח המרוקאי, בהוראת הצבא הצרפתי, שורה של מעשי ביזה , רצח ואונס באוכלוסייה שהתגוררה בשטחים שנכבשו. לרוב התבצעו המעשים בריכוזים קטנים של אוכלוסייה. הפעולות האלימות היו שיטתיות ובממדים נרחבים, ללא כל ניסיון למנען מצד המפקדים.
תוצאות הפעולה[]
דיווח ראשוני על האירוע, נמסר קרוב למועד התרחשותו ונשלח לרומא על ידי ראש העירייה של "אספרייה" (Esperia) בפרובינציהפרוסינונה (Frosinone). בדיווח הוא הודיע כי בעירו נאנסו 700 נשים מתוך 2,500 תושבי העיר.
במעשי הפשע, שאומתו בהצהרות בשבועה[1] נאנסו כ-2,000 נשים, כאשר 90% מהן נדבקו בזיבה ו-20% מהן נדבקו בעגבת, ו-800 גברים נרצחו בהגנתם על בני המשפחה. בנוסף, 40% מבני הזוג נדבקו במחלות אלו אף הם, נולדו להם ילדים לא רצויים, 81% מאמצעי הייצור נבזזו, 90% מהבהמות נלקחו, וכמוהם תכשיטים, בגדים וכסף.
בסיכום כולל, באירועים אלו נאנסו מעל 2,000 נשים שטווח הגילאים שלהן נע מ-11 עד 86. בנוסף, נרצחו כ-1,000 גברים, שניסו להגן על בני משפחתם. אחוז גבוה מהנשים הנפגעות חלו במחלות מין : זיבה וב עגבת . [2]
תגובת בעלות הברית[]
גנרל דה גול לוחץ יד של חייל מרוקאי
חודשים ספורים לפני האונס ההמוני, במרץ 1944, ביקר הגנרל שארל דה גול בחזית האיטלקית. הוא ביקש להחזיר את החיילים המרוקאים למדינתם ולהעסיק אותם רק בשמירת הסדר הציבורי. הקצינים הצרפתים ביקשו ממנו הבאת זונות מצפון אפריקה, ואכן סופקו להם קרוב ל-600 נשים.
לאחר האירוע, עד ה-1 באוגוסט 1947, שילמו הצרפתים לקורבנות סכומים שנעו בין 30 מיליון ועד 150 לירות איטלקיות. סך הכול שולמו 30 מיליארד לירות.[3] כעת עומדות בפני השלטונות האיטלקיים 60,000 תביעות, כולל הגִמלה המקובלת לנפגעי מלחמה אזרחיים.[4]
שלטונות צרפת טענו כי התקיימו 169 משפטים ל-360 חיילים, חלקם נידונו למוות. הדרגים הגבוהים, מרשל ז'ואן אלפונס מפקד חיל המשלוח המרוקאי, ואנדרה דיאטלם שהיה המפקד במקום, לא היו יכולים שלא להבחין בפשעי חייליהם, אולם הם לא נענשו. גנרל הרולד אלכסנדר, מפקד "הארמיה השמינית של הצבא הבריטי", שהייתה היחידה האחראית הישירה לגזרה, השעה את עצמו מתפקידו לזמן קצר.
תשלום פיצויים[]
בית הנבחרים האיטלקי ערך דיון על האירוע בשנת 1952. מספר חברות פרלמנט, ובהן רוֹסי מאריה מדאלנה, טענו כי קצב הטיפול ב-60,000 התביעות לפיצויים לקורבנות אינו מתקדם בקצב סביר, וכי אין די בפיצוי הסמלי שהשלטונות האיטלקיים והצרפתיים שילמו ובטיפול הרפואי הראשוני שסיפקו. כן צוינו מקרים של רצח גברים שקמו להגן על נשותיהם ושעקבותיהם לא נמצאו.
בשנת 1996 החליט בית הנבחרים האיטלקי לדון בפיצוי נפגעות האונס. השלטונות הצרפתים נטלו אחריות חלקית לאירוע. רק ב- 15 במרץ 2004 הוכרו הנשים הנפגעות, המכונות מרוקינאטה [4] כקורבנות מלחמה [5]
תוצאות מחקר חדש[]
הנושא לא זכה לתשומת לב רבה באיטליה. ההנחה הייתה, שככל שהדבר יהיה פחות ידוע לכל, כך ההשפעה על ריפוי הניזוקים תהיה מהירה יותר.
עבודה שהתפרסמה לאחרונה מפי מרקו פיגנוטי (Marco Pignotti) מאוניברסיטת קאליארי השלימו פרטים נוספים לאירוע:
- הפגיעות בתושבי הכפרים לא הייתה מוגבלת לאזור לצ'יו. מייד עם נחיתת חיל המשלוח הצרפתי באיטליה, ביולי 1943, הם החלו לפגוע באזרחים - נשים בעיקר. מפקדת בעלות הברית הורתה כי לא יהיה כל מגע בינם לבין אזרחים.
- מסע התעללות הגיע למחוז טוסקנה. רק על אי אלבה התקבלו מהמשטרה הדיווחים הבאים: 191 מעשי אונס, 20 ניסיונות לאונס , 11 מעשה רצח, אלפי גניבות וגזילות והריגת מאות בעלי חיים.
- הפוגעים לא היו רק ממרוקו. נטלו חלק ב"השתוללות" גם חיילים מתוניס, סנגל ואלג'יר. כן הצטרפו אליהם גם חיילים אחרים.
- חיל המשלוח היה מורכב מ-110,000 גברים, מארצות שהיו תחת שליטה צרפתית. הם היו מאורגנות בקבוצות של 60-70 חיילים. הקבוצה הייתה מורכבת מחיילים שהיה בינהם קשרים של קרבה - משפחתית ומקום מגורים, וערכו אימונים משותפים בהרי האטלס הרי במרוקו - אימונים אשר הכשירו אותם לקראת המשימה לפריצת אזור מבוצר הררי במרכז איטליה.
- שחרור חצי אי האיטלקי נמנע בשל קיומו של "קו גוסטב" , קו הגנתי נבנה על ידי היטלר 230 קילומטרים ארוכים, החל מ Gaeta לכיוון דרום של פסקארה, איטליה . ההנחה הייתה שרק החיילים של המרוקאיים יוכלו לפרוץ את קו גוסטב.
- אחרי השלמת הכיבוש, את האסון הגדול נפל על תושבי הכפר Esperia. (היה גם המטה של החטיבה גרמנית). למעלה מ-700 נשים נאנסו. בדו"ח שנערך בזמנו נקבע כי ה"צפון אפריקנים" איבדו שליטה, ללא כל רסן נכנסו לבתי מגורים, נטלו את הנשים ולעיתים קרובות רצחובעלים, אבות, אחים, וכל אחד שניסה להתנגד.
- האפיפיור פיוס ה-12 התערב וזכה לתגובה פושרת מגנרל שארל דה-גול. בשלב מסויים, בשנת 1945, הצבא הצרפתי ערך 160 משפטים מעורבים 360 עובדים. הם הורשעו למוות אך נכלאו ונפסקה להם עבודת פרך.
- רק 22 ביולי, 1944 החיילים הוחזרו לצרפת.
אתר פסבוק[]
פלקט
RICORDIAMO LE VITTIME DELLE "MAROCCHINATE
Aspettavano i così detti " liberatori" ma arrivò l’inferno.
Marocchinate è il termine usato per indicare lo stupro di massa attuato dai goumiers francesi ai danni di molte persone di ambo i sessi e di tutte le età dopo la battaglia di Monte Cassino.
I Goumiers erano truppe coloniali irregolari francesi appartenenti ai Goums Marocains, un reparto delle dimensioni approssimative di una divisione ma meno rigidamente organizzato, che costituiva il CEF (Corps expeditionnaire francais) insieme a quattro altre divisioni: la Seconda Divisione Marocchina di Fanteria, la Terza Divisione Algerina di Fanteria, la Quarta Divisione di Montagna Marocchina e la Prima Divisone della Francia Libera. I Goums erano al comando del generale francese Augustin Guillaume.
Il 14 maggio 1944 i Goumiers, attraversando un terreno apparentemente insuperabile nei monti Aurunci, aggirarono le linee difensive tedesche nell'adiacente valle del Liri consentendo al XIII Corpo britannico di sfondare la linea Gustav e di avanzare fino alla successiva linea di difesa predisposta dalle truppe germaniche, la linea Adolf Hitler. In seguito a questa battaglia il generale Alphonse Juin avrebbe dato ai suoi soldati cinquanta ore di "libertà", durante le quali si verificarono i saccheggi dei paesi e le violenze sulla popolazione denominate appunto marocchinate. Per quanto l'originale sia introvabile, si conosce la traduzione di un volantino in francese e arabo che sarebbe circolato tra i groumiers: « Soldati! Questa volta non è solo la libertà delle vostre terre che vi offro se vincerete questa battaglia. Alle spalle del nemico vi sono donne, case, c'è un vino
GRUPPO CREATO MERCOLEDI
בעברית - תרגום אוטומטי[]
הם חיכו שנקרא "המשחררים" אבל בא הגהינום.
Marocchinate הוא מונח המשמש לתיאור goumiers (חיל המשלוח מצפון אפריקה) אונס המוני, המיושמת על ידי צרפת על חשבונו של אנשים רבים משני המינים וכל הגילאים אחרי הקרב של מונטה קאסינו.
אני Goumiers היו חיילים סדירים קולוניאלי צרפתי השייך Goums Marocains, חלוקת גודל המשוער של החטיבה, אבל פחות נוקשה מאורגן, אשר היה CEF (Francais חיל expeditionnaire) יחד עם ארבע חטיבות אחרות: השנייה מרוקאי חטיבת Fanteria, חטיבת השלישי אלג 'יריה חי"ר, החטיבה הרביעית של ההרים באפריקה ראשון חינם חטיבות צרפתית. אני Goums היו תחת פיקודו של הגנרל הצרפתי אוגוסטין גיום.
על מאי 14, 1944 Goumiers, על פני השטח לכאורה בלתי עביר בהרים Aurunci outflanked קווי הגנה גרמנית בעמק הצמוד של Liri המאפשר הבריטי XIII חיל לפרוץ את קו גוסטב מראש לשורה הבאה של ההגנה גובשה על ידי חיילים גרמנים אדולף היטלר הקו. בעקבות הקרב הזה, הגנרל אלפונס juin ייתן החיילים שלו חמישים שעות של חופש ", במהלכו אתם חווים את המדינה ביזה ואלימות על האוכלוסייה ידוע בדיוק מרוקאי.
כמו המקורי אינו זמין, אתה יודע את התרגום של העלון בצרפתית ובערבית זה היה נפוץ בקרב groumiers: "חיילים! הפעם לא רק את חופש האדמה שלך כי אני נותן לך אם אתה לנצח במאבק הזה. מאחורי האויב יש נשים, בתים, יש יין"
הסרט ואופרה[]
- ראו ערך מורחב:La Ciociara - Opera
פלקט הסרט
העיר Fondi - יעד הבריחה
האירועים לא נחשפו לדעת הקהל באיטליה עד שהסופר האיטלקי אלברטו מוראביה פירסם את ספרו : "שתי נשים".לה צ'וצ'ארה (באיטלקית: La ciociara) הוא סרטו של הבמאי ויטוריו דה סיקה משנת 1960, בכיכובה של סופיה לורן, המתבסס על הרומן "שתי נשים" מאת הסופר האיטלקי אלברטו מוראביה. הרקע לסרט הוא האירוע ההיסטורי . בשנת 1988 הופק גם סרט טלוויזיה בשם זה.
עלילת הסרט[]
עלילת הסרט נפתחת בשנת 1944 ברומא. העיר תחת הפצצות בעלות הברית. ברחובות מסתובבות שמועות על "שביתת נשק" קרובה. ברקע, שומעים אוירונים טסים בשמים, רעש של הפצצות וענני אבק עולים מהמקומות שנפגעו. נפגעת גם החנות של האלמנה צ'זירה סופיה לורן. (בהמשך תגלה שגם דירתה נפגעה). יחד עימה בחנות בתה, בת 13 שנה, רוזטה (אליאונורה בראון) . הבת נבהלת מאד מרעש ההפצצות והאימא מחליטה לברוח אל עיר מולדתה פונדי (Fondi) באזור לה צ'וצ'אריה . צ'זירה מתייעת על כך עם גיסה, ומבקשת ממנו לשמור על החנות שלה בהעדרה מרומא. באותה הזדמנות הוא מבצע בה את זממו וכל בקשתה היא שלא יספר על כך לבתה.
האם והבת בורחות מרומא. הן ברכבת לנפולי. מסילת הברזל נהרסת והן ממשיכות בעגלה וברגל עד הגיען ליעדם , אזור הילדות של צ'זירה. רוזטה מתאהבת בפרטיזן צעיר בשם מיכאל (ז'אן-פול בלמונדו), הנלקח בשבי על ידי הגרמנים. לאחר כיבוש האזור בידי בעלות הברית, מחליטות האלמנה ובתה לצאת חזרה לרומא. בדרך הן נכנסות ללון בכנסייה נטושה. אל המבנה מגיעים חיילים מרוקאיים, Goumier, ואונסים אותן, מול הציור על הקיר של "הבתולה הקדושה". רוזטה מאבדת את שפיותה, אך מתאוששת כאשר היא מגלה בדרך את אהובה, מיכאל, שהצליח לברוח מהגרמנים. הוא מחזיר לה את האמון בגברים ומוציא ממנה את הסיוטים, וכך המשפחה פותחת פרק חדש בחייה.
הספר הנושא שם זה, שתי נשים, מדגיש את האופי של בת הכפר. מורביה קרא כך ליצירתו כדי להדגיש את מוצאה הפשוט של הגיבורה. תושבי אזור צ'וצ'אריה ידועים בבורותם ובהליכות החיים הפשוטות של חבל הארץ. תושביהם היו של רועי צאן וחיו חיים מרודים עם אחוז אנאלפביתים גבוה. הכינוי "לה צ'וצ'ארה" - בת הכפר צ'וצ'ארה - אינו מבטא רק בחורה שנולדה במקום זה אלא גם את האופי הסטריאוטיפי המיוחס לה. גיבורת הספר היא אישה פשוטה אבל יש לה ערכים של מוסר שהסופר ביקש להדגיש. בספר מתואר מה קרה ברומא אחרי מות בעלה ומה התרחש במפגש שלה עם אירועי המלחמה, וכמובן, הסוף הטוב, הבחור מהכפר המצליח להוציא את הנערה מהמסלול שהיה צפוי לה.
פרסים[]
הסרט זכה בארבעה פרסים בינלאומיים, שניים מהם בפסטיבל קאן (1961). הסרט זכה בפרס האקדמיה לשחקנית הטובה ביותר. הייתה זו הפעם הראשונה ששחקנית, סופיה לורן, זוכה בפרס בסרט שאינו דובר אנגלית.
עוד סיכום[]
ראו גם : מרוקינאטה המשך 1 , מרוקינאטה המשך 2
קישורים חיצוניים[]
- ההשתוללות במונטה קסינו - ערך הויקיפדיה העברית
- בויקיפדיה האיטלקית
- Marco Pignotti , Le marocchinate - Università degli Studi di Cagliari
הערות שוליים[]
- ↑ אתר המוקדש למרוקינאטה
- ↑ הצעת חוק לגבי פיצויים שנדונה בסנאט האיטלקי בשנת 1996
- ↑ ככל הנראה בין 12,000 ל-17,400 דולר לכל קורבן.
- ↑ אתר ויקיפדיה בנושא בשפה האנגלית
- ↑ מקור: כתבה בנושא האונס בצ'וצ'אריה וקישור לכתבה בטלוויזיה האיטלקית בנושא מ-27 במרץ 2007.